פורום אוצר החכמה

בכתובות ס"ח ע"א דנו בגמרא כמה נותנים ליתומה מנכסי אביה, לנדוניתה, ובתוך הדברים אמרו:
ומי אמר רבא הכי, [שהלכה כר' יהודה שאם השיא בת ראשונה בחייו, נותנין לשניה היתומה כדרך שנתן לראשונה], והאמר רבא הלכה כרבי שאמר נוטלת עישור נכסים, לא קשיא הא דאמדיניה, הא דלא אמדיניה.
ופירש"י:

הא דאמר רבי עישור נכסים, בדלא אמידניה לאב, שלא גר בינינו ולא עמדנו על סוף דעתו אם וותרן אם קמצן.

וכך פירשו כל הראשונים: דכשיש אפשרות לאמוד את דעתו של האב, נותנים כשיעור האומד, וכשאין אפשרות לאמוד נותנים עישור נכסים. (ולא נחלקו אלא שיש אומרים דגם באומד לעולם אין נותנים יותר מעישור)

אלא שבספר ראב"ן מצאנו שכתב כך:

אזלינן בתר אומדן דעתיה דאב לפי מה שהיתה דעתו יפה אצלו, והוא דלא אמיד אבל אמיד נותנין לה עישור נכסים.

והדברים כמות שהם בלתי מובנים, אמדינן והוא דלא אמיד? ואכן הר"ב אבן שלמה הגיה: והוא דאמיד. וגם זה לא חלק, ראשית נצרכים אנו להגהה, שנית מה זה שחוזר על עצמו אזלינן בתר אומדן והוא דאמיד.

והנה בכתב יד מינכן מצינו גרסא מחולפת. במקום הא דאמדיניה, הא דלא אמידניה, נכתב:

הא דאמיד הא דלא אמיד

וברור שזו היתה גרסת ראב"ן. וכיון שכן אולי זכינו כאן לפירוש חדש ומחודש. שראב"ן פירש אמיד במשמעות עשיר, ולא במשמעות של אומד וכמו שמצינו מטבע זו בפירוש זה בכמה מקומות (ומהם ב"ב ח ע"ב 'הא דאמיד הא דלא אמיד') וזה שאמרה הגמרא, מה שאמר רבא עישור נכסיה ולא אומדן דעת האב, זה באב עשיר, שנכסיו מרובים, נוטלת עישור, אבל בלא אמיד, כלומר שאינו עשיר, שאין לנו בטחון שעישור נכסי מספיק, אמדינן דעתו.

עד עתה לא מצינו חבר לפירוש מעניין זה. נודה לכל סיוע.

אם אכן זו גירסת הראב"ן ופירושה יש לדון דהא דבאדם אמיד נוטלת עישור נכסים אין זה אלא אם אמדו אותו בפחות מכן, אבל במקום שאמדוהו שהיה נותן יותר מעישור נכסיו הכי משום שאמיד הוא יגרע חלקה?
והגע עצמך: בתו של אדם שאינו אמיד שאביה היה נותן לה יותר משיעור עישור נכסיו של אדם אמיד תקבל יותר מבתו של אדם אמיד?!
וצ"ת.

יוסלעפשטיין כתב:אם אכן זו גירסת הראב"ן ופירושה יש לדון דהא דבאדם אמיד נוטלת עישור נכסים אין זה אלא אם אמדו אותו בפחות מכן, אבל במקום שאמדוהו שהיה נותן יותר מעישור נכסיו הכי משום שאמיד הוא יגרע חלקה?
והגע עצמך: בתו של אדם שאינו אמיד שאביה היה נותן לה יותר משיעור עישור נכסיו של אדם אמיד תקבל יותר מבתו של אדם אמיד?!
וצ"ת.

לא הבנתי, א"כ לדבריך מה ההפרש בין אמיד ללא אמיד.
הרי לדבריך באמיד אם אמדוהו לפחות מעישור, מקבלת עישור ואם אמדוהו ליותר מעישור מקבלת יותר מעישור. וגם בדלא אמיד אם אמדוהו לפחות מעישור מקבלת עישור ואם אמדוהו ליותר מעישור מקבלת יותר מעישור. ומה ההפרש ביניהם?

לפי גירסה זו באינו אמיד לעולם נותנין לפי האומד בין פחות מעישור ובין יותר מעישור.
ואילו באמיד נותנין עישור.
ולכאורה הא דבאמיד נותנין עישור היינו בשלא אמדוהו ליותר מזה וכאמור.

יוסלעפשטיין כתב:לפי גירסה זו באינו אמיד לעולם נותנין לפי האומד בין פחות מעישור ובין יותר מעישור.
ואילו באמיד נותנין עישור.
ולכאורה הא דבאמיד נותנין עישור היינו בשלא אמדוהו ליותר מזה וכאמור.

מפני מה החלטת שבאינו אמיד נותנין לפי האומד אפילו פחות מעישור, ואילו בעשיר נותנים לפי אומד רק יותר מעישור ולא פחות.

שפתי הראב"ן ברור מללו [בהנחה שהלשון שלפנינו כתיקונה]:
"אזלינן בתר אומדן דעתיה דאב לפי מה שהיתה דעתו יפה אצלו, והוא דלא אמיד אבל אמיד נותנין לה עישור נכסים".
כלומר דין עישור נאמר באמיד דוקא ולא במי שאינו אמיד שלעולם הולכים בו אחר אומד דעתו.
הוספתי רק שלכאורה גם באמיד דין עישור אינו אלא בשאמדוהו לפחות [או בשאי אפשר לאומדו]
אבל בשאמדוהו ליותר מעישור נכסיו למה תפסיד ממה שהיה נותן לה?
ועוד דאי נימא דבת אדם אמיד לעולם דינה בעישור, אם כן פעמים שבת אדם שאינו אמיד שאמדוהו ליותר מעישור נכסי אדם אמיד תקבל יותר מבת אדם אמיד שאמדוהו ליותר מעישור נכסיו?!

יוסלעפשטיין כתב:שפתי הראב"ן ברור מללו [בהנחה שהלשון שלפנינו כתיקונה]:
"אזלינן בתר אומדן דעתיה דאב לפי מה שהיתה דעתו יפה אצלו, והוא דלא אמיד אבל אמיד נותנין לה עישור נכסים".
כלומר דין עישור נאמר באמיד דוקא ולא במי שאינו אמיד שלעולם הולכים בו אחר אומד דעתו.
הוספתי רק שלכאורה גם באמיד דין עישור אינו אלא בשאמדוהו לפחות [או בשאי אפשר לאומדו]
אבל בשאמדוהו ליותר מעישור נכסיו למה תפסיד ממה שהיה נותן לה?
ועוד דאי נימא דבת אדם אמיד לעולם דינה בעישור, אם כן פעמים שבת אדם שאינו אמיד שאמדוהו ליותר מעישור נכסי אדם אמיד תקבל יותר מבת אדם אמיד שאמדוהו ליותר מעישור נכסיו?!

הראב"ן לא אומר שבדלא אמיד הולכין אחרי אומדנא גם לפחות מעישור, אלא אדרבה הולכין לפי מה שהיתה דעתו יפה אצלו להוסיף לה על העישור, אבל לפחות מעישור לא אמר.
ולשאלתך שאם אמדוהו ליותר למה תפסיד, אשאלך להיפך, ואם אמדוהו לפחות, למה שתרוויח?
ומה שהקשית ועוד דאי נימא וכו'. לא הבנתי מה קשה, אה"נ לפעמים בת של עני יורשת יותר מבת של עשיר, הכל לפי אומד דעת רצון האב.

תקנת חכמים שתקבל עישור אינה לגרוע מכוחה
ולמה זה יתקנו שיתנו לה פחות במקום שהיה האב נותן לה יותר?

שאלתי היתה במקום שאומדים את שניהם - הן את האדם האמיד והן את האדם שאינו אמיד - ששניהם היו נותנים בשווה, סכום מסויים שהוא יתר על שיעור עישור נכסי האדם האמיד.
ומה ההגיון לומר שבת האדם שאינו אמיד תקבל את הסכום, שהרי באדם שאינו אמיד אזלינן בתר אומדן דעת, ואילו בת האדם האמיד תקבל עישור נכסים, כיון שתקנו אצלה עישור נכסים לגרוע ממה שהיה אביה נותן לה? אתמהה!

יוסלעפשטיין כתב:תקנת חכמים שתקבל עישור אינה לגרוע מכוחה
ולמה זה יתקנו שיתנו לה פחות במקום שהיה האב נותן לה יותר?

שאלתי היתה במקום שאומדים את שניהם - הן את האדם האמיד והן את האדם שאינו אמיד - ששניהם היו נותנים בשווה, סכום מסויים שהוא יתר על שיעור עישור נכסי האדם האמיד.
ומה ההגיון לומר שבת האדם שאינו אמיד תקבל את הסכום, שהרי באדם שאינו אמיד אזלינן בתר אומדן דעת, ואילו בת האדם האמיד תקבל עישור נכסים, כיון שתקנו אצלה עישור נכסים לגרוע ממה שהיה אביה נותן לה? אתמהה!

אני כבר לא מרוכז.

שיטת הראב"ן [בהנחה שאכן זו גירסתו] ניתנת להתפרש בה' אופנים:
א. באינו אמיד לעולם מקבלת לפי אומדן דעתו. ובאמיד לעולם מקבלת עישור [כפשטות לשונו].
ב. באינו אמיד לעולם מקבלת לפי אומדן דעתו. ובאמיד פעמים שמקבלת לפי אומדן דעתו ופעמים שמקבלת עישור - לפי השיעור הנמוך מביניהם.
ג. באינו אמיד לעולם מקבלת לפי אומדן דעתו. ובאמיד פעמים שמקבלת לפי אומדן דעתו ופעמים שמקבלת עישור - לפי השיעור הגבוה מביניהם.
ד. באינו אמיד פעמים שמקבלת לפי אומדן דעתו ופעמים שמקבלת עישור - לפי השיעור הנמוך מביניהם. ובאמיד לעולם מקבלת עישור.
ה. באינו אמיד פעמים שמקבלת לפי אומדן דעתו ופעמים שמקבלת עישור - לפי השיעור הגבוה מביניהם. ובאמיד לעולם מקבלת עישור.

לפירושים א' ב' וה' קשה דבמקום שאומדים את שאינו אמיד ואת האמיד בשיעור הגבוה מעישור נכסי האמיד נמצא דלבת אותו שאינו אמיד יתנו יותר מבת האמיד, והרי את שניהם אמדו בשווה [או אפילו את האמיד ביותר] ולמה תקבל זו יותר משיעור עישור נכסי האמיד, וזו לא תקבל.

פירוש ד' לכאורה אינו מסתבר כלל דנמצא ששיעור עישור בבת מי שאינו אמיד נאמר רק כדי לגרע כוחה, ואילו בבת האמיד נאמר כשיעור קבוע.
ומה גם כי לשון הראב"ן לכאורה מוכחת דלא כפירוש זה, שאם כן היה לו לחלק באינו אמיד שיש בו שיעור עישור במקום שאומדים אותו ליותר מכך.

והעולה מזה לכאורה דפירוש ג' הוא הנכון.

אמנם לדעת ר"ח דאומדן אינו אלא לפחות מעישור אפשר לפרש כפירוש ד'