וכלל אומר יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מ"כ, ארבעה דברים קשים, הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים ... והדבר השני שפיוטיו מעורביים בלשון תלמוד ... והדבר השלישי אפילו המלות שהם בלשון הקדש יש בהם טעיות ... יש אומרים אין משיבין את הארי אחר מותו התשובה רוח אל עשתנו כלנו ומחומר קורצו הקדמוני' כמונו ואוזן מלים תבחן ... והדבר הרביעי שכל פיוטיו מלאים מדרשות ואגדות ... והגאון רב סעדיה נשמר מאלה הארבעה דברים בבקשותיו השתים שלא חבר מחבר כמו הם והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש.
לאיזה פיוטים הוא מתכוין בדבריו כאן (הרחבת עולמות? אברמל?).וחכם היה בצרפת גם הוא חבר בקשה תחלתה אמרי האזינה ה' ויש בה דברים אינמו נכונים מהם שאמר הרחבת עולמות אין להם גבול ומה שאין לו גבול איננו נברא ואמר כי שמך בך ובך שמך ואילו ידע מה פירוש שם לא היה זה הדבור עולה על לבו ועוד אחר שאמר כי שמך בך הלא הוא בעצמו בך שמך כי מה הפרש בין שלום עליך או עליך שלום ראובן אתה או אתה ראובן תפשום חיים או חיים תפשום יברכך ה' וישמרך יי' ישמרך מכל רע ואין זה דרך תפלה אלא דרך שחוק, וחכם אחד שחבר שתי מלות והיו לאחדים בפיו כמו אברמל פירוש אבאר מלה או אברר מלה והנה עשה הפך מה שאמר כי לא באר המלה ולא דבר ברור רק בלל בשפתו שפת הקדש ולא אוכל לבאר אחד מני אלף מטעות הפייטני' והטוב בעיני שלא יתפלל אדם בהם כי אם התפלה הקבועה ויהי דברינו מעטים ולא נענש בדין
מהי בקשת אליהו? ומה כתבו הפוס' על עצם הנידון האם אסור לומר שבחים וכו' בציבור או בעיקר התפילה?ומצאתי שנשאל הר"ר אברהם בר דוד זצ"ל. והשיב מה ששאלת הלא אמרו חכמים מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום ואמור נמי כל המספר בשבחו של מקום יותר מדי נעקר מן העולם והרי תפילת ר' סעדי' זצ"ל כל אותה הבקשה שיש בה כמה שבחות וגם בקשה אחרת שקורין אותה בקשת אליהו היאך אומרים אותה בני אדם. כך נראה לי שלא אסרו [לספר] בשבחו של מקום אלא בצבור או בעיקר התפלה. אבל ביחיד תחנונים הם
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 372 אורחים