ענין הטבילה לכבוד ש"ק מקורו טהור בזוה"ק פר' תרומה שמובא בזה עובדא בר"ה סבא, ומובא עוד על האריז"ל בשער הכוונות שהיה טובל בע"ש אחר שהיה קורא שנים מקרא.
ולפלא שבסי' ר"ס בדין הרחיצה לכבוד ש"ק לא נזכר כמעט בפוסקים ענין זה, אף במ"א שדרכו להעתיק מדברי המקובלים, וגם במשנ"ב שם לא נזכר מאומה, רק בסי' תקנא בדיני עש"ק חזון שמי שנוהג בכל ע"ש מותר לו גם בע"ש זה.
בפמ"ג בא"א סק"א נזכר רק בדרך אגב שיטול צפרנים ואח"כ יטבול. בבאר היטב מובא רק בדרך אגב בסי' רפה שיקרא שמו"ת קודם ואח"כ יטבול.
זה מובא רק בברכי יוסף, קיצוש"ע סי' עביב כה"ח, ובספרי מוסר כמו ראשית חכמה ויסוה"ע ועוד. אפילו בשו"ע הרב לא מביאו. וכמובן שבחיי"א לא.
אגב, יצויין לשונו של החיי"א בספר זכרו תורת משה סי' א: יוכל האדם להתבונן ולנסות כי כאשר יכוין האדם את דעתו ויהיה יראת ה' בלבו באמת ויהיו מעשיו רצויים, אזי בןדאי לאחר שטבל בע"ש בכונה רצויה לקבל קדושת שבת, יבין בדעתו שניתוסף לו נשמה יתירה, כי ירגיש בנפשו יראת רוממות שבאה לו עד שתבער בו אהבת ויראת ה' וזה בדוק ומנוסה מכמה אנשים בכמה פעמיםבלא שום ספק.