הודעהעל ידי י. אברהם » א' ינואר 31, 2016 7:38 am
וכמו כן יש עוד הרבה שינויים. א"כ עדיין צ"ע למה כוונת המחבר כולם אהובים
וז"ל בעל כולם אהובים בשלימות:
וז"ל ששה דברים טובים נאמרו בענוה שלשה בעולם הזה ושלשה בעולם הבא. שלשה בעוה"ז אלו הן, ראשון העניו הוא שמח בחלקו שנתן לו השם ואינו מבקש גדולה לעצמו, ואינו חומד יותר ממה שעלה בגורלו, ואינו מקנא באחרים. כי המבקש גדולות לא יספיק לו כל העולם כשיחמוד גדולה או ממון, וכשיהיה לו מה שחמד יבקש לו יותר ואם יהיה לו יותר יבוקש לו עוד יותר, נמצא כל ימיו יגע להעשיר. אבל העניו הואיל והוא שמח בחלקו ואין לו חסרון כל דבר, כי הוא ישבע בלחמו אם מעט ואם הרבה יאכל, יותר מהחומד כשיאכל חלב פרים ואלים בני בשן ועתודים. והעני ידור בבית שיזדמן לו, כי יחשוב בעצמו בעולם הזה כארח נטה ללון, ואינו חומד בתים גדולים ועליות מרווחים. וילבש בגדים כפי אשר תשיג ידו, ואינו חומד ללבוש בגדי ארגמן שש ומשי ורקמה, על כי נמצא חייו בעולם הזה בנחת, מפני שאינו מצטער על מה שאינו משיג. ועוד כי העניו המכלכל דבריו במשפט אוכל מעט כדי שתתקיים נפשו ואינו מכוין להנאת גופו. ונקרא צדיק, ויתקיימו בו שני המדות הללו עניו וצדיק שנאמר [משלי יג, כה] צדיק אוכל לשובע נפשו. אבל המבקש גדולות ורודף דברים שאינו משיג לעולם חייו חיי צער בעוה"ז. ואע"פ שהוא עשיר הואיל ואינו שמח בחלקו וכוונתו להנאת גופו, לעולם יחסר כל טוב ולא עוד שנקרא רשע שנאמר [שם] ובטן רשעים תחסר.
שני, העניו סובל התלאות וקורות הזמן בעוה"ז, ולא יקוץ בתוכחות האל במוסרו, ומצדיק עליו את הדין, ומפני כן נמצא חייו בהשקט בעוה"ז. אבל המתגאה אינו מקבל התוכחות מפני גאותו, וכשתבא עליו צרה יראה לו שהוא דבר גדול, ושהיה ראוי לאורות לאסוף נגהם מפני צרתו שנאמר [ישעי' יד, יב] איך נפלת משמים הילל בן שחר, ואינו חושב בעצמו כשאר בני אדם. ועל אלו המתגאים שנמשלים עצמם לכוכבים אמר דהמע"ה אכן כאדם תמותון.
שלישי, העניו אהוב וחביב בעיני הבריות, וקרוב להם ולא יתגאה עליהם מפני ענוותנותו, אלא מעורב עם הבריות ושמח עמהם בשמחתם ומתענה בצרתם. שאלו לעניו א' למה אתה אהוב בעיני הבריות, אמר להם מעולם לא ראיתי אדם אלא שכבדתיו וחשבתיו יותר חסיד ממני. אם יהיה חכם יותר ממני אמרתי חלק טוב יש לו לעוה"ב יותר ממני, אם אני חכם יותר ממנו אמרתי גדול עוני מעונו כי אני חטאתי במזיד והוא חטא בשוגג, ואם היה גדול ממני בשנים אמרתי יותר זכיות יש לו ממני, ואם אני גדול ממנו בשנים אמרתי יותר עונות יש לי ממנו, ואם היה חכמתו ושניו כנגד חכמתי ושני אמרתי יותר חסיד הוא ממני מפני שאני יודע עונותי ואיני יודע עונותיו, וע"ז אמרו רז"ל והוי דן את כל העולם לכף זכות. נמצא כי העניו אהוב בעיני הבריות מפני שהוא מכבדן ומקבלן בסבר פנים יפות, ועל כן חייו בעוה"ז בשלוה ובבטחה מפני שבני אדם אוהבין אותו ואין לו אויבים וצרים.
ושלשה לעוה"ב ואלו הן, ראשון, העניו קרוב לבוראו ועושה רצונו, כי הוא יושב תמיד אצל החכמים ומשמשן והולך תמיד עמהן ועושה כמעשיהם שנאמר הולך אל חכמים יחכם, וכתיב ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. ושנינו במס' אבות יהי ביתך ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם, אמרו רז"ל שימושה גדול מלימודה. נמצא כי העניו מפני שאינו מתגאה ומשמש תלמידי חכמים ילמוד מהם את חוקי האלהים ואת תורותיו ויזכה בהם לחיי עוה"ב, אבל מי שהוא גס רוח לא ילמוד לאהבה את אלהיו, כי מפני גאותו לא ישב אצל חכמים ולא ישמשם כי יראה לו גנאי, ועל כן לא ילמוד המצוה לעשותו כדי לזכות בהן לחיי עוה"ב שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש.
שני, העניו ישתדל לעשות המצוה בעצמו מפני ענוותנותו ועל כן יזכה לחיי העה"ב, אבל מי שהוא גס רוח יראה לו שהוא בושה לעשות מקצת המצות כגון שיקבור מת מצוה, או שישיאנו בכתף, או כיוצא באלו מצות שיראה לו כי הוא מתגנה העושן.
שלישי, הקב"ה אוהב לעניו ובוחר בתפלתו ועונהו שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. ועוד כי מנחילו העוה"ז ועוה"ב שנאמר וענוים יירשו ארץ, העוה"ז, והתענגו על רוב שלום, שהוא עוה"ב. אבל מי שהוא גס רוח הקב"ה שונאו שנאמר שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו, עינים רמות לשון שקר וגו' עכ"ל.