כל לומד נתקל בשאילה הזו, האם הקצר הוא תמצית של הארוך, מסקנה מהארוך, או תקציר לזיכרון וכד', וכמובן שיש נפק"מ למשקל הדברים וכו'.
כעת נתקלתי בדוג' לדיון, האם הקצר יכול להביא מקרה שמופיע בדומה לו בארוך, אבל לשנות בו פרט מסויים וממילא משתנה הדין, כשאין לכך הסבר בארוך.
בבית ד שער ב הביא הרשב"א ג' מקרים מהתוספתא בתרומות. א- סאה תרומה וסאה חולין נפלו לתוך ב' קופות של תרומה וחולין, ב- סאה תרומה נפלה לתוך א' מב' הקופות הללו, ג- שתי מדוכות תרומה וחולין עמדו ליד קדירת חולין ונתן מא' מהמדוכות לתוך הקדירה.
הרשב"א (בארוך) מבאר היטב שבב' המקרים הראש' הקולא היא מדין "שאני אומר" ולא מדין ספק דרבנן, (כי יש כאן ודאי נפילה לפנינו), ולכן צריך רבייה לדעת ר"ל או לכה"פ מחצה על מחצה לדעת רבי יוחנן. ואילו במקרה השלישי ההיתר הוא מדין ספק דרבנן, ולא בעי' ריבויא או אפי' חד בחד.
ואילו בקצר מופיעים ג' המקרים כא', ועל הכל מסכם הרשב"א "במה דברים אמורים" וכו' דבעי' חד בחד למאי דקי"ל כריו"ח.
וכך זה הועתק בטושו"ע יו"ד סי' קיא, וצווחו ע"ז הנו"כ הרי הרשב"א בארוך כתב בפירוש לא כך.
אלא שהמעיין מבחין מיד שיש שינוי במקרה השלישי בין המובא בארוך למובא בקצר, בארוך מדובר כשהמדוכות ידועות והספק הוא רק ממי מהם נתן בקדירה והספק הוא רק על היתר הקדירה, ואילו בקצר (ובטושו"ע) מדובר על ב' חתיכות שהאחת נפלה והב' נשארה, וגם השניה שנשארה היא בכלל הספק.
ולהמתבונן, הרי ודאי במקרה השלישי כפי שהוא מופיע בקצר, אין ראוי להקל בלי "שאני אומר" ו"חד בחד", כי יש כאן כעין ודאי נפילה, דהרי כל החתיכות המסופקות עומדות לפנינו לדיון. (וקצת תימה על הש"ך ושאר פוס' שלא תי' כן, אבל עי' בש"ך סק"ד שסובר אחרת בכל הענין).
אבל כעת נשאל, האם זה אפשרי שהרשב"א בקצר ינטה כ"כ מהארוך, ויוסיף בו דין חדש ללא הסבר?