פי האתון כתב:מצאתי כתוב באיזהו מקום...
"אמנם אין מערבין שמחה בשמחה, אך הכרתי בזמנו, איש שהיו בו קוים רבים דומים למר שושני. הוא היה מוכר בכמה ישיבות בארץ (חברון, פוניבז' ומרכז הרב), שבהם היה מזמן לזמן יושב ולומד, לעת זקנתו, בהתמדה גדולה, בש"ס בכרך אחד, בפורמאט הקטן! (אגב, בילדותי עשתה עלי רושם רב העובדה שהגרי"ש אלישיב שליט"א, שהיה כידוע יושב יום ולילה ולומד בהתמדה עצומה בבית כנסת קטן בשכונת מאה שערים (כלילת שאול), ולפניו היתה גמרא קטנה של לוין אפשטיין, מהסוג שהיו ילדי הת"ת והחדרים לומדים בהם, בשעה שכל ילד בישיבה קטנה היה נאבק ללמוד רק בגמרא גדולה עם כל המפרשים ...!)
שמו היה יענק'ל ראדישקובר. הוא היה גאון אדיר, וגדולתו הייתה בעיקר בלמדנותו החריפה והעמוקה, ובשליטתו המדהימה בחדרי התורה. מפעם לפעם היה אומר לכמה מהישיבה שהתקרבו אליו מתורתו. קורותיו היו מסתוריות, וסיפורים התהלכו עליו לפי דמיונם של בני הישיבה. גילה שנאה רבה למוסר ולחסידות. והיה יכול לדרוש שעות בגנותם. ככל הנראה היה בעל דעות מהפכניות וסוציאליסטיות, ואף פרסם בדפוס כמה וכמה חוברות, על אחת מהן אמרו ששמה היה '...', לפי שבה היו חידושים שחידש בשבתו באותו חדר קטן. ההסבר הרווח משמו היה שאם למחבר היה מותר להכנס לשם כ"ש שמותר להכניס לשם גם ספרו! לשאלתי ממנו השיב לי פעם בהראותו לי במפורש בירושלמי על אמוראים שנאמר עליהם ש'כל סבר קשה דהוה להון תמן הווה מסתברין'!)."
מישהו יודע היש כזה ירושלמי?
על אחת מהן אמרו ששמה היה '...',
פלגינן כתב:פי האתון כתב:מצאתי כתוב באיזהו מקום...
"אמנם אין מערבין שמחה בשמחה, אך הכרתי בזמנו, איש שהיו בו קוים רבים דומים למר שושני. הוא היה מוכר בכמה ישיבות בארץ (חברון, פוניבז' ומרכז הרב), שבהם היה מזמן לזמן יושב ולומד, לעת זקנתו, בהתמדה גדולה, בש"ס בכרך אחד, בפורמאט הקטן! (אגב, בילדותי עשתה עלי רושם רב העובדה שהגרי"ש אלישיב שליט"א, שהיה כידוע יושב יום ולילה ולומד בהתמדה עצומה בבית כנסת קטן בשכונת מאה שערים (כלילת שאול), ולפניו היתה גמרא קטנה של לוין אפשטיין, מהסוג שהיו ילדי הת"ת והחדרים לומדים בהם, בשעה שכל ילד בישיבה קטנה היה נאבק ללמוד רק בגמרא גדולה עם כל המפרשים ...!)
שמו היה יענק'ל ראדישקובר. הוא היה גאון אדיר, וגדולתו הייתה בעיקר בלמדנותו החריפה והעמוקה, ובשליטתו המדהימה בחדרי התורה. מפעם לפעם היה אומר לכמה מהישיבה שהתקרבו אליו מתורתו. קורותיו היו מסתוריות, וסיפורים התהלכו עליו לפי דמיונם של בני הישיבה. גילה שנאה רבה למוסר ולחסידות. והיה יכול לדרוש שעות בגנותם. ככל הנראה היה בעל דעות מהפכניות וסוציאליסטיות, ואף פרסם בדפוס כמה וכמה חוברות, על אחת מהן אמרו ששמה היה '...', לפי שבה היו חידושים שחידש בשבתו באותו חדר קטן. ההסבר הרווח משמו היה שאם למחבר היה מותר להכנס לשם כ"ש שמותר להכניס לשם גם ספרו! לשאלתי ממנו השיב לי פעם בהראותו לי במפורש בירושלמי על אמוראים שנאמר עליהם ש'כל סבר קשה דהוה להון תמן הווה מסתברין'!)."
מישהו יודע היש כזה ירושלמי?
ברכות פ"ג ה"ד: "מהו להרהר בבית הכסא: חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור, א"ר זעורא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה".
לכשיבקע כתב:בעניין רבנו מנוח שאלני חכ''א וז''ל
לא הבנתי לשון רבינו מנוח שכתב מירושלמי שמותר וכל האיסור לכתחילה והלא הוא עצמו כתב בביאור מטעם לאונסו מותר
וכמבואר בזבחים דלאונסו שאני וכדפרש"י ומהרהר בה בעל כרחו, וצ"ע.
סעדיה כתב:לכשיבקע כתב:בעניין רבנו מנוח שאלני חכ''א וז''ל
לא הבנתי לשון רבינו מנוח שכתב מירושלמי שמותר וכל האיסור לכתחילה והלא הוא עצמו כתב בביאור מטעם לאונסו מותר
וכמבואר בזבחים דלאונסו שאני וכדפרש"י ומהרהר בה בעל כרחו, וצ"ע.
כלומר אין כאן 'אונס רחמנא פטריה', אלא דלאונסו אין בזה משום 'כי דבר ה' בזה' כלל.
(ח) ובבית המרחץ כי נפיש זוהמא בתוכו ומאוס והו"ל הצואה ובה"כ וטעם איסור ההרהור בכל אלו המקומות משום דבעינן והיה מחניך קדוש וליכא [שבת קנ"א] כתב ב"י מי שתלמודו שגור בפיו והרהר בבה"כ ובבית המרחץ לאונסו מותר יש אומרים דכיון דאנוס הוא בהרהורו יכול אפילו לבטא בשפתיו וכן משמע מזבחים ק"ב ע"ב אבל בספר ברכי יוסף מסיק דהדבור אסור בכל גווני והראיה מהגמרא יש לדחות כמש"כ שם הרב ברכת הזבח וצאן קדשים עי"ש ומה שכתב דאם הרהר לאונסו מותר היינו ר"ל דאם הרהר לא עבד איסורא מאחר שהיה לאונסו ברם לכתחילה חובת גברא לדחות ההרהור וכ"ש דהדבור אסור וכ"כ בספר ישועות יעקב דהדבור אסור:
לכשיבקע כתב:בעניין רבנו מנוח שאלני חכ''א וז''ל
לא הבנתי לשון רבינו מנוח שכתב מירושלמי שמותר וכל האיסור לכתחילה והלא הוא עצמו כתב בביאור מטעם לאונסו מותר
וכמבואר בזבחים דלאונסו שאני וכדפרש"י ומהרהר בה בעל כרחו, וצ"ע.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 125 אורחים