הודעהעל ידי אבקברד » ג' יולי 02, 2019 8:27 am
ואדאיתנא לדברי הגר"א הללו,
אציע כאן קושיא חמורה לכאורה:
נחלקו התוספות והרי"ף בסוגיית ברכות יח:
תנו רבנן: המוליך עצמות ממקום למקום - הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ואם היה מתירא מפני נכרים ומפני לסטים - מותר, וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה.
בפירוש ההשוואה של הברייתא את דין ס"ת לדין עצמות - נחלקו:
הרי"ף כתב:
וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בס"ת שאם היה מתירא מפני הגנבים או מפני הלסטים מותר [b]להניחה על גבי החמור שהוא רוכב עליו
[/b]מהתוספת בדבריו למד רבינו יונה שאף במקום שיש סכנת לסטים אסור להניח ספר תורה [בתוך שק] על החמור ולרכב ממש על השק שבו הס"ת אלא שמותר לרכב רק על החמור כשהס"ת מונח לידו על החמור.
לעומת זאת כתב שם רבינו יונה:
אבל רבני צרפת ז"ל מפרשים כך כדרך שאמרו בעצמות שמותר לרכוב עליהם ממש כך אמרו בספר תורה שאם מתיירא רוכב עליו ולא חיישינן לבזיון
והנה מלשון הרמב"ם דלעיל דייק הגר"א הנ"ל, שסובר כרי"ף, שמותר לרכב על החמור ולא על הס"ת, וזאת מכיוון שהרמב"ם כתב לשון זכר לרכב עליו, ולא לשון נקבה, ועל פי הגמרא בריש קדושין, שהתורה היא לשון נקבה:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ב עמוד ב
הכא דבתורה קאי, ותורה איקרי לשון נקבה, דכתיב: תורת ה' תמימה משיבת נפש, כתב לה בלשון נקבה;
ושמעתי מקשין, מרש"י דברים פרשת כי תבוא - נצבים פרק כט
(כ) הכתובה בספר התורה הזה - ולמעלה הוא אומר (לעיל כח, סא) בספר התורה הזאת גם כל חלי וכל מכה וגו', הזאת לשון נקבה מוסב על התורה. הזה לשון זכר מוסב על הספר, ועל ידי פסוק הטעמים הן נחלקין לשתי לשונות, בפרשת הקללות הטפחא נתונה תחת בספר, והתורה הזאת דבוקים זה לזה, לכך אמר הזאת וכאן הטפחה נתונה תחת התורה, נמצא ספר התורה דבוקים זה לזה לפיכך לשון זכר נופל אחריו, שהלשון נופל על הספר:
ואם כן קשה ראיית הגר"א, שניתן לומר שהרמב"ם אכן התכוון שירכב על הספר תורה, וכתב 'עליו' כי ספר לשון זכר [וגם בלשון חכמי הצרפתים שמובאים ברבינו יונה כתוב לשון זכר אע"פ שכתב מפורש שישב על הס"ת].