תיק תפילין עם חגורה, אי יאית למעבד הכי?

[חיימשה]

לפני שיחייבו את בני מדין שומרים, אציין שב"ה ששפך חמתו על ברזיליו ופלסטיקיו, ובמקום הנזק הכספי שעלה לי ולכל אחד מההורים, היינו הורים שכולים רח"ל.
בפועל, מי שלא הבין, ברור שדור דור ונרתיקיו, ולא הרי נרתיק תפיליו של סבי בצעירותו כהרי נרתיקי, ולא הרי נרתיקי כנרתיקו של בני (וד"ל). בטוחני שאין מי שסבור שצורת נשיאת התפילין בתקופת התנאים והאמוראים היתה זהה לזו שבימינו.

כוונת דבריי היתה בס"ה לבאר ההבדל בין הציבור החרדי לזה הד"ל [שבציבור הד"ל מצוי ביותר שיוצאים לטיולים, ואא"פ לסמוך על הנס בכגון דא. משא"כ בקרב החרדים - ה"ז רק מצד "הידור" ב'שמירת התפילין' - ושיהדר שלא לשכחם...].
והשתמשתי לצורך כך במילותיו של המגיב שלפני. הא ותול"מ.
וגילוי נאות: אף נרתיק התפילין דידי אינו כשל סבי (בצעירותו). ואדרבא: סבי עצמו החליף מהנרתיק הישן לנרתיקים החדשים [כן, גם זה המזעזע עם החגורה... אבל נשאו בחיקו, ולא השתמש בחגורה (אולי השתמש בה רק ע"מ לסייע בנשיאה, לא יותר מזה). ובכלל, אפשר להסיר אותה - ושוב אין כל בית מיחוש בדבר].

יש מלינים גם על הנשיאה בידית במקום לשימו בחיקו.

[אישצפת]

רק אמרתי אבא אעיר'ה שגם אנכי אי"ש צעי'ר החלפתי לתיק נשיאה עם חגורה, אבל לבסוף נאלצתי לוותר על החגורה ולאחוז התיק בידית מאחר וכמה פעמים אירע שהתנתקה החגורה ממקומה וכמעט שנפל התיק...

[כרמי שלי]

יש שהעירו מד' הראשית חכמה שער היראה פט"ו:

כבוד סְפָרֶיהָ כיצד . . כשהוא מטלטלם לא יטלטלם כשאר כלים, כי אם דרך כבוד וצניעות כמטלטל בגדי המלך בפני המלך.

[אבקברד]

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה יא
היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניח ספר תורה בתוך ט השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו, ואם היה מתפחד מן הגנבים מותר, ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה והולך

אם דין התפילין כדין ס"ת - יוצא מכאן שיש בעיה לתלות את רצועת תיק הנשיאה של התפילין על גבו בשעה שנוסע על אופניו.
ומה יהיה הדין כאשר התפילין בתוך ילקוט והילקוט על גבו?

[עזריאל ברגר]

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה יא
היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניח ספר תורה בתוך ט השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו, ואם היה מתפחד מן הגנבים מותר, ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה והולך

אם דין התפילין כדין ס"ת - יוצא מכאן שיש בעיה לתלות את רצועת תיק הנשיאה של התפילין על גבו בשעה שנוסע על אופניו.
ומה יהיה הדין כאשר התפילין בתוך ילקוט והילקוט על גבו?

א. אין חולק על כך שאין דין תפילין כדין ס"ת.
ב. ראיתי א' שנושא ס"ת זעיר (כ20 ס"מ אורכו) בילקוט שעל גבו, ואולי הוא מתפחד מן הגנבים.

[אבקברד]

בעניין ההשוואה בין ספר תורה לתפילין - הנה לשון הרמב"ם הנ"ל הובאה בשו"ע:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפב סעיף ג
היה הולך ממקום למקום וס"ת עמו, לא יניחנו בשק ויניחנו על גבי חמור וירכב עליו, אלא מניחו בחיקו יב] כנגד לבו והוא רוכב על החמור. ה ואם היה מפחד מפני הגנבים, מותר.

וכתב על כך בביאור הגר"א:
(יב) כנגד לבו. כמ"ש בתפילין בפ"ג דברכות (כ"ג א') ובתוס' כ' שמותר אפילו מפשילו לאחוריו וכן אמרינן בירושלמי ספ"ג שם אלא שנסתפקו בס"ת ע"ש ד"ה וירכב כו' והרי"ף כ' דבשעת הסכנה אינו מותר אלא שיניח על החמור שהוא רוכב וכ"מ לשון הרמב"ם דקאמר ברישא וירכב עליו ר"ל על החמור דאי על הס"ת הל"ל בלשון נקיבה עליה וע' בריש קדושין (הכא דבתורה קאי ותורה כו') וז"ש אלא מניחו כו' ואם כו':


כלומר מקור שיטת הרמב"ם שצריך להניח את ספר התורה בחיקו כנגד לבו היא הגמרא בעניין תפילין:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כג עמוד א
תנו רבנן: בראשונה היו מניחין תפילין בחורין הסמוכין לבית הכסא, ובאין עכברים ונוטלין אותן. התקינו שיהו מניחין אותן בחלונות הסמוכות לרשות הרבים, ובאין עוברי דרכים ונוטלין אותן; התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס. אמר רבי מיאשא בריה דרבי יהושע בן לוי: הלכה, גוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו.

[אבקברד]

ואדאיתנא לדברי הגר"א הללו,
אציע כאן קושיא חמורה לכאורה:


נחלקו התוספות והרי"ף בסוגיית ברכות יח:
תנו רבנן: המוליך עצמות ממקום למקום - הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ואם היה מתירא מפני נכרים ומפני לסטים - מותר, וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה.

בפירוש ההשוואה של הברייתא את דין ס"ת לדין עצמות - נחלקו:
הרי"ף כתב:
וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בס"ת שאם היה מתירא מפני הגנבים או מפני הלסטים מותר [b]להניחה על גבי החמור שהוא רוכב עליו
[/b]מהתוספת בדבריו למד רבינו יונה שאף במקום שיש סכנת לסטים אסור להניח ספר תורה [בתוך שק] על החמור ולרכב ממש על השק שבו הס"ת אלא שמותר לרכב רק על החמור כשהס"ת מונח לידו על החמור.

לעומת זאת כתב שם רבינו יונה:
אבל רבני צרפת ז"ל מפרשים כך כדרך שאמרו בעצמות שמותר לרכוב עליהם ממש כך אמרו בספר תורה שאם מתיירא רוכב עליו ולא חיישינן לבזיון


והנה מלשון הרמב"ם דלעיל דייק הגר"א הנ"ל, שסובר כרי"ף, שמותר לרכב על החמור ולא על הס"ת, וזאת מכיוון שהרמב"ם כתב לשון זכר לרכב עליו, ולא לשון נקבה, ועל פי הגמרא בריש קדושין, שהתורה היא לשון נקבה:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ב עמוד ב
הכא דבתורה קאי, ותורה איקרי לשון נקבה, דכתיב: תורת ה' תמימה משיבת נפש, כתב לה בלשון נקבה;

ושמעתי מקשין, מרש"י דברים פרשת כי תבוא - נצבים פרק כט
(כ) הכתובה בספר התורה הזה - ולמעלה הוא אומר (לעיל כח, סא) בספר התורה הזאת גם כל חלי וכל מכה וגו', הזאת לשון נקבה מוסב על התורה. הזה לשון זכר מוסב על הספר, ועל ידי פסוק הטעמים הן נחלקין לשתי לשונות, בפרשת הקללות הטפחא נתונה תחת בספר, והתורה הזאת דבוקים זה לזה, לכך אמר הזאת וכאן הטפחה נתונה תחת התורה, נמצא ספר התורה דבוקים זה לזה לפיכך לשון זכר נופל אחריו, שהלשון נופל על הספר:


ואם כן קשה ראיית הגר"א, שניתן לומר שהרמב"ם אכן התכוון שירכב על הספר תורה, וכתב 'עליו' כי ספר לשון זכר [וגם בלשון חכמי הצרפתים שמובאים ברבינו יונה כתוב לשון זכר אע"פ שכתב מפורש שישב על הס"ת].

[לייטנר]

עוד נזכיר כי חמור בלשון המשנה נאמר גם בנקבה ('הלכה חמורך', 'השוכר את החמור והבריקה').

[אבקברד]

שוב ראיתי שלשון הרי"ף היא:
וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בס"ת שאם היה מתירא מפני הגנבים או מפני הלסטים מותר להניחה על גבי החמור שהוא רוכב עליו

נקט הרי"ף גבי ס"ת לשון נקבה, וגבי חמור לשון זכר,
ובהנחה שהרמב"ם מתבסס על הרי"ף - דיוקו של הגר"א אתי שפיר.

[לבי במערב]

יש מלינים גם על הנשיאה בידית במקום לשימו בחיקו.

כעת הבחנתי כי כת"ר התייחס לדבריי-שלי. וארשה לעצמי לצטט ממש"כ לעיל:

. . סבי . . נשאו בחיקו [בידיו, לא בידית], ולא השתמש בחגורה . .

[לבי במערב]

שו"ת קול מנחם (קאליב) או"ח ח"ג סי' נה:

שו''ת קול מנחם.png (40.62 KiB) נצפה 2186 פעמים