הודעהעל ידי אביאסף » ד' דצמבר 23, 2015 1:02 am
למען לא ישארו דברי כספר החתום אמרתי לכתוב את נימוקי בקצרה.
שפיגל משער שמדובר בחכם צרפתי על סמך נתון אחד בלבד: בכתב היד מיוחס הפרוש לר' נתן ב"ר יוסף זלה"ה מקלאראמונט שהוא מקבל את דעת המזהים אותה עם העיר קלרמון (clermont-ferrand) שבצרפת, זיהוי זה אינו מבוסס ואדרבה ראיות רבות קושרות את הפירוש לספרד דווקא.
א. כתב היד כתוב בכתיבה ספרדית מן המאות הי"ד-ט"ו וכבר דבר זה מעניק לו זיקה לספרד ואף שכמובן אין זו ראיה מכל מקום פחות סביר שפירוש צרפתי בלתי נפוץ מסוף המאה הי"ג יועתק בספרד (או צפון אפריקה) בתקופה זאת.
ב. המחבר מביא את "חכמי הצרפתים" ומכאן שהוא עצמו אינו צרפתי, כבר שפיגל עמד על ראיה זו ודחאה בדוחק.
ג.רשימת החכמים המובאת בפרוש אינה אופיינית כלל לפרוש צרפתי בתקופה זאת: רי"ף, רש"י, רמב"ם במורה נבוכים, רמב"ן ואף לא חכם צרפתי אחד שנזכר בשמו!
ד. המחבר קשור עם הרמב"ן, הוא מביא הן מפירושו לתורה והן מחידושיו לש"ס ואף קורא לו "רבינו הר"ם ב"ן"! כינוי זה אינו מתאים לשום חכם צרפתי דור אחד אחרי הרמב"ן אלא רק לתלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרמב"ן בספרד, וכמובן שהוא מתאים לר' נתן ב"ר יוסף תלמיד הרמב"ן.
ה. ניכרת זיקה בין פרוש זה לפרוש הריטב"א להגדה של פסח (כפי שיווכח המעיין בהערותיו של הר' שפיגל) הן בפירושים והן בגירסאות ונראה קרוב שהריטב"א שאב מפרוש זה, כמו כן הן פרוש זה והן הריטב"א הם היחידים(!) שמביאים מפירוש רש"י להגדה (שבצרפת לא הכירו אותו כלל), ידוע לנו שהריטב"א הכיר את חיבורי רנב"י תלמיד הרמב"ן ובחידושיו לנדרים הוא מתבסס רבות על פירוש רנב"י להלכות נדרים של הרמב"ן (ראה במבואו של הר' יפה'ן לחדושי הריטב"א לנדרים הוצאת מוה"ק עמ' 31) כך שסביר בהחלט שגם פרוש ההגדה שלו עמד לפניו, בכל מקרה לא סביר לחלוטין שהריטב"א ישתמש בפרוש של חכם צרפתי אנונימי שחי דור אחד בלבד לפניו.
ו. יש להוסיף גם את העובדה הפשוטה שלא ידוע על שום חכם צרפתי בשם זה בתקופה המדוברת ומן הצד השני ידוע בספרד חכם די מפורסם בשם זה.
בנוגע לפרט היחיד שקושר את הפרוש לצרפת היינו הזכרת העיר קלאראמונט, ראשית יש מספר מקומות בשם זה והזיהוי אינו ודאי (ראה על כך גם בדברי שפיגל), מלבד זאת יתכן שרנב"י תלמיד הרמב"ן עבר בשלב כלשהו לגור בצרפת, דבר זה אולי יסביר את מיעוטם היחסי של האיזכורים שלו ושל חיבוריו בספרד בדורות שאחרי הרמב"ן.
סבורני שדי בזה כדי להקים שם המת על נחלתו.