אודות הספר ארחות טהרה

אויצר_ניק

היום התפרסם בעיתון יתד נאמן מכתב שעליו חתום מרן שר התורה שליט''א וכן דייינים חשובים כגון הגר''י סילמן והגרמ''ש קליין שבו הם כותבים שאין לסמוך על הספר ארחות טהרה בענייני טהרה כלל
אי מי יודע מי מחבר הספר ומה בדיוק הבעיה בספר זה???

כנסת ישראל

המחבר הוא ר' יצחק אייזיק כהנא מו"ץ בעדה החרדית, במכתב של הגר"מ שטרנבוך כותב שחוזר בו מהסכמתו, ומציין כמה מהקולות המפליגות שבספר.

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ג' אוקטובר 20, 2015 6:05 pm

: orchos taharah.jpg (61.64 KiB) נצפה 15321 פעמים

לייבעדיג יענקל

יצא לי לשמוע ממש מעט משיעוריו של הרב כהנא. שמעתי אז מלוא חפניים צ'יקאווע זאכן. שיטתו היא שבענינים אלו צריכים להשתדל ביותר להקל ולטהר אשה לבעלה. פרט אחד זכור לי כרגע, הוא סיפר שבאה לפניו אשה עם מראה מסויים שלפי דרכו היה עליו לאסרו, והאשה אמרה שהגרי"י פישר [שכבר לא היה חי בשעת שאלה זו] היה מטהר לה מראה כזה, והר' כהנא הוסיף שבהכירו את שיטת הרב פישר ידוע לו שהיא צדקה. והוא צידד שאולי כמו שיכולה אשה לומר כזה התיר לי חכם ואבד [- אותו מראה שהחכם התיר בעבר] כך היא יכולה גם לומר כזה התיר לי חכם ואבד [- אותו החכם] ...
שמו נקשר גם אל הרעש הגדול שהיה לפני כמה שנים אודות המורים שהתירו דם. בשיעור הנ"ל הוא התייחס לכך אך לא ענה דבר של ממש על הטענות.

חובב_ספרים

הוא מקיל גדול במראות כמוזכר [הגם שלא ידוע לי אם יש לזה ביטוי בספרו].
עי' קונטרס טהרה כהלכתה - בהוראת מראות הדמים. חשבתי שהיה עוד אשכול על הנושא אבל לא מצאתי. יתכן שנמחק מחמת תגובות חריפות יותר מדאי, כרגיל בנושאים כאלו.

מחולת המחנים

מלכתחילה דיון זה אינו ראוי לדון בו בציבור בפומבי ואף לא בפורומים ציבורים, וכבר אמרו חז"ל חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תורה כירך לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, אך כיון שכבר עלה עלה.

גימפעל כתב:
ישיבע בוחער כתב:
צונאמי כתב:הסכמה

העולם טוען שהגר''מ שטרנבוך חזר בו מהסכמתו

כך טען לעיל כאן: http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=24372&view=unread#p244188הרב כנסת ישראל ולא הביא סימוכין לדבריו.

מכתב הראב"ד הגר"מ שטרנבוך

: מכתב 001.jpg (164.47 KiB) נצפה 15020 פעמים

המתבונן בהסכמתו של הגר"מ שטרנבוך לספר ימצא מיד שהוא מסתייג מהמסקנות ההלכתיות העולות ממנו.
ניתן לצרף הסכמה זו לאשכול "הסכמות מתנגדות" viewtopic.php?p=202618#p202618

כפי שכבר נכתב, כתבו פולמוס זה קיים כבר כחמש שנים לפחות והתנהל כל העת מאחורי הקלעים.

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ג' אוקטובר 20, 2015 11:22 pm

חובב_ספרים כתב:הוא מקיל גדול במראות כמוזכר [הגם שלא ידוע לי אם יש לזה ביטוי בספרו].
עי' קונטרס טהרה כהלכתה - בהוראת מראות הדמים. חשבתי שהיה עוד אשכול על הנושא אבל לא מצאתי. יתכן שנמחק מחמת תגובות חריפות יותר מדאי, כרגיל בנושאים כאלו.

לעיון בקונטרס

המכתב:

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ג' אוקטובר 20, 2015 11:33 pm

הגרי"א כהנא השבוע

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ג' אוקטובר 20, 2015 11:39 pm

הסכמות:

אום אני חומה

אינני מכיר את הספר, אך 'עדות אופי' על המחבר: ת"ח גדול, נחרץ בפסקיו, חם ולבבי ומאיר פנים לכל אחד, ממשפחה אדמו"רית מפורסמת (ספינקא-כהנא).

אגב, כפי הנראה לעיל פצו פה אף בחיי בעל פתחי חושן, ועוד איך, אלא שלא יכלו לנקוב בשמות מטעמים מובנים.

מחולת המחנים

יובהר כי הנושא כאן איננו הגאון המפורסם בנש"ק רבי יצחק אייזיק כהנא שליט"א שאין חולק על גדלותו יראתו וכוחו בתורה, וכפי ידיעתי אף אחד לא מחשיב אותו כקל בהוראה ח"ו, אלא על דרך פסיקתו בדיני נדה ומראות.

גימפעל כתב:התאריך המופיע על המכתב של הרב שטרנבוך, עדיין לא היה.

הכוונה כמובן ו' דסליחות שלפני שנת תשע"ו.

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:01 am

ישא ברכה כתב:גם אני אשמח לדעת על מה ולמה הזעקה. ורק בקשה אחת לחפץ לבאר הענין שלא ישיב בחריפות כדי שלא ניכשל באיסורים חלילה. (ודו"ק במכתב הרבנים שליט"א כי השתדלו לכתוב הנצרך לדעתם בלבד).

מצאתי כתוב (וערכתי...)

בזהירות רבה אנסה לפרט את כל מכלול הסוגיא.
ראשית אנו חייבים להתודות ולהגלות כי הגרי"א כהנא שליט"א הוא לא סתם מו"ץ שקיבל אתמול הוראה אלא אחד שכל מסכת חייו זו הוראה בהלכות החמורות וכן כבר העמיד והסמיך מאות רבות של תלמידים כ"כ יש לו את מספר השואלים הרב ביום יום .

שנית...
ועכשיו...
וכך...

ועכשיו לגופו של דברים,רבי משה שטרנבוך שליט"א כותב במכתבו כי הגר"י כהנא שליט"א התיר בספרו כי אשה שיש לה ספק לגבי עד בדיקה עם הוא טהור או טמא שתוכל האשה לסמוך על עצמה להחליט בכך ואם היא מסוגלת להחליט לבד אינה צריכה לעשות שאלת רב על כך.

ועוד כי עד בדיקה סגי בבדיקה קלה בכל צד בכדי לדעת עם זה טהור או טמא,ע"כ דברי הראב"ד שליט"א בטענות נגד הגרי"א כהנא שליט"א במכתב שהוציא.

וישנו טענה ידועה עתיקת יומין נגד פסק המופיע בספר מלפני הרבה שנים,כי כלה נידה מותרת במצוות רקידה להחזיק בצד השני של אבנט ארוך הנשרך על הרצפה שמוחזק בצידו הראשון ביד בעלה,ורבים גדולים ונכבדים ניסו להפריך היתר זה ובאו לחלוק על פסק זה לפני המחבר ולא הצליחו להפריכו כלל ובמהדורה השניה שי"ל לאחרונה אף ביסס המחבר ביתר ביסוס את ההיתר.

ולענינינו,כל אחד מכם מוזמן לרכוש את הספר אורחות טהרה ורק לעיין בו קלות ולראות...

בספר אורחות טהרה מובא להדיה כי אשה אחרי שמצאה כתם והיה בו רק מראה לבן או צהוב וכן כשברור לה שמראה אדום הוא פחות מכגריס אינו צריכה לשאלת רב וטהורה היא,ואולם אם ישנו בו מראה חום שוחור וכו' וא"ל אדום יותר מכגריס היא מחוייבת בשאלת רב.
ומפסק זה העלילו על הרב כמי שפסק שאשה יכולה להחליט בעצמה על עד בדיקה.

לגבי בדיקת קלה מצד לצד בכדי לדעת האם הבדיקה כשרה.

מובא להדיא בספר אורחות טהרה כי אופן בדיקה העד בדיקה חייבת להיות לא רחוקה מ 20 ס"מ מהעין בהסתכלות רגילה ובמט אחד לכל צד ואם אין בו כל שאלה רק מראה לבן וצהוב יכולה לזרקה מיד והבדיקה טהורה
ע"כ דברינו לגבי כל הטענות סרק על מרנן ורבנן שליט"א

ואם ישאל השואל...

ועכשיו לא אכנס להסביר את כל הרבנים שחתמו נגד הספר ולא יפלא אם הם גם יחזרו מדבריהם.

ולבסוף תימא גדולה ביותר הינו הגדת העדות של הרב שיינברגר שמשים עצמו כמעתיק השמועה של רבינו מרן הגרי"ש זצ"ל ומעיד איך שמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל התנגד בחריפות נגד דרך הפסק של מחבר הספר,ואני תוהה בקול האם רבינו זצוק"ל כשסבר שרב פלוני אינו ראוי להיות רב ועוד פוסק בהלכות חמורות לא היה מטריח עצמו להוציא בחיים חיותו מכתב ברור נגדו,ומה החכמה לבוא עכשיו ולספר בשמו דברים שאינם ניתנים לבירור,ולכל הפחות היה מתבקש מהרב שיינברגר לפרסם דבריו בחיים חיותו של רבינו עמוד ההוראה זצוק"ל,ויודע אני בבירור גמור עוד מחיי חיותו של רבינו עמוד ההוראה זצוק"ל שסירב בתוקף לחתום על מכתב נגד הרב המחבר שליט"א.

כל זאת כתבתי במטרה להסביר את הצד של הגאון הגדול רבי יצחק אייזיק כהנא שליט"א כמו ששמעתי היום מפי כמה מתלמידיו הגדולים.

דוד4 · הודעהעל ידי **דוד4** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:02 pm

אחת הטענות שמעלה הגר"מ שטרנבוך היא על מ"ש שבזמן הזה אין דין הרגשה כלל.
האם יש חבר לשיטתו שכיום אין דין הרגשה? (יש לכך השלכות רבות וחמורות כמובן)

לכאורה הבעייה שנשי דידן אין להם הרגשה היא ידועה ומוזכרת, השאלה היא מה המסקנה מזה.

בברכה המשולשת

דוד4 כתב:אחת הטענות שמעלה הגר"מ שטרנבוך היא על מ"ש שבזמן הזה אין דין הרגשה כלל.
האם יש חבר לשיטתו שכיום אין דין הרגשה? (יש לכך השלכות רבות וחמורות כמובן)

ת"ח יקר שליט"א אמר לי זאת שבוע שעבר בשם הגה"צ הרב אביגדר הלוי נבנצל שליט"א

אתה מתכוון לקולא היינו שאפילו שופעת כסדרה אינה טמאה מדאורייתא?

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:23 pm

אוצר החכמה כתב:אתה מתכוון לקולא היינו שאפילו שופעת כסדרה אינה טמאה מדאורייתא?

שופעת כסדרה מרגשת? הרי היום רוב המוחלט של נשים אינן מרגישות כלל. אלא הקולא הוא באמת מרפסין איגרא, והיינו אפילו באשה שהרגישה ולא מצאה דם למשל, אם תבדוק תהיה טהורה.

דוד4 · הודעהעל ידי **דוד4** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:28 pm

אשה שמצאה כתם קטן מגריס או על צבעונין, אחרי שהרגישה בבירור אחת ההרגשות המוזכרות בפוסקים,
אם תבוא לשאול (לכל?) מורה הוראה, הוא (לכאורה) יפסוק לה שהיא טמאה מדאורייתא.
ואולם אם תבוא לשאול למחבר הנ"ל, הוא יטהר אותה לגמרי!! כי לדעתו אין כיום הרגשות כלל, אפילו אם האשה תאמר בפירוש שהרגישה.
כך הבנתי שיטתו. אשמח אם יתקנו אותי.
ועל כך שאלתי אם יש חבר לשיטתו.

אני לא מבין מה אתה כותב.
הקושי שלנו הוא שהנשים רואות ראייה כסדרה ואינן מרגישות, והמסקנה היא שאינן בקיאות בהרגשה.
אבל אנחנו נוקטים שאע"פ שאין אנו יודעים שנשי דידן מרגישות אם וודאי ראתה נחשבת כהרגישה וטמאה מדאורייתא. האם על זה הוא חולק.

או שהוא טוען הפוך שאע"פ שאומרת שהרגישה אין זה נקרא הרגשה, כמו שמשמע מדבריך. את זה באמת לא שמעתי (ואין זו ראייה) ומנין להגיד דבר כזה מוזר?

זה כתבתי לתוכן, אבל אני רואה שדוד4 טוען שזו באמת טענתו, ומה הסברא בזה.

ואולי ס"ל שכיוון שיכול להיות שתראה כסדרה בלי הרגשה גם אם אומרת שהרגישה ע"כ שאינה בקיאה, בעיני זו מסקנה משונה (כי זה אומר שיתכן שלא תרגיש כי הרגשותיה חלושות, אבל לא שאם מרגישה אינו הרגשה) ביותר.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:32 pm

תוכן כתב:
ברזילי כתב:אינני מתמצא בכל הנושא, ולא שמעתי את שמעו של אותו מורה הוראה עד הימים האחרונים. אבל דבר אחד לא ברור לי כאן - כיצד הגיעו כל החותמים למסקנה שאותו מורה הוראה ותיק ומקובל על גדולי עדתו "הקל ראש בדינים חמורים"? האפשרות שהוא פשוט חושב אחרת מהם (בין אם הוא צודק ובין אם לא) ופוסק להקל מתוך אותו כובד ראש שבו הם פוסקים להחמיר, איננה קיימת? או שקלות ראש הוא פשוט שם נרדף לכל פסק לקולא?

קלות ראש הוא שם נרדף לקולא שאינו מתקבל על הדעת.

כאמור, אינני מכיר את הנושא, אבל לפי המתואר כאן מדובר במורה הוראה ותיק, שגדולי הדור הקודם בעלי הוראה מובהקים סמכו ידם עליו בכלל ועל הוראותיו השנויות כעת במחלוקת בפרט, וגם גדולים אחרים שחלקו עליו (לדברי המעוררים דהשתא) לא חשבו שצריך לעשות בו לינץ' מעל דפי העיתונים. אם כן זו לא קולא שאינה מתקבלת על הדעת (אלא למי שסבור ש"הדעת" היא דעתו הפרטית), אלא גישה שיש לה על מי לסמוך, גם אם החולקים רבים ואולי אפילו צודקים (וכאמור אינני מביע דעה לגופו של ענין, כי אין לי).

זאת ועוד, להרבה מאד פוסקים חשובים יש פה ושם קולות שאינן מתקבלות על הדעת (במובן זה שהם יחידים בדבר, סברתם נראית תמוהה, ודעתם נדחתה מכל וכל) ולא שמענו בהם פסול גברא.

אוצר החכמה כתב:אע"פ שבעיקרון אני בהחלט מסכים איתך על הצורך לכבד דעתו של אחר ונגד הסגנון המתנפל על כל מי שדעתו שונה מדעתך, כדוגמת עניין קו התאריך שאע"פ שלדידי ברור שהחזו"א צודק, איני מבין את המתנפלים על הסומכים על דעה אחרת, ואפילו בעניין של העלייה להר הבית, אני חושב שאע"פ שהדין שלא לעלות וגדולי הרבנים כולם פסקו כך, אי אפשר לקרוא עוברי עבירה לנוהגים לפי פסיקת ת"ח שהם סומכים עליהם ונזהרים כדין שמורים להם, אבל האם לא תמיד כך היה שמי שחשב שהאחר מקל שלא כדין ממש, טען שזו קלות ראש, ובפרט גדולי הדור כשנזפו באחד המורים.

לא בדקתי כעת מה היה המצב במחלוקות בעבר הרחוק, יבואו הבקיאים ויעידו. היו מקרים שגדולים נזפו במי שלדעתם לא היה ראוי להורות בענין חמור, אבל המצב שונה - מדובר בשיטה הקיימת הרבה שנים ונתמכה ע"י גדולים וטובים. (לגבי העבר הקרוב יותר - אני חושב שההתנפלות על השש"כ מזכירה את המצב כאן, ולא במקרה, אבל אפילו אז זה נעשה במסגרת של ביקורת תורנית, ולא מעל גבי העיתונים; דוגמא רלבנטית נוספת היא הקולא של הגרש"ז בענין ראיה בשפופרת, וגם שם על אף שהיה יחידאה להתיר, והפעילו עליו לחץ גדול וחורג מן המקובל, אינני זוכר כעת שהכריזו עליו כקל דעת)

דוד4 · הודעהעל ידי **דוד4** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:36 pm

הבעיה של ההרגשות היא בעיה ידועה כמו שכתבת, כי אנו רואים שנשים רואות ואינן מרגישות.
ואולם זה מוסכם על הפוסקים שאם אשה כן מרגישה, בוודאי שתהיה טמאה מדאורייתא.
(ולכן בכל כתם, צריך קודם לברר אם הייתה הרגשה, ורק אז אפשר להקל בקולות שיש בכתמים).
ואולם כפי ששמעתי, ואם זכרוני לא מטעה אותי - כך הוא גם כותב בספר, שכיום אי אפשר לסמוך על הנשים, ואפילו אומרת שהרגישה (זיבת דבר לח וכיוצא) אין זה אלא דמיון, ולכן כל הכתמים יש להם דין דרבנן, אפילו אם אומרת שהרגישה.
(כנראה שלדעתו אשה תהיה טמאה מדאורייתא רק בשופעת דם).

איני מבין את הדוגמה מהגרשז"א
א. עם כל הכבוד לרב המדובר אינו במעמד של הגרשז"א.
ב. שם היה באמת רק בעניין מסויים (שבעצם כמעט לא נגע למעשה כי לא ברור אם היתה אפשרות מעשית לעשות את הדרישה של הגרשז"א).

דוד4 כתב:הבעיה של ההרגשות היא בעיה ידועה כמו שכתבת, כי אנו רואים שנשים רואות ואינן מרגישות.
ואולם זה מוסכם על הפוסקים שאם אשה כן מרגישה, בוודאי שתהיה טמאה מדאורייתא.
(ולכן בכל כתם, צריך קודם לברר אם הייתה הרגשה, ורק אז אפשר להקל בקולות שיש בכתמים).
ואולם כפי ששמעתי, ואם זכרוני לא מטעה אותי - כך הוא גם כותב בספר, שכיום אי אפשר לסמוך על הנשים, ואפילו אומרת שהרגישה (זיבת דבר לח וכיוצא) אין זה אלא דמיון, ולכן כל הכתמים יש להם דין דרבנן, אפילו אם אומרת שהרגישה.
(כנראה שלדעתו אשה תהיה טמאה מדאורייתא רק בשופעת דם).

זה כמ"ש וזה באמת דבר זר. רק צריך לראות את דבריו בפנים ונימוקם לפני שדוחים מכל וכל אולי צירף עוד פרטים (כגון מחלוקת הפוסקים מהי הרגשה) וסברות.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:51 pm

אוצר החכמה כתב:איני מבין את הדוגמה מהגרשז"א
א. עם כל הכבוד לרב המדובר אינו במעמד של הגרשז"א.
ב. שם היה באמת רק בעניין מסויים (שבעצם כמעט לא נגע למעשה כי לא ברור אם היתה אפשרות מעשית לעשות את הדרישה של הגרשז"א).

אמנם מדובר בזמן שהגרשז"א היה בשנות החמישים שלו (והיה צריך הרבה "לא תגורו" כדי להתמודד עם מה שעשו לו), אבל אני ודאי מסכים שיש הבדל מבחינת המעמד. יש הבדל גם בכיוון ההפוך - שם היה מדובר על הצעה חדשנית ומהפכנית, ואילו כאן מדובר בהמשך נוהג ותיק של מסורת הוראה על פי גדולים. לכן, לא הבאתי את הדוגמא הזו כראיה לכך שבשום מקרה לא הגיעו לסגנון כנידו"ד, אבל עד שנמצא דוגמאות מפורשות התומכות בסגנון כזה יש כאן לפחות מודל איך אפשר לחלוק בתוקף, עד כדי ביטול מוחלט של האפשרות לנהוג למעשה כדעת המקל, גם בלי ירידה לפסים של קלות דעת וכיו"ב (לטעמי, גם מה שעשו אז היה מוגזם, עם נסיונות לחלץ הודאה בטעות בנוסח גלילאו).

הענין המסויים בהחלט נגע למעשה לרבים מאד, והאפשרות המעשית היתה נמצאת, לולא שהתייתר הצורך במידה רבה בעקבות המצאתו של גרגורי פינקוס ושות'.

דוד4 · הודעהעל ידי **דוד4** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:53 pm

אכן אולי טענתו היא כמו שכתבת, ויש בזה משהו, כי מצד אחד אנו אומרים שאשה טמאה כיום גם בלי הרגשה, כי נשי דידן אינן בקיאות. ומאידך אנו מחמירים באשה המרגישה.
ובאמת בכל עניין ההרגשות בזמן הזה, אנו עדיין נבוכים מאד. כי הרי זה לכאורה כולם מסכימים שיש שינוי בעניין זה בין דורות שלנו לדורות הקודמים, כי ההרגשה של נידה המקורית ('נזדעדע גופה') לכאורה אין מרגישים היום כלל. וקביעה זו, שכאמור מוסכמת, היא חידוש גדול ומופלג מאד.
ההרגשות שכן מוכרות כיום הן ההרגשות המוזכרות באחרונים, כגון זיבת דבר לח או עקצוץ וכו', והרגשות אלו הן הרגשות קלושות ונתונות לטעות
(זאת ועוד שהרי בזיבת דבר לח, תלוי היכן בדיוק הייתה ההרגשה וכו' וכו'). יכול להיות שבעקבות כך החליט להקל בכולם. אך בזה צריך לדעת מקורו, כי הרי ברור שיש הרגשות כאלו כיום, וכי משום הנ"ל נקל גם למרגישות בבירור?
(וכאן עולה שאלה נוספת, כי מדומני שבאם אשה מסתפקת אם זו הייתה ממש הרגשה, מקילים בזה. ורק אם אומרת שהיא יודעת בבירור שהרגישה, מחמירים. וזה קצת צ"ע, כי אם אנו מקבלים שיש הרגשה, איך אפשר להקל בכגון דא?).
ועוד יש להאריך לשני הצדדים.

אבי28 · הודעהעל ידי **אבי28** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:54 pm

הפנה אותי ר' עדיאל ברויאר, ידידי, לדיון כאן.

לא קראתי את השרשור בנושא, אך אציין בקצרה לדברים קצרים שכתבתי. הרוצה יותר באריכות - יכול לשלוח לי מייל. כמו כן, אפשר לחפש את מה שכתבתי בקובץ אסיף ב' על כתם פחות מכגריס. ואת תגובת הרב שמואל אריאל שליט"א על דבריי
בברכה,
אבישי גרינצייג

דיני הרגשות
כתב השו"ע סי' קפג סע' א, אשה שיצא דם ממקורה וכו' טמאה, והוא שתרגיש ביציאתו. ע"כ. אמנם כל זה מדין תורה, אך מדרבנן האשה טמאה אפי' אם לא הרגישה כמבואר בסי' קץ סע' א. ע"ש.
והנה ידועים דברי הפת"ש סי' קפג סק"א וז"ל: ודע דשלשה מיני הרגשות יש לענין שתהא טמאה מדאורייתא. א' שנזדעזע גופה כמ"ש הרמב"ם (פ"ה מהלכות א"ב דין י"ד). ב' שנפתח מקורה כמבואר בסי' קפ"ח ובסי' ק"ץ ס"א. והשלישית נמצא בשו"ת האחרונים ז"ל כשמרגשת שדבר לח זב ממנה בפנים וע' בזה בתשובת נודע ביהודה (חלק יו"ד סי' נ"ה ובספר ח"ד סי' ק"צ סק"א). אמנם בת' ח"ס חולק ע"ז בכמה תשובות והאריך לבאר דזיבת דבר לח לאו הרגשה הוא. עכ"ל. ומפשט דבריו נראה שישנן רק שתי הרגשות המטמאות, ועוד הרגשה אחת שבה נחלקו הנוב"י והחת"ס אך כל הרגשה אחרת לא חשיבא הרגשה לטמא מה"ת. ועל דברי הפת"ש אלו סמכו רבים מן הפוסקים בדורות אלו להקל בכל מיני ההרגשות. אולם בעניותין יש להעיר רבות על דב"ק וכיון שלשאלה זו יש השלכות רבות אמרנו לבאר סוגיא דא, ומה' נשאל שלא נכשל בדבר הלכה.

מהי הרגשה שמטמאת?
בגמ' בנדה (נז:) אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה - טהורה, שנאמר 'בבשרה' - עד שתרגיש בבשרה. ע"כ.
והנה סתם שמואל בביאור ההרגשה, ולא ביאר לנו האם בעינן דווקא הרגשה מסויימת או שמא כל הרגשה שתרגיש האשה מטמאה מה"ת, ולא בא לאפוקי אלא כשלא הרגישה כלל ומצאה את הדם על הארץ. ומעצם זה ששמואל לא ביאר בזה, נראה שבאמת כל הרגשה שהאשה מרגישה תהיה טמאה מה"ת. וכן כמעט כל הראשונים סתמו בזה וכתבו בסתמא עד שתרגיש. ויתר על כן, הרמב"ן בהלכות נדה (פ"ד ה"א) כתב: עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה. ע"כ. ומשמע שכל שמרגישה את הדם יוצא טמאה מה"ת, ואין נפקא מינה איך בדיוק מרגישה. אולם אפשר לומר שכל הראשונים סתמו בזה, כיון שההרגשה המטמאת מה"ת היא דווקא כשמרגישה את הדם עצמו יוצא בבשרה, ולא חשו לפרש כן בהדיא משום שזו פשט כוונת שמואל בדרשתו 'עד שתרגיש בבשרה' דהיינו עד שתרגיש את הדם בבשר. ולכאורה כן משמע מלשון הרמב"ן הנ"ל. וכן הרשב"א בתורת הבית הארוך (ב"ז ש"ג ח ע"א) כתב וז"ל: דבר תורה וכו' אינה אסורה לבעלה עד שתראה או עד שתרגיש שיצא הדם לבית החיצון. ע"כ. וכ"כ לשון זו המאירי (נדה ט.). וכן החינוך (מצוה רז) כתב וז"ל: והכתמים מדרבנן, כי מן התורה אין אשה מתטמאה עד שתרגיש בעצמה דם טומאתה, שנאמר 'דם יהיה זובה בבשרה', כלומר שתרגיש אותו. ע"כ. וכן רבנו ירוחם (נכ"ו ח"ב) כתב וז"ל: כתם מטמא מדרבנן, כי מדין תורה אין האשה טמאה עד שתרגיש הדם בבשרה. ע"כ. וגם בספר צדה לדרך (מ"ג כ"ה פ"א) כתב "אינה טמאה שתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא לבית החיצון. ע"כ. וכן הטוש"ע כתבו (סי' קפג): והוא שתרגיש ביציאתו. ע"כ. ומשמע שמרגישה את הדם עצמו יוצא מגופה. וכן הוכיח באמרות טהורות (ח"א עמ' סז) מדברי מהר"י קולון (נדפס בשו"ת הריב"ש החדשות סי' לד) שההרגשה שמטמאת היא דומיא דהרגשת פליטת ש"ז. ע"ש. וכ"כ להדיא הלבוש (סי' קפג): 'אינה טמאה עד שתרגיש ביציאתו דכתיב דם יהיה זובה בבשרה, משמע עד שתרגיש זיבת הדם בבשרה. ע"כ. ולכן דברי החת"ס (יו"ד סי' קסז) צ"ע, שהיקל בזיבת דבר לח, שאינה נחשבת הרגשה. דמכל הראיות הנ"ל נראה ברור דודאי חשיבא הרגשה, ואדרבא נראה שהיא ההרגשה העיקרית ויש לעיין האם יש עוד הרגשות נוספות. ואת ההכרחים של החת"ס להוכיח שזיבת ד"ל לא נחשבת הרגשה כבר דחו האחרונים, עי' באמרות טהורות (ח"ב עמ' סב והלאה), ומשם בארה ואכמ"ל.
ואם כן לכאורה מבואר שזיבת דבר לח ודאי נחשבת הרגשה, ואם הרגישה שזב ממנה הדם טמאה מה"ת. אלא שמכל מקום יש לעיין האם יש חילוקים בזה, דהנה כתוב במשנה (מ.) כל הנשים מטמאות בבית החיצון, שנאמר 'דם יהיה זובה בבשרה'. ע"כ. ומבואר בגמ' (מא:) שבית החיצון הוא עד מקום שהשמש דש. ע"ש. וכבר כתב הפת"ש (סי' קפג סק"ב) בשם שו"ת ברית אברהם (חיו"ד סי' מב) שאין שום טומאה נוספת לאחר שכבר יצא הדם לבית החיצון. ע"ש. ולכן לכאורה פשוט דבעינן שתרגיש את זיבת הדם דווקא לפני שיצא הדם לבית החיצון. אולם בשו"ת נודע ביהודה קמא (חיו"ד סי' נה ד"ה ומעתה) כתב במפורש שאפי' בהרגשת זיבת דבר לח שבבית החיצון טמאה מה"ת. והחוות דעת (סי' קפד ביאורים סק"א) כתב שאע"פ שאכן זיבת ד"ל נחשבת הרגשה אך זהו דווקא כשמרגישה שזב ממקורה, דאם לא הרגישה שזב ממקורה רק שמרגשת שזב בפרוזדור טהורה, כיון שבשעה שנפל מהמקור לפרוזדור לא הרגישה, ורחמנא טהריה לדם שבא בלא הרגשה, מאין תתחיל הטומאה בפרוזדור. ע"ש. ובשו"ת מהר"ם שיק (סי' קפד אות א) כתב ליישב, שהדם בפרוזדור תלוי ועומד, שאם תרגיש בפרוזדור תהיה טמאה. ע"ש. ואע"פ שבשו"ת אמרות טהורות (ח"א עמ' ע) כתב שדבריו דחוקים, מכל מקום נראה שיש הכרח להבין כדבריו, שהרי אי אפשר להרגיש זיבת דבר לח בעומק כ"כ, וכמו שכתב הגאון ר' ברוך פרנקל בעל הברוך טעם בהגהותיו על הנוב"י (שם) שהדבר ידוע ופשוט בחוש שאין הרגשת זיבת דבר לח בפנים וכו', שכל זמן שהמשקה זב בפנים בתוך חלל האבר א"א להרגיש לחותו, כי הרגש הלחות אינו אלא במקום שליטת האויר. וכן שמעתי מפי רופא מומחה ובקי בטבעיות. ע"ש באורך. ולכאורה דבריו פשוטים הם, וכן שמענו גם אנו שהרופאים אומרים שאין במקור מספיק 'עצבי חישה' על מנת שתרגיש זיבת הדם. ואף שבאמרות טהורות (עמ' עא) כתב ליישב בזה. אך אחה"ר נראה שבמציאות אכן אין הנשים מרגישות כ"כ בעומק. ולכן לכאורה על כרחנו לקבל את חידושו של המהר"ם שיק. והדבר צריך תלמוד. ושוב מצאתי בתוס' חכמי אנגליה (כא:) שכתבו במפורש שטמאה גם בהרגשה לאחר היציאה לבית החיצון ע"ש. ולענ"ד כן יש לנקוט.
ולאחר שנתברר מה דין הרגשת זיבת ד"ל, יש לברר האם היא ההרגשה היחידה שאוסרת מה"ת, או שמא הוא הדין לכל הרגשה שתרגיש האשה בשעת יציאת הדם. דהנה כבר הבאנו את לשון הרמב"ן שכתב שטמאה אם מרגישה בשעה שיוצא הדם, ואפשר לומר דלאו דווקא כשמרגישה את הדם עצמו אלא שמרגישה הרגשה כל שהיא הנובעת מיציאת הדם. וכן הרמב"ם (הל' איס"ב פ"ט ה"א) כתב בסתם רמב"ם "אין האשה מתטמאה מן התורה בנדה או בזיבה עד שתרגיש ותראה דם ויצא בבשרה". אלא שאפשר לדחות דבסתמא דמילתא הכוונה היא להרגשת הדם, שהרי הוא המטמאה, דהרגשה בלי יציאת דם אינה אוסרת כלל. ולכן לא ראו צורך לפרש כן בהדיא.
והנה אדוננו הרמב"ם (פ"ה הי"ז) כתב וז"ל: האשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגלים, בין שהשתינה והיא עומדת בין שהשתינה והיא יושבת הרי זו טהורה, ואפילו הרגיש גופה ונזדעזעה אינה חוששת שהרגשת מי רגלים היא זו. ע"כ. ולמדו האחרונים מדבריו, שהרגשת זעזוע הגוף חשיבא הרגשה. ויש שרצו ללמוד שדוקא היא ההרגשה המטמאת ולא זיבת דבר לח, אולם באמת שהוא תמוה שהרי הרמב"ם הכא לא נחית כלל לבאר מה נחשב הרגשה ומה לא נחשב הרגשה, אלא כתב שאפי' הרגישה הרגשה חזקה מאד, שגופה נזדעזע ולכאורה מוכח שהיא הרגשת דם, קמ"ל שאפי' הכי לא חיישינן כיון שאין דרך הדם לצאת יחד עם מי רגלים. אך לעולם לא בעינן דווקא הרגשה גדולה כ"כ על מנת לטמאה. זאת ועוד, שלענ"ד אפשר לפרש שנזדעזע גופה היינו הרגשת זיבת דבר לח, וכמו שמצאנו בעניין טומאת קרי, שכתב רש"י (נדה יג. ד"ה שנזדעזעו): שנזדעזעו אבריו – שנעקר זרע מגופו. ע"כ. וכן כפל רש"י את דבריו במק"א (מ. ד,ה שנזדעזעו) שנזדעזעו אבריו - נעקר שכבת זרע מגופו. ע"כ.. אלא שיש לדחות שהכוונה היא שהרגיש גופו ע"י זעזוע האיברים ששכבת הזרע עומדת לצאת, ואינו הרגשת ממש הרגשת זיבת ש"ז. ומכל מקום לענ"ד נראה שאין להביא ראיה מלשון הרמב"ם בזה, דמסתבר ששהרמב"ם כתב כן דרך גוזמא ושיגרא דלישנא דהרגשת בעל קרי שמזדעזעים איבריו בשעה שיוצא ממנו קרי. אך פשוט דבסתמא דמילתא אין דרך הנשים שיזעזדעו איבריה ממש כמו בבעל קרי. כנלענ"ד פשוט.
עוד כתב הרמב"ם (פ"ח ה"ב) וז"ל: וקודם שיבוא הדם תרגיש בעצמה, מפהקת ומתעטשת וחוששת פי כריסה ושיפולי מעיה ויסתמר שערת בשרה או ייחם בשרה וכיוצא במאורעות אלו, ויבואו לה וסתות אלו או אחד מהן בשעה הקבועה לה מיום וסתה. ע"כ. וכתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' כא) דמבואר דס"ל לרמב"ם דכל הני מקרים הוו הרגשות ואם תרגיש בהן תהיה טמאה מה"ת. עש"ב.
ולענ"ד יש לדחות ראיה זו, דהתם לא מיירי כלל בדיני הרגשה אלא בדיני פרישה בעונה הסמוכה לוסת, וקאמר הרמב"ם שאם רגילה להרגיש הרגשות אלו ולאחר מכן רואה באותה עונה דם – נאסרת מעת שתרגיש, דקבעה לה וסת להרגשות הללו. ע"ש. אולם אין להוכיח מכאן שהרגשות אלו מטמאות מה"ת.
ומכל מקום נלענ"ד שדברי הציץ אליעזר נכונים, שכיון שכל הרגשות הללו נובעות מתהליך הוסת ויציאת הדם החוצה, א"כ אם יוצא ממנה דם ומרגישה הרגשה שמלוה את יציאת הדם, כגון כאב בטן או בחילות או חולשה וכל כיו"ב טמאה מה"ת, שכיון שמרגישה בשינוי שחל בגופה טמאה מה"ת. ועי' בדברי שו"ע הגר"ז (סי' קפג קו"א הערה ד) שכתב שאם רואה בעין שכלה ובדעתה שמרגישה באיזה שינוי הגוף – טמאה מה"ת. ע"ש. ושמחנו לראות שגם בשו"ת אמרות טהורות (ח"א סוף סי' ג) הכריע שכל הרגשה בשעת יציאת הדם – טמאה מה"ת.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ד' אוקטובר 21, 2015 12:57 pm

בהרבה מקרים אשה אומרת שהרגישה, ובדרישה וחקירה מתברר שמדובר בזיבה בבה"ח וכדומה, ולא בעיקר ההרגשה המתוארת בראשונים. אם יתברר (למי שיש לו נסיון רב בתחום) שזה המצב אצל כל (או כמעט כל) הטוענות להרגשה, ייתכן שיש מקום לטענה שם מי שאומרת שהרגישה אין לחוש לזה כי אין כאן אלא שיתוף השם.

צעיר_התלמידים

ומדאיירינן בהאי מילתא

: ממכתב הרבנים.PNG (37.2 KiB) נצפה 14483 פעמים

מישהו יכול להסביר לי מה הגדולים האו התכוונו לומר? הרי אם המורים האלו אינם ראויין להוראה אז פשוט שכל דבריהם כחרס הנשבר, או אםו יש כאן דין של הלך אחר המחמיר אז ג"כ מי ששומע להם הוא רשע, אבל אם הם ראויין להוראה ויש כאן מחלוקת הלכתית מה שייך כאן עונש, האם חזרו בהם לבסוף או הוברר בבית דין הגדול שטעו? הרי השואל את החכם גם בדאורייתא במקום שיש מחלוקת עושה כמותו, ואין עליו שום חטא ועוון ואשמה, ומה זה ענין להלכות שגגות ששם מדובר שהבי"ד חזר בו? אתמהה?????????

גבול ים · הודעהעל ידי **גבול ים** » ד' אוקטובר 21, 2015 2:43 pm

צעיר_התלמידים כתב:ומדאיירינן בהאי מילתא

ממכתב הרבנים.PNG

מישהו יכול להסביר לי מה הגדולים האו התכוונו לומר? הרי אם המורים האלו אינם ראויין להוראה אז פשוט שכל דבריהם כחרס הנשבר, או אםו יש כאן דין של הלך אחר המחמיר אז ג"כ מי ששומע להם הוא רשע, אבל אם הם ראויין להוראה ויש כאן מחלוקת הלכתית מה שייך כאן עונש, האם חזרו בהם לבסוף או הוברר בבית דין הגדול שטעו? הרי השואל את החכם גם בדאורייתא במקום שיש מחלוקת עושה כמותו, ואין עליו שום חטא ועוון ואשמה, ומה זה ענין להלכות שגגות ששם מדובר שהבי"ד חזר בו? אתמהה?????????

ברור שאין חיוב קרבן אם ב"ד לא חזרו, כוונת הרבנים היא שאי אפשר לטמון ראש בחול ולומר כך הורה המורה, כי בסופו של דבר אם אין ההוראה נכונה הרי השואל חטא.

צולניק · הודעהעל ידי **צולניק** » ד' אוקטובר 21, 2015 3:24 pm

דוד4 כתב:אחת הטענות שמעלה הגר"מ שטרנבוך היא על מ"ש שבזמן הזה אין דין הרגשה כלל.
האם יש חבר לשיטתו שכיום אין דין הרגשה? (יש לכך השלכות רבות וחמורות כמובן)

כמדומה שמבחינה הגיונית אמור להיות שכיון שאין כיום הרגשה אין האשה טמאה מהתורה, ואדרבה נלאו גדולי זמננו לבאר מדוע אף בלא הרגשה יש לדון את האשה כטמאה מהתורה.
[לא ידעתי מה ההשלכות הרבות והחמורות אם הטומאה מדאורייתא או מדרבנן, הלא כיון שודאי בא הדם מגופה טמאה אף בפחות מגריס].

מחולת המחנים

גימפעל כתב:
מחולת המחנים כתב:
גימפעל כתב:הגר"מ בראנדסדרפר חלק בזמנו על הגרי"א כהנא אך לא העלה בדעתו לכתוב נגדו מודעות.

כמדומני שכל המכתבים בענין כמו גם המכתבים והקו"ק שהובאו בספר שלונקק לעיל, התפרסמו לאחר הסתלקותו של הגר"מ ברנדסדורפר, והמ"י.

רצונך לומר שבני משפחתו של הגר"מ בראנדסדרפר מעורבים בזה ?

ניתן למצוא את חתימתם ודבריהם בפולמוס שהתרחש בזמנו.

וראה עוד כאן, וד"ב לע"ע
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?162947&
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?62131&

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ד' אוקטובר 21, 2015 4:07 pm

חובב_ספרים כתב:הוא מקיל גדול במראות כמוזכר [הגם שלא ידוע לי אם יש לזה ביטוי בספרו].
עי' קונטרס טהרה כהלכתה - בהוראת מראות הדמים. חשבתי שהיה עוד אשכול על הנושא אבל לא מצאתי. יתכן שנמחק מחמת תגובות חריפות יותר מדאי, כרגיל בנושאים כאלו.

ראה כאן.

גימפעל · הודעהעל ידי **גימפעל** » ד' אוקטובר 21, 2015 4:18 pm

מחולת המחנים כתב:
גימפעל כתב:
מחולת המחנים כתב:כמדומני שכל המכתבים בענין כמו גם המכתבים והקו"ק שהובאו בספר שלונקק לעיל, התפרסמו לאחר הסתלקותו של הגר"מ ברנדסדורפר, והמ"י.

רצונך לומר שבני משפחתו של הגר"מ בראנדסדרפר מעורבים בזה ?

ניתן למצוא את חתימתם ודבריהם בפולמוס שהתרחש בזמנו.

וראה עוד כאן, וד"ב לע"ע
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?162947&
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?62131&

הם חתומים, אך מהיכן לומר שהם ארגנו זאת ?

נוה הלבנון

צעיר_התלמידים כתב:ומדאיירינן בהאי מילתא

ממכתב הרבנים.PNG

מישהו יכול להסביר לי מה הגדולים האו התכוונו לומר? הרי אם המורים האלו אינם ראויין להוראה אז פשוט שכל דבריהם כחרס הנשבר, או אםו יש כאן דין של הלך אחר המחמיר אז ג"כ מי ששומע להם הוא רשע, אבל אם הם ראויין להוראה ויש כאן מחלוקת הלכתית מה שייך כאן עונש, האם חזרו בהם לבסוף או הוברר בבית דין הגדול שטעו? הרי השואל את החכם גם בדאורייתא במקום שיש מחלוקת עושה כמותו, ואין עליו שום חטא ועוון ואשמה, ומה זה ענין להלכות שגגות ששם מדובר שהבי"ד חזר בו? אתמהה?????????

לא מחלוקת. טעות. אם רב טעה הרי זה שהלך אחר פסקו צריך להביא חטאת.
גם רב שהגיע להוראה, וגם רב יר"ש יכול לטעות.

יעקב כהן

נתבקשתי להעלות

עמודים מארחות טהרה.pdf: (830.6 KiB) הורד 959 פעמים

חובב_ספרים

גימפעל כתב:פשוט כל בר דעת מבין שלא היה מו"מ בהלכה ולא שמעו את דעת הגרי"א כהנא ולכן זה פשקוויל, ומשו"ה גם הרחיקו עדותם עד ב"ב ולא החתימו מרבני ירושלים המכירים ויודעים שאין הוא מו"צ שקיבל הסכמה על ספר לא גדולי הדור הקודם סמכו ידיהם עליו.
וגם הטענות על העיתון ולא על הרבנים הוא משום שלא יום אחד התעוררו כמה רבנים וראו הספר והחליטו לחתום אלא יד עסקן מעורבת בזה ועליו הטענות.

הנידון כאן הוא דברים הנדפסים בספר ולא עדות של עסקנים אנשי חצר בעלי אג'נדה וכדומה, וממילא א"א לטעון כמו שאמרו פעמים שהרבנים הוטעו בלי לדעת האמת לאושרו. אם הם חתמו על מה שחתמו כנראה שהם שמעו דעת בגריא"כ או שלדעתם בדברים כאלו אין מה לשמוע. באיזה אופן שהוא, איני רואה הבדל בין הרהור אחר רב אחד שלדעתך אסור התכלית והרהור אחר כמה רבנים, שלדעתך מה שעשו בגדר פשקוויל משום שהם עשו שלא כראוי, וממילא צריך לדון אותם לכף זכות שהם כן דנו באופן הראוי ועשו כל המוטל עליהם לפני שהם חתמו על מכתב זה. במקום ספק למה לא נלך אחר רוב ונפסל א' במקום לפסול הרבה.
האמת הוא שהגריא"כ לא נפסל מצד עצמו אף אם דרכו בהוראה נפסל. זה קורא שפוסק אחד יש לו דרך יחודי שנפסל בתכלית ע"י שאר הפוסקים, והגם שלהלכה צריך לקבל דעת הרוב זה לא אומר שבעל דעת המיעוט הוא פסול. משא"כ אם נאמר שחותמי המכתב עשו שלא כראוי זה קצת פסול על גוף הרבנים ולא רק על הפסק שלהם. וממילא פשוט שעלינו לצדד יותר בעמדת הרבנים מעמדת הגריא"כ.
יתכן שקשה יותר לרבני ירושלים לתחום כנגדו מסיבות שונות, אבל עובדה שבנתיים לא ראיתי אף רב אחד יוצא להגנת הגריא"כ, גם לא מרבני ירושלים.
אם המכתב אינו מזוייף איני רואה למה נגרע משום שנדפס בעיתון.
אגב, האם אתה שמעת דעת הרבנים החותמים לפני שקבעת שמה שחתמו אינו אלא פשקוויל? למה אתה תובע מהם מה שאין אתה מקיים בעצמך?

כנסת ישראל

מצורף 1. מכתבו של הגר"מ שטרנבוך בו חוזר בו מהסכמתו ומפרט מקצת הבעיות בספר.
2. מכתב הרבנים הגרח"מ ווזנר הגרמ"ש קלין הגרש"צ רוזנבלט הגר"י סילמן הגר"ש רוזנברג והגרמ"מ לובין אליהם מצטרף מרן הגרח"ק שליט"א.
3. עמודים מהספר המדובר, ובו מסומנים בעיות לדעת המסמן האנונימי.