◆ חיפוש מקור ◆

[חקר]

בהגדש"פ שמחת הרגל לבעל החיד"א זי"ע בפיסקת 'הא לחמא עניא' מביא בשם רבינו בחיי שסיבת גלות ישראל במצרים מחמת מניעת קיום מצות צדקה, יגעתי ולא מצאתי הפתח היכן כותב כך רבינו בחיי, אודה מאד לכל שיש בידו לסייע.

[חקר]

כמעט שמצאתי את שאהבה נפשי בספר אחד שראה לנכון להראות מקום השמועה, אבל נכזבתי למאד! [ראו בהערה 7].

[קולמוס הסופר]

בס"ד
הכי קרוב שמצאתי ברבינו בחיי עה"ת בראשית ט"ו י"ג: ארבע מאות שנה. טעם המספר הזה בגלות מצרים לא נודע, ואחת ממפרשי התורה אין מגיד ואין משמיע בזה דבר.
אמנם אם תדקדק תמצא כי המספר הזה נזכר ברוב המקומות אצל עין הרע, כי "עין רע" מספרו ארבע מאות, ואות תי"ו תכלית כל האותיות, וכן עין הרע תכלה הכל, ולפי שנתוסף באברהם אות ה"א שהיא מדת הדין, לכך שלטה בו עין הרע שהוא מכח הדין שנגזר על זרעו להשתעבד ארבע מאות שנה, כמספר עי"ן הר"ע לפי ששלטה בו עינו של שטן, וזהו שאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, כלומר זרעך הנולד מבין שני ההי"ן שהם מדת הדין, ושלטה בו עין הרע שהוא מכח הדין, לכך, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה.

[חקר]

ר' קולמוס, ייש"כ על המאמץ, אבל זה לא זה.

[הוד_והדר]

שוב מתוך כתה"י שאני עסוק בו
וכן מפורש בענין יהושע כהן גדול דכתיב ביה: 'והוא לבוש בגדים צואים', 'בגדים' לשון רבים - א', היה על כי הניח לבניו לישא נשים נכריות, עם כי פחותות מבנות שלש שנים היו (*). ב', שפעם אחד נאנס ולא לבש ציצית (*). והשם יתברך שידע אנסו, צוה להסיר הבגדים צואים ההם מעליו ולהלבישו מחלצות - הם הבגדים מהמצות שהניח לעשות לאנסו

עד כאן

א. איפה יש לנו מקור שהנשים נכריות היו פחות מבנות ג' שנים?
ב. איפה איתא שפעם אחת נאנס יהושע כה"ג ולא לבש ציצית?

תודה לכל המסייעים

[זרח]

שמעתי מדרש ואני מחפש מקורו.

שמשה רבינו ראה איך חיה גדולה רוצה לטרוף חיה או עוף קטנה, והבריח אותה והחיה הגדולה היתה עצובה כי לקחו ממנה מזונתיה, ולכן משה רבינו נתן לה מבשרו.

האם יש מקור לזה?

[סיפרון]

כתב ר' ברכיה ברך שפירא בספרו זרע ברך על ברכות (פפד"מ ת"ק לערך) דף יט ע"ב וג': "ואיתא במדרש יעקב - אלו בנים קטנים, וישראל - אלו גדולים... ולהקדמה הנ"ל בשם המדרש דמלת יעקב בנים הקטנים, (הערוני) [העירתני] זוגתי הראשונה הצנועה המלומדת ומושלמת בכל המעלות ומידות טובות שמנו החכם ונביא באשת חיל, ושמה מרת חיי', נשמתה בגן עדן, ה"ה בת המופלא ומופלג הרבני מ' אברהם כ"ץ מקלימנטוב, שקראה המדרש הנ"ל בספר צאינה וראינה על החורבן, וכתוב שם הקדמה הנ"ל, (ושאלוני) [ושאלתני] למה מכונה בנים קטנים בשם יעקב, ולא אוכל להשיב לה טעם נכון, וכל מה שאמרתי לה לא נכנס באזניה. והנה סוף שתי תיבות זו אות ק"ב, יש לומר שהוא ראשי תיבות ב'נים ק'טנים, אבל תחילת שתי אותיות לא ידעתי לפרש רמז על בנים קטנים לפי המדרש הנ"ל...".
היכן המאמר הנ"ל מופיע בספר "צאינה וראינה" במהדורות ישנות אשר נדפסו קודם שנת ת"ק?
זכר לדבר יש במהדורה מתורגמת שהודפסה בבני ברק תשל"ה, בהפטרת ויקרא, אך פיסקא זו שבמהדורה המתורגמת אינה בכששה דפוסים אשר נדפסו עד שנת ת"ק.

[תוכן]

צאינה וראינה עבר עריכות מעריכות שונות. ובכדי לדעת סדר בהוצאות השונות צריך לשוחח עם בער קוטלרמן.

[אבא יודן]

ע"ע בתרגום איוב ג יח

[שברי לוחות]

בשפתי צדיק פרשת ואתחנן אות לח
לכך לא הוצרכו למשכן קודם החטא, שלבבות ישראל היה המשכן, וכן נמצא במדרש
לאיזה מדרש כוונתו?

[שבע]

הדברים ידועים בכמה ספרים (אלשיך ועוד)
על הפסוק ''אהל שכן באדם''
וכן על פסוק ''ושכנתי בתוכם'' - 'בתוכו' לא כתיב, אלא בתוכם

[ושא_נס]

כתב ר' חיים אריה לרנר בספרו אמרי חיים תניינא פרשת צו עמ' פב: "באבות דרבי נתן פרק ל"ח כשתפסו את רשב"ג ור"י ליהרג היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואמר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות ועובדי ע"ז מגלי עריות שופכי דמים, אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע [אגב באור החיים הקדוש פרשת אחרי גורס 'ר"ע', וכן הוא בשקלים פ"ג בתקלין חדתין] שמא...".
דברי הרב אור החיים במקומם בפרשת אחרי מות (ויקרא טז א), אך לא מצאתי אנה באו הדברים בתקלין חדתין.
אודה מאד לכל עזרה

[ושא_נס]

כתב חכם מאחרוני זמנינו ר' יצחק הכט ז"ל בספר שערי קודש חלק ו' סימן יד: "עד שלשים וחמש הם שנות ילדותו, ואחר כך ימי זקנה. רמב"ם".
היכן דברי הרמב"ם הללו? האם הם מהרמב"ם? אם אינם לו אז היכן איתא זה?
תודה רבה

[כתב ומכתב]

כנראה מקורו מרמב"ם הל' אישות פרק ב' הלכות ד' יא יב, עיי"ש גבי סריס ואילונית.
הן אמת שבנדה מז אין כתוב רק שהוא ינו יוצא מחשש סריס עד רוב שנותיו, אך בלשון הרמב"ם יש משמעות שהוא קטן, בפרט בהל' יב שכ' "הרי הוא בקטנותו... עד שיהיה בן ל"ה שנה ויום אחד"

[ושא_נס]

כתב אחד מאחרוני הזמן: "בזוהר הקדוש השם (אדנא) [אדני] שהוא ספירת מלכות שולט בלילה, והשם הויה שבכללות הוא ספירת תפארת ורחמים, שולט ביום".
זו הקדמה מפורסמת אצל בעלי הקבלה, השאלה היא אם זה כתוב בזוהר? או שמא בספרי האר"י ז"ל?
תודה רבה

[נוטר הכרמים]

כיוון הרעיון כפי שנשמע מפי א' מגדולי הזמן בשם הגר"א, אחד לעילא ואחד לתתא, וזהו דכתיב וידעת היום והשבת אל לבבך כי ד' הוא הא'לקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

תודה מראש

[שברי לוחות]

הנני מבקש מקור לדברים אלו בשם החתם סופר
'לא יתכן לסגף גופו כלל לצאת מקו האמצעי, ואם כי אסור להרבות בסעודת הרשות, דהרי גם במצוות אסור להוסיף, כגון ד' פרשיות של תפילין או להניח תפילין בלילה, ואכילה שלא בזמנו הוי ליה כמוסיף על המצוות ואיסורא איכא, משא"כ בזמנו ובמקומו הוא ראוי, נהפוך הוא שאסור לבטלו ולעסוק במצוה, כי אם לגמול חסד עם הדא אכסנאי כידוע דברי הלל'.
או מבטן מי יצאו הדברים

[ושא_נס]

בית אלהים שער היסודות פרק כ"ה דף נ"ח ע"א: "וכמו שאמרו חז"ל על שבירת הלוחות שהיא אחד מארבעה דברים שעשה משה מדעתו, אמר אם אני נותן להם מזקיק אני אותם למצות חמורות ומחייב אני אותם מיתה לשמים, שכן כתוב לא יהיה לך וגו', חזר לאחריו, רצו אחריו הזקנים אחז משה בראש הלוחות והם אחזו וכו'. ומה היה מועיל משה לישראל ב#שלא היה נותן אותם, הרי כבר שמעו וקבלו במתן תורה [שמות כ ב-ג] אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה, ושאר הדברות מפי משה רבינו [מכות כד א]. אלא שנראה שכל מצוה שלא היתה כתובה עדין, אף על פי שנצטוו עליה כבר, לא היו נענשים עליה. ומה שנענשו בעגל, מפני שכבר היו כתובים עשרת הדברות על הלוחות וירדו לעיניהם, ואלו לא נשתברו היו חייבים מיתה לשמים כולם, ועתה הקל בענשם בשביל שנשתברו. ועונש מגדף ומקושש שנענשו בעונש האמור בהם [ויקרא כד כג; במדבר טו לו], מפני ששניהם נכללים בלוחות שהיו כבר כתובות, מגדף בכלל עובד עבודת אלילים, ומקושש באזהרת מלאכת שבת שבלוחות. ועל זו הסברא נתלה מי שסובר [??????] שלא נתחייבו ישראל במצות בעודם במדבר, והם המצות שלא נכתבו עדין, כי לא נתחייבו בהן כל זמן שלא ניתנו בכתיבה. ולמי שסובר מגלה מגלה ניתנה, בעת מצותן היו נכתבות כמגלת ספר מפי הגבורה למשה עד שנשלמו, וכן מורה פשט הכתוב [שמות לה כז] כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, כי כריתת הברית לשיענשו לה לא היה אלא בכתיבת הדברים, כי כל זמן שלא נכתבו לא היה הברית נכרת עליהן ולא היו נענשים".

מי הוא הסובר "שלא נתחייבו ישראל במצות בעודם במדבר"
תודה רבה

[ושא_נס]

כתב ר' יצחק שבדרון בספרו מטעמי יצחק (בסוף תכלת מרדכי לאביו דפו"ר) פ' הברכה: "ונודע מה שאמרו בזוהר הקדוש דהשמים רומז להתורה, וארץ על המצות".

אודה לכל מי שיאיר עינים, הן מספר הזוהר, והן מספרי מקובלים ראשונים אחרים.

[ספרא]

שאלה גדולה שאלת. זו הבקיאות הקדומה ביותר שאני מצאתי בעניין.

אלא כך אומרים וכו' רמזו במליצות דבריהם אלו סוד עמוק ונורא, כי הנה כתי' (דברים ד כו) העידותי בכם השמים והארץ וכו', והוא כמ"ש (ש"א ב ג) כי אל דעות ה' וכו' והם סהדותא דאו"א בגוונא דאנפוי כמ"ש באד"ז, והם סוד ב' עטרים של הדעת שבו תלוי כל התורה ומצות, שהם ב' עטרין חו"ג חסד בשמים וגבורה בארץ מ"ע ומל"ת תורה ומצות, וכתי' (ישעיה נא טז) ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ שתיקונא דדו"נ שמים וארץ תלוי בישראל בתורה ובעבודה והוא זיוגא דלהון. (אפיקי ים לרי"א חבר ע"ז ג א).

והיה אם מצאת דבר קדום ונכבד מזה, אשמח שתשתף.

[הוד_והדר]

מובא פעמים רבות בספרי התניא והגר"א

וכמדומני המקור במגלה עמוקות כמה פעמים
וכן הוא בילקוט ראובני ריש פרשת האזינו בשם ספר הפליאה

[ושא_נס]

בילקוט ראובני שם מצאתי רק שהשמים תורה שבכתב והארץ תורה שבעל פה, ולא כדברי ר' יצחק שבדרון זצ"ל

[ספרא]

מובא פעמים רבות בספרי התניא והגר"א

אשמח לקבל מקור לזה בדברי הגר"א.

[ושא_נס]

השיבני לזה חכם אחד שיחיה, לעיין בביאור הרא"ו על ישעיה ריש סימן א פסוק ב (ווילנא והוראדנא תק"ף).

[לבנון]

השיבני לזה חכם אחד שיחיה, לעיין בביאור הרא"ו על ישעיה ריש סימן א פסוק ב (ווילנא והוראדנא תק"ף).

מי סני עלך השם המקובל, ביאור הגר"א?

[הוד_והדר]

פשוט שהכוונה שתורה שבעל פה=מצות

אם אני לא טועה כן העתיק בערכי הכינויים לבעל סדר הדורות, או בספר הליקוטים שלו

[לבנון]

פשוט שהכוונה שתורה שבעל פה=מצות

אם אני לא טועה כן העתיק בערכי הכינויים לבעל סדר הדורות, או בספר הליקוטים שלו

מדוע המצוות נתכנו תורה שבע"פ?

[ושא_נס]

רמזתי לגר"א זצ"ל בכינוי פחות נפוץ, זה הכל. ב"ה עיסוקנו בו כמעט דבר יום ביומו בנוסחאותיו לאדר"נ.

[הוד_והדר]

בדקתי שוב בערכי הכינויים כתוב תורה שבכתב ושבעל פה

[מחולת המחנים]

שמעתי ביאור בשם התניא במאמר חז"ל (סוטה דף ג' ע"ב) "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", שהכוונה שבשעת העבירה האדם חושב שאחרי העבירה לא ירד ממדרגתו, וזוהי הרוח שטות שמביאתו לחטוא.
היכן מקורו בתניא?

[שלמה בן חיים]

פרק יד

[מחולת המחנים]

פרק יד

יישר כח.

[ידיד הנאמן]

אני מחפש את הסיפור שהאבן עזרא הגיע לפני הרמב"ם וראה הרמב"ם שרפואתו היא לבכות ולהוציא דמעות ולכן הכניסו לדיר עיזים על לא עוול בכפיו...
מישהו מכיר???

בתודה ובברכה

[בקרו טלה]

-

[בקרו טלה]

אני מחפש את הסיפור שהאבן עזרא הגיע לפני הרמב"ם וראה הרמב"ם שרפואתו היא לבכות ולהוציא דמעות ולכן הכניסו לדיר עיזים על לא עוול בכפיו...
מישהו מכיר???
בתודה ובברכה

עי' בספר אברהם אבן עזרא הע' 4

[הולשטיין]

כתב הגאון רבי יוסף ענגל (אוצרות יוסף דרשת שבת הגדול):
"ואמרו עוד כי זהו רק בלבנה אשר הוא הכוכב האחרון מכוכבי לכת, ומקומו למטה מכולם, ועל כן הוא יותר קרוב אל הארץ מכולם. מה שאין כן שאר כוכבי לכת הגבוהים ממנה, כמו שבתאי צדק מאדים נוגה כוכב, אף שגם הם חשוכים בעצמותם ואך השמש יופיע אורו להם, עם כל זה הם אינם לוקים על ידי הפסקת הארץ בינם לבין השמש, כי אין צלו של כדור הארץ מגיע אליהם מפאת גבהם, ועל כן אין כדור הארץ מבדיל בינם ובין השמש".

חיפשתי בכמה דרכים מי הם אלו שאמרו כזאת והעליתי חרס בידי (אף בדקתי מקופיא בשבילי אמונה, צל העולם וספר הברית). היחיד שמזכיר ג"כ שאין ליקוי בכוכבים (וללא ההסבר שהם גבוהים מכדה"א) הוא המאור ושמש ס"פ וירא. והעיר שם המעיר מסוכה כט. (שאף כוכבים לוקים) וכי לא מצא כל מקור לדבר.

[צורב מתחיל]

זכורני שראיתי באחד הספרים שבזמן הזה שעיסוקינו הוא בלימוד עומק הגמרא, הגמ' היא כתורה שבכתב ומה שאנחנו מעמיקים בה זה תורה שבע"פ. ובשו"א איני מצליח להזכר היכן. (ואיך מוגדרים הראשונים והפוסקים לפי"ז?)

כעת מצאתי כעין זה בהקדמת הספר לבושי מרדכי של הגרמ"מ אפשטיין, אבל זה פעם ראשונה שאני מסתכל בספר הזה.

אולי יש מי שישיב לי את אבידתי?

ייש"כ

[מה שנכון נכון]

ראה דברי הגרי"ס באור ישראל סימן יח.

[צורב מתחיל]

ראה דברי הגרי"ס באור ישראל סימן יח.

אכן, מה שנכון נכון.

יישר כח

[הרוצה להחכים]

כעין ענין זה מצאתי כאן:

ראשית לימודים.png (925.34 KiB) נצפה 15486 פעמים

(מתוך: http://web.nli.org.il/sites/nli/Hebrew/ ... pid=601875 דף ד ע"ב)