פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:היה ע"כ בעבר אשכול בסו"ס בהשתתפותו הפעילה של הרי"מ ז"ל.

א. חיים כתב:

איש_ספר כתב:היה ע"כ בעבר אשכול בסו"ס בהשתתפותו הפעילה של הרי"מ ז"ל.

אשמח לקרוא. כעת חיפשתי לפי כל מיני כתיבים (יש כזו מילה ?) ולא מצאתי.

מה שנכון נכון כתב:

ציבור כתב:

מה שנכון נכון כתב:'התוכחו' ע"ז בקובץ המעיין לפני כמה שנים.

אולי יואיל לתת מראה מקום מדויק

זו היתה הערה ל"רשעותו של מנדלסון" שנדון בדרך אגב, ולא שייך לענין האשכול. עדיין מעוניין במקור מדוייק?

מה שנכון נכון כתב:

א. חיים כתב:

איש_ספר כתב:היה ע"כ בעבר אשכול בסו"ס בהשתתפותו הפעילה של הרי"מ ז"ל.

אשמח לקרוא. כעת חיפשתי לפי כל מיני כתיבים (יש כזו מילה ?) ולא מצאתי.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616

א. חיים כתב:האמת שאני מתלבט אם לכתוב את התגובה הבאה, בודאי יהיו כאלו שיחשבו שהיא כוללת "ביזוי כבוד התורה" וכיו"ב. לעומת זאת, קשה לי לעצור ברוחי ולא לכתוב את מה שאני חושב. למסקנא החלטתי שאכתוב, ושכל אחד יחליט לעצמו האם הדברים היו ראויים להכתב.
ואלו הדברים: הדיון אודות מחברים שלקחו חידושי תורה מאחרים וכתבו זאת בשם עצמם (ומי עשה זאת והאם זה מותר וכו') - היה מתאים ללפני מאה שנה ויותר. אולם בדורות האחרונים שכ-ו-ל-ם עושים זאת, כולל מי שנחשב לגדוילים וכו', לכן הדיון הזה הוא מגוחך לחלוטין.
כמובן כשכתבתי 'כולם', כוונתי היתה מלבד כמה יוצאים מן הכלל, והם אחוז זעיר מן הכותבים.
ואסביר יותר: הבעי' היא, שקשה מאוד לחדש בטקסט שכבר לומדים אותו מאות רבות בשנים, משהו שאף פעם לא חידשו לפניך. ולכן בפני ה"מחברים" עומדות כמה אפשרויות. או לכתוב דמיונות שוא - לחתוך שערה לרוחבה לשניים ולארבעה ולתריסר, פארקוועטש און פארקוועטש און פרקוועטש (וזה נשאר בספר ואף אחד לא יחזור על זה). או לכתוב דברים שטחיים שאין בהם שום חידוש (סך הכל - החומר הנלמד במילים אחרות). או לכתוב מהלכים שאינם נכונים כלל (שהסברא אינה מתאימה לפי דרכי הלימוד, שהחשבון לא נכון, שבמקור שעליו הוא דן לא כתוב את מה שהוא הבין שם), או לכתוב מהלכים מחודשים ואמיתיים - אבל כבר כתבו אותם לפניו. דומני שהמחברים של הדורות האחרונים מתחלקים לארבע הקבוצות הנ"ל (מלבד בודדים היוצאים מן הכלל).
היה א' מגדולי הדור האחרון שאכן כתב ספרים עבי כרס וכולם מדעתו הרחבה, אבל הם תופסים מקום של כבוד בארון הישיבות הקדושות, ותו לא. (או שמפני כבודו מציינים בספרים: עיין בספר... אבל לא מביאים מה הוא כתב שם). והסיבה: המהלכים המחודשים שלו - הובנו במוחו הגדול, אבל אף אחד חוץ ממנו לא מבין אותם. במילים פשוטות: בענינים שהוא כתב עליהם, כבר נכתב לפניו כל מה שהיה אפשר להכתב ושיובן במוח כל למדן. ומעתה ואילך, אדם יכול לכתוב עבור עצמו בלבד.
לא מושלל בעיני, שזה היה טעמו של הגרשז"א בסיפור דלעיל, הוא פשוט ידע היטב מה הולך מסביבו, וחשב שלדבר כנגד זה הוא, בבחינת לשפוך את התינוק עם המים ח"ו.
ואם שגיתי ה' הטוב יכפר.

א. חיים כתב:ואסביר יותר: הבעי' היא, שקשה מאוד לחדש בטקסט שכבר לומדים אותו מאות רבות בשנים, משהו שאף פעם לא חידשו לפניך. ולכן בפני ה"מחברים" עומדות כמה אפשרויות. או לכתוב דמיונות שוא - לחתוך שערה לרוחבה לשניים ולארבעה ולתריסר, פארקוועטש און פארקוועטש און פרקוועטש (וזה נשאר בספר ואף אחד לא יחזור על זה). או לכתוב דברים שטחיים שאין בהם שום חידוש (סך הכל - החומר הנלמד במילים אחרות). או לכתוב מהלכים שאינם נכונים כלל (שהסברא אינה מתאימה לפי דרכי הלימוד, שהחשבון לא נכון, שבמקור שעליו הוא דן לא כתוב את מה שהוא הבין שם), או לכתוב מהלכים מחודשים ואמיתיים - אבל כבר כתבו אותם לפניו. דומני שהמחברים של הדורות האחרונים מתחלקים לארבע הקבוצות הנ"ל (מלבד בודדים היוצאים מן הכלל).

דע אתה המעיין במאמרי זה,
כי זה הדרך שאני עובר לא ידעו עייט / ולא הלך בו אֳני שייט,
כי הם חדשים מקרוב באו / וממימַי יצאו,
והם בתולות / לא היו לאיש בעולות,
וזר לא עלה על ערש יצועם / ואיש לא ידעם,
ואם יפגשו לך דברי אלה במקום אחר, אל תאמר כי משם לקחתים, כי כמו שעלו על לב של אותו הנכבד שפירשם, כך עלו גם כן על ליבי.

מאיר סובל כתב:לא הבנתי את כף הזכות.
בשלמא לומר שיעורים זה הכרח, ולא נשאר מקום לחדש אחרי מה שכבר כתוב ונדפס. לכן אם תמצא שמצא הכל בספרים, מילא.
אבל להדפיס ספרים - מה ההכרח??
אם אין לו מה לחדש, שיחוס על הנייר.

ניים ושכיב כתב:יש עוד שתי אפשרויות-
א- לחדש בטקסט שלא לומדים אותו מאות רבות בשנים, למשל במש''כ ראשי הישיבות, או בספרים הנדמ''ח מכת''י.
ב- הדורות הולכים ופוחתים ומה שהיה מובן פעם צריך היום תוספת הסבר, וכמ''ש בהקדמת קצה''ח.

ניים ושכיב כתב:א.חיים-
בספרי פסק הלכה (שכנראה לא דנת בהם) אפשר גם לדון בדברים שטרם נידונו, או להסיק בהם מסקנות חדשות שטרם הוסקו [לחלוק על אחרים].

פלגינן כתב:ממין האשכול:
דרשן ביזנטי משלהי ימי הביניים [שחיבורו ספון בכת"י], העתיק כסדר פסקאות שלמות מחיבורי קודמיו. פעמים רבות מאוד בלא להודיע כלל. אך פעמים רבות [לאו דווקא היכן שהעתיק] הוא מתהדר במקוריותו, ובמקום אחד, לדוגמה, הוא כותב:

דע אתה המעיין במאמרי זה,
כי זה הדרך שאני עובר לא ידעו עייט / ולא הלך בו אֳני שייט,
כי הם חדשים מקרוב באו / וממימַי יצאו,
והם בתולות / לא היו לאיש בעולות,
וזר לא עלה על ערש יצועם / ואיש לא ידעם,
ואם יפגשו לך דברי אלה במקום אחר, אל תאמר כי משם לקחתים, כי כמו שעלו על לב של אותו הנכבד שפירשם, כך עלו גם כן על ליבי.

*וכבר אמר לי ידידנו הח"ב כי בביזנטיון מעולם לא הצטיינו במקוריות...

מה שנכון נכון כתב:

פלגינן כתב:ממין האשכול:
דרשן ביזנטי משלהי ימי הביניים [שחיבורו ספון בכת"י], העתיק כסדר פסקאות שלמות מחיבורי קודמיו. פעמים רבות מאוד בלא להודיע כלל. אך פעמים רבות [לאו דווקא היכן שהעתיק] הוא מתהדר במקוריותו, ובמקום אחד, לדוגמה, הוא כותב:

דע אתה המעיין במאמרי זה,
כי זה הדרך שאני עובר לא ידעו עייט / ולא הלך בו אֳני שייט,
כי הם חדשים מקרוב באו / וממימַי יצאו,
והם בתולות / לא היו לאיש בעולות,
וזר לא עלה על ערש יצועם / ואיש לא ידעם,
ואם יפגשו לך דברי אלה במקום אחר, אל תאמר כי משם לקחתים, כי כמו שעלו על לב של אותו הנכבד שפירשם, כך עלו גם כן על ליבי.

*וכבר אמר לי ידידנו הח"ב כי בביזנטיון מעולם לא הצטיינו במקוריות...

השורות המודגשות לקוחות מהקדמת החריזי לתחכמוני. [שאף הוא התפאר שלא בצדק שדבריו מקוריים].
[והשורה הקודמת נמצאת בשער ח שם].

מעין החמ"י והעוללות אפרים.

א. חיים כתב:האמת שאני מתלבט אם לכתוב את התגובה הבאה, בודאי יהיו כאלו שיחשבו שהיא כוללת "ביזוי כבוד התורה" וכיו"ב. לעומת זאת, קשה לי לעצור ברוחי ולא לכתוב את מה שאני חושב. למסקנא החלטתי שאכתוב, ושכל אחד יחליט לעצמו האם הדברים היו ראויים להכתב.
ואלו הדברים: הדיון אודות מחברים שלקחו חידושי תורה מאחרים וכתבו זאת בשם עצמם (ומי עשה זאת והאם זה מותר וכו') - היה מתאים ללפני מאה שנה ויותר. אולם בדורות האחרונים שכ-ו-ל-ם עושים זאת, כולל מי שנחשב לגדוילים וכו', לכן הדיון הזה הוא מגוחך לחלוטין.
כמובן כשכתבתי 'כולם', כוונתי היתה מלבד כמה יוצאים מן הכלל, והם אחוז זעיר מן הכותבים.
ואסביר יותר: הבעי' היא, שקשה מאוד לחדש בטקסט שכבר לומדים אותו מאות רבות בשנים, משהו שאף פעם לא חידשו לפניך. ולכן בפני ה"מחברים" עומדות כמה אפשרויות. או לכתוב דמיונות שוא - לחתוך שערה לרוחבה לשניים ולארבעה ולתריסר, פארקוועטש און פארקוועטש און פרקוועטש (וזה נשאר בספר ואף אחד לא יחזור על זה). או לכתוב דברים שטחיים שאין בהם שום חידוש (סך הכל - החומר הנלמד במילים אחרות). או לכתוב מהלכים שאינם נכונים כלל (שהסברא אינה מתאימה לפי דרכי הלימוד, שהחשבון לא נכון, שבמקור שעליו הוא דן לא כתוב את מה שהוא הבין שם), או לכתוב מהלכים מחודשים ואמיתיים - אבל כבר כתבו אותם לפניו. דומני שהמחברים של הדורות האחרונים מתחלקים לארבע הקבוצות הנ"ל (מלבד בודדים היוצאים מן הכלל).
היה א' מגדולי הדור האחרון שאכן כתב ספרים עבי כרס וכולם מדעתו הרחבה, אבל הם תופסים מקום של כבוד בארון הישיבות הקדושות, ותו לא. (או שמפני כבודו מציינים בספרים: עיין בספר... אבל לא מביאים מה הוא כתב שם). והסיבה: המהלכים המחודשים שלו - הובנו במוחו הגדול, אבל אף אחד חוץ ממנו לא מבין אותם. במילים פשוטות: בענינים שהוא כתב עליהם, כבר נכתב לפניו כל מה שהיה אפשר להכתב ושיובן במוח כל למדן. ומעתה ואילך, אדם יכול לכתוב עבור עצמו בלבד.
לא מושלל בעיני, שזה היה טעמו של הגרשז"א בסיפור דלעיל, הוא פשוט ידע היטב מה הולך מסביבו, וחשב שלדבר כנגד זה הוא, בבחינת לשפוך את התינוק עם המים ח"ו.
ואם שגיתי ה' הטוב יכפר.

א. חיים כתב:

מאיר סובל כתב:לא הבנתי את כף הזכות.
בשלמא לומר שיעורים זה הכרח, ולא נשאר מקום לחדש אחרי מה שכבר כתוב ונדפס. לכן אם תמצא שמצא הכל בספרים, מילא.
אבל להדפיס ספרים - מה ההכרח??
אם אין לו מה לחדש, שיחוס על הנייר.

מי שעושה זאת, כנראה שזה מביא לו סיפוק, וממילא מעודד אותו להמשיך ללמוד וללמד, וזהו לדעתי לימוד הזכות הגדול ביותר.

לוי כתב:אני הקטן והדל, רוצה לחלוק על הכותבים דלעיל במחכ"ת, ולכתוב דברים הנראים כמחודשים בהשקפה ראשונה, אך לעניות דעתי אמת הן:

היום קל יותר לחדש מבדורות עברו.

כן. קל יותר!

גם במסכתות הישיבתיות!

גדולי התורה וראשי הישיבות זצוק"ל (מהגר"ח מבריסק ועד ר' שמואל ור' נחום וכדו') פתחו אפיקים חדשים, העלו צדדים וכיווני מחשבה נוספים.

על פי דרכם אפשר להמשיך ולהוסיף, חקירות נוספות, 'נפקא מינה'ות נוספות וכו' וכו'.

אברכים רבים בני דורנו כותבים ספרים נפלאים, הבנויים על גבי עבודתם של ראשי הישיבות זצוק"ל, אשר פתחו את הפתח והורו את הדרך.

לא כל הספרים היוצאים לאור כיום הינם ספרים נפלאים, כמובן. אבל ישנים ספרים רבים מאד שהינם אכן נפלאים בהחלט. כמדומה שבדורות קודמים לא היה אפשרי שאברכים מן השורה יחברו ספרים כאלו.

הגהמ כתב:

א. חיים כתב:מי שעושה זאת, כנראה שזה מביא לו סיפוק, וממילא מעודד אותו להמשיך ללמוד וללמד, וזהו לדעתי לימוד הזכות הגדול ביותר.

להגיד את זה כהסברה פסיכולוגית, נו נו, אבל לימוד זכות? אם אתה מוכן כבר להסכים שיש בדבר גנות ופחיתות, איזה תועלת פרטית בעולם תתיר לו להיות נבל ברשות התורה?

אוצר החכמה כתב:כבר כתב ע"ז ר' איסר זלמן בהקדמתו לאבן האזל, שאם כתב משהו ומצא אח"כ בפ"י כוותיה אין סיבה שיימנע מלהדפיס עיי"ש במה שהסביר ב' טעמים. מה הקשר בין זה לבין לגנוב מדברי אחרים?

ההוא גברא כתב:"הסיפור הידוע" על הגר"א ואבן שמרחיקה מים אינו ידוע לי, אפשר לפרט?

יאיר כתב:הבאתי פה בעבר (כעת איני מוצאו) צילום מספר באוצר, ממחבר ש[לפחות את]העמוד הראשון בפירושו לתורה העתיק מילה במילה מפירושו של מנדלסון שר"י - "הביאור".

ההוא גברא כתב:עוד שוטה שאומר דברי הבל שגובלים בכפירה, שאפשר היה לקרוע את הים בידי אדם, ומכניס את הגר"א ולהבדיל מנדלסון לסיפור כדי שייראה סיפור קדוש.

אגב, לא ייתכן מבחינה היסטורית: כשמנדלסון מת בתקמ"ז עדיין לא שלטו הרוסים על וילנא, עד חלוקת פולין השנייה בתקנ"ב.

עמקן כתב:הגר"י סרנא פגש אחד מרבני ירושלים ותבע אותו על מה שלא הזכיר בהקדמתו שהוא למד בחברון. ההוא טען להגנתו שגם רב פלוני לא הזכיר זה בספרו. ואמר לו רי"ס: "מה לא לכתוב אתה ג"כ גונב".