הודעהעל ידי מתעמק » ו' יולי 17, 2015 7:15 pm
במחילה ממעלתכם, לא הבנתי קשר דברי ר"ת ורמב"ן להכא.
לדידי פשוט בתכלית הפשיטות, שהאזהרות נגד מגיהי ספרים עפ"י סברא נאמרו רק על מגיהי ספרי יסוד, כתנ"ך משניות ש"ס בבלי וירושלמי וכו', ולכל היותר בימיו על ספרי ההלכה היסודיים כרי"ף רמב"ם וכו', שהשינוי בהם משנה יסוד עיקרי בהלכה. לא יעלה על הדעת שהיה הקפדה כזו על ספרים אחרים אפילו חשובים (לדוגמא, עם חשיבותו של המו"נ, לא נראה שהרמב"ן היה מתבטא כך על המגיה ספר מו"נ מסברא. וכן אם היה כתוב בספר הרי"ף כדאיתא בפרק השותפין ובאמת זה בפרק זה בורר לא היה הרמב"ן מזכיר ליטותא זו על המגיה). יתכן שבדורינו יש להרחיב האיסור עד לספרי השו"ע. אבל משם עד לדקדק בכל ספר וספר על כל אות קלה לא שייך כלל לאזהרת הרמב"ן.
לא אומר שהדרך הראויה לשים יד על המקלדת ולהגיה על ימין ועל שמאל. יש עוד שני צדדים המעכבים, צד ההגיוני, וצד האקדמי.
צד ההגיוני, מחייב שלא תהיה בטוח שאתה צודק בכל מקרה, וצריך ישוב הדעת והתייעצות לפני שמגיהים, אך כמובן כגודל השינוי וכגודל ההשלכות כך שיעור ישוב הדעת (והשינוי בין עמוד א' לעמוד ב' אינו מדברים הקשים שצריכים סנהדרין של ע"א).
צד האקדמי, למי שמרגיש בזה או נצרך לזה, הוא להניח הכל כמו שהוא, ולציין בסוגריים ואריחיים או בהערות כל שינוי ושינוי, קטן וגדול שם הוא. אך כמובן יש אופנים שגם הבלתי אקדמי יצטרך מסברא לנקוט כן, כגון במקום שהטעות נפוצה ומועתקת מספר ההיא לספרים רבים, והקורא המעיין מכח הציונים אליה יתבלבל אם ישונו הדברים בלי סימן היכר.
בקצרה, לכל זמן ולכל עת, בהשכל ובדעת, בתבונה ובמועצת.
(סיפור אישי, או וידוי אישי, כל אחד יקחנו כפי הבנתו ודעתו. לפני כמה שנים הובא לידי להגיה ספר אחד מספרי הקדמונים שיצא לאור מכ"י, לא עצם כתב יד המחבר רק כת"י מעתיק, מלא שיבושים כרימון. זכורני שמצאתי במקום אחד שהמחבר מעתיק "מה שכתב הרמב"ם בספר הנבואה", והמו"ל בהערותיו נדחק להעמיד הדברים לתוך דברי הרמב"ם במורה נבוכים, ואף ביאר בהסברים למה חלק זה של המו"נ נקרא "ספר הנבואה" בשביל שעוסק בעיקרו בנבואה וכו'. הבחנתי תיכף שטעות נזרקה בכתה"י, ולא רק שזו היפוך מדעת הרמב"ם, אלא זו דעת הרמב"ן בנימוקי תורה שמביא דעת הרמב"ם במו"נ וחולק עליה. מובן שצ"ל "כמו שכתב הרמב"ן בסיפור הנבואה". לא אזכור אם השינוי מ"ספר" ל"סיפור" ציינתי בסוגריים ואריחיים, אבל השינוי בין רמב"ם לרמב"ן וודאי שלא ציינתי. ובעיני טוב שכך).