פורום אוצר החכמה

אנחנו עובדים על תרגום דרשות מאידיש ונתקלנו במעשה הנראה לכאורה מוזר, אולי תדע מקורו, וכך הוא המעשה:
מעשה במשה רבנו שראה נשר שבא לטרוף ציפור וצעק עליו: לא תרצח, והנשר ברח. לאחמ"כ גוזליו של הנשר בכו למשה שבגללו אין להם מה לאכול. מה עשה משה - חתך מבשרו והביא לגוזלים, ומזה נלמד שאין להתערב במה שהטביע הקב"ה בעולם...

יבנה כתב:מקורו בסיפור כיוצ"ב על בודהה http://lordbuddhaworld.blogspot.co.il/2 ... dhist.html.

מה שנכון נכון כתב: אך לא מצאתי מה המקור לזה.

טוב לי כתב:ואיך רב שדורש באידיש מגיע לסיפור על בודהה, ולמה הוא מדביק את זה למשה רבנו?
מסתבר שהוא לא הראשון שהמציא את זה.
האם יש עוד מקורות יהודיים לסיפור זה?

בקרו טלה כתב:-

טוב לי כתב:ואיך רב שדורש באידיש מגיע לסיפור על בודהה, ?

הולשטיין כתב:לפני שנים ראיתי בשם אחד מגדולי החסידות כי המחככים פצעיהם הרי"ז דומה לניאוף מכיוון שיודעים שיתחרטו על כך (בערך). ואיני זוכר מי ומה.
ובדומה לזה כזכור לי שהרמב"ם מזכיר איסור עידון הבשר.
וכל מקור האוסר חיכוך וגירוד הבשר, יועיל.
יש"כ למוצא.

טוב לי כתב:ואיך רב שדורש באידיש מגיע לסיפור על בודהה, ולמה הוא מדביק את זה למשה רבנו?
מסתבר שהוא לא הראשון שהמציא את זה.
האם יש עוד מקורות יהודיים לסיפור זה?

מה שנכון נכון כתב:העברת כל האשכולות של חיפוש מקור לאשכול זה יוצרת בלבול גדול, כאשר יראה הרואה.
וגם אין בה צורך וטעם, כי מי שירצה לחפש אם כבר דנו בענין מסוים יוכל דרך החיפוש הכללי או דרך האשכול החדש המיועד לזה, ובפרט שהרבה מהשאלות של חיפוש מקור הן חדשות.
לכל היותר יש להעביר לכאן חיפושי מקור שתשובתם היא ציון מראה מקום בעלמא, ולא כשיש באשכול עוד בירורים ודיונים.

טוב לי כתב:ואיך רב שדורש באידיש מגיע לסיפור על בודהה, ולמה הוא מדביק את זה למשה רבנו?
מסתבר שהוא לא הראשון שהמציא את זה.
האם יש עוד מקורות יהודיים לסיפור זה?

הסרפד כתב:הובא בספר טעמי המנהגים לרא"י שפרלינג, כמדומני בחלק הרפואות או בחלק הסגולות, אצל אחד ממיני החיכוך. שם מבואר שמי שמחכך באופן שהחיכוך מזיק לו מפני שאינו יכול לעצור בנפשו דומה לניאוף וכו'.

הסרפד כתב: כמדומני שבשם הר"ן מברסלב איתא שאחד מדרכי עבודתו היה שלא להתחכך, אבל לא שאסרו על אחרים.

ואמנם ענין אברהם אבינו ע"ה בעקדה כלל שני ענינים גדולים הם מפנות התורה, הענין האחד הוא להודיע אותנו גבול אהבת השם ויראתו עד היכן היא מגעת, וצוה בזה הענין אשר לא ידמה לו לא נתינת ממון ולא נתינת נפש, אבל הוא מופלג מכל מה שאפשר שיבא במציאות ממה שלא ידומה שטבע בני אדם יטה אליו, והוא שיהיה איש עקר בתכלית הכוסף לילד ובעל עושר גדול ואיש נכבד ובוחר שישאר מזרעו אומה, ונולד לו בן אחר היאוש איך יהיה חשקו בו ואהבתו אותו, אבל ליראתו הש"י ולאהבתו לקיים מצותו בו לולד האהוב ההוא והניח כל מה שקוה בו והסכים לשחוט אותו אחר מהלך ג' ימים, כי אלו היה רוצה לעשותו לשעתו בבוא המצוה אליו, היה פעולת בהלה בבלתי השתכלות, ואמנם עשותו זה אחר ימים מעת בא המצוה אליו, היה המעשה במחשבה ובהשתכלות אמתי ובחינת חק מצותו ואהבתו ויראתו, ושאין צריך להשגיח בענין אחר ולא לעורר הפעלות כלל, כי אברהם אבינו לא מהר לשחוט יצחק לפחדו מהשם שיהרגהו או ירוששהו, אבל כדי שיתפרסם לבני אדם מה ראוי לעשותו בשביל אהבת הש"י ויראתו לא לתקות גמול ולא לפחד עונש, כמו שבארנו במקומות רבים, ואמר המלאך לו כי עתה ידעתי וגו', ר"ל שבזה המעשה אשר בו תקרא ירא אלהים גמור, ידעו כל בני אדם גבול יראת ה' מה הוא. ודע שכבר חזק זה הענין בתורה, ובארו ואמר שתכלית התורה כלה בכל מה שכללה אותו ממצות עשה וממצות לא תעשה ומיעדים וספורים, אמנם הוא דבר אחד והוא יראת השם ית', והוא אמרו והיה אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא את ה' אלהיך. זה אחד משני ענינים המכוונים בעקדה. והענין השני להודיע אותנו איך יאמינו הנביאים באמת מה שיבואם מאת השם בנבואה, שלא יחשוב החושב בעבור שהוא בחלום או במראה כמו שבארנו, ובאמצעות הכח המדמה, שפעמים לא יהיה מה שישמעוהו או מה שיומשל להם אמת או יתערב בו קצת ספק, ורצה להודיענו שכל מה שיראה הנביא במראה הנבואה הוא אמת ויציב אצל הנביא לא יסופק בדבר ממנו אצלו כלל, ודינו אצלו כדין הענינים הנמצאים כלם המושגים בחושים או בשכל, והראיה על זה הסכים אברהם לשחוט בנו יחידו אשר אהב כמו שצווה ואף על פי שהיתה המצוה ההיא בחלום או במראה, ולו היו הנביאים מסופקים בחלום של נבואה או היה אצלם ספק במה שישיגוהו במראה הנבואה, לא היו מסכימים לעשות במה שימאנהו הטבע ולא היה מוצא בנפשו לעשות זה המעשה הגדול מספק, ובאמת היה ראוי שיהיה זה הענין על יד אברהם וביצחק ר"ל העקדה, כי אברהם אבינו הוא אשר התחיל להודיע היחוד ולקיים האמונה ולהשאיר זה הדעת אחריו תמיד ולמשוך בני אדם אליו, אמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכמו שנמשכו אחר דעותיו האמתיות המועילות הנשמעות ממנו, כן צריך שימשכו אחר הדעות הנלקחות מפעולותיו, וכל שכן זאת הפעולה אשר אימת בה פינת אמונת הנבואה והודיענו בה תכלית יראת ה' ואהבתו להיכן היא מגעת. כן צריך שנבין עניני הנסיונות, לא שהש"י ירצה לבחון אדם ולנסותו עד שידע מה שלא היה יודעו קודם, חלילה לו חלילה ממה שידמוהו הסכלים הפתאים ברוע מחשבתם, ודע זה:

מהר"י אברבנאל (ישעיה א כב) כתב:וחז"ל דרשו כספך היה לסיגים, על מחצית השקל שהיו נודרים בכל שנה ושנה, שלא היה כסף נקי כראוי. וסבאך מהול במים, על היין שהיו מנסכין ע"ג המזבח.

איש גלילי כתב:

מהר"י אברבנאל (ישעיה א כב) כתב:וחז"ל דרשו כספך היה לסיגים, על מחצית השקל שהיו נודרים בכל שנה ושנה, שלא היה כסף נקי כראוי. וסבאך מהול במים, על היין שהיו מנסכין ע"ג המזבח.

מה המקור לזה?

הולשטיין כתב:לפני שנים ראיתי בשם אחד מגדולי החסידות כי המחככים פצעיהם הרי"ז דומה לניאוף מכיוון שיודעים שיתחרטו על כך (בערך). ואיני זוכר מי ומה.
ובדומה לזה כזכור לי שהרמב"ם מזכיר איסור עידון הבשר.
וכל מקור האוסר חיכוך וגירוד הבשר, יועיל.
יש"כ למוצא.