החפץ חיים הקפיד שלא לשלם לפועל לפני שגמר מלאכתו?

[גם זו לטובה]

הגר"א וייס כתב:

והנה ראיתי מובא שהחפץ חיים הקפיד שלא לשלם לפועל לפני שגמר מלאכתו, כדי לקיים את מצות העשה דביומו תתן שכרו. ואם נכונים הדברים יש ללמוד מהם דהמשלם לפועל לפני גמר מלאכתו מפסיד שכר מצות עשה זו.

וכך שמעתי שהגרי"ש אלישיב הורה שלא לשלם לנהג מונית לפני גמר הנסיעה מטעם זה, דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, המשלם לפני גמר הנסיעה אינו מקיים מצוה.

אשמח לדעת האם יש מקורות מוסמכים שאכן כך הורו הח"ח והגריש"א

[פרי יהושע]

באופן כללי יש לדון אי יש עניין לחזר אחר מצות ובפרט של בן אדם לחבירו, או שרצון התורה מתקיים בכך שמקיים המצווה.

ובכלל יש לדון אי יש לכוון למצווה בבן אדם לחבירו או שכיון והאדם נברא עפ"י התורה א"צ לו לכוון אלא יעשה כמו שנברא.
בחיי אדם כתוב שצריך לכוון בשמונה פרקים לרמב"ם משמע שא"צ לכוון, וכבר הבאנו זאת בעבר כאן איני זוכר היכן.

[עושה חדשות]

על הגריש"א הא לך ב' הכחשות:

נספר תהלתך.PDF

(161.67 KiB) הורד 250 פעמים

דברי שמואל.PDF

(180.78 KiB) הורד 237 פעמים

ובקצרה, הרי כ' הריטב"א "כי נפש רעה מי שמצמצם עד הלילה ומאריך הזמן לבעל חובו".

[אוצר החכמה]

לא הבנתי למה מי שמשלם לפני גמר הנסיעה לא קיים ביומו תתן שכרו? וכי נשאר חייב לו? וודאי שלא, וכשגמר מלאכתו שאז חל החיוב נחשב מה שכבר שילם לו לפוטרו ולמה לא ייחשב ששילם לו באותו היום, אלא מתי?

[עזריאל ברגר]

לא הבנתי למה מי שמשלם לפני גמר הנסיעה לא קיים ביומו תתן שכרו? וכי נשאר חייב לו? וודאי שלא, וכשגמר מלאכתו שאז חל החיוב נחשב מה שכבר שילם לו לפוטרו ולמה לא ייחשב ששילם לו באותו היום, אלא מתי?

במילים אחרות:
המשכורת היא כהלוואה אצל השכיר, ועל כל מכוש ומכוש הוא זוכה במחילת חלק מן ההלוואה.

[עוד יהודי]

ובקצרה, הרי כ' הריטב"א "כי נפש רעה מי שמצמצם עד הלילה ומאריך הזמן לבעל חובו".

לא הבנתי, הריטב"א מדבר אחר גמר המלאכה, אלא שאינו חייב לשלם מיד אלא רשאי להמתין עד סוף היום וע"ז קאי הריטב"א [כך נראה מהציטוט עכ"פ]. אבל אינו שייך למי שמשלם לפני החוב.

[עושה חדשות]

האדר''ת - ביומו תתן שכרו.png (45.44 KiB) נצפה 2542 פעמים

[עזריאל ברגר]

האדר''ת - ביומו תתן שכרו.png

יפה.
ועדיין איכא לאוקומי דברי הבעה"ט כשעושה כך שלא מדעת הפועל.
אבל מדעתו ומרצונו של הפועל, ובוודאי כשזה להנאתו - לא בזה דיבר רבינו.

[ישנו]

לא הבנתי למה מי שמשלם לפני גמר הנסיעה לא קיים ביומו תתן שכרו? וכי נשאר חייב לו? וודאי שלא, וכשגמר מלאכתו שאז חל החיוב נחשב מה שכבר שילם לו לפוטרו ולמה לא ייחשב ששילם לו באותו היום, אלא מתי?

במילים אחרות:
המשכורת היא כהלוואה אצל השכיר, ועל כל מכוש ומכוש הוא זוכה במחילת חלק מן ההלוואה.

ממש לא, כאשר משלמים בתחילת המלאכה כל המשכורת היא תשלום מראש, ובמקום שתשתלם השכירות בסוף היא משתלמת בתחילה, כש"כ הראשונים בכ"מ, עי' למשל ר"י מגאש ב"ב פ"ז.
(בלי להיכנס לגוף הנושא שפשוט שהמצווה היא שיהיה לפועל שכר מיד בגמר מלאכה, וכ"ש שעדיף טפי אם קיבל עוד לפני המלאכה).