בסנהדרין ס ע"א נחלקו אמוראים אם קורעים על ברכתו של גוי. י"ס שקורעים וי"ס שאין קורעים. ואחרי מחלוקת זו הובאו ד' ר' חייא האומר, שבזה"ז אין קורעין על ברכתו של גוי, שאם יקרעו יתמלא כל הבגד כולו קרעים. עד כאן פשוט.
אלא שבירו' יש אמרה של ר' יוחנן, שמשרבו הגדפנין פסקו מלקרוע. ואין שם זכר שמדובר דוקא על קריעה של ברכת הגוי, וממשמעות כמה ראשונים נראה שהם פירשו ד' הירו' על קריעה על ברכת השם בכלל, אף של ישראל. וכן מצאתי אחרון אחד שכ"כ בד' הירו', אבל מעבר לזה לא מצאתי כלום. אשמח אם יש ביכולת מי להוסיף על הדברים. ואני הדברים כמו שכתבתי עד עתה:
ויש מהראשונים שנראה מדבריהם וכן כתבו אחרונים בדעת אמוראים שבירושלמי, שאין קורעים בזמן הזה כלל לפי שרבו הגדפנים .
עי' ירו' סנהדרין פ"ז ה"ח ומו"ק פ"ג ה"ז, בשם ר' יוחנן, משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע, ועי' תנחומא (בובר) תולדות פכ"א: דא"ר שמעון וכו', משרבו הגדפנין יש לך לפסוק, ועי' רי"צ גיאות הל' אבל עמ' רנד ומאורות מו"ק כו א, שפסקו כאמוראים הסוברים שאין קורעים על גוי מעיקר הדין, עי' ציונים 494,518, ואעפ"כ העתיקו דברי הירו', שאין קורעים בזה"ז, ונ' שהם מפרשים ד' הירו' שאין קורעים גם על ישראל, (ועי' זכרון בצלאל סל"ז (עמ' קלא) שכ' בד' בע"א), וכ"כ ר"י אלמושנינו על רמב"ם ע"ז שם (בסו"ס עדות ביהוסף ח"ב ד' קיא), בפי' ד' הירו' שפטרו אף מקריעה על ברכת ישראל עי"ש שהשוה למשנה סוטה מז א: משרבו הרצחנין וכו', שמתפרש על ישראל. ועי' תנחומא (בובר) שם, ורוקח אבלות סי' שיג (מהדו' שניאורסון אות יא), שבזה"ז אין קורעים, ולא נזכר בכל הענין שם גוי כלל. ועי' ר"ח מו"ק שם, שהעתיק דברי ר' יוחנן שבירושלמי שם על הגמ' מו"ק שם, אע"פ שלא דנו שם על גוי כלל, ועי"ש שסיים (ונר' שכ"ג בירו'): ואפי' על הכותים, ומ' שתחילת הדיון היה על ישראל. ועי' ביאור הרי"פ לסה"מ לרס"ג עשה א (ד' לח ב ד"ה ומעתה), בד' תשו' גאון שבתשו' גאוני מזרח ומערב סי' קג, שאחר שבטלה קריעה אצל גוי בטלה גם אצל ישראל. ועי' ציון 511, שיש מהראשונים שמ' דברי הירו', על קריעה של ברכת הגויים וכאמוראים שבבלי שבציון 509.
