הערות על ספר פסקי תשובות

[הגיונות]

לפני ימים מספר סיפר לי ת"ח אחד שנזקק לעיין בנושא הלכתי, וכדרך העולם נפנה לעיין בפסקי התשובות. אותו תלמיד חכם, כדרכו, לאחר הקריאה בדק לראות את הדברים במקורם, על-פי ההערות שנסמנו בשולי הגיליון.

להפתעתו (?) גילה ש... כמו שבוודאי ניחשתם... במקורות נכתב להפך ממש!

לצערי פרח מזיכרוני כעת הנושא אותו בדק, וכשאזכר אכתוב.

עוד סיפר לי שבפס"ת כתב אודות מגנטים בשבת שכל גדולי הפוסקים כתבו להתיר. ולא היא - החזו"א כידוע כתב להחמיר בזה (וכמדומני שנכתב בזה ב'שמירת שבת כהלכתה').

[עתניאל בן קנז]

מאחר שהאשכול אינו גווע.
אתרום בו חלקי במקרה נוסף בו עסקתי היום

בפסק"ת סי' ח אות ז

אכן כבר כתבו האחרונים להזהיר את ההמונים לעשות "עטיפת ישמעאלים" זו כהוגן, דהיינו שהחלק העליון של הטלית מכסה ראשו ומצחו עד למעלה מהעינים, והחלק האחורי של הטלית יכסה את רוב הגב,

והמקורות ל'אחרונים' שכתבו כן.

עיין בכל זה בארוכה באשל אברהם בושטאטש מהדו"ת סוס"י ט"ז, נימוקי או"ח להגה"ק ממונקאטש זצ"ל סי' זה ובשם מורו הגה"ק משינאוא זי"ע, קצשו"ע סי' ז' סקי"ד, וכ"ה בסידור הרב שא"צ לכסות עד פיו, ובלקט הקמח החדש סק"ח שכן נהג מורו הגאון מאונסדורף זצ"ל בעל באר שמואל, וע"ע שו"ת באר משה ח"ג סי' ה', שו"ת יחו"ד ח"ה סי' א', תשובות והנהגות ח"ב סי' י', וכן הזהיר על כך אא"ז זצ"ל בספרו חלקת יהושע (מאמר ו' אות ו').

העובדא שאא"ז הזהיר על כך, נותנת טעם מדוע יש ל'גייס' כל כך הרבה שמות לצורך הענין.
אולם אבקש מי שיכול לעזור לי
א. היכן מובא ענין זה באשל אברהם בוטשטאש סוס"י טז.
ב. היכן מובא זה בקצש"ע סי' ז' סקי"ד.
ג. נימוקי או"ח אכן האריך בנושא זה. אולם מה שמביא בשם מורו משינווא זה רק לפרט שחלק הטלית יכסה את הגוף, ולא לעיקרי הדברים שכתב שם להאריך, והוא אודות שלא לכסות העינים. [ולכלול את הכל בחדא מחתא, יש בו משום הטעייה].

[מה שנכון נכון]

עיין בכל זה בארוכה באשל אברהם בושטאטש מהדו"ת סוס"י ט"ז, נימוקי או"ח להגה"ק ממונקאטש זצ"ל סי' זה ובשם מורו הגה"ק משינאוא זי"ע, קצשו"ע סי' ז' סקי"ד, וכ"ה בסידור הרב שא"צ לכסות עד פיו, ובלקט הקמח החדש סק"ח שכן נהג מורו הגאון מאונסדורף זצ"ל בעל באר שמואל, וע"ע שו"ת באר משה ח"ג סי' ה', שו"ת יחו"ד ח"ה סי' א', תשובות והנהגות ח"ב סי' י', וכן הזהיר על כך אא"ז זצ"ל בספרו חלקת יהושע (מאמר ו' אות ו').

אולם אבקש מי שיכול לעזור לי
א. היכן מובא ענין זה באשל אברהם בוטשטאש סוס"י טז.
ב. היכן מובא זה בקצש"ע סי' ז' סקי"ד.

א. האש"א מובא בנמוקי או"ח בסוף דבריו, ומשם לקחו הפסק"ת. [ובאמת הוא מדבר על ענין אחר, וראית הנמוקי או"ח ממנו אינה מובנת].
ב. במקום קצוש"ע צ"ל קצות השלחן. מובא ביחו"ד הנ"ל.
[הקצוש"ע ס"ל שעטיפת הישמעאלים היא עד למטה מפיו. ראה ט,י].

ויש להעיר שבבאר משה כתב להדיא שיש למשוך את הטלית עד פיו, ולא יותר - עד החזה. וכ"ה בארץ צבי ס"ג אות ג, ודלא כמ"ש היחו"ד שם בשמם. וכתבתי ע"ז במ"א.

[החתן סופר]

לפני ימים מספר סיפר לי ת"ח אחד שנזקק לעיין בנושא הלכתי, וכדרך העולם נפנה לעיין בפסקי התשובות. אותו תלמיד חכם, כדרכו, לאחר הקריאה בדק לראות את הדברים במקורם, על-פי ההערות שנסמנו בשולי הגיליון.

להפתעתו (?) גילה ש... כמו שבוודאי ניחשתם... במקורות נכתב להפך ממש!

לצערי פרח מזיכרוני כעת הנושא אותו בדק, וכשאזכר אכתוב.

עוד סיפר לי שבפס"ת כתב אודות מגנטים בשבת שכל גדולי הפוסקים כתבו להתיר. ולא היא - החזו"א כידוע כתב להחמיר בזה (וכמדומני שנכתב בזה ב'שמירת שבת כהלכתה').

בסימן רמב הערה 83 כתב שהכרעת הגדולים להתיר כיבוס בער"ש בימינו שיש מכונות כביסה וציין שם לשש"כ פמ"ד ואינו אלא פמ"ב , אח"כ ציין לשו"ת יחוה דעת ח"ז סימן יח, ומתחילה חשבתי כי זה שו"ת יחוה דעת חזן כי ידעתי גם ידעתי שלמרן גדול הדור היו רק שישה חלקים, אבל גם ביחו"ד חזן אין שישה חלקים...ואולי כוונתו לח"ג סימן יח דא עקא ששם עוסק הגרע"י זצ"ל בפסק הידוע שאפשר להפעיל מכונת כביסה לצורך חייל שצריך לחזור מוצ"ש לבסיס והנידון שייך לסימן רנב ושבת יח. ומשם בארה והדברים נכתבו שוב בחזון עובדיה שבת ח"א עמ' קנא, אך לא נכחד כי באמת דעת הגרע"י גם כן להתיר לכתחילה כיבוס במכונת כביסה בער"ש אך דבריו נכתבו בהליכות עולם ח"ג עמ' נא, ושוב נכתבו בחזון עובדיה שבת ח"א עמ' כד. אך מה שסיים הפס"ת הוא הדבר שאינו מדוייק כ"כ, דציין ל-אול"צ ח"ב פט"ז אות א ושם כתב להדיא להתיר רק במקום שיש מכונת ייבוש ובלאו הכי אסור והיה לו לרב פס"ת אחרי שציין להאול"צ לומר שזה בתנאי שיש מכונת ייבוש.

לגבי מגנטים, בסרט תורתו אומנותו על מרן הגריש"א זצ"ל- https://www.youtube.com/watch?v=YX6JHWmZBTg&t=4872s בדקה-1:03:35 נשאל מרן בדבר ואסרו (והדברים צריכים תוספת ביאור..)

[הא לחמא עניא]

כבר הערתי באחד מן הנושאים אודות אמירת "מה טובו" בהתחלת התפילה, שהפסקי תשובות [כמדומני בסי' נ"ד] הביא דעת השל"ה שלא לאומרו כי בלעם אמרו, ובאמת זהו טעות גמור, כי השל"ה הק' בעצמו בחיבורו כותב שכן צריך לומר, אבל מי שאומר שלא לומר זה המהרש"ל בשו"ת סי' ס"ד כותב זאת.
כתבתי בקצרה ותן לחכם ויחכם עוד.

[שש ושמח]

פסקי תשובות הערות סימן תקפא הערה 15
והסליחות הראשון המנהג ברוב קהלות האשכנזים לומר במוצ"ש בחצות ומקורו בלקט יושר לתלמיד התרה"ד שטוב להתחיל במוצ"ש מתוך שמחה של מצוה (ובבגדי שבת) שיש עדיין עונג משב"ק ושמחת התורה שבשבת זמן יותר פנוי ללמוד.

אבל המעיין בלקט יושר יראה שלא דובים ולא יער, וז"ל -

לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד קיח ענין א
כשחל ר"ה ביום ה' נוהגין לעמוד סליחות ביום ראשון שלפניו, משום דצריכין ג' ימים להכנה. מ"ת [=מיהו תימה?], עמוד ביום ב' דהוי נמי ג' ימים לפני ר"ה, וי"ל לעולם עומדין ביום ראשון משום שהוא סמוך לשבת ונהג כל אדם ללמוד בשבת, וכן הוה בימיו, משום דאין לאדם עסקים, וגם יש לו פנאי ללמוד, והביא משל, כשבאו ישראל לא"י רוצה תורה לחגור שק משום כשהיו ישראל במדבר היו פנויים ממלאכה והיו לומדים תורה אבל עתה כל אחד ואחד הולך לכרמו [ואינם לומדים תורה], אמר הקב"ה משל לשתי אחיות ואחת לוקח[ה] לאיש ואין לה בת זוגה כו' כך השיב הקב"ה יש לך בת זוגו ושבת שמו ובשבת הם פנויים ממלאכה והוי לומדים תורה. לכך טוב להתחיל ביום א', כי העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת, וגם מחמת ענג שבת, ואמרינן אין השכינה שורה לא מחמת עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה. לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצוה, וגם הפייט התחיל במוצאי מנוחה.

הרי שהלקט"י [היינו התרוה"ד בדרשתו] לא דן כלל באיזו שעה לומר הסליחות, אלא באיזה יום לאמרם, וע"ז אומר שיש להתחיל ביום א' שהוא סמוך לשבת, וכלשונו "לכך טוב להתחיל ביום א' ", ובודאי אין כוונתו למוצ"ש.
ומה שהוסיף בתוך דברי הלק"י בסוגריים ענין בגדי שבת אין לו זכר בלק"י כלל.
ולשון הפוסקים בכל מקום לקום באשמורת, ולא הוזכר בקדמונים בשום מקום [עד כמה שידוע לי] חילוק בין יום ראשון לשאר ימים.

[מנין]

האם הספר פסקי תשובות נכתב ברצינות?
לא בטוח בכלל!

למה אסור לנסוע באופניים בשבת?

לפי "פסקי תשובות" האיסור נלמד בגזירה שווה "נענוע - נענוע"

אסור להפליג באוניה בשבת כי "מנענע" גופו ועל ידי כך יש להם צער גדול, (כמו שכתוב יחוגו וינועו כשכור), ועל ידי זה יתבטל מעונג שבת

וגם אופניים מנענע את גופו. אמנם אין צער מאותו נענוע. אבל "נענוע" יש כאן.

בדיחה עצובה.

[פלוריש]

זו דווקא לא בדיחה, את הטעם של נענוע כתב החתם סופר בתשובתו על נסיעה ברכבת בשבת.

[ארזי ביתר]

זו דווקא לא בדיחה, את הטעם של נענוע כתב החתם סופר בתשובתו על נסיעה ברכבת בשבת.

ברכבות שבימי החתם סופר, סביר להניח שהיה צער לגוף בנענוע שלהם.

[הצבי]

האם הספר פסקי תשובות נכתב ברצינות?
לא בטוח בכלל!

למה אסור לנסוע באופניים בשבת?

לפי "פסקי תשובות" האיסור נלמד בגזירה שווה "נענוע - נענוע"

אסור להפליג באוניה בשבת כי "מנענע" גופו ועל ידי כך יש להם צער גדול, (כמו שכתוב יחוגו וינועו כשכור), ועל ידי זה יתבטל מעונג שבת

וגם אופניים מנענע את גופו. אמנם אין צער מאותו נענוע. אבל "נענוע" יש כאן.

בדיחה עצובה.

גם מי שלועג לת"ח עוד לא אומר שהוא צודק.
טעם הנענוע בספינה כתב הרי"ף וזה לא כ"כ בדיחה. והחת"ס למד מזה לרכבת. אז נכון שהרכבות של אז התנוענעו יותר אבל זה עדיין לא בגדר בדיחה עצובה.
מה שעצוב זה הלעג שיש כאן לתלמידי חכמים.
מאד מאד עצוב ובכלל לא בדיחה.

[מה שנכון נכון]

החת"ס (ו, צז) לא אסר נסיעה ברכבת בגלל שיש בנענוע שבנסיעתה בטול עונג שבת וע"פ שיטת הרי"ף, אלא משום שע"י הטלטולים אינו יכול לעסוק בעונג שבת כבביתו, וחשיב כטורח בגופו לעסקי חול (ע"ש שדבריו אמורים במי שנוסע לצורך מסחר. וכמדומני שיש שהביאוהו בלא ליתן לב על פרט זה).

ובשו"ע (שא, ב) נפסק שמותר לרוץ ולקפוץ אם זה תענוג.

ומה שנראה לכאורה מציוני הפסק"ת (בר"ס רמח) שאת האיסור לנסוע באופנים משום נענוע כתב הכה"ח בסי' תד סק"ח, אינו נכון. (וצריך לדחוק שהביאו רק כעדות על המנהג).

וחידוש גדול מזה כתב שם הפסק"ת, שכיון שפשט המנהג בכל ישראל שלא לנסוע באופניים, שוב הוי הנוסע עובר באיסור תורה שעושה שבתו כחול. (וכן הדין בכל עובדין דחול?).

[מנין]

טעם הנענוע בספינה כתב הרי"ף וזה לא כ"כ בדיחה. .

ברור שזה לא בדיחה. הרי"ף כתב שהנענוע גורם לביטול עונג שבת, בעיקר בגלל הפחד (וכתב שאחרי כמה ימים כבר אין פחד) וזה דבר ידוע ומפורסם שטלטול הספינה הוא צער גדול.

טעם הנענוע בספינה כתב הרי"ף וזה לא כ"כ בדיחה. והחת"ס למד מזה לרכבת. אז נכון שהרכבות של אז התנוענעו יותר אבל זה עדיין לא בגדר בדיחה עצובה.

איפה ראית בחתם סופר שהנענוע של הרכבת מבטל עונג שבת? והיכן ראית שהוא למד זאת מדברי הרי"ף? בדיוק הפוך: החת"ס כתב לחלק בין ספינה לרכבת.

הא לך לשונו של החת"ס:
"ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וא"כ מאין הרגילים וצריך לומר דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח מה שא"כ בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגליך ואינו שובת והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו ולפ"ז היינו דוקא בספינה שיושב בקתדרא ואינו מתקרב במעשה גופו ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפציך כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י.

גם מי שלועג לת"ח עוד לא אומר שהוא צודק.
מה שעצוב זה הלעג שיש כאן לתלמידי חכמים.
מאד מאד עצוב ובכלל לא בדיחה.

מאוד עצוב. נכון. אבל אין כאן לעג לתלמיד חכם, אלא לעג על דבריו ועל ספרו.

וראוי מאוד לפרסם שאין לסמוך על ספר זה כלל וכלל.

[הצבי]

טעם הנענוע בספינה כתב הרי"ף וזה לא כ"כ בדיחה. .

ברור שזה לא בדיחה. הרי"ף כתב שהנענוע גורם לביטול עונג שבת, בעיקר בגלל הפחד (וכתב שאחרי כמה ימים כבר אין פחד) וזה דבר ידוע ומפורסם שטלטול הספינה הוא צער גדול.


איפה ראית בחתם סופר שהנענוע של הרכבת מבטל עונג שבת? והיכן ראית שהוא למד זאת מדברי הרי"ף? בדיוק הפוך: החת"ס כתב לחלק בין ספינה לרכבת.

הא לך לשונו של החת"ס:
"ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וא"כ מאין הרגילים וצריך לומר דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח מה שא"כ בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגליך ואינו שובת והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו ולפ"ז היינו דוקא בספינה שיושב בקתדרא ואינו מתקרב במעשה גופו ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפציך כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י.

החת"ס כותב להדיא שניענוע הרכבת מבטל עונג שבת. [נכון שהוא כותב גם ענין ההתקרבות למסחרו אבל גם את ענין העונג שבת.]
וראה גם בשו"ת לבושי מרדכי (אורח חיים מהדורה תליתאי סימן מ"ז) שהביא את החת"ס וז"ל: ועוד הא שם בחתם סופר כתב לחלק בין ספינה לעגלות ההולכים ע"י קיטור (דאמפף וועגען), דבספינה יושב במנוחה בחדרו כמו בביתו, משא"כ באייזענבאה"ן אינו שובת וגופו נע ונד וטורח לעלות ולירד ועובדא דחול וכיו"ב.

[מנין]

טעם הנענוע בספינה כתב הרי"ף וזה לא כ"כ בדיחה. .

ברור שזה לא בדיחה. הרי"ף כתב שהנענוע גורם לביטול עונג שבת, בעיקר בגלל הפחד (וכתב שאחרי כמה ימים כבר אין פחד) וזה דבר ידוע ומפורסם שטלטול הספינה הוא צער גדול.


איפה ראית בחתם סופר שהנענוע של הרכבת מבטל עונג שבת? והיכן ראית שהוא למד זאת מדברי הרי"ף? בדיוק הפוך: החת"ס כתב לחלק בין ספינה לרכבת.

הא לך לשונו של החת"ס:
"ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וא"כ מאין הרגילים וצריך לומר דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח מה שא"כ בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגליך ואינו שובת והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו ולפ"ז היינו דוקא בספינה שיושב בקתדרא ואינו מתקרב במעשה גופו ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפציך כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י.

החת"ס כותב להדיא שניענוע הרכבת מבטל עונג שבת. [נכון שהוא כותב גם ענין ההתקרבות למסחרו אבל גם את ענין העונג שבת.]
וראה גם בשו"ת לבושי מרדכי (אורח חיים מהדורה תליתאי סימן מ"ז) שהביא את החת"ס וז"ל: ועוד הא שם בחתם סופר כתב לחלק בין ספינה לעגלות ההולכים ע"י קיטור (דאמפף וועגען), דבספינה יושב במנוחה בחדרו כמו בביתו, משא"כ באייזענבאה"ן אינו שובת וגופו נע ונד וטורח לעלות ולירד ועובדא דחול וכיו"ב.

אז גם הלבוש מרדכי לא הבין את החתם סופר. החת"ס כתב שבגלל שהוא נע הוא לא יכול "לעסוק בעסקי שבת". לא שעצם הנענוע הוא ביטול עונג שבת.
אבל, מה הקשר לעניינינו?? באופניים יש ביטול עונג שבת בגלל הנענוע??

[סגי נהור]

אז גם הלבוש מרדכי לא הבין את החתם סופר. החת"ס כתב שבגלל שהוא נע הוא לא יכול "לעסוק בעסקי שבת". לא שעצם הנענוע הוא ביטול עונג שבת.
אבל, מה הקשר לעניינינו?? באופניים יש ביטול עונג שבת בגלל הנענוע??

לשון החת"ס אינה חתוכה ואפשר בהחלט להבין בדבריו שעצם הנענוע הוא ביטול עונג שבת, אם כי אינו מוכרח.

[קראקובער]

גזירת הכתוב?! ברור שאין קשר וכמו שהביאו למעלה:

ובשו"ע (שא, ב) נפסק שמותר לרוץ ולקפוץ אם זה תענוג

.

[לבי במערב]

אז גם הלבוש מרדכי לא הבין את החתם סופר. החת"ס כתב שבגלל שהוא נע הוא לא יכול "לעסוק בעסקי שבת". לא שעצם הנענוע הוא ביטול עונג שבת.
אבל, מה הקשר לעניינינו?? באופניים יש ביטול עונג שבת בגלל הנענוע??

ובנסיעה באופניים כן "אפשר לעסוק בעסקי שבת"?!
זה גרוע עוד יותר מברכבת, ששם - בסופו של דבר - הוא יושב ללא תנועה, משא"כ באופניים שהוא עצמו מנהיגם, ופשיטא שב"עסקי שבת" אינו עוסק.

[סגי נהור]

אז גם הלבוש מרדכי לא הבין את החתם סופר. החת"ס כתב שבגלל שהוא נע הוא לא יכול "לעסוק בעסקי שבת". לא שעצם הנענוע הוא ביטול עונג שבת.
אבל, מה הקשר לעניינינו?? באופניים יש ביטול עונג שבת בגלל הנענוע??

ובנסיעה באופניים כן "אפשר לעסוק בעסקי שבת"?!
זה גרוע עוד יותר מברכבת, ששם - בסופו של דבר - הוא יושב ללא תנועה, משא"כ באופניים שהוא עצמו מנהיגם, ופשיטא שב"עסקי שבת" אינו עוסק.

אין שום איסור לא לעסוק בעסקי השבת זמן מה במשך השבת. גם כשאדם הולך ברגל, אגב, הוא לא יכול לעסוק בעסקי שבת (ואדרבה, אם יסע באופניים תתקצר דרכו). כפשוט דברי החת"ס מכוונים לאדם שמבלה את השבת כולה ברכבת, ואין לזה שום קשר לאופניים.

[הצבי]

שו"ת ציץ אליעזר חלק א סימן כא
(כ"ד) בספר משפטי עוזיאל לידידי הראש"ל הרב הראשי לא"י הגרב"צ עוזיאל שליט"א חאו"ח (סי' ט') ראיתי שכותב שחידוש זה של הח"ס לאסור רכיבה בקרון משום שגופו נע ונד. הוא נסתר ממ"ש רמ"א /או"ח/ (סי' ש"ה סעי' י"ח): אסור לישב ע"ג קרון שאינו יהודי מנהיגו בשבת משום שמשתמש בבהמה גם שלא יחתוך זמורה, לדברי הח"ס היה לו לומר גם טעם זה דאינו שובת בגופו כיון שהוא נע ונד. ע"כ.
והנה מלבד מה שאין בזה כדי לסתור דברי הח"ס דהא הרי זהו חידוש הדין של הח"ס עפ"י יסוד המכילתא והרמב"ן, [ואנו הוספנו למעלה עוד מקורות לזה].

(כ"ז) וכן מהאמור ומדובר עד כה. נראה פשוט שאסור לנסוע בשבת או יום טוב באופנים אפי' בתוך התחום מג' טעמים. (א) גזירה שמא יצא חוץ לתחום. (ב) משום עובדין דחול דיש בזה עשה של תורה כנ"ל בשם הרמב"ן וח"ס. (ג) נוסף לזה יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא. שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל ויבוא לתקן אותו במילוי אויר בגומי וכדומה. ופשוט. זהו הנלפענ"ד בעהי"ת.

[מנין]

שו"ת ציץ אליעזר חלק א סימן כא
(כ"ד) בספר משפטי עוזיאל לידידי הראש"ל הרב הראשי לא"י הגרב"צ עוזיאל שליט"א חאו"ח (סי' ט') ראיתי שכותב שחידוש זה של הח"ס לאסור רכיבה בקרון משום שגופו נע ונד. הוא נסתר ממ"ש רמ"א /או"ח/ (סי' ש"ה סעי' י"ח): אסור לישב ע"ג קרון שאינו יהודי מנהיגו בשבת משום שמשתמש בבהמה גם שלא יחתוך זמורה, לדברי הח"ס היה לו לומר גם טעם זה דאינו שובת בגופו כיון שהוא נע ונד. ע"כ.
והנה מלבד מה שאין בזה כדי לסתור דברי הח"ס דהא הרי זהו חידוש הדין של הח"ס עפ"י יסוד המכילתא והרמב"ן, [ואנו הוספנו למעלה עוד מקורות לזה].

(כ"ז) וכן מהאמור ומדובר עד כה. נראה פשוט שאסור לנסוע בשבת או יום טוב באופנים אפי' בתוך התחום מג' טעמים. (א) גזירה שמא יצא חוץ לתחום. (ב) משום עובדין דחול דיש בזה עשה של תורה כנ"ל בשם הרמב"ן וח"ס. (ג) נוסף לזה יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא. שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל ויבוא לתקן אותו במילוי אויר בגומי וכדומה. ופשוט. זהו הנלפענ"ד בעהי"ת.

וע"כ צריך לומר שגם הרב עוזיאל וגם הרב ציץ אליעזר לא ראו החת"ס בספר אלא סמכו על ציטוטים.
החת"ס לא כתב שאסור רכיבה משום שגופו נע ונד. וברוכב על בהמה לא שייך טעם החת"ס כי אינו שונה ממהלך ברגלו וכמ"ש בטוטו"ד הרב סגי נהור
ולא כתב משום עובדין דחול.

[חיים סגל]

בסימן רנ"ז כתב הרמ"א [בשם התוס'] שמותר להטמין בסלעים אף שהם מוסיפים הבל - הואיל ולא שכיח שיטמינו בהם לא היו בכלל גזירת חז"ל, שאין גוזרים במה דלא שכיח, וכתב בפס"ת בריש הסימן בהערה, שיתכן לפי"ז שמותר כיום להטמין בכל דבר המוסיף הבל, כיון שלא שכיח כיום כלל הטמנה בדברים אלו.
ולענ"ד אלו דברים שאינם ראויים להאמר כלל וכלל! שהתוס' דיברו לענין סלעים שחז"ל עצמם החריגו מכלל גזירתם הואיל ולא היה שכיח להטמין בהם, אבל שאנו נלך ונתיר הטמנה בחול ומלח וכדו' המפורשים בשו"ע לאיסור - הואיל וכבר אין שכיח להטמין בהם?
והרי בדרך זו אפשר להתיר עשרות גזירות חז"ל - הואיל וכעת לא שכיח טעם הגזירה?

[מנין]

ולענ"ד אלו דברים שאינם ראויים להאמר כלל וכלל! והרי בדרך זו אפשר להתיר עשרות גזירות חז"ל - הואיל וכעת לא שכיח טעם הגזירה?

למה אין ראוי להאמר? גם תוס' אמרו דבר דומה. שבזמנינו שלא בקיאים בתיקון כלי שיר, אין איסור של ריקוד. (ביצה ל. ד"ה אין מטפחין)
אמנם אתה צודק שלא קי"ל להלכה כתוס' אלא קיי"ל שמה שגזרו ולא ביטלו את הגזירה עדיין אסור. (שו"ע של"ט ג)

[חיים סגל]

ולענ"ד אלו דברים שאינם ראויים להאמר כלל וכלל! והרי בדרך זו אפשר להתיר עשרות גזירות חז"ל - הואיל וכעת לא שכיח טעם הגזירה?

למה אין ראוי להאמר? גם תוס' אמרו דבר דומה. שבזמנינו שלא בקיאים בתיקון כלי שיר, אין איסור של ריקוד. (ביצה ל. ד"ה אין מטפחין)
אמנם אתה צודק שלא קי"ל להלכה כתוס' אלא קיי"ל שמה שגזרו ולא ביטלו את הגזירה עדיין אסור. (שו"ע של"ט ג)

א. כמובן שיש הבדל בין 'ראשון' שאומר זאת לפס"ת.
ב. לעצם הענין, אין עיקר כוונתי לגוף המושג לבטל תקנות שלא שייך החשש, שזה פשוט שלא ייאמר בלא מקורות בראשונים, וגם הפס"ת עצמו לא מתיימר לומר זאת, ורק כאן בהטמנה נתלה על כך שהרמ"א עצמו כותב שבסלעים מותר הואיל ולא שכיח, וכאן באה הערתי שהפס"ת מפרש דברי הרמ"א כביכול כל מה שלא שכיח מותר, בשעה שהרמ"א כותב שמה שלא היה שכיח בעת תקנת חז"ל וחז"ל עצמם החריגו מהתקנה כמפורש בגמרא ב"ב [עפ"י פירוש התוס'] זה מותר. ועל כך עיקר תמהתי איך אפשר כך להוציא מדברי רמ"א יסוד שלא נכון כלל ועיקר לענ"ד

[אוצר החכמה]

כמובן שגם לזה התכוון חיים סגל שסו"ס לא נפסק.
אבל בכלל אין לזה שייכות לכאן כי הרי סברת תוספות שבטל הטעם לא שייכת כאן כי למה לא נגזור בהטמנה בדבר המוסיף הבל אטו שיטמין בגחלים ויחתה בהם ואינו דומה כלל לכלי שיר שסברת תוספות היא שהשתנה המצב ואין לחשוש לאיסור.

ואם סברתו היא כי היום אנשים משתמשים בגז ולא בבישול בגחלים (שזה לא מה שהביא חיים סגל וגם זה אינו דומה לתוספות כ"כ) אינו נכון כי גם היום אנשים מכינים על האש וממילא הדבר אפשרי.


ומה שהביא מסלעים צודק חיים סגל ששם הכוונה שלא היה בכלל הגזירה ותו הלא המ"ב שם ביאר שזה דווקא בדבר שיש חיסרון בהטמנה בו.

[מנין]

אתה צודק

[עקביה]

למה אין ראוי להאמר? גם תוס' אמרו דבר דומה. שבזמנינו שלא בקיאים בתיקון כלי שיר, אין איסור של ריקוד. (ביצה ל. ד"ה אין מטפחין)
אמנם אתה צודק שלא קי"ל להלכה כתוס' אלא קיי"ל שמה שגזרו ולא ביטלו את הגזירה עדיין אסור. (שו"ע של"ט ג)

בלי קשר לדיון. לידיעה בעלמא:

ערוך השולחן אורח חיים סימן שלט
סעיף ט
ולענ"ד נראה טעם פשוט דסיפוק וריקוד שלנו לא נאסרה מעולם דבזמן חז"ל היה זה בעת שמזמרים בכלי שיר והיו מטפחים ומספקים ומרקדין ע"פ סדר השיר וכן משמע בירושלמי אבל עכשיו אין זה כלל בעת שמזמרים בכלי שיר אלא בעת ששוררים בפה שירי שמחה מטפחים כף אל כף טיפוח בעלמא ולא ע"פ סדרי השיר והך דסיפוק כף על ירך לא נודע לנו כלל וגם הריקוד בעת השמחה אינו כריקוד שלהם בסדר כרקודי נשים אלא מרקדים בלא סדרים ואין כאן גדר שמא יתקן כלי שיר דאין להם שייכות זה לזה כלל ולא על זה גזרו חכמים ולכן גם בשמחת תורה שמרקדים ומטפחים לפני הס"ת וי"א הטעם דלכבוד התורה מותר לרקד [מג"א סק"א] וקשה בעיני לבטל שבות דרבנן מפני זה אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דאין זה הריקוד והטיפוח שאסרו חכמים וכמה פעמים ראינו שגדולים מטפחים בידם בעת שמחה [ובזה א"ש גם האצבע צרדה בליל יום הכיפורים אצל הכהן הגדול אפילו אם לא נאמר מטעם דאין שבות במקדש וגם לא הוי קול כלי שיר כמ"ש המג"א סק"ב]:

[אוצר החכמה]

בריקוד שמעתי לטעון שכיוון שכל האיסורים הם בעצם משמיע קול (ושיטת הירושלמי שאפילו לא בדרך שיר אסור) איסור ריקוד שאסרו חז"ל הוא כאשר רוקעים ברגלים להשמעת קול. אבל בטיפוח קולתו של הערוך השולחן תמוהה דהלא מטפחים לפי הקצב ולמה שיאסרו דווקא בטיפוח מיוחד ומתוכנן.
ועל אצבע צרידה כמדומני שכבר דן בתרומת הדשן אם הוא משום אין שבות במקדש.

[מנין]

בריקוד שמעתי לטעון שכיוון שכל האיסורים הם בעצם משמיע קול (ושיטת הירושלמי שאפילו לא בדרך שיר אסור) איסור ריקוד שאסרו חז"ל הוא כאשר רוקעים ברגלים להשמעת קול.

ראיה ברור לכך מקידוש לבנה: כשם שאני רוקד כנגדך. ובנוסח הספרדים "ירקדו כנגדי להזיקני", והיינו רקיעה ברגלים (כאדם המנסה להבהיל חתול) שללבנה אפשר רק לרקוע מולה ברגליים, לאיים עליה, אך לא לעשות לה כלום, כך כל אויבי יוכלו רק לאיים עלי ולא לנגוע בי לרעה. ואילו לפי פירוש המילה "ריקוד" בלשוננו, אין לזה שום מובן.
וראיה נוספת שמעתי, מהכתוב בקהלת: עת ספוד ועת רקוד. "ספוד" זה טפיחה בידים על החזה כנאמר בישיעיהו לב יב. ו"רקוד" זה טפיחה ברגל. ואילו לפי פירוש ריקוד בלשוננו, אין הנגדה בין ספוד לרקוד.
וראוי לפתוח על כך אשכול נפרד.

[אוצר החכמה]

יפה. לא שמעתי פירוש זה עד היום. ולפי זה הכוונה ואיני יכול ליגע בך פירושו להזיקך. מה שבלאו הכי עיקר הכוונה ולא על נגיעה בעלמא, ועוד סיבה אע"פ שאין צריך לזה לטעות של אלה שהרעישו על זה כשנחת אדם על הירח.

[עקביה]

העה"ש הבין שרק טיפוח המשמש ככלי בין שאר כלי השיר (ונעשה, כנראה, במקצועיות הדרושה) נאסר, אבל טיפוח להשמעת קול, גם כשהוא מלווה שירה בפה, לא נאסר, שכן אינו משמש תחליף לכלי שיר.

[מנין]

העה"ש הבין שרק טיפוח המשמש ככלי בין שאר כלי השיר

רש"י בביצה לו: פירש:
אין מטפחין - ביד.
ואין מספקין - על ירך.
ואין מרקדין - ברגל (ומרש"י זה, אגב, עוד הוכחה למה שכתבתי לעיל שריקוד הוא השמעת קול ולא מעגלים, כי רש"י לא כתב שזה שונה מטיפוח וסיפוק, אלא רק שזה ברגל)

[עקביה]

העה"ש הבין שרק טיפוח המשמש ככלי בין שאר כלי השיר

רש"י בביצה לו: פירש:
אין מטפחין - ביד.
ואין מספקין - על ירך.
ואין מרקדין - ברגל

העה"ש מעולם לא חשב אחרת. אבל הוא מסביר שהכוונה היא למין טיפוח וסיפוק מקצועיים המשתווים לכלי שיר (כלומר לתוף).

[אפרקסתא דעניא]

לכן טפיחה על גבי נפה והקפצת הקמח המתנפה נקראות ריקוד.

[הצבי]

וע"כ צריך לומר שגם הרב עוזיאל וגם הרב ציץ אליעזר לא ראו החת"ס בספר אלא סמכו על ציטוטים.
החת"ס לא כתב שאסור רכיבה משום שגופו נע ונד. וברוכב על בהמה לא שייך טעם החת"ס כי אינו שונה ממהלך ברגלו וכמ"ש בטוטו"ד הרב סגי נהור
ולא כתב משום עובדין דחול.

וע"כ צריך לומר שמה שהם כתבו זה בדיחה עצובה. והמשכיל יבין.

[הצבי]

וחידוש גדול מזה כתב שם הפסק"ת, שכיון שפשט המנהג בכל ישראל שלא לנסוע באופניים, שוב הוי הנוסע עובר באיסור תורה שעושה שבתו כחול. (וכן הדין בכל עובדין דחול?).

ז"ל החת"ס בתשובה: והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו

[אוצר החכמה]

לא כתבת את מקום דברי החת"ס ואני לא יודע לכן למה התכוון הוא. אבל הרמב"ן דיבר על דבר שהוא מעשי חול בעצם כמו מוציא אבנים ועוסק במלאכתו ממש רק אין בזה מלאכה. מאן יימר שעובדין דחול מחמת שלא נהגו גם נופל בגדר הזה.

[מעט דבש]

זה לשון הרמב"ן (ויקרא כג, כד):

ונראה לי שהמדרש הזה לומר שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי"ט אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן, והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה, לכך אמרה תורה "שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח. וזהו פירוש טוב ויפה:

וזה לשונו של החתם סופר בענין הרמב"ן:

שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן צז

ברם דא צריך על עיקור /עיקר/ הפלגת הספינה דנוהגי' להיתרא אפי' לשוקי בראי באמרם כי עסק מצוה הוא לפקח על עסקי מזונותיו ולכאורה צריך עיונא הא אין מחשיכין על התחום כ"א לפקח על עסקי מת וכלה אעפ"י שהולך בהיתר גמור בתוך התחום ורק הואיל ועושה מעשה בגופו והולך להיות מוכן לערב להביא פירות וכדומה אסור והוא בכלל ממצוא חפציך ודבר דבר שאסור מדברי קבלה.

ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וא"כ מאין הרגילים וצריך לומר דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח מה שא"כ בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגליך ואינו שובת והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו ולפ"ז היינו דוקא בספינה שיושב בקתדרא ואינו מתקרב במעשה גופו ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפציך.

[הצבי]

לא כתבת את מקום דברי החת"ס ואני לא יודע לכן למה התכוון הוא. אבל הרמב"ן דיבר על דבר שהוא מעשי חול בעצם כמו מוציא אבנים ועוסק במלאכתו ממש רק אין בזה מלאכה. מאן יימר שעובדין דחול מחמת שלא נהגו גם נופל בגדר הזה.

בשו"ת ציץ אליעזר ח"א סכ"א כתב: כן מהאמור ומדובר עד כה. נראה פשוט שאסור לנסוע בשבת או יום טוב באופנים אפי' בתוך התחום מג' טעמים. (א) גזירה שמא יצא חוץ לתחום. (ב) משום עובדין דחול דיש בזה עשה של תורה כנ"ל בשם הרמב"ן וח"ס. (ג) נוסף לזה יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא. שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל ויבוא לתקן אותו במילוי אויר בגומי וכדומה. ופשוט. זהו הנלפענ"ד בעהי"ת.

[אוצר החכמה]

הרב מעט דבש הביא את דברי החת"ס. ודווקא דבריו נראים כמו שהבנתי אני שמדובר שעוסק במסחרו כימות החול. כך שאמנם בצי"א אומר כן, אבל מדברי החת"ס בפשטות לא מוכח כן.

[מעט דבש]

יש לציין עוד מקום שבו דן החת"ס בדברי רמב"ן אלו:

שו"ת חתם סופר חלק ה - השמטות סימן קצה

אי נושא ונותן בחנותו בכלל מחלל שבת ויו"ט הוא הרי הוא ככל מחללי שבת באיסורי' הכתובי' בקרא כמ"ש הרמב"ן פ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה ע"ש וז"ל הרמב"ן שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב אפי' מדברי' שאינן מלאכה לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהי' השוק מלא לכל מקח וממכר ויהי' החנות פתוח והחנוני מקיף והשולחנים על שולחנים והזהובים לפניהם ויהי' הפועלי' משכימי' למלאכתן ומשכירים עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן והותרו הימים הטובים האלו ואפי' השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה לכך אמרה תורה שבתון שיהי' יום שביתה ומנוחה ולא יום טורח מלאכה וכן מורה לשון רמב"ם פרק כ"א מהלכו' שבת ע"ש:

והוא מקרא מפורש בנחמי' קפיטל י"ג [ועמ"ש חי' רשב"א פ"ק דיבמו' בשם מורי רבינו יונה דבלאו דמחמר לית בי' עשה דשבות אלא במלאכה דאית בי' חיוב מיתה ע"ש אין זה סתירה לדרמב"ן דרמב"ן מיירי ממלאכת של טורח ואותן אין בהם אלא עשה ואמנם אותן שהי' במקדש ואינן של טורח וחייבים עליהם סקילה אותן ישנם גם כן בכלל עשה דשבות ומהנך ממעט רבינו יונה מחמר אבל אם יש בו טורח ומניעת מנוחה פשיטא כדברי רמב"ן] בימים ההם ראיתי ביהודה וגו' והצירים ישבו בה מביאים דג וכל מכר ומוכרים לבני יהודה וירושלים ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת הלא כה עשו אבותיכם ויבא אלוקינו עלינו את כל הרעה הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת ואומרה ויסגרו הדלתות וגו' וילינו הרוכלים ומוכרי כל ממכר מחוץ לירושלים פעם ושתים ואעידה בם ואומרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההוא לא באו בשבת ואומרה ללוים אשר יהי' מטהרים ובאים ושומרים השערים לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלקי וחוסה עלי כרוב חסדיך ע"כ דברי נחמי' הרי קמן דיושב בחנות ומוכר ולוקח הוא מחלל שבת במה שכ' בפירוש האמנם נמצא בדברי חכמי התלמוד מקח וממכר בשבת אסור מדרבנן ועיי' תי"ט משנה וי"ו פ"ג דביצה והיינו באקראי ליקח דבר מחבירו דבר מאכל או שום דבר בארעי ואקראי זה אינו בכלל דברי נחמי' הנ"ל ואסרוהו התלמודים אבל הקובע מו"מ ופותח חנותו בשבת ושוכר ומשכיר הרי הוא מחלל שבת בפרהסיא.