סגולה לקבלת התפילות מרבינו הב"ח

[אסקופה הנדרסת]

מתוך הסכמת רבינו הב"ח לסידור שער השמים (של"ה הק'): כי אין ספק אצלנו כשיתפשטו בקרב ישראל כל מי שמתפלל בתוכו שאין תפילתו חוזרת ריקם .

לתשומת לב וועדות הצדקה למיניהם, בראשות 'קופת העיר' , לער"ח סיון ולכל עת מצוא יעתירו עליך...על יד קבר השל"ה מתוך סידור השל"ה.

[חכם באשי]

כבר ראיתי מי שכתב, איני זוכר מי,
שאין כאן סגולה מיוחדת בסידור זה, אלא שעד אז הסידורים היו משובשים ביותר, וסידור השל"ה הוגה כראוי,
ועל כן אמר הב"ח, שהמתפלל מתוך סידור זה - תפילתו ראויה והיא תתקבל.
אם כן, סגולה זו קיימת גם בסידורים מוגהים אחרים, שדורינו זכה להם.

[אתנחתא]

כפי הרשום בזכרוני היה על כך דיון באחד הגליונות הראשונים של אור ישראל מונסי (גליון ו' או ז' בערך) הוויכוח התנהל בין כותב היוחסין דובבעריש וועבער לבין אחד דייטש שהיה מעורכי הקובץ (מאחורי הקלעים הוויכח היה מר)

בחוגי רוזין וסקווירא מתפללים בסידור של"ה בגלל הב"ח הנ"ח שהובא באחד הסכמות של אדמורי רוזין (אך דא עקא שסידור של"ה הנפוץ אין איו לו קשר מבחינת הנוסח (ואף הרבה הוראות) לסידור של"ה שנדפס בשנת תע"ז)

[מתעמק]

סברא הנ"ל שכוונת הב"ח לסידור מוגה, כתובה בקובץ אור ישראל גליון ט' מעמוד קפד ואילך (http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=203 עמוד 183).
אך האמת שאין דבריו נראים כלל וכלל. והדבר פשוט שכוונת הב"ח לסידור עם כוונות האריז"ל, שזו היתה עיקר מגמת השלה"ק בסידורו בהיות שזו היתה נסיון הראשון לסדר סידור עם כוונת האריז"ל מסודרים מידי יום ביומו, ומתחילה התכוון השלה"ק להדפיס רק פירוש זה, רק לאחר זה הוסיף שידפיסו גם הסידור ובאופן מדוקדק וכו'. ומאחר שזו היתה חידושו, שפיר כתב הב"ח על זה שתפלתו יתקבל. עיין היטב בהקדמת המו"ל והקדמת השלה"ק, וכן בהסכמות וביחוד בהסכמת הסמיכת חכמים.
(הגם שכותב מאמר הנ"ל דוחה דעה זו, אין בכל דחיותיו ממש, ואכמ"ל).

[אתנחתא]

איני יודע אם צודק הכותב שכל הסיבה שהב"ח כתב מה שכתב היא בגלל הנוסח ולא הפירוש, אך גם דבריך אינם נכונים בעליל, שכן הב"ח לפועל מזכירוהז יצא ראשונה להדפיס הסדור והפירוש סביב כאשר נצטווה מפי כתבו זצ"ל כי אין ספק אצלנו כשיתפשטו בקרב ישראל כיל מי שמתפלל בתוכו שאין תפלתו חוזרת ריקם" ואם כן פשטות הדברים קאי על שני הדברים יחדיו, ומי יכול לפצל ביניהם?

ומוזר להגדיר את סידור השל"ה כסידור שעינינו כוונת האריז"ל, שבעיקרו הוא אוסף של כל המקובלים וקצת מכתבי האריז"ל, וקשה לכנות הפירוש שהולך בדרך האריז"ל. (ומאידך סידורי מקובלים כבר היו קיימים לפני כן, ומה גם רק פירושי המקובלים על הסידור, כמו סידור ר' הירץ וספר תולעת יעקב)

[מתעמק]

א) לא אני פצלתי הדברים, הרי פירוש זה בדברי הב"ח מוכח בהסכמת הסמיכת חכמים.
ב) מאחר שהשלה"ק עצמו בהקדמתו שם מזכיר ענין קבלת תפלות רק לכוונות האריז"ל וז"ל "והסמכתי לעטר עטרה לשירות ושבתות והתפלה, שתהא לשער השמים עולה, בדרך סלולה, וזהו בידיעת שמותיו ברוך הוא ע"ד הכוונה, היא המסילה, בית אל ותהיה עטרה לראש קדוש יושב תהלה, וכי ידע שמו יקרא וה' יענה סלה". הרי דבריו ברור מללו, שכוונת התפלה על פי סודן של דברים גורמת קבלת התפלה. וכן בספר שלה"ק מסכת תמיד סוף תורה אור כתב כן מפורש "והכינותי לעשות על התפלה חבור לצורך יחיד וצבור, ויהיה נקרא בפני עצמו וזה שמו שערי השמים, כי בידיעת סודות התפילה עולה היא למעלה דרך שער שמים". הרי כתב דברים אלו בעצמו על חלק הכוונות. אך חלק הסידור והדקדוק תופס מקום שני אצלו, וכמו שכתב בצוואתו שנעתק בסידור שער השמים "ואז עלה במחשבתי לחבר חיבור הקדוש הזה, כדי שיהיה נדפס שיתפשט בכל תפוצות ישראל כדי שיהה לי זכות וחלק בכל תפות ישראל, ומתחלה עלה במחשבתי להיות זה הפירוש נדפס בלבדו זולת הסידור, ביען סידורים מלאים כל הארץ כבודם, ולפי מחשבה זו סדרתי ענין החיבור, כפי ענין חיבור המחובר בפני עצמו, אכן עתה נחמתי את אשר עשיתי ואמרתי אל לבי כי לא נגמר במלואו וטובו ולא נאמר בו כי טוב, על כן עתה בהסכמה להיות נדפס גוף הסידור טוב ויפה וחיבורי שהוא פירוש הסידור סביב סובב לו, ואז נאמר בו כי טוב ב"פ". מסגנון זה מוכח שהדפסת הסידור עצמה היה משום שלימות הדבר, ולא זה עיקר הכוונה. ועל כל פנים "מפי כתבו" של השלה"ק יוצא שכוונת הסודות היא הגורם לקבלת התפלה.
ג) נכון שבעת הדפסת הסידור כבר היו הרבה סידורי האריז"ל נפוצים בכתב יד, אבל בעת חיבור סידור זה, ואף בעת שכתב הב"ח הסכמתו - בשנת שצ"ו, עדיין לא נתפשטו כתבי האריז"ל בעולם, והיה בזה משום חידוש לגלות כוונות האריז"ל ועוד לסדרם בסידור. (תולעת יעקב אין בו כלום מדברי האריז"ל, וזמנו מוכיח עליו שנדפס לראשונה בשנת ש"כ, לפני התגלות האריז"ל).
 

[מנחם זאב צוקרמן]

כמה הערות:
לענין יחסו של הב"ח לסידור מוגה, עי' בהסכמתו של הב"ח לסידור ר' שבתי סופר מפרמישלא.

לענין יחסו של הב"ח לשינויים בהלכה על פי הקבלה, ראו דבריו הברורים בשו"ת הב"ח הישנות סימן פ.

סידור השל"ה נדפס לראשונה כמאה שנה אחר פטירתו, ורחוק הרבה ממקום פטירתו ופעלו, ויש לעיין טובא לענין הנוסח שנדפס אם היה על דעתו.

[אתנחתא]

במחילה אתה מניח הנחות על הנחות ללא שיש להן ביסוס ויסוד לענ"ד

א) ראשית, לכל לראש עלינו לקרוא ולהבין את המלים הפשוטות של הב"ח, עיון בדבריו מעלה בעליל שהוא מדבר על צירוף של נוסח מוגה ופירוש. הראיות שכוונת השל"ה בראשיתו היתה רק להדפיס ספר של פירושים ע"ד תולעת יעקב - לא מעלות ולא מורידות, שכן לפועל החליט השל"ה לצרף נוסח על פי הנחיות ברורות ועל זה נתן הב"ח הסכמתו, ולא נתן הסכמה על ראשית רעיונו של השל"ה. ואי לכן נאחז בדברי הב"ח בעצמם שברור מללו. מעתה יש לך ראי' מהסכמת הסמיכות חכמים שחולק במפורש על דבריו המפורשים של הב"ח, וכעת נשאל: כיצד ידע הס"ח שזה קאי רק על הפירוש? וכי דברי נבואות הם? ועוד קשה, שכן בדבריו מצרף כל הסכמות וכותב שכולם אמרו שההמתפלל בפירוש זה - תפילתו לא חוזרות ריקם, והמעיין בדבריהם יראו שכולם כלל לא אמרו כך רק הב"ח, ועל כרחינו נאמר שלא דק אלא כתב בכללות, וממילא אין לדייק בדבריו שכלל לא נכתבו בדיוק. כך או כך אי אפשר לנו לזוז מדבריו המפורשים של הב"ח בגלל הסכמה אחרת.

ב) כעת הנחת כמה הנחות נוספות א)שזה הספר הראשון שכתב כוונות על סדר הסידור, ב) מדבריך משמע, שבגלל זה ראו מעלתו שכל המתפלל תפילתו לא ייחזור ריקם.

ועל זה אני שואל, שכל הנחה שמעלת הפירוש היא בגלל שזה כוונות האריז"ל דוקא - היא השערה הפורחות באוויר, שכן למרות שמפוזר קצת כוונות האריז"ל בפירוש, אך עיקר החיבור הוא על פי קבלת כל המקובלים, והרבה מהם חידושי השל"ה, וממילא כיצד אפשר לקבוע שבגלל קצת כוונת האריז"ל הבטלים ברוב - זהו יחודו של הפירוש הלז? זאת ועוד, בעולמם של גורי האריז"ל כל תערובות בין כוונות האריז"ל למקשה אחד לבין מקובלים קודמים כאילו אין זה קבלת האריז"ל, שכן מעלת קבלת הארזי"ל שמכוונים רק לפי כוונתיו, ואם כן באם זוהי מעלת הפירוש שבגלל זה אין התפלות חוזרות ריקם - הרי כל המוסיף גורע. מלבד זאת, זו המצאה שלך שאין לו תימוכין כלל בדברי הב"ח או בשום מקור כלשהו (שמעלת הפירוש היא בגלל האריז"ל). מלבד זאת לא הבנתי קביעתך שזה פעם הראשונה שנדפס על הסידור כוונת האריז"ל, הלא לשיטתך כל מעלת סידור השל"ה הוא בפירושו, ובכלל מכלתחילה לא חשבו בכלל להדפיס כסידור, ואם כן באופן עקרוני הב"ח נתן הסכמה שכל מי שמכוון בכוונת האריז"ל תפילתו לא חוזרת ריקם - והלא באמת כבר נדפס כוונת האריז"ל בשנת ש"פ ע"י ר משה טרינקי, וכל אחד היה יכול לקחת ספר כוונת זה (והספר הובאו אצל הטו"ז והמג"א) ולהחזיקו בידו בעת התפלה ולכוון כדבעי ממש כוונת האריז"ל ללא תוספות. שהרי העיקר הוא הפירוש, והעיקר הם דברי האריז"ל (מלבד העובדה שכבר היה סידורי האריז"ל בכת"י שאז זה כמו דפוס ממהר"י סרוק ואחרים, ואין זה כלל חדש) ולמה לאדם גם ביאורים רבים נוספים שאינם כלל מהאריז"ל.

ג)לבסוף אשאל, באם אדם מתפלל בסידור של"ה, ואינו מעיין בשום פירוש, האם עדיין יש ענין להתפלל בסידור זה, הלא לדבריך רק הכוונות האריז"ל הן העיקר, וכל הענין הוא רק כשמכוונים.

ד) ח"א כתב שאינו יודע אם הנוסח תואם לדעת השל"ה, תמה אני לחשוד בנכד השל"ה שהיה אדם גדול שלא עשה הכל לקלוע להנחייות סבו, וכי ככה קל לחשוד באדם גדול?

[מתעמק]

א) האם חושב מר שטרחתי להעתיק כל אריכות לשונו של השלה"ק רק להראות שבתחילה לא יזם להדפיסו עם סידור? הרי עיקר ההוכחה מכל זה שהשלה"ק בעצמו כתב רעיון זה שיתקבלו על ידי זה התפילות, ושרעיון זה כתב דווקא על הכוונות, מה שאין כן הדפסתו עם הסידור היה רק להשלים הטובה משום דבלאו הכי הוה דבר שלא נגמר שאינו במילואו וטובו (כדברי רש"י עה"ת בראשית א' ז').
ולכן כאשר הב"ח מזכיר בהסכמתו רצונו של השלה"ק בחיבור זה, ומוסיף רעיון הכתובה באותו מקום בהקדמת השלה"ק, האם אין הסברא נותנת שנתכוון לדבר זה ממש שכתב השלה"ק שם שהכוונה בסודות מועיל לקבלת התפלות, ולא להדפסת הסידור שאינו אלא לתוספות וגמר טובה.
לא לשכוח, הסמיכת חכמים לא כתב דעתו האישית, וכל שכן שאינו חולק על הב"ח, אלא אדרבה מסתמך ומפרש דברי הב"ח שכן כתב בהסכמתו. והאם בשביל שכתב בלשון רבים יוצא לנו שכל פירושו בלתי מדוייק? כמו כן אין דבריו של הב"ח מפורשים דלא כהסמיכת חכמים, אלא לכל היותר יש כאן פשטות הכוונה, שעל כזה מותר להסמיכת חכמים לחלוק עליך בהבנת פשטות הכוונה.
ב) דעת גורי האריז"ל שאין לערבב קבלת האריז"ל עם קבלת הקדמונים לא נתקבלה אז עדיין בעולם, והרי הרמ"ע מפאנו היה מן הסוברים שהכל אחד, כך שהשלה"ק והב"ח לא בהכרח שיסברו כן. וכל שכן כשמוכח מגוף חיבור זה שאל חש לה השלה"ק, וכן מתוך מכתבו הארוך במעלות הקבלה הנדפס בנובלות חכמה ומשם להקדמות המו"ל בדפוסים הראושנים של ע"ח ופע"ח, ששם מייעץ ללמוד קבלת הרמ"ק עד שיגיע אליהם קבלת האריז"ל. ולדעת גדולי ישראל אלו ועוד רבים כמותם, אין הייחוד בכתבי האריז"ל במה שרק הם לפי האמת, אלא במה שגילה דברים נוספים.
על השאלה הרי כבר נדפס אז ספר הכוונה לר"מ טרינקו, לא אדע להשיב, אך זאת אדע שהשלה"ק החל לחבר חיבורו בארה"ק, כלומר בשנת ש"פ, על אף שאז נדפס ספר הכוונות הנ"ל, ואף צווה אחר איזה שנים בצוואתו, והרי השלה"ק וודאי שכתב שקבלת התפלות בגלל הכוונות. (ואם יש מקום להוסיף השערות, הייתי משער שהשלה"ק ראה מעלה מיוחדת במה שכתבי הקבלה מסודרים ומתבהרים שלא יטעו בהם בכוונות שאינן רצויות, ורעיון זה עולה גם מתוך הסכמת הסמיכת חכמים. אך כאמור אין זה אלא השערה חדשה והבוחר יבחר.). חוץ מזה, מי אומר שהב"ח לא היה כותב הסכמה כזו - אם היה מתבקש על זה - גם על ספר הכוונות להר"מ טרינקי? אך אף אם תימא שלא, הרי כאן יש לו מקום להסתך על המחבר עצמו השלה"ק שכתב כן בנידון הכוונות.
ג) נכון, כל הענין כשמכוונים, והמתפלל בלי כוונת האריז"ל לא הרויח מאומה בהתפללו מתוך סידור השלה"ק יותר מאילו התפלל מתוך סידור פשוט.