◆ חיפוש מקור ◆

[חקר]

בהגדש"פ שמחת הרגל לבעל החיד"א זי"ע בפיסקת 'הא לחמא עניא' מביא בשם רבינו בחיי שסיבת גלות ישראל במצרים מחמת מניעת קיום מצות צדקה, יגעתי ולא מצאתי הפתח היכן כותב כך רבינו בחיי, אודה מאד לכל שיש בידו לסייע.

[חקר]

כמעט שמצאתי את שאהבה נפשי בספר אחד שראה לנכון להראות מקום השמועה, אבל נכזבתי למאד! [ראו בהערה 7].

[קולמוס הסופר]

בס"ד
הכי קרוב שמצאתי ברבינו בחיי עה"ת בראשית ט"ו י"ג: ארבע מאות שנה. טעם המספר הזה בגלות מצרים לא נודע, ואחת ממפרשי התורה אין מגיד ואין משמיע בזה דבר.
אמנם אם תדקדק תמצא כי המספר הזה נזכר ברוב המקומות אצל עין הרע, כי "עין רע" מספרו ארבע מאות, ואות תי"ו תכלית כל האותיות, וכן עין הרע תכלה הכל, ולפי שנתוסף באברהם אות ה"א שהיא מדת הדין, לכך שלטה בו עין הרע שהוא מכח הדין שנגזר על זרעו להשתעבד ארבע מאות שנה, כמספר עי"ן הר"ע לפי ששלטה בו עינו של שטן, וזהו שאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, כלומר זרעך הנולד מבין שני ההי"ן שהם מדת הדין, ושלטה בו עין הרע שהוא מכח הדין, לכך, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה.

[חקר]

ר' קולמוס, ייש"כ על המאמץ, אבל זה לא זה.

[זרח]

שמעתי מדרש ואני מחפש מקורו.

שמשה רבינו ראה איך חיה גדולה רוצה לטרוף חיה או עוף קטנה, והבריח אותה והחיה הגדולה היתה עצובה כי לקחו ממנה מזונתיה, ולכן משה רבינו נתן לה מבשרו.

האם יש מקור לזה?

[סיפרון]

כתב ר' ברכיה ברך שפירא בספרו זרע ברך על ברכות (פפד"מ ת"ק לערך) דף יט ע"ב וג': "ואיתא במדרש יעקב - אלו בנים קטנים, וישראל - אלו גדולים... ולהקדמה הנ"ל בשם המדרש דמלת יעקב בנים הקטנים, (הערוני) [העירתני] זוגתי הראשונה הצנועה המלומדת ומושלמת בכל המעלות ומידות טובות שמנו החכם ונביא באשת חיל, ושמה מרת חיי', נשמתה בגן עדן, ה"ה בת המופלא ומופלג הרבני מ' אברהם כ"ץ מקלימנטוב, שקראה המדרש הנ"ל בספר צאינה וראינה על החורבן, וכתוב שם הקדמה הנ"ל, (ושאלוני) [ושאלתני] למה מכונה בנים קטנים בשם יעקב, ולא אוכל להשיב לה טעם נכון, וכל מה שאמרתי לה לא נכנס באזניה. והנה סוף שתי תיבות זו אות ק"ב, יש לומר שהוא ראשי תיבות ב'נים ק'טנים, אבל תחילת שתי אותיות לא ידעתי לפרש רמז על בנים קטנים לפי המדרש הנ"ל...".
היכן המאמר הנ"ל מופיע בספר "צאינה וראינה" במהדורות ישנות אשר נדפסו קודם שנת ת"ק?
זכר לדבר יש במהדורה מתורגמת שהודפסה בבני ברק תשל"ה, בהפטרת ויקרא, אך פיסקא זו שבמהדורה המתורגמת אינה בכששה דפוסים אשר נדפסו עד שנת ת"ק.

[תוכן]

צאינה וראינה עבר עריכות מעריכות שונות. ובכדי לדעת סדר בהוצאות השונות צריך לשוחח עם בער קוטלרמן.

[אבא יודן]

ע"ע בתרגום איוב ג יח

[ושא_נס]

כתב ר' חיים אריה לרנר בספרו אמרי חיים תניינא פרשת צו עמ' פב: "באבות דרבי נתן פרק ל"ח כשתפסו את רשב"ג ור"י ליהרג היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואמר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות ועובדי ע"ז מגלי עריות שופכי דמים, אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע [אגב באור החיים הקדוש פרשת אחרי גורס 'ר"ע', וכן הוא בשקלים פ"ג בתקלין חדתין] שמא...".
דברי הרב אור החיים במקומם בפרשת אחרי מות (ויקרא טז א), אך לא מצאתי אנה באו הדברים בתקלין חדתין.
אודה מאד לכל עזרה

[ושא_נס]

כתב ר' יצחק שבדרון בספרו מטעמי יצחק (בסוף תכלת מרדכי לאביו דפו"ר) פ' הברכה: "ונודע מה שאמרו בזוהר הקדוש דהשמים רומז להתורה, וארץ על המצות".

אודה לכל מי שיאיר עינים, הן מספר הזוהר, והן מספרי מקובלים ראשונים אחרים.

[ספרא]

שאלה גדולה שאלת. זו הבקיאות הקדומה ביותר שאני מצאתי בעניין.

אלא כך אומרים וכו' רמזו במליצות דבריהם אלו סוד עמוק ונורא, כי הנה כתי' (דברים ד כו) העידותי בכם השמים והארץ וכו', והוא כמ"ש (ש"א ב ג) כי אל דעות ה' וכו' והם סהדותא דאו"א בגוונא דאנפוי כמ"ש באד"ז, והם סוד ב' עטרים של הדעת שבו תלוי כל התורה ומצות, שהם ב' עטרין חו"ג חסד בשמים וגבורה בארץ מ"ע ומל"ת תורה ומצות, וכתי' (ישעיה נא טז) ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ שתיקונא דדו"נ שמים וארץ תלוי בישראל בתורה ובעבודה והוא זיוגא דלהון. (אפיקי ים לרי"א חבר ע"ז ג א).

והיה אם מצאת דבר קדום ונכבד מזה, אשמח שתשתף.

[הוד_והדר]

מובא פעמים רבות בספרי התניא והגר"א

וכמדומני המקור במגלה עמוקות כמה פעמים
וכן הוא בילקוט ראובני ריש פרשת האזינו בשם ספר הפליאה

[ושא_נס]

בילקוט ראובני שם מצאתי רק שהשמים תורה שבכתב והארץ תורה שבעל פה, ולא כדברי ר' יצחק שבדרון זצ"ל

[ספרא]

מובא פעמים רבות בספרי התניא והגר"א

אשמח לקבל מקור לזה בדברי הגר"א.

[ושא_נס]

השיבני לזה חכם אחד שיחיה, לעיין בביאור הרא"ו על ישעיה ריש סימן א פסוק ב (ווילנא והוראדנא תק"ף).

[לבנון]

השיבני לזה חכם אחד שיחיה, לעיין בביאור הרא"ו על ישעיה ריש סימן א פסוק ב (ווילנא והוראדנא תק"ף).

מי סני עלך השם המקובל, ביאור הגר"א?

[הוד_והדר]

פשוט שהכוונה שתורה שבעל פה=מצות

אם אני לא טועה כן העתיק בערכי הכינויים לבעל סדר הדורות, או בספר הליקוטים שלו

[לבנון]

פשוט שהכוונה שתורה שבעל פה=מצות

אם אני לא טועה כן העתיק בערכי הכינויים לבעל סדר הדורות, או בספר הליקוטים שלו

מדוע המצוות נתכנו תורה שבע"פ?

[ושא_נס]

רמזתי לגר"א זצ"ל בכינוי פחות נפוץ, זה הכל. ב"ה עיסוקנו בו כמעט דבר יום ביומו בנוסחאותיו לאדר"נ.

[הוד_והדר]

בדקתי שוב בערכי הכינויים כתוב תורה שבכתב ושבעל פה

[מחולת המחנים]

שמעתי ביאור בשם התניא במאמר חז"ל (סוטה דף ג' ע"ב) "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", שהכוונה שבשעת העבירה האדם חושב שאחרי העבירה לא ירד ממדרגתו, וזוהי הרוח שטות שמביאתו לחטוא.
היכן מקורו בתניא?

[שלמה בן חיים]

פרק יד

[מחולת המחנים]

פרק יד

יישר כח.

[ידיד הנאמן]

אני מחפש את הסיפור שהאבן עזרא הגיע לפני הרמב"ם וראה הרמב"ם שרפואתו היא לבכות ולהוציא דמעות ולכן הכניסו לדיר עיזים על לא עוול בכפיו...
מישהו מכיר???

בתודה ובברכה

[בקרו טלה]

כתב ר' חיים אריה לרנר בספרו אמרי חיים תניינא פרשת צו עמ' פב: "באבות דרבי נתן פרק ל"ח כשתפסו את רשב"ג ור"י ליהרג היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואמר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות ועובדי ע"ז מגלי עריות שופכי דמים, אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע [אגב באור החיים הקדוש פרשת אחרי גורס 'ר"ע', וכן הוא בשקלים פ"ג בתקלין חדתין] שמא...".
דברי הרב אור החיים במקומם בפרשת אחרי מות (ויקרא טז א), אך לא מצאתי אנה באו הדברים בתקלין חדתין.
אודה מאד לכל עזרה

צ"ל פ"ה [ה"א]

[בקרו טלה]

אני מחפש את הסיפור שהאבן עזרא הגיע לפני הרמב"ם וראה הרמב"ם שרפואתו היא לבכות ולהוציא דמעות ולכן הכניסו לדיר עיזים על לא עוול בכפיו...
מישהו מכיר???
בתודה ובברכה

עי' בספר אברהם אבן עזרא הע' 4

[הולשטיין]

כתב הגאון רבי יוסף ענגל (אוצרות יוסף דרשת שבת הגדול):
"ואמרו עוד כי זהו רק בלבנה אשר הוא הכוכב האחרון מכוכבי לכת, ומקומו למטה מכולם, ועל כן הוא יותר קרוב אל הארץ מכולם. מה שאין כן שאר כוכבי לכת הגבוהים ממנה, כמו שבתאי צדק מאדים נוגה כוכב, אף שגם הם חשוכים בעצמותם ואך השמש יופיע אורו להם, עם כל זה הם אינם לוקים על ידי הפסקת הארץ בינם לבין השמש, כי אין צלו של כדור הארץ מגיע אליהם מפאת גבהם, ועל כן אין כדור הארץ מבדיל בינם ובין השמש".

חיפשתי בכמה דרכים מי הם אלו שאמרו כזאת והעליתי חרס בידי (אף בדקתי מקופיא בשבילי אמונה, צל העולם וספר הברית). היחיד שמזכיר ג"כ שאין ליקוי בכוכבים (וללא ההסבר שהם גבוהים מכדה"א) הוא המאור ושמש ס"פ וירא. והעיר שם המעיר מסוכה כט. (שאף כוכבים לוקים) וכי לא מצא כל מקור לדבר.

[צורב מתחיל]

זכורני שראיתי באחד הספרים שבזמן הזה שעיסוקינו הוא בלימוד עומק הגמרא, הגמ' היא כתורה שבכתב ומה שאנחנו מעמיקים בה זה תורה שבע"פ. ובשו"א איני מצליח להזכר היכן. (ואיך מוגדרים הראשונים והפוסקים לפי"ז?)

כעת מצאתי כעין זה בהקדמת הספר לבושי מרדכי של הגרמ"מ אפשטיין, אבל זה פעם ראשונה שאני מסתכל בספר הזה.

אולי יש מי שישיב לי את אבידתי?

ייש"כ

[מה שנכון נכון]

ראה דברי הגרי"ס באור ישראל סימן יח.

[צורב מתחיל]

ראה דברי הגרי"ס באור ישראל סימן יח.

אכן, מה שנכון נכון.

יישר כח

[הרוצה להחכים]

כעין ענין זה מצאתי כאן:

ראשית לימודים.png (925.34 KiB) נצפה 3231 פעמים

(מתוך: http://web.nli.org.il/sites/nli/Hebrew/ ... pid=601875 דף ד ע"ב)

[שמואל דוד]

מה המקור לעשות פתיחה כשאשתו בחודש התשיעי לעיבורה

[הוד_והדר]

איתא בתשובת הגאונים (*), כי פעם אחת היו שני אנשים אוהבים נאמנים זה לזה, וברבות העתים נתרחקו זה מזה, ולא ראו את עצמם כמה שנים. ואסתייע מילתא, כי נגזר גירוש על אחד המקומות אשר דר שם אחד משני האוהבים, ועל ידי אותה סיבה שהוצרך האיש להמלט על נפשו לברוח, הלך ובא עד שהגיע למקום שדר שם אוהבו מקדם, ונתקרבו שוב הגופות, ושמחו יחד בהתראות פנים.

ואמר אחד לחבירו מה טוב ונעים היתה לנו חברתינו יחדיו באם היתה שלא על ידי סיבת גירוש וטלטול.


לא מצאתי דבר כזה בשו"ת הגאונים למיניהם.

האם מישהו שמע משל כזה פעם או ראה כזה בספרים????

[מה שנכון נכון]

מה המקור לעשות פתיחה כשאשתו בחודש התשיעי לעיבורה

viewtopic.php?f=7&t=21476

כדאי לנסות לחפש קודם בפורום.

[שמואל דוד]

סליחה

[הרוצה להחכים]

כתב הגאון רבי יוסף ענגל (אוצרות יוסף דרשת שבת הגדול):
"ואמרו עוד כי זהו רק בלבנה אשר הוא הכוכב האחרון מכוכבי לכת, ומקומו למטה מכולם, ועל כן הוא יותר קרוב אל הארץ מכולם. מה שאין כן שאר כוכבי לכת הגבוהים ממנה, כמו שבתאי צדק מאדים נוגה כוכב, אף שגם הם חשוכים בעצמותם ואך השמש יופיע אורו להם, עם כל זה הם אינם לוקים על ידי הפסקת הארץ בינם לבין השמש, כי אין צלו של כדור הארץ מגיע אליהם מפאת גבהם, ועל כן אין כדור הארץ מבדיל בינם ובין השמש".

חיפשתי בכמה דרכים מי הם אלו שאמרו כזאת והעליתי חרס בידי (אף בדקתי מקופיא בשבילי אמונה, צל העולם וספר הברית). היחיד שמזכיר ג"כ שאין ליקוי בכוכבים (וללא ההסבר שהם גבוהים מכדה"א) הוא המאור ושמש ס"פ וירא. והעיר שם המעיר מסוכה כט. (שאף כוכבים לוקים) וכי לא מצא כל מקור לדבר.

אולי פירוש ראב"ע בפרשתן יכול לשמש כמקור. הדבר לא מפורש בפירוש כי אם בהבלעה.

אבן עזרא (הפירוש הארוך) שמות ג, טו
והנה החמשה הכוכבים המשרתים מעלתם גדולים, כי הם עומדים בעצמם לא יכלו ולא יחסרו, ולא תשתנה תנועתם ולא תוסיף ולא תגרע, ולא יעלו ולא ירדו רק כפי המערכת, יש להם שינויים רבים, כי פעם הוא הכוכב בקו המזלות, ופעם שמאלי, ופעם ימיני רב או מעט, ופעם עולה בגלגלו הקטן גם בגלגלו הגדול, שהנה מוצקו רחוק ממוצק הארץ, ופעם עולה גלגלו או יורד, ירוץ ופעם יתמהמה, ופעם יעמוד, ופעם ישוב אחורנית, וכל זה כנגד ארץ, ופעם יראה ופעם יסתר, ופעם במזרח, ופעם במערב. וערכו אל חבורו, וגם אל צבא השמים מלמעלה, גם אל הלבנה מלמטה, לעולם משתנה עד אין חקר, כי פעם מתחבר לאחד השבעה המבטים. והנה המחברות לבדם במעלה אחת משלש מאות וששים, הם מאה ועשרים. ובעבור אלו השינויים ישתנו כל הנבראים בעולם השפל בעצמם ואף כי במקריהם. והם בעצמם ובאורם לא ישתנו, על כן למטה מהם הלבנה, כי כל מקריהם יקרוה ויותר כי יש להם שני גלגלים שאין מוצקם כמו צק הארץ. ועוד, כי תנועתה כגלגל הקטן, הפך תנועת גלגל הגדול. ועוד, כי אין לה אור בעצמה כי אם מהשמש. והעד, כי בהתחברה עמו עם ראש התלי או זנבו לא תראה השמש אם היה ביום. ואם היתה לנכח השמש בלילה באחד המקומות הנזכרים, יהיה אור הלבנה נעדר.

מדבריו משמע שהלבנה והשמש שונים משאר הכוכבים, ואחד השינויים הוא שהם יכולים ללקות. וזה יכול אולי לשמש כמקור ששאר הכוכבים אינם יכולים ללקות.

[הוד_והדר]

מישהו?

[היכלי שן]

מובא בכמה בשם כמה מגדולי הדורות בשם המדרש שלעתיד לבא תרד אש לנביאי הבעל והניסיון יהיה גדול.
דוגמא אחת מובאת בזה בדברי ה"דברי שמואל" מסלונים פרשת נח:
"והנה איתא במדרש, כי בימים שלפני הגאולה האמיתית כאשר יצטרכו כבר להקים את בית המקדש יתפלגו בני ישראל לשני צדדים, הכשרים באמת יחפצו באותו כהן גדול שהם יבחרו בו כמתאים לעטרה זו, ואילו הפורקים עול יאמרו שהם היהודים האמיתיים, והם הם שצריכים לבחור את הכהן גדול כפי הבנתם, ויכריעו אז ביניהם כדרך הבחי' שהיתה בימי אליהו ז"ל, דהיינו שיעשו ביניהם סימן שכל מי שיענו לו באש מן השמים האמת אתו, והנסיון הגדול יהיה אז באופן זה שהאש מן השמים תרד לצדם של אלו שהתרחקו מן התורה והם יצליחו במלחמתם, אך זה יהיה הבירור האחרון כי הכשרים באמת לא יתבטלו אפילו בפני המופת הזה, והעצה להחזיק מעמד במצב נורא זה לכל יהודי היא שיהיה מקושר לצדיקים וליהודים כשרים המקושרים לתורה, כי התורה היא נצחית, ובכח זה אפשר להחזיק מעמד בכל העתים והמצבים".
כך גם מובא בקובץ מאמרים מהג"ר אלחנן וסרמן בסוף חלק א' עמ' שלד.

מי יודע את המקור המדוייק של המדרש.

[יאיר]

נסה לחפש בספר 'הדור האחרון'.

[היכלי שן]

לפי עניות דעתי אין שם את המקור המדרשי.