הזאה פירש רבינו משה (ה"ו) כיצד טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת אין מזין עליו אלא למחר, ואפילו חל שביעי שלו להיות בי"ג בניסן והוא שבת ידחה ליום י"ד ומזין עליו ואין שוחטין עליו אלא ידחה לפסח שני, והלא איסור הזאה משום שבות והפסח בכרת והיאך העמידו דבריהם במקום כרת מפני שהיום שהוא אסור בהזאה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת לפיכך העמידו דבריהם במקומן אף על פי שהדבר גורם לעתיד לבא לעמוד במקום כרת
\אלו דברי רבינו משה. אבל ראיתי בירושלמי דאלו דברים בפסחים (דף מג, א) על ההיא דהשיב ר' עקיבא (פסחים סה, ב) ואמר הזאה תוכיח שהיא משום מצוה ואינה דוחה את השבת ומדקדק בירושלמי וכי מצוה להזות ומתרץ תפתר כגון שחל יום שביעי שלו להיות בשבת שאילו היה חול היה מזה עליו ואחר כך היה בא ושוחט לו את פסחו ונכנס ואוכלו בערב מתוך שהוא שבת אינו מזה עליו נמצא מ[ת]עכב מן המצוה. ובעניין פירוש דברייתא שהביא בגמרא שלנו (סט, א) השיב ר' עקיבא הזאת טמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב פסח שחל להיות בשבת תוכיח שהיא משום מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת, משמע שסובר שוחטין וזורקין על טמא שרץ. אבל רב בפרק האשה (צ, ב) אומר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ סובר שטמאים ששאלו למשה שביעי שלהן היה בחול בערב פסח ואמר ולא יכלו ביום ההוא אבל למחר יכולין ואמר רחמנא לידחו. ורבי עקיבא יכול לסבור שאותו שביעי בשבת היה ולכך לא יכלו ביום ההוא הא למחר יכולין\.
המגיה הנ"ל מלמדנו כי מה שכתוב בתורה "ולא יכלו לעשות הפסח", הכוונה מחמת איסור דרבנן של הזאה בשבת.
ויש בזה ב' חידושים. א' דהגזירה היתה מוקדמת כבר מזמן משה רבינו. ב' שבתורה שבכתב יש התייחסות לגזירות דרבנן.
וכלפי החידוש הראשון אציין מש"כ בדק"ס עירובין ד: בשם גי' רש"י "דבר תורה, תורה ממש וגזירה היא הלכה למשה מסיני שבית דינו גזרו עימו כשירד מהר סיני כך פי' רבינו יצחק". (ובשם הגרי"ד זצ"ל בן הגרי"ז זצ"ל שמעתי, דסתם תקנות אם לא נתפרש אחרת, נתקנו אז כשירד וכו', וכך נראה ממש"כ הגאונים לפרש למה עד שלמה לא תיקנו עירובין כי היו מלחמות וכו', הרי דסתם תקנה צריכה להיות כבר מבית דינו של משה).
וכלפי החידוש השני, באמת יש קצת מקורות לזה, שתקנות דרבנן מוקדמות אולי מוזכרות כבר בתורה שבכתב, ואכמ"ל, ורק אציין מה ששמתי לב בדרכו של רש"י, שבמקרה בו הוא נדרש להסביר למה דין דרבנן לא מופיע בתורה, הוא כותב משהו בסגנון של "ועדיין לא נאסר", ודו"ק.
אבל מסקרן מאד מיהו הכותב, אם אי"ז הסמ"ג.
וז"ל החת"ס או"ח סי' קמא: ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, הסמ"ג [עשין רכ"ד] חידש לנו דמרע"ה גזר על הזאה ומשום שהיה ערב פסח בשבת לפי חשבון עשרה עטרות א"כ מפני כך לא יכלו להזות ביומו, יע"ש שכ"כ בקיצור נמרץ. והוספתי נופך על דבריו ויובן לשון למה נגרע, פי' למה תעמוד דברי גזירתך במקום כרת שלנו.
וכן נקט בחלק ד (אבן העזר ב) סימן סד.