פורום אוצר החכמה

עדיאל ברויאר כתב:מצד אחד כמדומה שהראשונים מביאים גם מדבריו הסתמיים בשם ר' יונה. ומזה היינו עשויים לחשוב שהחיבור הוא לר' יונה, והתלמיד רק ערך.
אולם כמדומה שלא היא, והראשונים קראו לחיבור על שמו של ר' יונה על אף שידעו שהוא לתלמידו.

עדיאל ברויאר כתב: . . היה על זה אשכול כאן בעבר, ויש בזה שתי דעות, ועדיין צ"ע, אך אני נוטה להניח שזו האפשרות הנכונה . .

מדבר כתב:ראיתי שיש מכנים את הפירוש 'תוספות רבינו יונה'. האם זוהי טעות (שנוצרה משום שהם פתחו את הראשי תיבות תר"י כך)?

ביקורת תהיה כתב:מלשון מרן הכהן הגדול מראדין בחיבוריו נראה בעליל שאף הוא קרא 'תּוֹסְפוֹת רבינו יונה'.

ומקצת החכמים היו נמנעים מלאמרם וכך היה מנהגו של מורי הרמב"ן נר"ו, אבל מורי רבינו יונה קרובו נתן טעם למנהג...

וכן ראיתי הלכה למעשה למורי הרמב"ן נר"ו שהיה מתו מוטל לפניו...

וכן הסכים דעת רבינו מאיר הלוי ז"ל ומורי הרמב"ן ז"ל.

סליק פרקא וסליקו להו חידושי מסכת ברכות על הדרך שקבל אותם אחד מתלמידי הרב רבינו יונה ז"ל נר"ו הרחמן הוא יזכנו ללמוד וללמד ולשמור ולעשות אמן

אך מה שמשמע מהט"ז דבעשרה יכול המזמן... מקורו שהביא לזה מדברי התוספות פרק שלושה שאכלו דף נ שכתבו... והבין הט"ז דאדלעיל קאי, באמת לא קאי אדלעיל... וכל הלשון של כל התוספות הזה מפורש בהדיא בתוספות רבינו יהודה על ברכות, ושם איתא בהדיא כדברינו, וידוע שתוספות של ברכות רובו הוא מזה התוספות.

ודע עוד דלשון התוספות בזה כפי מה שהוא לפנינו הוא מקוצר ביותר, ועיין באחרונים שנדחקו בהבנתו, ובתוספות רבינו יהודה הלשון מבורר ביותר...

יעקובי כתב:ובחתימת החיבור:

סליק פרקא וסליקו להו חידושי מסכת ברכות על הדרך שקבל אותם אחד מתלמידי הרב רבינו יונה ז"ל נר"ו הרחמן הוא יזכנו ללמוד וללמד ולשמור ולעשות אמן

תערובת הכינויים 'ז"ל-נר"ו', מורה שככל הנראה בשלב הראשון המעתיק הכיר מקרוב את התלמיד המדובר וכינהו 'נר"ו'. בשלב מאוחר יותר, מעתיק אחר שינה את הכינוי ל'ז"ל', וככל הנראה שכח למחוק את הכינוי הראשון.

יעקובי כתב:במהדורות אחרות פתרו הר"ת: 'בתוספות רבינו יהודה'. והוא הנכון.

תוס' רבינו יהודה: ולא דמי לפת דאמרינן לעיל פרק כיצד מברכין ישבו כל אחד מברך לעצמו, דכיון דלא הסיבו אינם רוצים זה בברכת זה, והוי נר כמו יין אליבא דרב דאמר לעיל לא בעי הסיבה. ואפילו לר' יוחנן דאמר לעיל בעי הסיבה, ה"מ יין דחשוב ורגילין להסב עליו, אבל שאר ברכות אע"פ שלא הסיבו כמו שהסיבו דמי. הר"ר יוסף.
רא"ש: ולא דמי לפת דאמרינן לעיל פרק כיצד מברכין בישבו שמברך לעצמו, דשאני התם כיון דצריך הסיבה ולא הסיבו לא קביעי לצאת אחד בברכת חבירו, אבל הכא הוי כמו יין אליבא דרב דלא בעי הסיבה. ואפילו לרבי יוחנן דאמר יין בעי הסיבה, ה"מ [יין] דחשוב ורגילין להסב עליו, אבל שאר ברכות כמו שהסיבו דמי.

יעקובי כתב:כוונת המשנ"ב בלשונות יחיד הנ"ל ל'תלמיד רבינו יונה'.

יעקובי כתב:ברשימת הציטטות הנ"ל האם אין הכוונה לפחות בחלק מן המקומות לתוס' ר' יהודה?

ביקורת תהיה כתב:

יעקובי כתב:כוונת המשנ"ב בלשונות יחיד הנ"ל ל'תלמיד רבינו יונה'.

ושמא הפירוש נתכנה הן 'תלמיד רבינו יונה' והן 'תלמידי רבינו יונה', ולכן פעמים נקרא בלשון יחיד ופעמים בלשון רבים.

כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ יוֹנָה וְהוּבָא בְּבֵית יוֹסֵף
עַיֵּן בְּתַלְמִידֵי רַבֵּנוּ יוֹנָה שֶׁהֵבִיא כֵּן בְּשֵׁם גָּאוֹן וְהִסְכִּים גַּם הוּא לָזֶה