משקל המנורה

[סיפרון]

שמות כה לא: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר וגו' כִּכַּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה.

וכתב רש"י: ככר זהב טהור, שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר לא פחות ולא יותר, והככר של חול ששים מנה ושל קדש היה כפול ק"ך מנה והמנה היא ליטרא ששוקלין בה כסף למשקל קולוני"א והם ק' זהובים כ"ה סלעים והסלע ארבעה זהובים. ועי' רמב"ן וחזקוני ורא"ם.

מי יודע כמה שקלה המנורה לפי המשקל בזמננו (קילוגרם).
שכיוח מראש.

[ברזילי]

עפרש"י שצטטת, משקל המנורה ק"כ פעמים כ"ה סלעים. לפי השיעור הנהוג חמשה סלעים לפדה"ב הם 100 גרם (70 גרם לפי שיעור קטן יותר), ולפי זה משקל המנורה 42 עד 60 ק"ג.

[הוגה ומעיין]

השיעור שלך הוא לפני מים, בהם נפח ליטר זהה לקילוגרם.

בזהב זה שונה. המנורה שקלה כמעט חצי טון.

וראה בהרחבה בקרן זוית.

[ברזילי]

ככר הוא מידת משקל ולא מידת נפח.

[דרומי]

רמז פנימי במשקל המנורה - 'ככר' - ראה בהמצו"ב ע' 8

[קו ירוק]

משקל המנורה (ככר בשקל הקודש, וככר של קודש כפול היה): 48 ק"ג זהב.
ובבית שני הוסיפו שתות למשקל הכסף והשקל נהיה 24 מעה/גרה (תוס' מנחות עז.), ולכן היום עומד משקל המנה כסף טהור של תורה, על 480 גר', במקום 400 גרם.
אלא שנפחו של הזהב של במנורה היה בערך מחצית משל נפח כסף במשקל מנה, שהרי שקלו את המנורה במשקל כסף, אלא שהיה זהב, ולכן נפחו פחות כמחצית.

[השעיר החיי]

אחייניתו של הרב זלמן קורן עשתה עבודה בהנחייתו לחשב איך הקנים לא נשברו מהכובד וכו

[קו ירוק]

בפשוטו הם היו חלולים. ואף לרבי יהודה שכלי שמנה מחוברים אליה, שמא היה אפשר להעלות ולכופף, ולא מקשה ממש.

[אראל]

אחייניתו של הרב זלמן קורן עשתה עבודה בהנחייתו לחשב איך הקנים לא נשברו מהכובד וכו

בגמ' יומא מבואר שהזהב שהשתמשו במקדש היה 'זהוב שחוט' ובירושלמי שהיה נמשך כשעוה, ואם גם המנורה נעשתה מזהב הרך, בודאי פלא גדול האיך הקנים החזיקו מעמד ובפרט בכובד כזה.
והלום מצאתי מציאה בספר 'תפארת ציון' שבאמת נעשתה המנורה מזהב קשה, ולא מן הזהב הרך, והנה דבריו:

מנורה.jpg (245.57 KiB) נצפה 6542 פעמים

[זקן ששכח]

אחייניתו של הרב זלמן קורן עשתה עבודה בהנחייתו לחשב איך הקנים לא נשברו מהכובד וכו

בגמ' יומא מבואר שהזהב שהשתמשו במקדש היה 'זהוב שחוט' ובירושלמי שהיה נמשך כשעוה, ואם גם המנורה נעשתה מזהב הרך, בודאי פלא גדול האיך הקנים החזיקו מעמד ובפרט בכובד כזה.
והלום מצאתי מציאה בספר 'תפארת ציון' שבאמת נעשתה המנורה מזהב קשה, ולא מן הזהב הרך:
א. לכאורה בדבר זה חולק הספרי על הבבלי והירושלמי גם יחד.
ב. אינני בקי בסוגי הזהב. האם מוכר כיום זהב טהור שאינו רך?
גם אם אינו נמשך כשעוה, עדיין יש להבין כיצד החזיק מעמד, כי בכל אופן הזהב כמות שהוא הרי הוא מתכת רכה.

[קו ירוק]

לכאורה סתירה; הרי מקשה הוא בהקשת הקורנס על העשת, ואילו נמשך כשעווה הרי הוא רך וא"צ להכאת הקורנס. ובלא"ה אף מתכת רכה איננה שעווה.
ובפשוטו שבניגוד לברזל שבהקשת העשת אינו נוח להרקע אלא נסדק, הזהב המשובח מתכת רכה יותר ולא נוטה להישבר בהקשת הקורנס אלא להימשך.
אבל היא חזקה דיה בשביל להיעשות כלי, ובדאי איננה רכה כשעווה אלא זה משל שהיא נמשכת ונרקעת ולא נסדקת, וא"צ לפנים.

[יואל שילה]

ומי אמר שהמשקל הסגולי של 'זהב שחוט' היה כה כבד כמו הזהב המצוי אצלנו?
שמא היו לו תכונות אחרות, וממילא במשקל זה היה הרבה יותר חומר, וממילא השכבה היתה עבה וחזקה?

[קו ירוק]

אדרבא, ככל שיותר כבד כך יותר מזוקק.
גם כך השכבה היתה מספיקה כי בהכרח הקנים הדקים היו חלולים.
אין חדש תחת השמש. זהב משובח יותר או משובח פחות איננו בעל תכונות שונות לגמרי.

[מקדש מלך]

איזה זהב בן ימינו מכניסים אלף פעמים לכור עד שיוצא מאלף ככר ככר אחד בלבד ?
אין לנו שום מושג כיצד ניתן לזקק זהב יותר מאשר 24 קראט.
אז כנראה יש דברים שעדיין איננו יודעים מה שהיה שם.

[לענין]

עיינו נא בספר 'מנורת זהב טהור', נמצא באוצר, ותרוו הרבה נחת!

[לענין]

זה מקדם תפס לי את העין דברי הגרמ"ד שליט"א [בהמצורף], האם זהב רך אפשר לעבוד אתו ביד?

מנורה.PNG (193.25 KiB) נצפה 6486 פעמים

[קו ירוק]

מדברי הספרי רואים שזהב מזוקק יותר משוך יותר. וזהב אינו מזוקק כ"כ אינו משוך.
וזה תלוי גם במיני הזהב וכדאמרי' ביומא לד: ז' או ה' מיני זהב הם (וגם כמה מיני גוונים לזהב כדאיתא שם).
וכך הוא גם ב'כסף' לחצוצרות שיהא משוך, ובנחושת למנורה כשאין לו זהב וכסף.

ותימה מש"כ הגרמ"ד הלוי שמשוך היינו קשה, ושיש זהב שאפשר לעשות אותו ביד.
שדברי הספרי כולם כמין חומר; 'אין מקשה אלא מין קשה מעשה אומן, מעשה קורנס', והכוונה שעשייתו אינה בחיבור ע"י כור האש, אלא בהקשת הקורנס (וכמו: 'רוקח מעשה רוקח' עירוב במעשה אומן לעירוב הסממנים). ובודאי הכי הוא כי עכ"פ זהב הוא דבר קשה.
ומש"כ בספרי 'אין לו מן המשוך אל יעשה משאינו משוך', היינו טעמא שלא יצלח למנורה, כי זה נסדק בעת ריקועו.

[חיימקה]

אחייניתו של הרב זלמן קורן עשתה עבודה בהנחייתו לחשב איך הקנים לא נשברו מהכובד וכו

העבודה זמינה היכן שהוא?

[אראל]

אחייניתו של הרב זלמן קורן עשתה עבודה בהנחייתו לחשב איך הקנים לא נשברו מהכובד וכו

בגמ' יומא מבואר שהזהב שהשתמשו במקדש היה 'זהוב שחוט' ובירושלמי שהיה נמשך כשעוה, ואם גם המנורה נעשתה מזהב הרך, בודאי פלא גדול האיך הקנים החזיקו מעמד ובפרט בכובד כזה.
והלום מצאתי מציאה בספר 'תפארת ציון' שבאמת נעשתה המנורה מזהב קשה, ולא מן הזהב הרך:
א. לכאורה בדבר זה חולק הספרי על הבבלי והירושלמי גם יחד.
ב. אינני בקי בסוגי הזהב. האם מוכר כיום זהב טהור שאינו רך?
גם אם אינו נמשך כשעוה, עדיין יש להבין כיצד החזיק מעמד, כי בכל אופן הזהב כמות שהוא הרי הוא מתכת רכה.

הנה לא מוכרח כלל לומר שהספרי חולק על הבבלי והירושלמי, כי הם לא דיברו מן המנורה, ובבבלי קאי על לשון הפסוק בדברי הימים 'זהב שחוט' ושם לא מיירי מכלי המקדש כלל, ורק המנורה הי' נעשית מזהב קשה [כי באמת המנורה כשרה מכל מיני מתכות], וראה מצאתי הדברים מפורשים בספר ש"ך על התורה, הנה דבריו ותמצא נחת:

שך1.jpg (557.01 KiB) נצפה 6457 פעמים

שך2.jpg (96.11 KiB) נצפה 6457 פעמים

[קו ירוק]

אין זה בעל הש"ך לשו"ע.
דבריו שהמנורה מזהב קשה, נסתרים מהגמ' שאמרו ביומא מה. 'זהב שחוט שנטווה כחוט', ומדברי הספרי זוטא בהעלותך 'שהמנורה אינה אלא מן המשוך'.
וא"צ לפנים שמנורה אינה כשעוה שאו אז לא תחזיק כלל, וע"כ שקל לעצבה. וכמש"כ לעיל.

[אראל]

אין זה בעל הש"ך לשו"ע.
דבריו שהמנורה מזהב קשה, נסתרים מהגמ' שאמרו ביומא מה. 'זהב שחוט שנטווה כחוט', ומדברי הספרי זוטא בהעלותך 'שהמנורה אינה אלא מן המשוך'.
וא"צ לפנים שמנורה אינה כשעוה שאו אז לא תחזיק כלל, וע"כ שקל לעצבה. וכמש"כ לעיל.

מי אמר שזה בעל הש"ך על השו"ע??, הוא היה מן גורי האריז"ל, ואם דברים מוקשים יש מצוה לברר מקחו של צדיק וליישבם

לא הבנתי מה שכתבת שדברים נסתרים מדברי הגמ', הגמרא לא מיירי מן המנורה, ואדרבא השפתי כהן בדבריו מעתיק דברי הגמרא שם, שבעה מיני זהבים הם עיין היטב בדבריו ותבין
ודברי הספרי דחיק ואוקמי אנפשיה, מלשונו של רש"י הק' 'מכה בקורנס על העשת' הרי שהיה הזהב דבר קשה, ועל זהב משוך כשעוה אין שום צורך בהקשת קורנס

[קו ירוק]

התבונן בדברי. בגמ' כתוב שזהב שחוט הוא זהב משוך. ובספרי כתוב שממנו נעשית המנורה. והרי גם הוא הביא המדרש שזהב שחוט הוא כשעוה.
וע"ז הכרחתי שאין הכוונה שעווה אלא משל לריקוע הזהב בקורנס.

[אראל]

התבונן בדברי. בגמ' כתוב שזהב שחוט הוא זהב משוך. ובספרי כתוב שממנו נעשית המנורה. והרי גם הוא הביא המדרש שזהב שחוט הוא כשעוה.
וע"ז הכרחתי שאין הכוונה שעווה אלא משל לריקוע הזהב בקורנס.

הנה אקדים ואומר.
מה שציטט מ'ספרי', הנה הלשון הזה לא כתוב ב'ספרי' אלא ב'ספרי זוטא', וזה שיטה אחרת לגמרי, כמו שאבאר
דהנה בלשון הספרי שלפנינו כתוב 'אין מקשה אלא מין קשה מעשה אומן מעשה קורנס' ע"כ, לכאורה כמעט מפורש ומבואר שס"ל להספרי שנעשתה מן הקשה ולא מן הרכה, מין קשה שנצרך למעשה קורנס ואומנות.
ואילו בספרי זוטא שם הלשון 'מנין שהמנורה מן המשוך אמרת מקשה' עכ"ל, והנה אם נפרש הכוונה 'מן המשוך' היינו הזהב המשוך [כמש"כ ביומא שם זהב שחוט] צריך ביאור מאין יליף ממש"כ 'מקשה' שהזהב שנעשית ממנה המנורה היתה זהב הרכה, איפוא נרמז זאת ב'מקשה'?, וע"כ כוונת הספרי זוטא 'מן המשוך' לומר כמו שפירש רש"י כאן בפסוק מקשה תעשה המנורה - שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקם כדרך הצורפין, שקורין שולדי"ר בלעז [להלחים] אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך, מקשה - תרגומו נגיד, לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס, ולשון מקשה מכת קורנס, בטידי"ץ בלעז [עשוי בהכאה] כמו (דניאל ה ו) דא לדא נקשן, עכ"ל.
הרי כוונת הספרי זוטא מבואר, שאין הכוונה כלל לזהב רכה הנמשך אלא למשיכה מן העשת, ושפיר יליף לה ממה שכתוב בקרא 'מקשה' וכמו שפירש רש"י
וצדקו דברי השפתי כהן ודברי קדשו מאירים ושמחים כזהב טהור הנמשך כשעוה...

ואחרי עיון בלשונות הספרי זוטא, ראיתי שיש כאן שני גירסאות, ובהם תלוי אלו שני הפירושים הנ"ל, המשך יבא

[קו ירוק]

לא יודע מה אתה מאריך ומתפייט כל כך. אסוף נא את כל לשונות חז"ל ותצרפם לאחת.
זהב שחוט בכל מקום הוא משוך כחוט (לשון נופל על לשון - שֶ - חוט, שהוא כחוט/נמשך כחוט), והוא כשעווה כמו שהוסיפו בשמו"ר לה א, ועליו כתב הספרי זוטא שמנורה נעשית מזהב משוך, באין חולק. וגם כתב בריש דבריו, שכבר הבאתם אתה: 'מניין שהמנורה מן המשוך אמרת מקשה תעשה המנורה'.
(ואין כוונת הספרי מין קשה - זהב מהמין הקשה כמו כשתבת, אלא שזהב עצמו הוא מין קשה (אפילו השחוט), ולכך נצרך להקשת הקורנס בעשת).

ואל תאמר שממשמעות חז"ל מהו זהב שחוט, משמע שזו פלוגתא. בן מן דין דלאפושי פלוגתא לא מפשינן, אלא שלא יתכן שזהב הוא רך, אלא היא מתכת קשה (אף שרכה מברזל), ויש בה כמה מינים שא' מהם אפשר למשכה בקורנס ולא תיסדק. והכל על מקומו בא בשלום.
וזהו שטרח שרש"י טרח לבאר לן שכוונת 'מקשה' היא מעשה ההמשכה בהקשת הקורנס. ואלו דבריו (שמות כה לא): "מקשה. תרגומו נגיד, לשון המשכה, שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס, ולשון מקשה מכת קורנס".
ודברי האחרונים שהובאו לעיל צ"ע.