פורום אוצר החכמה

עושה חדשות כתב:שי' הרא"ה בבד"ה דל"א "שויא אנפשיה חד"א" באיסורים דרבנן,
ודן בזה הרעק"א ועוד אחרו'.
האם יש לזה מקבילות נוספות בראש'? (והאם יש קצה חוט לבאר הטעם?)

ביאור הלכה סי' שכט כתב:כמחצה - וראיתי בחידושי הריטב"א לכתובות ט"ו שכתב דלא אמרינן הכי רק היכי דזה שפירש היה דעתו לחזור לחבורה אבל אם לא היה דעתו לחזור אמרינן ביה כל דפריש מרובא פריש ולא ראיתי זה בשאר פוסקים

יעקב1 כתב:לא עיינתי היטב אבל כמדומה שדוגמאות אלו נכונות - ולא עיינתי בכל האשכול ויתכן וכבר נכתבו

רמב"ם בהלכות נדה בעניין ימים יא' וז'

עושה חדשות כתב:דובר לעיל על מש"כ הר"א מלונדרש בדין ברכה על מצות צדקה,
כעת ראיתי בפי' להגדה שכ' דבר מענין לגבי ברכה על ההלל בליל הסדר:
שהרי קריאה זו יסודה כדרך שהיו קורין בזמן עשיית הפסח שהפסח טעון שירה וכו' ודבר ידוע הוא שלא היו מברכים אז בקריאתו מידי דהוי אשאר שירי קרבן.
מה הכוונה "דבר ידוע"?

(וז"ל ספר המנהגות: והיינו טעמא דלא מברכינן על הלל שבלילי הפסח, שבראשו מפני שאין קורהו כלו ובסופו לפי שאין מתחיל בו, גם נאמ' שאין צריך +לקרותו+ בתורת קרית שיר אלא בתורת הגדה, ועוד טעם אחר שהרי אומרי' לפי' אנו חייבין להודות ולהלל ולברך).

עדיאל ברויאר כתב:

יעקב1 כתב:לא עיינתי היטב אבל כמדומה שדוגמאות אלו נכונות - ולא עיינתי בכל האשכול ויתכן וכבר נכתבו

רמב"ם בהלכות נדה בעניין ימים יא' וז'

אינו יחיד, ראה במבוא לשלושה פירושים על נדה שנדפס השתא בקובץ חצי גבורים כרך י', שם ציין כמה הסוברים כרמב"ם.

גם הדוגמא של היראים בבישול אחר אפייה אינה דעת יחיד. כמדומני שציינתי לעיל באשכול זה מבחר ראשונים שנחלקו בעניין זה.

עושה חדשות כתב:...יש להוסיף דבגמ' בשבת שם ג"כ מבו' שה'מכחישים' היה להם טענה ע"ז, ז"ל הגמ' -
וזו שאילה שאל ביתוסי אחד את רבי יהושע הגרסי מניין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מדבר המותר בפיך אלא מעתה על גבי עור נבלות וטרפות אל יכתבו אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור איזה מהן משובח הוי אומר זה שהרגו מלך אלא מעתה יאכלו אמר ליה התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו אמר ליה קאלוס
וראוי להביא עוד את מש"כ הרמ"ע מפאנו סי' לז, והובאו דבריו בנו"כ סי' לב. ז"ל -

עוד שאל מה אנן ביה בעור השליל אם הוא כשר דוקא בדיעבד או אפילו לכתחלה, ונסתפק בזה דילמא אוכלא הוא שהרי נמנה במשנה בהדי הנך שעורותיהן כבשרן ולא יצלח למלאכה. תשובה, לא כי אלא מצוה מן המובחר בעור השליל אף על פי שאחר עבודו מקבל טומאה כשאר עורות, לא כמו שהי' סבור רעהו הסופר הבחור שותפו של שואל ששמע מפי חכמים קצת שבחיו של שליל וכמדומה לו שגם זה כאחד מהם שאינו מקבל טומאה ולאו מלתא היא. לבד זה מצאתי שכתוב בספר התרומה שעור השליל יותר הגון למצוה משאר עורות לפי שלא נהנה מן העה"ז. ובטעמי המצות לקנה זצ"ל אמר שעור העוף אף על פי שהוא כבשרו משובח לכתיבת תפלין יותר מעור בהמה לפי שרוחות קדושות נושבות בעוף הטהור כי על כן דמו טעון כסוי. ויש ללמוד מטעם זה שעור חיה משובח משל בהמה אף על פי שהעוף משובח יותר ויגיד עליו קלות העופפות. עוד הוסיף לשבח עור השליל יותר מכלם למצוה מן המובחר, כי אמר שאין בריה יוצאה לאויר העולם שאינה מקבלת דין שהעה"ז נברא בדין והשליל פטור מן הדין שלא יצא לאויר העולם ע"כ. ואין ספק דשליל של חיה עדיף משל בהמה, ובתרוייהו של שחוטה מעלי טפי ששחיטת אמו מטהרתו ואין לה דין לגבי עובר, אבל נבלה בין בידי אדם בין שמתה מאליה משמע שהוא דין קשה גם לשליל, ושל בהמה שחוטה עדיף משל חיה נבלה. וידוע שמדין הגמרא כל מין טהור כשר אפי' נבלות וטרפות שבו, ולא הוציאו מכלל זה עור דג טהור שיש במינו חזקים ובריאים אלא משום דנפיש זוהמיה. ושוה עלויו של שליל לקלף של כתיבה ולבתים של תפלין ולכל מדי דמלאכת שמים.

יחוסי תנאים ואמוראים ערך רבי יהודה גלוסטרא כתב:בברכות פ"ג הלכה דבעל קרי כי אתא רב דימי אמר רבי עקיבא ויש ספרים רב עוקבן, ורבי יהודה גלוסטרא אמרו לא שנו אלא לחולה לאונסו אבל לחולה המרגיל ארבעים סאה אמר רב יוסף אתבר חצביה דרב נחמן דתקן חצבא בת תשעה קבין. ולמעלה בסדר טבלא כתבתי דיש לומר דאף לדברי המצריכין תשעה קבין אין חציצה פוסלת בהן כדרך שפוסלת בטבילה. דאע"ג דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון הכא לא שייך כדתניא בכל הבשר כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים לחולין ובקידוש ידים ורגלים במקדש. ואילו תשעה קבין לא קתני. ויש לפרש [כי] טבילה היא מן התורה והחציצה מן התורה ומהלכה למשה מסיני. וכבר כתבתי בסדר רבי אלעזר בן ערך שנטילת ידים מצאו [לה] רמז מן התורה. ולתרומה וקדשים נמי למדו מקידוש ידים ורגלים, וקידוש ידים ורגלים מן התורה. וי"ל שאף חציצה מן התורה. שהרי כמו שצריך שלא יהיה דבר חוצץ בין רגליו לבין הריצפה כן בקידוש ידים ורגלים נמי צריך שלא יהא דבר חוצץ. ולמדנו תרומה שאכילתה בגבולין וקידוש ידים ורגלים במקדש מעבודת מתנה אתן את כהונתכם. וכדרבי טרפון. כדאיתא בספרי. וכיון שנטילת ידים לחולין משום סרך תרומה הרי כנטילה לתרומה ונטילה דתרומה כקידוש. ואם רצה להטביל ידיו לחולין כל שכן [שיזהר מחציצה]. אבל תשעה קבין כיון דמסקינן התם רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא אמר ליה לשמעיה זיל ואייתי לי תשעה קבין ואשדי עלואי אמר ליה רבי חייא בר אבא למה ליה למר כולי האי הא קא יתיב מר כוליה בגויה אמר ליה כטבילה דארבעים סאה מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה. וכיון דבנתינה הן נראה שאין כאן פיסול חציצה.

עושה חדשות כתב:

יחוסי תנאים ואמוראים ערך רבי יהודה גלוסטרא כתב:בברכות פ"ג הלכה דבעל קרי כי אתא רב דימי אמר רבי עקיבא ויש ספרים רב עוקבן, ורבי יהודה גלוסטרא אמרו לא שנו אלא לחולה לאונסו אבל לחולה המרגיל ארבעים סאה אמר רב יוסף אתבר חצביה דרב נחמן דתקן חצבא בת תשעה קבין. ולמעלה בסדר טבלא כתבתי דיש לומר דאף לדברי המצריכין תשעה קבין אין חציצה פוסלת בהן כדרך שפוסלת בטבילה. דאע"ג דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון הכא לא שייך כדתניא בכל הבשר כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים לחולין ובקידוש ידים ורגלים במקדש. ואילו תשעה קבין לא קתני. ויש לפרש [כי] טבילה היא מן התורה והחציצה מן התורה ומהלכה למשה מסיני. וכבר כתבתי בסדר רבי אלעזר בן ערך שנטילת ידים מצאו [לה] רמז מן התורה. ולתרומה וקדשים נמי למדו מקידוש ידים ורגלים, וקידוש ידים ורגלים מן התורה. וי"ל שאף חציצה מן התורה. שהרי כמו שצריך שלא יהיה דבר חוצץ בין רגליו לבין הריצפה כן בקידוש ידים ורגלים נמי צריך שלא יהא דבר חוצץ. ולמדנו תרומה שאכילתה בגבולין וקידוש ידים ורגלים במקדש מעבודת מתנה אתן את כהונתכם. וכדרבי טרפון. כדאיתא בספרי. וכיון שנטילת ידים לחולין משום סרך תרומה הרי כנטילה לתרומה ונטילה דתרומה כקידוש. ואם רצה להטביל ידיו לחולין כל שכן [שיזהר מחציצה]. אבל תשעה קבין כיון דמסקינן התם רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא אמר ליה לשמעיה זיל ואייתי לי תשעה קבין ואשדי עלואי אמר ליה רבי חייא בר אבא למה ליה למר כולי האי הא קא יתיב מר כוליה בגויה אמר ליה כטבילה דארבעים סאה מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה. וכיון דבנתינה הן נראה שאין כאן פיסול חציצה.

יחידאי?

עושה חדשות כתב:שאין חציצה מעכבת בהטלת תשעה קבין.
(כמדומני שיש כזה נושא באחרונים).
וע"ע בכרך של רי"ל מימון ע' תעח, תקטז.

עושה חדשות כתב:כ' הרוקח סי' שעא -
...הרי לפי הנאת האדם צריך לברך והנאת סיום התורה והתחלת התורה בשמחת תורה לחתן מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו...

שערי תשובה סי' תרנח כתב:ובמשאת משה שם כ' שאם הלוקח חזר ופייס למכרו בדמים יצאו הקהל ולמד מזה לגוזל אתרוג מן חבירו ונטלו ביום טוב ובמועד פייסו ומחל לו מהני המחילה למפרע ע"ש ובבר"י הביא ראיה לזה ממ"ש בא"ח וכל בו בשם הראב"ד שהיה קונה אתרוג משלו כו' וגם ראיה מהחולץ כו' ע"ש עיין בספרי שו"ת בית אפרים חלק אה"ע ס"י בענין איגלאי מלתא למפרע ע"ש וע"ש בשיורי ברכה ובמח"ב שבגבעת פנחס ובגט מקושר השיגו על המשאת משה בזה ע"ש

מבואות המפולשין לר"ה עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן, דהילכ' כרב באיסורי דאמר הלכה כת"ק, וכן פר"ח. ודוקא מבואות המפולשין לר"ה אבל ר"ה גופה שס' רבוא בוקעין בה, לא מיערבא אפי' בדלתות עד שיעשה מחיצה קבועה ברוח שלישית או בשתי רוחות שתי דלתות נעולות בלילה. ואפי' לא הוי ט"ז אמה רוחב, אם רבים בוקעים בו הוי כמו צידי ר"ה וצריך מחיצה או דלתות נעולות.

עושה חדשות כתב:כמדומני יחידאי ממש, אשמח לשמוע הסבר.

שיטת היראים - יאוש קונה מדרבנן.png

סגי נהור כתב:

עושה חדשות כתב:כמדומני יחידאי ממש, אשמח לשמוע הסבר.

שיטת היראים - יאוש קונה מדרבנן.png

ראה אנצ"ת ערך יאוש, סוף ע' קלט ואילך ובציון 32.

עדיאל ברויאר כתב:בפירוש ר"ח לשבת קמח ע"ב כותב פעמיים שתחילת שביעית משמטת את הכספים. דעה יחידאית?
מכל מקום, יש להעיר שבסנהדרין כתב הפוך: "קמ"ל כיון דשביעית סופה משמטת".

בברכה המשולשת כתב:

עדיאל ברויאר כתב:בפירוש ר"ח לשבת קמח ע"ב כותב פעמיים שתחילת שביעית משמטת את הכספים. דעה יחידאית?
מכל מקום, יש להעיר שבסנהדרין כתב הפוך: "קמ"ל כיון דשביעית סופה משמטת".

אבן עזרא (וזכורני שיש על זה ברא"ש)

יהודה בן יעקב כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עדיאל ברויאר כתב:בפירוש ר"ח לשבת קמח ע"ב כותב פעמיים שתחילת שביעית משמטת את הכספים. דעה יחידאית?
מכל מקום, יש להעיר שבסנהדרין כתב הפוך: "קמ"ל כיון דשביעית סופה משמטת".

אבן עזרא (וזכורני שיש על זה ברא"ש)

דעת הרא"ש [גיטין ד, יח] דאע"פ שאין שביעית משמטת אלא בסופה מ"מ אין כותבים פרוזבול אלא קודם תחילת שביעית, אך לאחר תחילת שביעית כבר אין כותבים, הו"ד בטור [חו"מ סז, לב] עיי"ש בב"י.