הודעהעל ידי ישראל אליהו » ד' פברואר 10, 2016 8:44 pm
הגניזה הגדולה בעולם
מצרים היא המדינה שבה נמצאו בתי הכנסת העתיקים ביותר, מלבד אלה שבבבל ובארץ ישראל. בתי כנסת היו מצויים במצרים החל מהמאה השלישית לפני הספירה. בראשית המאה ה-20 היו בקהיר כ-30 בתי כנסת פעילים. רוב בתי הכנסת היו בשכונה היהודית של קהיר, חארת אל יהוד, הלא היא פוסטאט העתיקה.
רבי יעקב ספיר מתאר כך את העיר קהיר: "העיר העתיקה אשר כל חוקרי תבל ותרי הארצות אספו אליה אמרים וספורים אמרים אמרים והוציאו ממנה גנזי מסתרים ולכולם שערים חדשים אשר ימצאו עוד מאה שערים..." (אבן ספיר עמ' ח').
"בית כנסת הרמב"ם", נקרא על שם הרמב"ם לאור המסורת כי שם הרמב"ם התפלל ולימד תורה.
בית הכנסת המרכזי של הקהילה בקהיר הוא בית כנסת "שער השמים" הידוע בשמו עדלי על שם הרחוב שבו הוא ממוקם במרכז העיר.
אולם נדמה שבית הכנסת המפורסם ביותר בקהיר הוא בית הכנסת "בן עזרא" – או "עזרא" - הנמצא בקהיר העתיקה, פוסטאט. בית הכנסת נבנה בשנת 882. באותה שנה רכשו יהודים מירושלים את הקרקע והחלו להשתמש בו כבית כנסת. המסורת המקובלת, אשר ביסודה גם נמצא המקור לשמו של בית הכנסת, היא זו המספרת כי בבית הכנסת היה מצוי במשך דורות ספר התורה המקורי אשר נכתב בידי עזרא הסופר. רבי עובדיה מברטנורא ביקר בבית הכנסת בקהיר בסוף המאה ה-15, וכך כתב (בספרו דרכי ציון) על אשר ראה:
במצרים העתיקה יש בית כנסת יפה מאד, בנוי על גבי עמודים גדולים ונאים. הוא מיוחד לאליהו הנביא ז"ל וכו', בקרן צפונית מזרחית יש מקום מיוחד גבוה, למעלה, ששם היה מונח הספר תורה של עזרא הסופר.
בית הכנסת 'בן עזרא' התפרסם לא בזכות קירותיו, אלא בזכות הגניזה אשר נמצאה בו והפכה לאוצר שלא יסולא בפז בחקר מדעי היהדות.
למרות שבמשך השנים התגלו גניזות אחרות ברחבי העולם עם ממצאים חשובים, במזרח התיכון ובאירופה, ערכן כאין וכאפס לעומת הגניזה בה"א הידיעה - הלא היא הגניזה של בית הכנסת בן עזרא. גילוי הגניזה בקהיר לפני קצת יותר ממאה שנה חולל שינוי מהותי בחקר מדעי היהדות, במיוחד בכל הקשור לתולדות היהודים בימי הביניים וליצירתם הספרותית עד אותה עת ובמהלכה.
תולדות הגניזה
בעליית הגג של בית הכנסת נקבע חדר מיוחד כגניזה, כלומר מקום לאיסוף ספרי קודש וגליונות שהתבלו ואי אפשר להשתמש בהם עוד. חדר הגניזה היה חדר לא גדול – שלושה על שלושה מטרים בסך הכל. לאורך השנים גנזו יהודי הקהילה במקום לא רק את ספרי התפילה והלימוד שבלו ונשחתו, אלא גם מסמכים משפטיים - כתבי בית דין, כלכליים - אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים. הסיבה שכל אלו נשמרו שם ולא הגיעו אל מזבלות קהיר, הוא מחמת המנהג שלא להשליך מה שנכתב באות אשורית. וכך התמלא החדר בדפים שהונחו שם במשך כאלף שנים (המסמך הקדום ביותר שנמצא בגניזה הוא זיכרון עדות מקהילת פוסטאט משנת 750 למניינם).
גורמים שונים חברו יחדיו במקום ובזמן כדי להפוך את הגניזה הקהירית למה שהיא:
ראשית, מצרים הייתה במשך ההיסטוריה מקום קיבוץ של חכמים, סופרים וחוקרים אשר הגו, למדו וכתבו על אדמתה, ומטבע הדברים התגלגלו לידם ספרים רבים ומשונים. במצרים עברו פרשנים ומשוררים כר' אברהם אבן עזרא, ר' יהודה הלוי, הרמב"ם, חכמי אשכנז וצרפת ורבים אחרים. למעשה אין כמעט שבט או קבוצה אשר לא נמצא בגניזת ממצרים ממצא הקשור לעברו.
לנתון זה מצטרף האקלים היבש של מצרים, שבזכותו נשמרו אלפי הקלפים והדפים אשר היו בעליית הגג של בית הכנסת ולא נרקבו במשך מאות שנים. בנוסף לכך, הגניזה הקהירית לא הייתה גניזה בת יומה, אלא שימשה כמקום גניזה במשך למעלה מאלף שנים (!).
אולם נדמה שיותר מכל, סייעה לשמירה האגדה בדבר הנחש הניצב בפתחה של הגניזה, וכל הנוגע בה ימות... אין כמו איום שכזה כדי לשמור אוצר יקר במשך שנים ארוכות...
גילוי הגניזה
בשנת 1864 הנוסע והשד"ר הירושלמי יעקב הלוי ספיר ביקר בגניזה והוציא ממנה מספר דפים. את תיאור מסעו למצרים הכולל גם את גילוי הגניזה פרסם בספרו "אבן ספיר" שיצא לאור בגרמניה בשנה ההיא. וכך הוא מתאר: "ושם גניזה לספרים בלואים וקרועים, וכי הגידו לי כי ישנה היא מאוד וכו', ובקשתי להראות לי הגניזה ולא רצו באמרם כי סכנה גדולה ונחש כרוך עליה. התחננתי לפניהם וכו', השמש הראה לי דרך העליה, גם הביא לי הסולם למעלה, כי הגניזה בבית מרובע על גג הביהכנ"ס וסתום מארבע רוחותיה באין פתח בצידה והגג פתוח מלמעלה.
ועליתי בסולם והיא מלאה וכו', ואחרי עמלתי שני ימים ונמלאתי אבק ועפר, בררתי והעלתי כמה דפים מספרים שונים ישנים וכ"י וכו', ומי יודע מה יש עוד למטה, כי נלאתי לחפש..".
בעקבות ביקורו החלו אנשים נוספים להוציא חומר מן הגניזה. ובמשך אותן שנים אפשר היה לרכוש בשוקי מצרים דפים בלים שהוצאו מן הגניזה.
ב - 1896, שתי נשים, שבו ממסע מן המזרח התיכון, ובין הרכישות שרכשו היו כמה דפים מהגניזה בקהיר, שלא הצליחו לפענח, באו והראו זאת לשניאור זלמן שכטר, שעבד כספרן באוניברסיטת קיימברידג' והתמחה בחקר כתבים יהודיים עתיקים, לתדהמתו הוא זיהה שהם כללו את הנוסח העברי של ספר בן סירא, שבמשך מאות שנים היה ידוע רק בתרגומו הלטיני והיווני. שכטר, נלהב ממה שראה, הזדרז והשיג תמיכה למסע למצרים מטעם האוניברסיטה, ושם גילה את ההיקף העצום של הגניזה ואת החומר הנדיר שכללה.
שכטר קיבל בין היתר מכתב המלצות מהרב הראשי של אנגליה אל הרב הראשי של קהיר. ואכן, בהגיעו לקהיר זכה שכטר לשיתוף פעולה מצד ראשי הקהילה היהודית ומצד ראשי בית הכנסת אבן עזרא.
העבודה בגניזה עצמה התנהלה בתנאים קשים: שכטר נאלץ לזחול לתוכה דרך חור בקיר עזרת הנשים שבבית הכנסת, וחלל הגניזה נעדר היה דלתות וחלונות והיה מלא אבק מחניק. מכיון שמיהר, הוא הצליח למיין בקפידה עבור ספריית האוניברסיטה על פי הערכתו רק(!) קצת יותר ממאה אלף קטעים – אוסף הגדול פי שלושה מכל אוסף אחר מסוגו בעולם כולו, אם כי אוספים גדולים למדי של מסמכים מהגניזה הגיעו בעבר בדרכים עקיפות אל הספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג וכן למקומות נוספים, אך מבלי שייחשף מקורם. חלקים מן האוסף הגיעו לספריות חשובות רבות, בהן בסנקט פטרבורג, בודפשט, וינה, שטרסבורג, פריז, לונדון, אוקספורד, מנצ'סטר, בית המדרש לרבנים בניו יורק, פילדלפיה, וושינגטון ועוד. חומר שהיה בכמה ערים אירופיות, אבד בזמן מלחמת העולם השנייה. אולם רובו של החומר נמצא בקיימברידג', באוסף על שם טיילור-שכטר בספריית האוניברסיטה.
הגילויים המרעישים חוללו מהפכה של ממש בהיקף ידיעותינו על יהדות ימי הביניים ואף על היהדות בתקופות עתיקות יותר. כל הענפים בחקר היהדות, תולדותיה וכתביה קיבלו תרומה עצומה מהעיון בטקסטים שנמצאו בגניזה, ובה אלפי מסמכים היסטוריים, שטרות, אגרות, כתובות וגטין, אלפי ספרי הלכה, דקדוק עברי, מחשבת ישראל, מיסטיקה יהודית ושירה, מתקופת הגאונים ועד תקופת האחרונים.
בכדי להבין באיזה היקף מדובר, תעיד העובדה שאף שעברו למעלה ממאה שנים מאז גילוי הגניזה ואוצרותיה, וכל החומר מצוי כבר בידי החוקרים (חדר הגניזה בעליית הגג בביהכנ"ס הקהירי ריק מזמן), יש עדיין כמויות עצומות של חומר שטרם נבחנו מדעית.
בין הגילויים: חלופת מכתבים בין הרמב"ם לאחיו, שטרות מכר מאת האר"י (אחד מהם חתום בעצם כתב ידו של האר"י), המעידים על עיסוקו לפרנסתו בסחר תבואות.