יושב הכרובים

[סיפרון]

שנינו במסכת ברכות (ז' ג'): "כיצד מזמנין, בשלשה אומר, נברך. בשלשה והוא אומר ברכו. בעשרה, אומר נברך (ל)אלהינו. בעשרה והוא אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר, נברך לד' אלהינו. במאה והוא, אומר ברכו. באלף אומר, נברך לד' אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא אומר ברכו. ברבוא אומר, נברך לד' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ברבוא והוא אומר, ברכו. כענין שהוא מברך, כך עונין אחריו, ברוך ד' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו".

ונראה שנוסח זה "ד' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים", מיוסד על לשון הפסוק בספר ישעיה (לז טו): ויתפלל חזקיהו אל ד' לאמר, ד' צבאות אלהי ישראל יושב הכרבים" וגו'.

אמנם מה שהתנא החליף התואר ד' צבאות האמור בספר ישעיה, לאלהי הצבאות, הסברתי עם דברי התוספת יום טוב ברכות שם: "יש עוד שינוי בנוסחי אלו הברכות זו מזו, דבברכת הזימון תקנו "אלהינו", ובברכת התורה הויה. אמנם זה מבואר כי המזון הדין נותן לכלכל את ברואיו, ולפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין והוראתו אלהות ואדנות. אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כדאמר למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, כי איזה שורת הדין הנותנת להודיע דרכיו ומשפטיו לברואים, והרי לא עשה כן לכל הגויים שהם גם כן ברואיו, ולפיכך תקנו בברכת תורה שם זה שהוא מדת הרחמים". [אלא שצע"ק שבישעיה סדר התוארים ד' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים, אבל בנוסח הזימון הקדים אלהי ישראל לשם צבאות].

ויש להבין מדוע ולמה ומאי טעמא ראו חכמינו ז"ל כשאכלו בריבוא לקבוע נוסח זה של "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים", מה שייכות יש בתוארים הללו אלהי ישראל, אלהי הצבאות, ובפרט התואר יושב הכרובים דייקא, לציבור של ריבוא. [כזאת יש להבין גם כשאכלו באלף].

בדברות המפרשים חפשתי קצת, ולפי שעה לא מצאתי הסבר, וחשבתי לעצמי על פי דברי הרמב"ן ורבינו בחיי בפירושם לתורה, אבל עדיין הדברים לא נבחנו ונצרפו וצ"ע.

והחכמים היודעים יבארו, וישאו ברכה מפי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים אמן.

ואגב האם מצינו עדויות בזמן חז"ל שריבוא בני אדם, דהיינו עשרת אלפים איש, אכלו ביחד, שהוצרך התנא ללמדנו צורת הזימון בכהאי גוונא, ומה גם ששנה התנא "בעשרה רבוא", ואיך ציבור גדול כזה ישמע דברי המזמן, ויענו לו, האם עשו כמעשה דאלכסנדריא של מצרים בסוכה (נא.) על ידי סודרין?

לעיל הבאתי הפסוק בספר ישעיה (לז טו): ויתפלל חזקיהו אל ד' לאמר, ד' צבאות אלהי ישראל ישב הכרבים, אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ", לעומת זה בתפילת חזקיה עצמו הנמצאת בספר מלכים ב (יט טו) כתוב: ויתפלל חזקיהו לפני ד' ויאמר, ד' אלהי ישראל ישב הכרבים אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ", וכאן לא נזכר התואר "צבאות", ובעי טעמא.

כמו כן בספר שמואל א (ד ד) כתוב: "ד' צבאות יושב הכרובים", וכן שם בספר שמואל ב (ו ב): "ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ד' צבאות ישב הכרבים עליו", בשני המקומות כאן לא נזכר התואר "אלהי ישראל", כמו שהובא בספר מלכים וספר ישעיה.

גדולה מזו בספר דברי הימים א (יג ו) כשחוזר המקרא ומתאר את העלאת ארון הברית על ידי דוד וישראל כנ"ל בספר שמואל ב, שם כתוב: "להעלות משם את ארון האלהים ד' יושב הכרובים אשר נקרא שם", ולא נזכר כלל התואר "צבאות" הנזכר באותו מעשה עצמו שבספר שמואל ב'. בספר תהלים (פ ב, וצט א) נזכר רק התואר "יושב הכרובים" ותו לא. וכ"ז צ"ב.

[גימפעל]

נוהגים לציין לפי דפי הגמ' והוא בדף מט ע"ב,
ולעניין שאלתך מה הקשר של התוארים למספר המתאספים, מפורש שם בהמשך המשנה 'לפי רוב הקהל הם מברכים'.

[גבול ים]

התואר אלקי ישראל מתאים כאשר באים לתאר את אלוקותו ית' והשגחתו על עמו. משא"כ בשמואל ובדה"י הייחס הוא כלפי הארון, שהשי"ת כביכול יושב כרובי הארון, ובזה אין מקום ליחוס אלקי ישראל
[אגב ישנו פי' נפלא באלשיך על פרשת העלאת הארון מהגבעה וקרית יערים, ותו"ד הוא שהעלו ב' ארונות- וכידוע שנחלקו בזה חז"ל איזה ארון הלך למלחמות, ולכן ביאר הכתוב יושב הכרובים, לבאר שהוא הארון שהיתה בו הכפורת עם הכרובים]

[אורח]

מי החכם ומי יודע פשר דבר, להסביר דברי גימפעל נ"י, והרי השואל שאל בצדק מה השייכות בין התוארים אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים וכו', לבין מספר האוכלים המזמנים, ועל מה ולמה ראו חז"ל לתקן תוארים אלו דוקא בהתייחסות למספר האוכלים.

וגימפעל נ"י משיב שהרי מפורש בהמשך המשנה "לפי רוב הקהל מברכים", פלא מה תשובה השיב, והרי עליה אנחנו דנים, דמדוע חז"ל ראו לנכון לתקן תוארים אלו דוקא, ולא תקנו תוארים אחרים כגון "נברך לד' אלהינו רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש על מזון שאכלנו" וכיו"ב ועדיין צ"ע.

אגב מה פירוש גימפעל ומה משמעות כינוי זה, ומדוע רבים הנקראים מרדכי מכונים גם גימפעל, ומה ראו לתקן תואר זה בדוקא.

ועיין בית שמואל אה"ע סימן קכ"ט בשמות אנשים אות ג' שלדבריו צריך לכתוב גימפל, (בלא ע) ולא גימפעל, וכן הוא בבית שמואל שם בשמות אנשים אות מ', וכ"כ בערוך השלחן שם ס"ק ל, וכיוצא בזה ראיתי שכתב מהרש"ל בים של שלמה גיטין פ"ד (שמות גיטין אות מ ): מרדכי המכונה גומפרכט, בלי ע וכו' שרוב שמות מרדכי כינויים גומפריכט, ועיין שו"ת נודע ביהודה מהדו"ת אה"ע ס"ס קיח, הובא בפתחי תשובה אה"ע שם.

[גימפעל]

הפירוש הפשוט במשנה הוא שביותר קהל יש יותר כבוד לקב"ה שהרי 'ברוב עם הדרת מלך' ולכן אומרים יותר שבחים, ומי אומר שיש קשר בין השבח למספר וכמו שאין קשר בין השבח הרגי של שם הוי"ה ואלקים למספר הרגיל של מניין.

[מבקר-ספר]

ברי שהצדק עם גימפעל. אמנם מ"מ בפשט נראה להוסיף יותר, שהתואר יושב הכרובים הלא מתייחס לאיזה צורת גילוי אלקותו יתברך בין הכרובים [וכפשוטו בין המלאכים, כפי שרמז עליהם הכותב בציונו לרמב"ן ורבינו בחיי, ולא גילה מקורו, וכוונתו מן הסתם למה שכתבו בפר' תרומה פכ"ה פ"ב] וכשמתקדש שמו באופן אחר בריבוי אנשים, מציינים את גילוי אלקותו יתברך באופן זה.

[ר_חיים_הקטן]

ועיין בית שמואל אה"ע סימן קכ"ט בשמות אנשים אות ג' שלדבריו צריך לכתוב גימפל, (בלא ע) ולא גימפעל, וכן הוא בבית שמואל שם בשמות אנשים אות מ', וכ"כ בערוך השלחן שם ס"ק ל, וכיוצא בזה ראיתי שכתב מהרש"ל בים של שלמה גיטין פ"ד (שמות גיטין אות מ ): מרדכי המכונה גומפרכט, בלי ע וכו' שרוב שמות מרדכי כינויים גומפריכט, ועיין שו"ת נודע ביהודה מהדו"ת אה"ע ס"ס קיח, הובא בפתחי תשובה אה"ע שם.

יש גם אפרים ששמו גומפרכט ויש גם יעקב כמבואר בספרים. ועיין: viewtopic.php?p=444157#p444157