כתבי יד - מעשיות, אנקדוטות, זוטות וכיוצא בכך

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' דצמבר 13, 2016 1:23 am

בקצרה, גם משום שאין לי כח וגם שאיני זוכר את כל הפרטים.

הקהילה באמ"ד גוועה, וטדי קולק הנמרץ הצליח להוציא משם את הספריה כביכול לשם הצגתה בתערוכה בסה"ל, אבל המטרה היתה להשאיר את הספריה בארץ.
אכן התקיימה תערוכה, וקטלוג מיוחד הונפק לכבודה (מצוי באוצר), ועם שוך התערוכה הורדו הפרטים אחר כבוד לאחסון בגנזי הספריה. לימים ויצץ ציץ ויפרח פרח, בחור צעיר חוטר מבני הקהילה, החל להפיח חיים בעצמות היבשות של הקהילה, ולעוררה לחיים, כחלק מהחייאת הקהילה וסמליה הוא דרש בשם הקהילה את הספריה בחזרה, להשיבה אל משכנה הראשון. להנהלת הספה"ל לא היתה ברירה משפטית והיא נאלצה להשיב את האוסף כולו לידי הקהילה. למה עגום? משום שבהנהלת הספריה בירושלים היה כה סמוכים ובטוחים שהאוסף ישאר בידם לנצח, שאף לא ראו צורך למהר ולסרוק את כתבי היד. וכך כשנאלצו להשיב את האוסף ללא שהות, נותרו כת"י רבים וחשובים שלא הספיקו להכין מהם העתק עבור המכון לתלכ"י. והתיעוד היחיד שהיה מהם הוא מה שהעתיקו בקטלוג שכאמור מצוי באוצר.

אמנם הפתעה נוספת היא המשך ההתחדשות של הספריה באמ"ד, שפריה הוא האתר המפואר שהם הקימו ובו העלו הם בכוחות עצמם סריקה של כל (?) כתבי היד שברשותם. כך שבסו"ד לא חסרנו דבר.

מעניין כמה שגיאות ימנה ר' עדיאל באינפורמציה שמסרתי כאן...

מה שנכון נכון

מדברי זאב גריס

ו. לאן נעלם אוסף "עץ חיים" שהיגיע מאמשטרדם לספרייה הלאומית?
סיפור מרתק שנעלם ולא נמצא בספרו של גיש עמית ולא בספרו של דב שידורסקי:" גווילים נשרפים ואותיות פורחות", ירושלים תשס"ח, הוא סיפור הבאתה ארצה של ספריית בית המדרש הפורטוגזי: עץ חיים באמשטרדם אחרי השואה. הייתה זאת מן הספריות החשובות באירופה ובעולם כולו, ובה היה אוסף נדיר של ספרים בני המאה השש-עשרה שלא היו מהם עותקים בספרייה הלאומית. האוסף הוצא מהולנד לתערוכה בספרייה הלאומית ונשאר שם אחרי סיום התערוכה. בספרייה הלאומית קטלגו את האוסף כשסימוני ספריו כוללים ציון מקורו ע"ח. עברו שנים ומישהו התעורר בקהילה היהודית בהולנד ודרש החזרת האוסף להולנד על פי חוקי הולנד האוסרים על הוצאת נכסי תרבות מתחומה.
הספרייה הלאומית צילמה את הספרים החסרים בה והחזירה את האוסף לבית המדרש הפורטוגזי עץ חיים באמשטרדם, למיטב ידיעתי ללא כל מאבק של ממשלת ישראל בממשלת הולנד, שיש לה אשמה לא קטנה בהסגרת אזרחיה היהודים לנאצים, שכתוצאה מכך כמעט שאין חיים יהודיים בהולנד היום. נסעתי לאמשטרדם וביקרתי בבית המדרש הפורטוגזי עץ חיים, ונוכחתי כי אין לספרים דורש בספרייה הקטנה שליד בית הכנסת הגדול הפורטוגזי , וכי רבים מן הספרים מאוכסנים במחסן. אכן גילוי מובהק של שימור תרבות, והתחדשותם של חיים יהודיים בהולנד.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' דצמבר 13, 2016 3:11 am

כאמור, בעבר שמעתי מאחד מהאנשים היותר בכירים שבין עובדי הספריה המקצועיים, שלא כאמור כאן, אלא שרבים מכתבי היד והספרים הנדירים לא צולמו ואין מהם עותק.

היה זה כשפניתי לאחד מעובדי מפעל הביביליוגרפיה בשאלה, בנוגע לתיאור של פריט מסוים שלמקורו נכתב ספרית עץ חיים. משהו בתיאור היה חסר ולא מובן, כשביקשתי הבהרה סיפר לי האיש את כל פרטי הפרשה כשהסיום היה שלפיכך לצערו, קצרה ידו מלהושיע.

ספרא · הודעהעל ידי **ספרא** » ג' דצמבר 13, 2016 12:58 pm

תודה רבה. בהחלט סיפור מעניין.

איש_ספר כתב: העלו הם בכוחות עצמם סריקה של כל (?) כתבי היד שברשותם.

מהתכתבותי אתם לפני כחצי שנה, הם אכן סרקו את כל 600 (בערך) כתבי היד שברשותם, וכיום כבר כולם הועלו לאתר.

כמדומני שאין לשום ספרייה סריקות באיכות כ"כ גבוהה כספריית עץ חיים.

נ. ב. פגשתי באיזה ספר בעמוד אחד שנשמט בסריקה, והערתי להם על כך. עד היום טרם השלימו את העמוד החסר. ללמדנו, שאפילו הסריקה לאתר, לא בהכרח תציל את הספרים לחלוטין.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' דצמבר 13, 2016 1:10 pm

כנכתב למעלה יש ספרים במפעל הביבי' שמתוארים מתוך ספרית ע"ח. הוי אומר שאין לספה"ל עותק מהם. צריך לדאוג שגם הם יעלו לאתר של הספריה דאמ"ד.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ג' דצמבר 13, 2016 1:35 pm

איש_ספר כתב:כאמור, בעבר שמעתי מאחד מהאנשים היותר בכירים שבין עובדי הספריה המקצועיים, שלא כאמור כאן, אלא שרבים מכתבי היד והספרים הנדירים לא צולמו ואין מהם עותק.

היה זה כשפניתי לאחד מעובדי מפעל הביביליוגרפיה בשאלה, בנוגע לתיאור של פריט מסוים שלמקורו נכתב ספרית עץ חיים. משהו בתיאור היה חסר ולא מובן, כשביקשתי הבהרה סיפר לי האיש את כל פרטי הפרשה כשהסיום היה שלפיכך לצערו, קצרה ידו מלהושיע.

איש_ספר כתב:כנכתב למעלה יש ספרים במפעל הביבי' שמתוארים מתוך ספרית ע"ח. הוי אומר שאין לספה"ל עותק מהם. צריך לדאוג שגם הם יעלו לאתר של הספריה דאמ"ד.

זה שצוין לע"ח, אין זה אומר שאין העתק בספה"ל. לא הכל מעודכן שם, וגם אתה - "הקטן" - יכול לפשפש ולמצוא את הספר בספה"ל וכך לתקן רישומים בהוד מעלת מפה"ב.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' דצמבר 13, 2016 3:16 pm

לא מעודכן, יתכן, אבל ברי שבשעת הקטלוג לא היה בסה"ל, ומן הסתם נותרו כמה כאלה בחסרונם...

וונדרבר · הודעהעל ידי **וונדרבר** » ג' דצמבר 13, 2016 3:23 pm

יוסףלוי כתב:רבי חיים דוד סירירו, ראב״ד פאס [נפ׳ תש״ך] ביקר בארץ ותרם את ספרייתו לישיבת פורת יוסף.
בספריה זו יש כת״י וספרים עם הגהות וכו׳. לפני עשרה שנים ומעלה נפרצה הספריה ונגנבו ממנה ספרים חשובים. ...
לפני חצי שנה יצא ספר השו״ת של רבי חיים דוד סירירו, מתוך כת״י, שהיה בספריה הנ״ל ונגנב, אך צולם למרבה הנס חודש קודם גניבתו ע״י ר׳ מאיר אביטבול, יו״ר מכון בני יששכר.

סיפור דומה, בספר "שיר חדש" (לרבי סעדיה שוראקי) שיצא לאור בירושלים תש"ס, ע"י הנ"ל, ראה שם במבוא שמספרים שהרבה ספרים כת"י שגיעו מעיר פאס אבדו בשריפה שהיתה בספרית שכטר בניו יורק בשנת תשכ"ג, ולמרבה הנס, סמוך לשריפה, הוצא כת"י זה מהמחסן ע"מ לצלמו, וכך הוא ניצל.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0004

ספרא · הודעהעל ידי **ספרא** » ג' דצמבר 13, 2016 6:54 pm

איש_ספר כתב:כנכתב למעלה יש ספרים במפעל הביבי' שמתוארים מתוך ספרית ע"ח. הוי אומר שאין לספה"ל עותק מהם. צריך לדאוג שגם הם יעלו לאתר של הספריה דאמ"ד.

כוונתך לספרים הנדפסים?

בן_אליעזר · הודעהעל ידי **בן_אליעזר** » ג' דצמבר 13, 2016 7:15 pm

בן_אליעזר כתב:אקדים, כמדומני ברור שהי' אשכול (מרתק) בענין ספרים הנמצאים באוצר המעוטרים בכת"י בשולי הגליון וזהותם (אם של רבנים חשובים, או מעמא-דבר וכו'), וכן באם הודפסו מכבר בבמות השונות. ואודה למי שיחזיר לי אבידתי.

לבינתיים, הנני כותב הדברים כאן (ואיני יודע באם באים בכפילות, באשר הובאו באשכול הנז' או במק"א בפורומים):
הנה נתקלתי לאחרונה בס' "חידושי דינים להל' פסח" http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?149553&, ובעמ' 38 - למשל - מדפי האוצר, יש הגהה בשוה"ג בכת"י יפה. הידוע למי הוא, ובאם הדברים הודפסו מכבר?

אשאל שוב (כי כנראה הודעתי נבלע בין העצים..) : מי יחזיר לי אבידתי הנ"ל (=הפני' לאשכול ע"ד ספרים המעוטרים בהגהות כת"י שבאוצר - כשבחלק מהם, הובאו צילומים מהדברים) ?

מה שנכון נכון

בן_אליעזר כתב:אשאל שוב (כי כנראה הודעתי נבלע בין העצים..) : מי יחזיר לי אבידתי הנ"ל (=הפני' לאשכול ע"ד ספרים המעוטרים בהגהות כת"י שבאוצר - כשבחלק מהם, הובאו צילומים מהדברים) ?

viewtopic.php?f=7&t=10016

בן_אליעזר · הודעהעל ידי **בן_אליעזר** » ג' דצמבר 13, 2016 7:21 pm

מה שנכון נכון כתב:
בן_אליעזר כתב:אשאל שוב (כי כנראה הודעתי נבלע בין העצים..) : מי יחזיר לי אבידתי הנ"ל (=הפני' לאשכול ע"ד ספרים המעוטרים בהגהות כת"י שבאוצר - כשבחלק מהם, הובאו צילומים מהדברים) ?

viewtopic.php?f=7&t=10016

ייש"כ!

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ג' דצמבר 13, 2016 7:47 pm

לפני חצי יובל שהיתי באמשטרדם. לאחר מאמצים נתנו לי חד פעמית להיכנס לספריית עץ חיים בביהכנ"ס הפורטוגזי. המקום היה די מוזנח. שמעתי שם שנעלמו המון ספרים וכתבי יד (רק לראות את הסורגים בחלונות היה מספיק כדי להבין שכל פורץ מתחיל יכול להיכנס לשם בקלי קלות.) יש בית מדרש עץ חיים אשכנזי ושם ראיתי כמה ספרים עם חותמת ע"ח הפורטוגזי. אגב הקהילה הפורטוגזית עצמה היתה עלובה. בליל שבת היו שם כמנין וחצי -ובשבת בבוקר 30-40 איש שחלקם היו עם "כיפות כותל".
הרב יעקב צבי כץ שהוציא את הספרים לקט הקמח החדש (נמצא ב"אוצר") התגורר ליד ביהכ"נ "נדחי ישראל יכנס" בסמוך לפורטוגזי, (נמצא באיזור היהודי הישן. אח"כ כולם עברו לצד השני של העיר), והוא היה לפני 60-70 שנה אחד היחידים שהתענין בספריה. הם שלחו לו כל פעם ערימת ספרים לפי בקשתו. ישנם מובאות בספרו מספרים וכתבי יד יחידים בעולם שנמצאים (או יותר נכון שהיו נמצאים) בספריה הנ"ל.
סיפור הגעתו כפליט שואה הונגרי להולנד הוא פלאי וכבר סופר ע"י במק"א.

עדיאל ברויאר · הודעהעל ידי **עדיאל ברויאר** » ג' מרץ 14, 2017 7:16 pm

ספר בית הבחירה למאירי שרד כמעט כולו בכת"י פרמא. כת"י זה הוא גם כה"י היחיד לרוב המסכתות, שחלק ניכר מהן נדפס מתוכו רק לאחר מכירתו לספרייה בפרמא.
אולם כת"י זה כמעט ואבד מאתנו, והצלתו מתוארת ע"י המציל: זלמן שטערן. הנה התיאור: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 14&hilite=

(הגעתי למראה מקום זה ע"י ספרו של ר"ש עמנואל, שברי לוחות, אשר הקדמתו ואחריתו מלאות בתיאורים והשערות המתאימים לאשכול זה)

ספרא · הודעהעל ידי **ספרא** » ג' מרץ 14, 2017 8:30 pm

עדיאל ברויאר כתב:ספר בית הבחירה למאירי שרד כמעט כולו בכת"י פרמא. כת"י זה הוא גם כה"י היחיד לרוב המסכתות, שחלק ניכר מהן נדפס מתוכו רק לאחר מכירתו לספרייה בפרמא.
אולם כת"י זה כמעט ואבד מאתנו, והצלתו מתוארת ע"י המציל: זלמן שטערן. הנה התיאור: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 14&hilite=

(הגעתי למראה מקום זה ע"י ספרו של ר"ש עמנואל, שברי לוחות, אשר הקדמתו ואחריתו מלאות בתיאורים והשערות המתאימים לאשכול זה)

מעניין מאוד, תודה על השיתוף!

יוסף שרייבער

סיפור הצלת (חלק מן) ספריית סארוואל-ביהמ''ד לרעבנים בברעסלוי שוה להיכתב בפני עצמו.

יעל · הודעהעל ידי **יעל** » ד' מרץ 15, 2017 10:26 am

יוסף שרייבער כתב:
פלוריש כתב:מה אוסף כתה"י של מוסד הרב קוק? הוא עדיין קיים?

נמכר.

למי הוא נמכר?

עדיאל ברויאר

יעל כתב:
יוסף שרייבער כתב:
פלוריש כתב:מה אוסף כתה"י של מוסד הרב קוק? הוא עדיין קיים?

נמכר.

למי הוא נמכר?

לכל מיני מקומות. חלק מהבעלים החדשים רשומים בקטלוג הספה"ל. ניתן לחפש בתחום כה"י באמצעות חיפוש של 'מילים' ולכתוב בשורת החיפוש: formerly kook
וזה יציג את כה"י שנרשם בקטלוג מיהו הבעלים החדש שלהם.

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ה' אוגוסט 31, 2017 12:26 pm

כדומן על פני השדה | יהודה יפרח
מוסף 'שבת', מקור ראשון, ג' באלול תשע"ז
נכסי צאן ברזל של הציונות הדתית, כתבי היד של הראי"ה קוק, מתגלגלים עדיין במרתפים פרטיים בתנאים מחפירים. מי מחזיק בכתבי היד? האם רוב הכתבים כבר ראו אור, או שמא הם עדיין ספונים בארגזים וטרם נדפסו? מסע בין אספנים, רבנים ואידיאולוגיות קוטביות ביחס לפרסום כתבי הרב

אין בוגר ישיבה או מכינה ציונית שאיננו מכיר את "הש"ס הלבן" – סדרת כתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק שיצאו לאור על ידי מוסד הרב קוק. זו כוללת ספרים כמו אורות הקודש, אורות, אורות התשובה וסידור עולת ראי"ה, יחד עם כתבים הלכתיים כמו דעת כהן, משפט כהן וחיבורים נוספים. אלא שרוב הציבור לא מודע לעובדה שמדובר בחלק קטן בלבד מתוך כלל הכתבים שיצאו תחת ידו של הדמות הרוחנית החשובה ביותר בהיסטוריה של הציונות הדתית. בעידן שבו המודעות ההיסטורית של הציבור גבוהה – כך שאפילו בעלים חוקיים למהדרין לא רשאים להזיז אבן במבנים היסטוריים שהוגדרו לשימור מחמיר – נכסי צאן ברזל של הציונות הדתית מתגלגלים במרתפים פרטיים בתנאים מחפירים.

הרב קוק כתב המון, בהיקפים לא הגיוניים כמעט ביחס לכמות המועטה של הזמן הפנוי שעמד לרשותו. ההספק המוערך שלו עמד על כשבעה מכתבים ביום, חלקם מעשיים בענייני הנהגת ציבור, חלקם מענה לפונים או הסכמות לספרים, וחלקם כתיבה תורנית והגותית מעמיקה. מקורביו סיפרו כיצד היה כותב וכותב עד שלעיתים נגמר הדף והשורות זלגו אל השולחן.

לפעמים כשהיד כאבה לו מאוד הוא עבר לכתוב ביד שמאל. באחד מפנקסיו התאונן על כי "האכזריות שלי על ילדי הרוח לא נותנת לי מנוח", בהתייחסו לרעיונות שלא הפסיק לכתוב. אחת התופעות המדהימות אצלו היא הכתיבה כמעט ללא מחיקות. פנקסיו כוללים טקסטים ארוכים מאוד ללא טעויות או תיקונים, גם כשמדובר בציטוט פסוקים נידחים. אחדים מתלמידיו טענו שהוא כתב ב"השבעת קולמוס" – סוג של השראה שמימית.

נפוצו לכל עבר
עוד בחייו עסק הרב בהוצאת הכתבים לאור. בתחילה לא בצורה שיטתית. אחד מעורכיו הראשונים היה אברך מישיבת עץ חיים בשם יצחק אוירבך, שהביא לדפוס חיבור הלכתי על חלק אורח חיים מהשולחן ערוך. עם מינויו ב–1925 לתפקיד הרב הראשי לארץ ישראל הקים הרב קוק ועד להוצאת הכתבים. הוא צירף אליו את תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ, בנו הרב צבי יהודה ורבנים נוספים והם החלו בעבודה שיטתית. באותה שנה יצא לאור החיבור ההלכתי "חבש פאר" הכולל דיונים הלכתיים על מצוות התפילין, יחד עם קטעים מתוך "עין איה" העוסקים במצווה זו. הוועד תכנן להדפיס ספרים נוספים אולם העבודה נעצרה עקב מצוקת תקציב.

בין היתר מסר הרב לוועד כתב יד בשם "מורה הנבוכים החדש", אולם הוועד לא הצליח לממן את הוצאתו לאור והוא נשאר בכתבים. חיבור זה נדפס רק לפני שלוש שנים על ידי הרב שחר נחמני תחת השם 'לנבוכי הדור'. הוועד נסגר לאחר פטירתו של הרב קוק ב–1935, ובשנות הארבעים הקים הרצי"ה ועד חדש, שאליו צירף גם את יו"ר המזרחי הרב מאיר בר אילן ואת גיסו הרב יהושע הוטנר. הוועד הביא לדפוס את רוב ספרי הרב קוק המוכרים לנו היום. יוצאת דופן הייתה סדרת ספרי אורות הקודש. הרב קוק הטיל את המשימה על ר' דוד כהן (הרב הנזיר), והלה עמל על עריכתה במשך תריסר שנים עוד בחיי הרב, שאף עבר על גיליונות הדפוס והעיר הערות.

הבלגן הגדול התחיל ב–1982, עם פטירת הרצי"ה. בנו של הרב קוק לא השאיר אחריו צוואה כתובה, ורוב ארגזי הכתבים נלקחו מדירתו על ידי גורמים שונים ונפוצו לכל עבר. חלק מהכתבים תקועים עד היום בגלל שיקולים פרטיים של עסקנים הרובצים על האוצר שנתגלגל לידם, חלקם לא רואים אור בשל עמדה אידיאולוגית נוקשה המתנגדת עקרונית לפרסומם, וחלקים אחרים נדפסים בקצב איטי.

אין להם בעלות
הרב הראל כהן, שהקים לפני חצי יובל את הוצאת "מאבני המקום" שליד ישיבת בית אל, אומר כי "על שני הדברים החשובים והיקרים ביותר לרצי"ה – הישיבה וכתבי אביו – הוא לא הותיר צוואה, מה שהוביל לסכסוכים גדולים בשתי השאלות מי יירש את ראשות הישיבה ומי יחזיק בכתבים". בשנת תשנ"ד הוציא כהן עצמאית את הספר אורות, תוך שהוא נשען על הסתייגות של הרצי"ה ממוסד הרב קוק ("המוסד הקרוי על שם אבא"). "אנחנו קיררנו את האמבטי של מוסד הרב קוק והוכחנו שאין להם בעלות על הכתבים", הוא מסביר.

פריצת הדרך הגדולה בפרסום כתבי הרב הייתה בפרסום שני כרכי "שמונה קבצים". כהן משחזר: "הספרים אורות, אורות התורה ואורות הקודש מבוססים על שמונה קבצים שנכתבו ביפו, בשווייץ ובלונדון. כשהרב חזר ארצה הוא מינה את הרב הנזיר לערוך את כתביו. בארכיון נזר דוד שאני מנהל בכובעי השני יש לנו את גיליונות הדפוס הראשונים של אורות הקודש עם הערות עריכה של הרב קוק. אחרי שהרב הנזיר נפטר הלך בנו, הרב שאר ישוב, והחזיר את גיליונות שמונה קבצים לרצי"ה. הוא בירך עליהם שהחיינו ושמח שמחה גדולה. במשך השנים נמתחה ביקורת ציבורית על מחזיקי הקבצים בדרישה לחושפם. היא התחילה מהחוקרת רבקה ש"ץ אופנהיימר והתעצמה במאמרים שונים בנקודה.

"בשנת תשנ"ז ניגש אלי הרב בני אלון ז"ל. הוא ביקש ממני שיעורים של הרב הנזיר על אורות הקודש והבטיח לתת לי בתמורה צילום של שמונה קבצים. מאיפה הצילום הזה הגיע אליו? הוא שכנע את בנציון שפירא, בנו של ר' אברום, לצלם את הכתבים במיקרופייל, כדי שלא יקרה אסון והעותק היחיד יאבד בגניבה או שריפה. הוא ראה בזה שליחות 'להציל מן השריפה' שכן כתב היד המקורי הלך ונרקב. לאחר מכן הרב טאו היה מגיע אל בית משפחת אלון שבבית אל בכל יום שישי, עולה בסולם לעליית הגג, יושב ומעתיק לעצמו פסקאות מהמיקרופילם.

"אני הייתי אברך צעיר, ישבתי בישיבה על מחשב ישן והתחלתי להקליד את הפסקאות של שמונה קבצים בלי שום כוונה לפרסם ללא אישור הרבנים. כשהצטברו חומרים שלחתי לרב נריה כדי לשמח אותו ונתתי לעיון גם לחבר שלי – הרב יהודה מלמד. איכשהו זה דלף מהבית שלו לתלמידים מישיבת רמת גן והם עטו על זה. הרב שילת ניגש מהר לר' אברום וביקש אישור להדפיס מהדורה מדויקת לפני שרמת גן יוציאו קובץ פיראטי, וקיבל אישור ל–1,000 עותקים. הרב שאר ישוב זעם והוציא מכתב תקיף תחת הכותרת 'אל תהרסו אל הקודש', ורבנים שונים יצאו נגד הפרסום. הטענה הייתה שגם הרצי"ה וגם הרב קוק ערכו את הפסקאות והכניסו שינויים ולפרסם את שמונה קבצים זה כמו לפרסם טיוטה לא גמורה. אבל הספרים יצאו והאדמה לא רעדה, העוקץ של ההתנגדות קהה בינתיים".

ואיפה הדברים עומדים כעת?
"אני לגמרי תומך בקריאה לשחרר סוף סוף את הכתבים. אני מאמין שרוב החומר שלא נדפס הוא של אגרות וההערכה שלי היא שהחיבורים המרכזיים כן נדפסו. זו הערכה בלבד, כי אני לא ראיתי בעיניים ספרים שלמים אחרים, אבל כל עוד הארגזים לא ייפתחו אי אפשר לדעת. הייתי שמח לשיתוף פעולה עם מרכז הרב בנושא".

קבלה עד הבוקר
מי שעמל בעשור האחרון במעקב בלשי אחר גלגולי הכתבים השונים הוא משה נחמני (31), תלמיד ישיבת רמת גן לשעבר וסוחר יודאיקה, המקדיש את רוב זמנו הפנוי להצלת הכתבים ולניסיונות להוצאתם לאור.

איך הגעת בכלל לתחום?
"פעם הגעתי לסוחר עתיקות בני ברקי, חרדי גמור שלא שמע בכלל את השם 'הרב קוק'. הוא פתח לי קלסרים עם כתבי יד ופתאום אני רואה הכנה לדפוס של חיבור שלם תחת הכותרת 'עין איה'. לפי צבע הדפים זיהיתי שמדובר בטקסט שנכתב בתקופה שבה היה הרב קוק רבה של יפו (1904–1914). מישהו הכין אותו לדפוס אולם הוא לא יצא לאור, אלא רק לפני 20 שנה ובגרסה שונה. מצאתי גם כתב יד של הסופר אז"ר הכולל מפתחות לספר עין איה, ומזה אני מבין שאז"ר הוא זה שביקש להוציא את עין איה. מצאתי גם גרסה מוקדמת של המניפסט 'למהלך האידאות' בעריכת אז"ר, אולם הרב קוק לא היה מרוצה כנראה מהעריכה והעביר את הטקסט לד"ר בנימין משה לוין שערך אותה מחדש, ויצר את הנוסח שמודפס היום בספר אורות".

לנחמני לקח שנים להגיע למסקנה שרוב כתבי הרב קוק מסתובבים בין גורמים פרטיים שונים וטרם נדפסו. "יש בערך 20 אנשים שונים שהניחו ידיהם על הכתבים שהיו בידי הרצי"ה, אולם מי שלקח את הכמות הגדולה ביותר הוא נינו של הרב חרל"פ, אברהם זקס. הוא היה אחד המשמשים הרבים של הרצ"יה ולאחר מותו לקח ארגזים שלמים והם מונחים עד היום כאבן שאין לה הופכין בביתו שברחוב חיים ויטל בירושלים. יש לו שם אפילו את ממחטת האף של הרב.

"הוא חרדי לכל דבר ועניין אך מאוד אוהב את ה'נייעס' והסיפורים ששמע מהרצי"ה על אבא שלו. לפעמים הוא מגיע בערב שבת לתפילה במרכז הרב ומציג למתעניינים פריטים מהאוסף. פעם הוא חשף שם את תפריט החתונה של הרב קוק שנכתב בכתב ידו. חוץ מאלפי כתבים מקוריים הוא מחזיק גם בהעתקות של הדוד שלו, אברהם דרור, שישב שעות על שעות בשנת החיים האחרונה של הרצי"ה והעתיק בכתב ידו אלפי דפים".

מאיפה אתה יודע את כל זה?
"אני אישית למדתי אצל הבן שלו, חיים זקס, שמשמש ר"מ בתלמוד תורה מורשה בקריית משה. התיידדנו מאוד ולאחר שהתחלתי להתעניין בנושא הוא היה מראה לי כתבי יד ותצלומים נדירים. הייתי אצלם הרבה פעמים בבית וראיתי הרבה מהחומרים. הוא סיפר לי שאחד החיבורים החשובים השוכבים בבית אביו הוא קונטרס חלומות מיוחד שכתב הרב קוק. כידוע, בתקופת ירושלים הרב היה עולה על יצועו מיד לאחר תפילת ערבית, קם בחצות, טובל במקווה הקפוא שבחצר בית הרב ויושב ללמוד קבלה עד הבוקר. מסתבר שבשעות השינה שלו היו לו חלומות שכללו 'חברותא' בתלמוד עם המהרי"ל דיסקין, מגדולי הקנאים של ירושלים, ואת כל החידושים הוא העלה על הכתב בחיבור מסודר".

מזכיר את מגיד מישרים של ר' יוסף קארו.
"בדיוק. חיים זקס אמר לי שלדעתו אסור לפרסם את זה, כי זה יציג את הרב קוק באור מיסטי נלעג, ושהתלמידים ממרכז הרב, שאמונים על רציונליות, לא יוכלו להכיל את זה".

בסלון של הרב אלישיב
גוף חשוב העוסק בהוצאת כתבי הראי"ה הוא מכון הרצי"ה מיסודו של הרב אברהם שפירא, שהיה נשוי לבתיה, אחותו של הרב שלום נתן רענן, חתן הרב קוק. המכון מנוהל על ידי בנו של ר' אברום, בנציון שפירא, המחזיק בבית אמו האלמנה כמות גדולה של ארגזים שבהם איגרות, חיבורים, ספרים ופנקסים מעיזבונו של הרב קוק. ב"מכון" עובדים שני אנשים בלבד: הרב זאב נוימן ו"לוי יצחקי". "נוימן לא מכיר את יצחקי ולא ראה אותו מעולם, ויצחקי לא מכיר את נוימן", מספר נחמני, "נוימן הוציא את החלק הראשון של פנקסי הראי"ה לפני כעשור, ומאוחר יותר יצאו חלקים ב' וג' על ידי יצחקי. שאלתי את נוימן מי זה יצחקי והוא לא ידע להגיד לי, גם במרכז הרב אף אחד לא הכיר אותו כי הכול עבר דרך בנציון שפירא. בסוף גיליתי שמדובר בכלל בשם בדוי".

איך גילית מי האיש?
"לפני כעשור וחצי התקשר אלי הגבאי של הרב אלישיב, הוא שמע שאני מתעניין בכתבי הרב והציע לי לפגוש אדם בשם צבי מיכל לוין. 'הוא יושב פה משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים עם לפטופ וכתבים של הרב', סיפר לי. הגעתי אליו לבית הכנסת של הרב אלישיב. מסתבר שמדובר בחרדי תושב מאה שערים שקיבל אישור מיוחד לשבת בסלון של הרב אלישיב וללמוד מהספרים הנדירים שיש לו בספרייה. גדול הדור הליטאי ראה שמדובר בעילוי שחשקה נפשו בתורה, ושגדל ללא מסגרת ממוסדת כפי שהוא עצמו גדל, ואימץ אותו. בהושענא רבה תשנ"ז הגיעו לסוכת הרב שלושה רבנים ליטאים מפורסמים, בבקשה להחתים אותו על פשקוויל האוסר על חרדים ללמוד את תורת הרב קוק. הרב אלישיב קם ממקומו כנשוך נחש, וצעק עליהם – 'איך אתם מדברים על קדוש עליון שהיה אוכל בקדושה כמו הגאון מוילנא. הוא חיתן אותי, הוא העלה אותי לארץ, הוא היה גאון עצום, קדוש עליון, גדול הדור ויחיד בדורות'. הם יצאו אבלים וחפויי ראש והשתרר שקט בחדר.

"צבי מיכל לוין ניגש אליו בדחילו ורחימו וביקש ממנו: 'ילמדנו רבנו מי היה הרב קוק'. הוא שמע סיפורים והתלהב, ומהון להון התגלגל אל בנציון שפירא וביקש ממנו לעסוק בהוצאת כתבי הרב לאור. אותו בנציון ששמר עד אז על הכתבים מכל משמר מסר אותם בשמחה לאברך החרדי שרק אתמול שמע לראשונה על הרב קוק. הוא בחר בשם עט או כדי שלא להישרף בקרב הציבור הליטאי או כדי למנוע מבוכה ממכון הרצי"ה, שמי שמתעסק בהוצאת כתבי הרב הוא חרדי ממאה שערים. אגב, נוימן לא ידע מי האיש אבל הוא אמר לי – מדובר בדובר יידיש מבית. אני מזהה את זה לפי התרגומים שהוא עושה לקטעים מהשפה הזו".

לפחות הם לא רובצים על החומרים, ומנסים להוציא אותם לאור.
"בקצב שהם עובדים הם לא יסיימו גם עוד עשרים שנה. הכול נורא איטי, לא מאורגן. יש להם תקציב קטן והם לא מנסים בכלל לגייס תרומות ולעבוד בסטנדרטים מקצועיים. זו התנהלות נורא פרימיטיבית שלא מתאימה לגודל המשימה. שום דבר לא ישתנה שם אם הם לא יקבלו ניעור גדול מבחוץ".

ראש ישיבת מרכז הרב הרב יעקב שפירא דוחה את הטענות. "הרצי"ה לא הספיק להוציא הכול. היה חשוב לו להוציא את הכתבים ההלכתיים ואחר כך את האגדיים. צריך להבין שאי אפשר להוציא ספר במהירות, בלי לשבת שבעה נקיים על כל תג ותג, להכין מראי מקומות ולדייק גרסאות. הרב רענן סיפר לי שלפני שהוציאו את שו"ת משפט כהן התלבטו הרבה זמן האם להדפיס בכתב רש"י או באותיות מרובעות. בסוף החליטו על אותיות מרובעות כי כך עבדו במוסד הרב קוק ורצו שתהיה אחידות.

"רבקה ש"ץ אופנהיימר רצתה להוציא את ערפילי טוהר אך הרצי"ה לא נתן לה. אחרי שהוא נפטר הוציאו קודם כול את הספר הזה כדי שלא יצא במהדורה אחרת עם טעויות. הרב יצחק שילת הגיה את המהדורה. מכון הרצי"ה הוקם מיד לאחר פטירת ר' צבי יהודה כדי למנוע את הסחיבה של כתבי הרב לכל מיני מקומות. היו כתבים שהגיעו לרב נריה ולאנשים נוספים".

הטענה היא שהמכון עובד לאט מדי, ושהוא לא מתנהל בסטנדרטים מתקדמים ויעילים ביחס לגודל המשימה.
"זה לא נכון. הרב צבי יהודה עצמו הוציא כתבים בקצב הרבה יותר איטי כדי לשמור על הזהירות והדיוק. אנחנו תאבים לכתבי הרב, אולם לא חכמה להוציא הכול בזבנג וגמרנו. נכון שאם היה תקציב יותר גדול היה אפשר להעסיק עוד אנשים ולהגביר את הקצב אבל אי אפשר להוריד את הרמה. העובדים במכון הם אנשים הבקיאים לפניי ולפנים בכל כתבי הרב, מומחים לא נורמלים. מבחינתם זוהי עבודת קודש, ובספר של הרב קוק אסור שתהיה טעות אפילו בפסיק.

"לאחרונה יצא בארה"ב ספר על הרב קוק, חוקר אמריקני שכתב כל כך הרבה שטויות, שאפילו היריבים של הרב לא היו מעיזים לומר עליו דברים כאלה. העיקר שהוציא. לרגל 100 שנה להצהרת בלפור פנינו לגורמים בלונדון והגענו למכתבים שהרב כתב באותה תקופה כדי לקדם את הצהרת בלפור. הרב אמר שזו הייתה השגחה פרטית שהוא נתקע שם באותן שנים ופעל במרץ לקידום העניין הלאומי. אלו חומרים חשובים מאוד שייצאו לאור, אבל צריך סבלנות".

אין חשש שכתבים יתבלו?
"אצלנו אין חשש כי הכול מגובה במיקרופילם. על מה שקורה אצל מחזיקים אחרים צריך לשאול אותם".

בית הרב כחורבה נטושה
מוסד נוסף המחזיק בכתבים הוא בית הרב קוק. הרב קוק התגורר במקום עד לשנת חייו האחרונה. כל הכתבים שלא הגיעו לבנו נשארו בבית הרב. את המוזיאון במקום הקימו לאחר פטירת הרצי"ה בשנת 1982. ביקור בבית הרב מגלה תמונה עגומה. כך למשל, עד היום ניצב במקום ארון ספרים של ישיבת מרכז הרב מתקופת הרב קוק, מבלי שאיש נגע בו. יש בו ספרים עתיקים, חלקם עם הגהות וחידושים בכתב יד (אולי כתב ידו של הרב קוק?), וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול. אין שום בעיה טכנית להיכנס אל החדר, להוציא ספר ולצאת ממנו מבלי שאיש יבחין.

"המקום היה חורבה נטושה שתפקדה כמאורת סמים והאנשים שנכנסו פנימה החלו לזרוק ערמות של זבל ללא הבחנה", מספר נחמני, "כולל ארגזים עם כתבים של הרב. הרב יוחאי רודיק כתב ספר בשם 'חיים של יצירה' על תולדות מרכז הרב, והביא בתוכו מסמכים של מרכז הרב מתקופת הרב קוק. שאלתי אותו מה המקור, והוא ענה 'מסמכים מאובקים שמצאתי על רצפת בית הרב'. ביקשתי לראות את המסמך, והוא ענה לי שהוא לא קיים כי 'כשניקינו את המקום דברים התגלגלו'".

לבית הרב אין הרבה חומר מקורי אבל יש המון העתקות חשובות, חלקן של מסמכים מקוריים שאבדו. מייסדי המוסד הסתובבו בין ארכיונים וצילמו את כל מה שהם מצאו. נחמני: "הבעיה היא שאם אלך לארכיון הציוני, לארכיון המדינה או לספרייה הלאומית אוכל לצלם בתעריף שבין חינם לשקל אחד. בבית הרב כל צילום פשוט יעלה לי בין 50 ל–150 שקלים, ומדובר על מסמכים שהם לא שלהם בכלל אלא צילום מאחרים. חוקר בלי כיסים עמוקים לא יכול להשתמש בחומרים שלהם.

"ישבתי שם שנים בלי שראיתי נפש חיה. יום אחד הגעתי עם מצלמה וצילמתי, וכשהם תפסו אותי הם דרשו ממני לשלם חמישים שקל על כל צילום בזיכרון של המצלמה ובסוף זרקו אותי משם והזהירו אותי לא לחזור. יש להם המון חומר שלא יוצא לאור וגם לא יצא לאור בהמשך ההתנהלות הזו. לא רק שאין להם שום מאמץ שיטתי להוציא כתבים, הם גם מטרפדים ניסיונות של אחרים. מה שכן, אני חייב להעיר שמאז שנכנס הרב ארי שבט ההתנהלות שם השתפרה מאוד".

גורם המקורב לבית הרב מסר את הדברים הבאים: "הטענות של נחמני מופרכות, שכן הוא עצמו לא נותן לאחרים נגישות לכתבים שהוא מחזיק. בית הרב פרסם את הסכמות הראי"ה א', ועתיד לפרסם את הכרך השני, וגם פנקס מיפו וכרוזי הראי"ה. הוא גם מפרסם באתר איגרת חדשה בכל חודש, וכל ספר על הרב קוק או דוקטורט שיוצא לאור מודה למרכז התיעודי של בית הרב".

משרתים את הליברלים
אחד ממחזיקי הכתבים הוא הרב צבי טאו. מי שמבטא בבהירות את עמדתו הוא הרב ק', שלמד שנים ארוכות אצלו בהר המור.

"לרב טאו יש כספת נעולה בבית שבה הוא מחזיק כתבים רבים של הרב", מספר הרב ק', "יש לו שלוש רמות של שיעורים – כאלו הפתוחים לכלל תלמידי הר המור, דרג ב' לתלמידים נבחרים, ודרג ג' לנבחרי נבחרים. אחד המהלכים הקבועים שלו בשיעורי דרג ב' הוא להוכיח שהרב קוק חזר על רעיון מסוים בכמה מקומות, ולפעמים הוא היה מוציא דף מהכספת, מצלם אותו בעותקים ממוספרים, מחלק ואוסף מיד בתום השיעור תוך אזהרה חמורה שאסור להעתיק או לצלם.

"הרב טאו חזר ואמר כמה פעמים שהכתבים הללו יישארו נעולים לדורי דורות, ושאם מישהו ינסה להכריח אותו בדרך חוקית או משפטית למסור אותם הוא יעדיף להשמיד אותם וימסור על כך את הנפש. הוא צודק לגמרי. בראש ובראשונה מכיוון שמדובר ברכוש פרטי לחלוטין שנמסר לו אישית על ידי הרצי"ה, והוא התלמיד המובהק הנאמן ביותר וממשיך השושלת. הוא בז למושגים כמו 'חשיבות היסטורית' מאחר שמבחינתו הראי"ה חי דרך הישיבה, דרך תורת הקודש הגואלת שאותה הוא ממשיך, כמו גם את הקנאות האובססיבית של הרצי"ה לשמירת הכתבים. התזה של נחמני שלפיה הרצי"ה הפקיר כתבים מופרכת. זקס אמנם חרדי אך הוא בשר מבשרו של הממסד המרכזניקי, וכל מה שנמצא אצלו נמצא באישור. שום דבר ממה שעשה לא נעשה ללא תיאום, אחרת לא היו נשמרים היחסים החמים בין זקס למרכזניקים".

בוא נשים בצד רגע את הפוליטיקה, מהי הבעיה המהותית לפרסם אותם?
"הכתבים הגנוזים משרתים את הליברלים שרוצים לעצב בצלמם ובדמותם את מורשת הרב. הרב קוק היה תלמיד חכם חרדי עם חזון ממסדי ומחשבה ממסדית. המטרה שלו הייתה להקים רבנות ראשית מוכרת שתהיה מקובלת על המגזר החרדי, וישיבה למדנית שדמויות של תלמידי חכמים מובהקים כמו ר' אברום ירגישו בה בנוח. למה הרב קוק לא בחר ברב הנזיר כממשיכו? כי הוא היה מחולן מדי עבורו, עבור הממסדיות התורנית שהוא רצה לבנות, כי בשורה התחתונה הוא לא היה 'כולו קודש'. הוא היה ההיפסטר של ירושלים ורצו עליו בדיחות בעדה החרדית. הרב קוק נלחם על הקמת גשר ליהדות החרדית הנורמלית של ארץ ישראל וחשב שהוא יחבר אותה אל חזון התורה הגואלת. הוא היה הרבה יותר ליטאי קלאסי מאשר איך שרוצים לצייר אותו בחוגים הליברליים, ולכן טיפח מוסדות כמו ישיבת מרכז הרב הישנה.

"הרב טאו ממשיך את הקו הזה, ויש לו עוד דגש: מבחינתו הרב קוק והרצי"ה הם אנשים מתים, ואסור להאדיר אותם כדמויות היסטוריות. לכן הוא הוריד את תמונת הרב קוק מהסלון שלו, ולכן כשתלמידים מהר המור קונים את 'שיחות הרצי"ה' הם מדביקים קרטון על הכריכה שבה מודפסת התמונה שלו. העניין הוא שהתורה הגואלת היא לא אנשים אלא רעיון. הרב טאו מסביר שהרב קוק כתב הרבה דברים, ואף אחד לא רוצה שילד משיעור א' יקרא הכול ויסיק מסקנות שגויות. הרב טאו כבר מרגיש שנוצר נזק עצום בעיצוב הציבורי של מורשת הראי"ה, שהפכו אותו לרב נחמד וסבלן שהעיסוק בו הוא במטרה לנגח את הר המור".

הרב טאו מזהה סכנה עצומה בחוגי הדתיים הליברליים, וחשוב לו לבדל עצמו מכל מה שמדיף ריח של פתיחות, ליברליזם או דגש אקזיסטנציאליסטי–קיומי ולכן אין לו עניין בפרסום כתבים שאינם תואמים את הפרשנות שלו ל'תורת הקודש הגואלת'. החזון שלו הוא להעמיד תלמידים שיתחרו בגדולי הדור הליטאים בשליטתם במקורות.

עובש בארגזים
מצבור גדול נוסף של כתבים נמצא משפחת רענן. חתנו של הרב קוק הרב שלום נתן רענן ובנו הרב אליהו שלמה רענן שמרו אצלם כתבים, והם נמצאים עד היום אצל המשפחה. מ', גורם המקורב לחוגי מרכז הרב, מספר: "המשפחה יושבת על ארגזים שלמים של חומר שבחלקם פשה עובש. הכול יושב אצל הנכד של הרש"ן רענן, אברמי רענן, והוא כפוף לרב צבי טאו שהורה לו לא לפרסם דבר. כמויות גדולות של כתבים נמצאות גם אצל הרב יהודה עמיחי, שקיבל מחמיו, הרב משה צבי נריה. הוא לא משחרר".

אחד מפורצי הדרך בפרסום הכתבים האבודים הוא הרב בעז אופן, עובד מכון צומת וטכנאי מזגנים במקצועו, שהוציא לאור מהדורה של 'שמונה קבצים'. הגרסה המסתובבת במסדרונות ישיבת רמת גן היא שהקבצים היו בידי הראל כהן מבית אל, והוא השאיל אותם לרב יהודה מלמד. אופן וחבריו השיגו ממנו את הקבצים בערמה, צילמו אותם והחזירו את המקור. אופן עצמו מסרב להציע גרסה משלו להשתלשלות העניינים. כך או כך, התוצאה היא שני כרכים עבים ועשירים שיצרו תמורה של ממש באופי לימוד כתבי הרב קוק בישיבות. מפעלו של אופן נקרא "המכון להוצאת כתבי הרב קוק" ובמסגרתו יצאו לאור גם שני כרכי "קבצים מכתב יד קודשו", ובקרוב עתיד לצאת גם "פנקס ה'".

אופן מבקש להתרחק מהמחלוקות ומהשאלות האידיאולוגיות. "אני לא מחזיק בידי כתבים מקוריים אלא רק צילומים, ולא רוצה להיכנס לבעיות ההלכתיות של בעלות ולקנות אותם. אני לא הראשון שהוציא את שמונה קבצים, לפניי הייתה מהדורה של הרב יצחק שילת, שקיבל אישור להדפיס 1,000 עותקים. הם אזלו מהר ולאחר ארבע שנים הוצאנו את המהדורה שלנו.

"אני לא מתחבר לביקורת על המכון להוצאת כתבי הרצי"ה. הבחור הליטאי שיושב בבית הכנסת של הרב אלישיב הוא שכיר של המכון. הם עובדים בקצב שלהם ואם היו מצליחים לגייס יותר תרומות הקצב היה גדל אבל לא נכון להאשים אותם בחוסר מעש. אם יש לי ביקורת עליהם היא מקצועית. הם משקיעים בהוצאת לקטים במקום להדפיס את הכתבים כפי שהם ואחר כך להוציא לקטים".

מה דעתך על המצב של כתבי הרב קוק? האם זו לא אזלת יד של הציונות הדתית?
"המצב של כתבי הרב גרוע ביותר, ואני סומך ידי על ההאשמה המרכזית שעולה מהכתבה. כתבי הרב לא היו צריכים להגיע למצב שאליו הגיעו. גם מבחינת המשאבים, אני עובד בזמני הפנוי באפס תקציב ועם השנים הזמן הפנוי הולך וקטן, ואין ספונסרים שעומדים בתור. יש לי נגישות לצילומים ויכולת להוציא עוד ועוד כתבים, אבל נורא קשה למצוא אנשי מקצוע רציניים לעבודה על בסיס התנדבותי. אני אישית לא מתפרנס מזה אבל בשורה התחתונה זה לרועץ, כי העבודה לא נעשית בקצב שבו היא אמורה להיעשות. יחד עם זאת ההערכה שלי היא שרוב כתבי הרב החשובים כבר יצאו לאור".

על מה היא מתבססת?
"בהעתקות הרצי"ה הוא מציין בשוליים מקורות כמו שמות הפנקסים או חיבורים אחרים של אביו. אני לא רואה בהערות הללו עוד חיבורים משמעותיים שלא מוכרים לנו. כך גם הרב הנזיר, במשך שנים ארוכות הוא היה בקשר עם הרב בירושלים וערך את אורות הקודש. בכל אורות הקודש מצוטטות רק ארבע פסקאות שאינן משמונה קבצים.

לדעתי יש עוד הרבה פסקאות ספורדיות או מאמרים נקודתיים, אבל לא חיבורים שלמים וקוהרנטיים כמו שמונה קבצים. עיקר הכתבים שמעבר לשמונה קבצים הם כתבים מתקופת יפו, ותמוה מדוע הם לא הגיעו לידי הנזיר. אני מבין שהנזיר ראה בשמונה קבצים יחידה מסכמת של משנת הרב. הרב עלה ארצה בתרס"ד, בתרע"ד הגיע לשוויץ ונתקע שם במלחמה למשך 3 שנים, ומתרע"ז עד תרפ"ה פעל בירושלים. אלו כ–17 שנים שמהן אין לנו הרבה קבצים מסודרים. יש את 'פנקס ירושלים הגדול'. אם הוא הגדול אז מהם הקטנים? ההשערה שלי היא שכנראה אין".

הבעיה העקרונית היא שהחומר מפוזר, וגם אם לחלק מהמחזיקים יש חיבורים שלמים רוב החומר הוא אגרות או חלקי פנקסים, מה שלא מאפשר הוצאת ספר שלם ומגובש בלי שיתוף פעולה בין המחזיקים. בגלל ההתיישנות אין זכויות יוצרים, וכך למשל במכון הרצי"ה חוששים שאם הם יוציאו ספר איגרות יבוא מחזיק אחר, יעתיק את שלהם, יצרף לחומרים משלו ויוציא מהדורה אטרקטיבית יותר. נחמני מספר שזקס שקל בתחילה לשתף איתם פעולה וביקש מהם רשימה של כלל הכתבים המצויים בידיהם, אך ניתק מגע לאחר שקיבל אותה. הוא יודע מה יש להם אך הם לא יודעים מה יש לו.

https://musaf-shabbat.com/2017/08/31/%D ... %A8%D7%97/

הוגה ומעיין

חברותא לשעבר וש"ב רצ"מ לוין לא "גדל ללא מסגרת ממוסדת". למד בפוניבז' הקטנה והגדולה, אלא שגם כבחור היו לו קביעויות בבית דודו הגריש"א. נחמד לקבל פריסת-שלום על מעשיו כיום...

ברמן · הודעהעל ידי **ברמן** » ה' אוגוסט 31, 2017 6:26 pm

שבטיישראל כתב:עוד אוסף חשוב שכיום נאבדו עקבותיה לאחר שהאפוטרופסים המושחתים של הספרייה והעיזבון הוא "אוסף מונטפיורי" שאוצרותיו נמכרו כל אחד בנפרד לכל המרבה במחיר ועקבותיהם לא נודעו (ביניהם יש כת"י חשוב מאוד של מחזור ע"פ מנהג מגנצא) וגם הצילומים מהם איחנם איכותיים

דוגמא לכתב יד מאוסף מוניטפיורי שצולם שלא כראוי, הוא כתב יד מונטיפיורי מס' 108 (לשעבר כת"י שזח"ה 345 - ראה: http://primo.nli.org.il/primo_library/l ... H000199292) - הכולל תשובות רבות של מהר"ם מרוטנבורג, שמשום מה לא השתמשו בו במהדורה החדשה של "מכון ירושלים", כנראה בגלל איכות הצילום הגרועה במכון לתצלומי כת"י (כמעט בלתי-קריא).
כתב היד המקורי התגלה שוב לאחרונה והגיע למכירה פומבית (ראה קישור: https://www.kedem-auctions.com/he/node/31126), וכשרואים אותו אי אפשר להבין איך הגיעו למכון תצלומים כה גרועים.

ברמן · הודעהעל ידי **ברמן** » ה' אוגוסט 31, 2017 6:45 pm

עדיאל ברויאר כתב:
פלוריש כתב:מה אוסף כתה"י של מוסד הרב קוק? הוא עדיין קיים?

אני חושב שחלק עדיין אצלם וחלק נמכר. איני בטוח.

חלק גדול ממנו נמכר בחשאי לפני עשרות שנים ע"י השר יצחק רפאל ז"ל לסוחרים הותיקים בירושלים, ולאחרונה החלו לצוץ עשרות כתבי יד מאותו אוסף במכירות פומביות של "קסטנבוים" בארה"ב, כשמשם חזרו כתבי היד למכירות שונות בארץ, ראה למשל במכירה הקרובה של "קדם":
https://www.kedem-auctions.com/he/node/31161
http://primo.nli.org.il/primo_library/l ... H000119047

https://www.kedem-auctions.com/he/node/31145
http://primo.nli.org.il/primo_library/l ... H000063401

עדיאל ברויאר

ברמן כתב:
שבטיישראל כתב:עוד אוסף חשוב שכיום נאבדו עקבותיה לאחר שהאפוטרופסים המושחתים של הספרייה והעיזבון הוא "אוסף מונטפיורי" שאוצרותיו נמכרו כל אחד בנפרד לכל המרבה במחיר ועקבותיהם לא נודעו (ביניהם יש כת"י חשוב מאוד של מחזור ע"פ מנהג מגנצא) וגם הצילומים מהם איחנם איכותיים

דוגמא לכתב יד מאוסף מוניטפיורי שצולם שלא כראוי, הוא כתב יד מונטיפיורי מס' 108 (לשעבר כת"י שזח"ה 345 - ראה: http://primo.nli.org.il/primo_library/l ... H000199292) - הכולל תשובות רבות של מהר"ם מרוטנבורג, שמשום מה לא השתמשו בו במהדורה החדשה של "מכון ירושלים", כנראה בגלל איכות הצילום הגרועה במכון לתצלומי כת"י (כמעט בלתי-קריא).
כתב היד המקורי התגלה שוב לאחרונה והגיע למכירה פומבית (ראה קישור: https://www.kedem-auctions.com/he/node/31126), וכשרואים אותו אי אפשר להבין איך הגיעו למכון תצלומים כה גרועים.

בקטלוג הספה"ל מצויינים שני חומרים שיש להם במכון לתצכ"י, מיקרופילים ודיסק: http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS
אם אכן יש דיסק, אני מעריך שהוא נעשה בזמן שכה"י היה ברשותו של פיינברג בני"ו, ואז הוא אמור להיות צבעוני. אלא שאין ליד הדיסק מספר סידורי שלו, וזה מחשיד שאולי זה ציון מוטעה. מכל מקום, פרופ' שמחה עמנואל השתמש בכת"י הזה בספרו "תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו", ראה לפי המפתח שבסוף.

עדיאל ברויאר

ברמן כתב:
שבטיישראל כתב:עוד אוסף חשוב שכיום נאבדו עקבותיה לאחר שהאפוטרופסים המושחתים של הספרייה והעיזבון הוא "אוסף מונטפיורי" שאוצרותיו נמכרו כל אחד בנפרד לכל המרבה במחיר ועקבותיהם לא נודעו (ביניהם יש כת"י חשוב מאוד של מחזור ע"פ מנהג מגנצא) וגם הצילומים מהם איחנם איכותיים

דוגמא לכתב יד מאוסף מוניטפיורי שצולם שלא כראוי, הוא כתב יד מונטיפיורי מס' 108 (לשעבר כת"י שזח"ה 345 - ראה: http://primo.nli.org.il/primo_library/l ... H000199292) - הכולל תשובות רבות של מהר"ם מרוטנבורג, שמשום מה לא השתמשו בו במהדורה החדשה של "מכון ירושלים", כנראה בגלל איכות הצילום הגרועה במכון לתצלומי כת"י (כמעט בלתי-קריא).
כתב היד המקורי התגלה שוב לאחרונה והגיע למכירה פומבית (ראה קישור: https://www.kedem-auctions.com/he/node/31126), וכשרואים אותו אי אפשר להבין איך הגיעו למכון תצלומים כה גרועים.

לשמחתנו, הספרייה הלאומית רכשה את כתב היד הזה וגם את כת"י מונטיפיורי 98 שנמכר באותה מכירה: https://www.kedem-auctions.com/he/node/31125

עדיאל ברויאר

עדיאל ברויאר כתב:שני דברים על כת"י שעקבותיהם נעלמו להם בעשרות השנים האחרונות, וצילומיהם לא נמצאים בספרייה הלאומית (וממילא גם לא נודע דבר קיומם דרך הקטלוג של הספרייה...), ובכל זאת ניתן לאתר צילומים שלהם...

כך פתחתי את האשכול, וכעת עוד שני מקרים, אך במקרה השני שכאן אי אפשר לפי שעה לאתר צילומים אלא רק העתקה חלקית:

1. כת"י של חידושי רמב"ן על גיטין כתובות וקידושין שנעתק במצרים בשנת שי"ח ע"י אברהם אבקראט (מוכר לנו מכי"י נוספים שהעתיק באותו זמן שם), היה בידי ר' אברהם שישא בלונדון, וכיום לא ידוע מקומו וגם אין צילום במכון לתצכ"י בספה"ל. אבל מישהו שעוסק בהגהה מחדש של אחת ממהדורות חידושי הרמב"ן הקיימות פנה ליד הרב הרצוג, ושוב התברר שיש בידיהם מה שחסר במכון לתצכ"י. נקווה שבקרוב המכון לתצכ"י ישלימו את החסר.

2. כידוע, הלכות ריצ"ג משובשות וחסרות. יש כמה קטעי גניזה שמסייעים לשפר את הנוסח, אבל זה לא מספיק. מלבדם יש בידינו רק את כת"י פריס 310 שממנו (וליתר דיוק - מהעתקה שלו) נדפס החיבור לראשונה, אבל מלבד שכה"י חסר יש בו גם לא מעט שיבושים. אבל, ב"מ לוין באוצר הגאונים לסוכה משתמש במקומות רבים בכת"י של הלכות ריצ"ג שהיה בידיו של א"נ אדלר. אין זה כה"י שנמצא בני"ו שנעתק מתוך כת"י פריס, שהרי בדיקה קצרה מעלה שבכת"י זה מצויים משפטים שלמים שחסרים בכת"י פריס. ברודי, תשובות רנ"ג עמ' 325 הע' 1, כותב שלא עלה בידו לזהות כ"י זה ולמיטב ידיעתם של ספרני בהמ"ל בני"ו הוא לא כלול באוסף אדלר שברשותם. לפי שעה, אין לנו אלא להשתמש בהעתקותיו של לוין. אגב, לוין לא מתאר את כה"י, ויתכן שהוא הכיל יותר מהל' סוכה ולולב, והשימוש בהלכות אלה בלבד הוא משום שרק כשהוא עבד על הספר לסוכה כה"י היה נגיש לו. אולי בדיקת היקף ההבאות תסייע לתאר את גבולותיו כה"י האבוד ואז יתברר שהוא גם לא הכיל את כל הלכות סוכה ולולב.

יוסף שרייבער

עוד מקרה מעניין מאתמול.

לוט 300 במכירת 'קדם' (אשר בדרך כלל הם בבחינת 'סטנדארט הזהב' בנוגע לדיוק ואמינות) הנה התיאור: ספר מגן אבות, ביאור על ל"ט אבות מלאכה, מאת רבי מרדכי בנעט. זולקווא, [תקצ"ה] 1835. מהדורה ראשונה. בדף הכריכה האחורית: רישום בעלות של הגאון המפורסם רבי נתנאל פריד (תרי"ח-תרע"ז), בעל שו"ת פני מבין וספר פני מבין על התורה. אב"ד אויווארוש, ר"מ בישיבה בקליינורדין. באחד הדפים הגהה בכתב יד.

: 300-2.jpg (164.52 KiB) נצפה 12972 פעמים

והנה תמונה מהרישום בעלות. פה לפחות יש לנו קצת למוד זכות שבמבט מהיר זה אכן נראה כמו נתנאל אבל למעשה מדובר בר' משה נתן נטע הלוי יונגרייז אב''ד טיסא-פורעד אשר משום מה נכתב פה בערבוב נטע נתן משה הלוי. אבל עדיין מוזר כי כתוב פה בברור הלוי והפני מבין הרי היה כהן וגם לא שימש מעולם בטיסא-פורעד.

נ.ב יצויין לשבח בית המכירות החדש 'רפאל'י אשר בזמן שנאמר להם על טעות בנוגע לאיזה מהדורא מספר חשוב מיד תיקנו את התיאור ואף הודו על כך.

עדיאל ברויאר

עדיאל ברויאר כתב:2. כידוע, הלכות ריצ"ג משובשות וחסרות. יש כמה קטעי גניזה שמסייעים לשפר את הנוסח, אבל זה לא מספיק. מלבדם יש בידינו רק את כת"י פריס 310 שממנו (וליתר דיוק - מהעתקה שלו) נדפס החיבור לראשונה, אבל מלבד שכה"י חסר יש בו גם לא מעט שיבושים. אבל, ב"מ לוין באוצר הגאונים לסוכה משתמש במקומות רבים בכת"י של הלכות ריצ"ג שהיה בידיו של א"נ אדלר. אין זה כה"י שנמצא בני"ו שנעתק מתוך כת"י פריס, שהרי בדיקה קצרה מעלה שבכת"י זה מצויים משפטים שלמים שחסרים בכת"י פריס. ברודי, תשובות רנ"ג עמ' 325 הע' 1, כותב שלא עלה בידו לזהות כ"י זה ולמיטב ידיעתם של ספרני בהמ"ל בני"ו הוא לא כלול באוסף אדלר שברשותם. לפי שעה, אין לנו אלא להשתמש בהעתקותיו של לוין. אגב, לוין לא מתאר את כה"י, ויתכן שהוא הכיל יותר מהל' סוכה ולולב, והשימוש בהלכות אלה בלבד הוא משום שרק כשהוא עבד על הספר לסוכה כה"י היה נגיש לו. אולי בדיקת היקף ההבאות תסייע לתאר את גבולותיו כה"י האבוד ואז יתברר שהוא גם לא הכיל את כל הלכות סוכה ולולב.

גם ר"ש ליברמן השתמש בכתב היד בזמן שהוא היה בידי ב"מ לוין, והוא מביא ממנו בתוספת ראשונים (ומשם בתוכ"פ) כמה מובאות של התוספתא שנמצאות בהלכות מגילה בחלקים שחסרים בכת"י פריס! אבל מדובר בכמה משפטים בודדים וממוקדים בענייני התוספתא, וחבל שלא הרחיב יותר. על כל פנים מכך אנחנו לומדים שכתב היד הכיל לפחות חלקים מהל' סוכה, לולב ומגילה, והיו בו כמה וכמה נוסחאות טובות ואף דפים שלמים שחסרים בכת"י פריס.
אצל יד הרב הרצוג יש רק צילום של כת"י פריס. בדקתי שוב, ואכן בספריית בית המדרש לרבנים לא יודעים כלום על כה"י, ואף בארכיון של ליברמן שברשותם אין צילום שלו.
וחבל על דאבדין.

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ה' ינואר 04, 2018 5:15 pm

אחרי 130 שנה: נחשף ספר הביכורים של הרב קוק
לספריו הרבים של הוגה הדעות החשוב ביותר של הציונות הדתית נוסף ספר חדש, 83 שנים אחרי שמחברו נפטר: פנקס שנכתב בשנת 1887 ובו 430 ערכים נחשף במקרה, והוא יוצא לאור בימים אלה כספר חדש - ספר הביכורים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק
יצחק טסלר פורסם: 04.01.18 , 14:37

130 שנים אחרי שנכתב ו-83 שנים אחרי שמחברו נפטר יוצא לאור ספר הביכורים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), מי שהיה לימים רבה הראשון של ארץ ישראל ואביה הרוחני של הציונות הדתית. ספריו הרבים של הרב קוק, אחד מהוגי הדעות החשובים של היהדות במאה שעברה, נמצאים בכל בית דתי ונלמדים בכל שדרת הציונות הדתית, ועבור מעריציו הרבים של הרב, הספר חדש הוא סוג של תחיית המתים.

בשנת 1887, כשהוא בן 22 בלבד, מונה הרב קוק לרבה של העיירה הליטאית ז'יימליס, שכונתה בפי היהודים זיימל. היה זה יישוב קטן ובו כמה מאות תושבים, ובהם כ-50-60 משפחות יהודיות. באותן שנים החל הרב לכתוב את הגיגיו בפנקס - חלקם רעיונות הם בני שורה אחת, וחלקם על פני מספר עמודים. בסך הכול מופיעים בפנקס הישן 430 ערכים בשלל נושאים – פירושים על פרשת השבוע, הלכה, מדרש ואגדה, וגם רעיונות השאובים מתורת הקבלה.

כשליש מתוכן הפנקס התפרסם לאורך השנים במספר ספרים של הרב קוק, אבל באופן מוזר, איש לא ידע על המסמך השלם, ומי שבידיו היו ההעתקים - לא חשב להוציאם לאור. כך עד לפני 15 שנים, אז התגלגל צילום של כתב היד לידיו של הרב הראל כהן (47), המנהל את הוצאת הספרים "מאבני המקום" של ישיבת בית אל.

"לפני 15 שנים קיבלתי מהרב בועז אופן מישיבת רמת גן צילום של הפנקס", הוא מספר, "ולפני כארבע שנים, אחרי שראינו שזה לא יוצא לאור, התכנסנו צוות של כ-15 אברכים ורבנים, והתחלנו לעמול על הבאת הספר לדפוס".

ארבע שנות עבודה מפרכת
750 עמודים כולל הספר "מציאוֹת קטן" (הוצאת "מאבני המקום"), והוא מעניק הצצה להתפתחות הכתיבה והסגנון הייחודי של הרב קוק, לאורך השנים. "בין תלמידי הרב מקובל לומר שאת הכותר העניק הרב קוק עצמו. בגמרא יש דיון מה דינה של מציאה אשר מצא קטן (כינוי לילד), ומרוב ענווה, החליט הרב לכנות את החיבור הראשון שלו בצורה זו".

פגעי הזמן, האיכות הגרועה של הצילום וכתב ידו של הרב השונה מאוד מהסגנון המקובל כיום, אילצו את הצוות לעמול זמן רב בניסיון להבין כל מילה בטקסט הכתוב בשפה עשירה וגבוהה, האופיינית למחבר. ארבע שנים עמל הצוות על הפיכת הפנקס לספר, והטקסט מלווה בהערות שוליים: "ב'עולת ראי"ה', סידור התפילה הכולל פירושים, חיפש הרב צבי יהודה מה יש לאביו לומר על פסוקי התפילה. גם כשהוא הביא ציטוטים מהפנקס הראשון, הוא הביא חלקים מהטקסט ולא את כל הסעיף. כאן אתה רואה דברים בהקשרם הרחב".

הרב קוק הצעיר, רק בן 22 בשנת 1887, הגיע לזיימל בניסיון ללבות את החיים היהודיים במקום, בין היתר בעזרת בניית מקווה חדש, אך משבר אישי קשה פקד אותו. רעייתו, אלטה בת־שבע לבית רבינוביץ'-תאומים, הלכה לעולמה, והאלמן הצעיר נותר עם בתו פרידה חנה, בת השנה וחצי.

לאחר מספר חודשים הציע לו חותנו לשאת לאשה שנייה, את בת אחיו התאום, רייזה-רבקה. בהמשך ייוולד לשניים הילד צבי יהודה, שלימים, כמו אביו, ישפיע באופן עמוק על תפיסת עולמה של הציונות הדתית.

בעיירה הקטנה והדלה התפרנס הרב ממכירת מלח, עד שעבר לכהן כרבה של העיר בויסק. בשנת 1904 עלה לארץ ישראל, והפך לרבה של יפו, ומאוחר יותר לרב האשכנזי הראשי הראשון של ארץ ישראל ולמייסד הרבנות ראשית.

שינויים חדים בסגנון הכתיבה
בימי אלמנותו חיבר הרב קוק שיר פרידה מאשתו, ובו נרמז כי הנחמה שלו היא צלילתו לתורת הנסתר. מחקרם של עורכי הספר העלה כי הדרך לפנימיות התורה עברה, בין היתר, אצל המקובל המפורסם הרב שלמה עליאשוו, סבו של הרב יוסף שלום אלישיב, לימים "פוסק הדור" הליטאי, הזרם שהיווה סלע המחלוקת עם הרב.

"מעטים הספרים שכתב הרב קוק כחיבור מסודר", מספר הרב כהן. "רוב כתביו כתובים בפנקסים, ובאחת מהאגרות הוא כתב בעצמו: 'אינני יודע בסדר', כלומר המחשבות שלו היו שוטפות. הוא חשב מהר משכתב, ולא יכול היה להכניס את עצמו למסגרת כתיבה לפי נושאים. הפנקס הזה הוא הראשון והגדול מבין עשרות פנקסים שנכתבו בשיטה הזו".

"הספר מלמד גם על שינוי בסגנון הכתיבה של הרב. פעמים רבות בכתביו אין ציטוטים מהקבלה, אלא אזכור מרומז, כך שהקורא לא מרגיש שהוא קורא ביטויים מהזוהר או מדברי האר"י, למשל. בספר החדש-ישן רואים בצורה ברורה את המקורות הקבליים שעליהם התבססו הפירושים. הרב מצטט שמות של ספרי קבלה וביטויים קבליים. בהמשך, ככל שהתקרב לעלייה לארץ ישראל, הובאו הרעיונות של הרב קוק באופן ספרותי, כך שאנשים לא ירגישו שהם לומדים קבלה".

הרב כהן מספר כי שמע מהרב שאר ישוב כהן ז"ל, מי שהיה רבה של חיפה ובנו של הרב הנזיר, עורך כתביו של הרב קוק, כי נפגש עם הרבי מלובביץ', שביקש להודות לרב צבי יהודה על הספר "אורות הקודש" ששלח לו. "הרבי ביקש מהרב שאר ישוב לשאול את אביו מדוע השמיט הראי"ה קוק את הביטויים מהקבלה. 'אני מרגיש שהוא העלים אותם בכוונה', אמר. השיב הרב הנזיר לרבי - 'זו החוכמה שנקט בה הרב קוק, לכתוב את הנסתרות בצורה גלויה, בשפה ספרותית, כך שלא יורגש שהדברים הם בעצם נסתרים'".

על השפה המליצית שבה משתמש הרב, אומר הרב כהן: "זו כתיבה ממקום גבוה, כי הייתה לו נשמה גבוהה, וכשאתה לומד, הוא מזכה אותך בצורת הסתכלות רוחנית. הרב זלמן מלמד, ראש הישיבה שלנו, הסביר שכאשר נכנסים לכיתה ובה 30 תלמידים, רואים 30 אנשים. כשהרב קוק היה נכנס לכיתה, הוא היה רואה את הכיתה ככלל שממנו יוצאים 30 פרטים. כשאתה מסתכל בצורה שכזו, הדבר משפיע על הכתיבה".

70 העמודים הראשונים בספר מוקדשים למבוא. בין היתר מכיל זה תמונות נדירות מאותה תקופה, דבר הממחיש את אובדנה של קהילה זו בשואה. ב-8 באוגוסט 1941 נלקחו כל יהודי ז'יימל, כ-180 איש ליער סמוך. הם נורו למוות בידי התושבים הליטאים המקומיים, מי שהיו שכניו של הרב קוק ובני קהילתו. הם ששו להשמיד את הקהילה יהודית, מבלי שנדרשו לעשות זאת על ידי הנאצים.

הרב כהן מודה כי לא ביקש את אישור צאצאיו של הרב לפני הפרסום. "לא ידוע לי על מגבלות חוקיות של הוצאה לאור אחרי תקופה כה ארוכה, וגם לא ידוע שמישהו טוען לבעלות. מצד העניין עצמו, הרב קוק כתב את הדברים כדי שיילמדו וייקראו, ולכן הוצאנו אותם לאור, על מנת שילמדו בזה".

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340, ... 25,00.html

: מציאות קטן - כריכה.jpg (74.05 KiB) נצפה 12577 פעמים

: מציאות קטן - כתי.jpg (372.31 KiB) נצפה 12577 פעמים

: מציאות קטן - כתי1.jpg (606.45 KiB) נצפה 12577 פעמים

מה שנכון נכון

מציאות קטן - דוגמא.pdf: (2.26 MiB) הורד 440 פעמים

ישעיהו · הודעהעל ידי **ישעיהו** » ה' דצמבר 06, 2018 12:09 am

דבר מעניין שמתי לב, שבמכירה הקרובה של בית המכירות "ווינרס" מוצע למכירה דף בכתב יד קדשו של רבי ידידיה טיאה ווייל, הכותב את תולדות אביו בעל "קרבן נתנאל", ולמעשה התברר לי שדף זה הוא חלק ממגילת יוחסין שנקראת "ספר היחוס" שנדפסה בספר "רבי נתנאל ווייל <גרמנית>" (יש באוצה"ח) עמ' 40.

עדיאל ברויאר

כמה פעמים הזכרתי באשכול זה כתבי יד שנעשה בהם שימוש בעשרות השנים האחרונות, והם נעלמו. לעתים השתמר צילום ולעתים גם זה לא.
לאחרונה פרסמו פרופ' שמחה עמנואל וד"ר מרדכי סבתו מאמר ב"עלי ספר" על קובץ כתב יד של תשובות גאונים, רי"ף ועוד קצת ראשונים, שצילום שלו היה בידי משה לוצקי, ונעשה בו שימוש מעט פעמים, עד שנעלם (כך כתב עמנואל עצמו בתשובות הגאונים החדשות שהוא ההדיר לפני קצת יותר מ20 שנה).
לשמחתנו, עלה בידם (באמצעות ספרנית מהישיבה-אוניברסיטה בני"ו) לאתר את הצילום שהיה בידי לוצקי, ובמאמר הם מפרסמים תיאור ראשוני של תכולת הקובץ וגם מעט סימנים חדשים מתוכו (מרבית התשובות של הגאונים כבר מצויות בידינו בקובץ שערי צדק).

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ה' דצמבר 06, 2018 3:37 am

בספריית ישיבת פונוביץ היו כתבי היד של ספרי האדר"ת ויום אחד נעלמו. כעבור כמה שנים הופיעו בברוקלין שני סוחרים עם כתבי היד והציעו את מרכולתם לחנות הספרים ביגלייזן, אך הודיעו להם שאינם מתעסקים עם סחורה גנובה ועזבו בבושת פנים. בסופו של דבר הכ"י נתגלגלו לכמה מכונים ביניהם אהבת שלום שהדפיסו כבר כמה וכמה ספרים חשובים.

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ה' דצמבר 06, 2018 8:48 am

כתבי ר' אברהם גרודזינסקי מסלובודקא ורא"ד שפירא גאב"ד קובנא הוטמנו בגטו סלובודקא. לאחר המלחמה חזרו הקוברים ונתברר שהכתבים נגנבו.
שמעתי מהרבנית וולבה ע"ה- שנפטרה לפני כחודש- שחשדו במישהו מסויים. יותר היא לא ספרה. והמשמעות היתה שלפי החשד הכתבים עדיין קיימים.

ישעיהו · הודעהעל ידי **ישעיהו** » ה' דצמבר 06, 2018 9:28 am

לגבי מה שכתבתי על הכת"י של תולדות ה"קרבן נתנאל", ראיתי שגם בספר "תורת נתנאל" עה"ת בני ברק תשס"ה, הדפיסו בסוף הספר את תולדותיו (בעיקר מתוך הספר "מנחת נתנאל" שהזכרתי), ועיקרי הדברים שם מבוססים על הכת"י הזה.

עדיאל ברויאר · הודעהעל ידי **עדיאל ברויאר** » ה' מרץ 28, 2019 3:31 pm

עדיאל ברויאר כתב:אחד החברים הציע לפתוח אשכול בנושא הזה (ותודה לו גם על הכותרת הנחמדה).

אז הנה שני דברים על כת"י שעקבותיהם נעלמו להם בעשרות השנים האחרונות, וצילומיהם לא נמצאים בספרייה הלאומית (וממילא גם לא נודע דבר קיומם דרך הקטלוג של הספרייה...), ובכל זאת ניתן לאתר צילומים שלהם.

(1) כת"י של חיבור חשוב, שיש בכת"י זה ייחודיות, היה בידיים פרטיות לפני כשמונים שנה. לאחר מכן נמסר כתב היד לספרייה מסוימת, ואף נכתבו עליו מאמרים. אבל, לצערנו מקומו לא ידוע כיום. הספרנים של אותה ספרייה בכלל לא שמעו עליו, ובספרייה הלאומית אין צילום. גורנישט.
פנייה לאחד מהחוקרים שחקרו את הכת"י העלתה דבר מזעזע – בתקופה מסוימת היה באותו מקום ספרן "נמרץ", שפשוט העיף כל מיני ספרים שנראו לו במצב לא טוב, ויתכן אפוא שכך נעלם גם הכת"י דידן, ואולי נאסף ע"י מישהו או שמא נגרס או נגנז לעולמים... אבל... בידי אותו חוקר קיים צילום של הכת"י...

ובכן, טוויסט בעלילה -
לאחרונה נדרשתי לעיין בכתב היד, ובמקום לבקש כל פעם את מה שאני צריך עלה בדעתי לבקש את כל התצלומים של כתב היד, כך, חשבתי, יהיה להם גם גיבוי למען לא ייכחדו. נגשתי ישירות לאותו חוקר, כשאני מצויד בדיסק-און-קי, ובקשתי לקבל את התצלומים של כתב היד כולו. הוא אמר לי שהוא צריך להכין את התמונות. חשבתי לרגע ואז שאלתי - כתב היד נמצא אצלך? הוא השיב בחיוב...
הוא הסכים למסור את כתב היד לצילום בספרייה הלאומית, וכעת הם כבר צילמו אותו במלואו...

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » ה' מרץ 28, 2019 4:42 pm

יירבו כמותך בישראל!
יישר כח!

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ג' מאי 07, 2019 5:42 pm

יוסף שרייבער כתב:והנה תמונה מהרישום בעלות. פה לפחות יש לנו קצת למוד זכות שבמבט מהיר זה אכן נראה כמו נתנאל אבל למעשה מדובר בר' משה נתן נטע הלוי יונגרייז אב''ד טיסא-פורעד אשר משום מה נכתב פה בערבוב נטע נתן משה הלוי. אבל עדיין מוזר כי כתוב פה בברור הלוי והפני מבין הרי היה כהן וגם לא שימש מעולם בטיסא-פורעד.

רק להעיר: הה"א דתיבת 'הלוי' (או שמא של 'משה'?) חסרה לכאורה.

יוסף שרייבער · הודעהעל ידי **יוסף שרייבער** » א' מאי 26, 2019 7:05 am

כתוב: נטע נתן משהלוי.

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » א' מאי 26, 2019 7:17 pm

הוא אשר כתבתי.

יהודה בן יעקב

איני רואה בזה חסרון. כידוע מהר"י אסאד היה חותם: 'יהודאסאד', כמופיע בתשובותיו.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר