ישראל נקראו "בנים" על ים סוף - מקור?

[י. בנימין]

האם מאן-דהו יכול לציין מקור בדברי חז"ל לכך שעל ים סוף אמר הקב"ה "בני הם"?

[דמשק]

בכללות על יציאת מצרים
הושע יא א

כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני

ובתרגום

וממצרים קריתי להון בנין

[הגהמ]

איני יודע מקור לכך, אבל מעניין שהענין נרמז בפזמון קצר שעדיין שרים אחב"י יוצאי טורקיה שבסיאטל וואשינגטון בשעת הוצאת ס"ת בפר' בשלח ובשביעי של פסח. הפזמון רשום באוצרו של דוידסון תחת הכותרת 'מהרו כל שרים', ומכיון שאינו בנמצא אעתיק אותו כאן (ואולי אוהדי פיוט מחברינו פה יכולים להרחיב הדיבור אודות פזמון זה):

מהרו כל שרים/ וברוב און ואל/ שירו שירה לאל/ צור דר במעוני.
שגזר ים סוף/ ובתוכה עם אל/ נקראים בנים/ עברו בהמוני.
המקווים הטוב/ הודו כי האל/ הוא יוסיף שנית/ לקבוץ את בני.
אז ישיר משה/ ובני ישראל/ את השירה הזאת לאדנ-י.

תמיד חשבתי ש'נקראים בנים' מרמז למה שאמרו ז"ל בקדושין (לו.) 'בין כך ובין כך אתם קרויים בנים', ושזוהי התשובה לקטרוג שקטרגו מלאכי השרת לאמור הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז.

[אפרקסתא דעניא]

המילה בנים חוזרת ונשנית בברכת גאולה, דווקא בהתייחסות לקריעת ים סוף.

המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחרות עולם - עם.

המעביר בניו בין גזרי ים סוף... וראו בניו גבורתו... מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה...

[אפרקסתא דעניא]

ושמעתי פעם בזה, שביציאת מצרים הוציאם מעבדות פרעה לעבדות ה', ואז נקראו עבדים. ורק בקריעת י"ס הרגישו עוצם אהבתו אליהם, ומני אז נקרא בנים.

לכן גם בברכת גאולה של שחרית אומרים ביטויי אהבה וידידות רק ואך בהקשר קריעת י"ס ולא בהקשר יצי"מ.

[דרומי]

אינו נראה כלל החילוק בין יצי"מ לקריעת ים סוף. ואם כבר אז להיפך - ביצי"מ, כולל בקריעת ים סוף, נקראו בנים (וכמפורש בפ' שמות: "בני בכורי ישראל"), ורק במתן תורה קיבלו התואר עבדים. וכמפורש ברש"י בפ' משפטים לגבי זה שרוצעים את אזנו של העבד "אוזן זו ששמעה על הר סיני עבדי הם וכו'", היינו שהעבדות התחילה רק במתן תורה. ומתאימים הדברים עם ההבדל הקבלי בין חג הפסח לחג השבועות, שחג הפסח הוא מדת החסד כנגד אברהם ואילו חג השבועות הוא מדת הגבורה כנגד יצחק. ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ

[אפרקסתא דעניא]

... וכמפורש ברש"י בפ' משפטים לגבי זה שרוצעים את אזנו של העבד "אוזן זו ששמעה על הר סיני עבדי הם וכו'", היינו שהעבדות התחילה רק במתן תורה. ...

מטונך - "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" - ולכן - "לא ימכרו ממכרת עבד", ותל"מ.

[דרומי]

ברור שמתן תורה הוא המשך ישיר של יציאת מצרים, וכמ"ש "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה".

אף על פי כן, כשנכנסים לעומק הפרטים אלו שני שלבים, וע"ז הוא שאמרתי שבשלב ראשון נקראו בעיקר 'בנים' וזה שהם 'עבדים' התגלה בעיקר בשלב השני.

ועיין עוד בקונטרס מעט הכמות ורב האיכות 'מהותם של ישראל' להגר"י כהן שליט"א

[אספקלריא]

מובא בספרים שבני ישראל יצאו ממצרים לפני הזמן מפני שהם בנים להקב"ה.
שהרי אחד הטעמים שנאמרו לסיבת יציאתם לפני שנשלמו ארבע מאות שנה הוא "קושי השעבוד" (ראה פרשת דרכים דרוש ה' שמהר"ש יפה בס' יפה תואר הביא בשם המדרש, ועוד הובא טעם זה בהרבה ספרים).
ובס' שמע יעקב לרבי יעקב אלגאזי (סוף פ' וארא), וכן בס' ראש דוד להרב חיד"א (פ' שמות) כתבו שהתירוץ הזה מועיל רק אם נאמר שישראל בנים למקום, אבל אם נחשבים עבדים אין זה תירוץ טוב, עיי"ש.
והאריך הרב חיד"א בראש דוד שם, ובעוד מקומות בספריו, שתלוי זה בזה.
[ראה קונט' "שלמי נדבה" - בענין בנים אתם, סי' א', וסי' י"ג אות ו'].