ציטוטים נוספים מתוך "אז"ק" שאינם מופיעים כצורתם באו"ז הרגיל ולא בסימני או"ז, פזורים בהגהותיו של ר"ש שליצטט למרדכי (ואלו הן "הגהות מרדכי" הנדפסות, בחלק מהמסכתות, כמבואר בחצי גבורים הקודם "הלכות ציצית מתוך מרדכי קטן"), וכן בהגהותיו לחיבורו שלו "מרדכי הלכות קטנות".
כך גם בכתבי יד אחרים, דוגמת תוס' אלפס כת"י ירושלים, מופיע ליקוטים כאלו מ"אז"ק". ואף לכת"י זה זיקה לר"ש שליצטט, דוגמת רי"ף הלכות נדרים (שנדפס מאוחר ושולב בשסי"ם) והביאור סביבו שבכת"י הנ"ל (שנדפס בטעות על שם תוס' ר"פ לנדרים), ולפי בירורי במק"א בס"ד יתכן והם חיבוריו של ר"ש שליצטט.
לפי השוואת הציטוטים הללו מ"אז"ק" לאו"ז הרגיל ולסימני האו"ז, נראה שלא מדובר בחיבור אחר שאבד, אלא בהעתקות מקוצרות, מעט או הרבה, של האו"ז הרגיל, כנראה על ידי ר"ש שליצטט עצמו.
עדיאל ברויאר כתב:זה וסימני או"ז אמורים להיות אותו חיבור. תבדוק באו"ז מהדורת מכון י-ם, שם הם נדפסו ב"חלון" בצד כל סימן של ספר או"ז. (וקודם לכן נדפסו ע"י רמ"י בלוי).
עדיאל ברויאר כתב:הרב יצחק סופר כתב לי:ציטוטים נוספים מתוך "אז"ק" שאינם מופיעים כצורתם באו"ז הרגיל ולא בסימני או"ז, פזורים בהגהותיו של ר"ש שליצטט למרדכי (ואלו הן "הגהות מרדכי" הנדפסות, בחלק מהמסכתות, כמבואר בחצי גבורים הקודם "הלכות ציצית מתוך מרדכי קטן"), וכן בהגהותיו לחיבורו שלו "מרדכי הלכות קטנות".
כך גם בכתבי יד אחרים, דוגמת תוס' אלפס כת"י ירושלים, מופיע ליקוטים כאלו מ"אז"ק". ואף לכת"י זה זיקה לר"ש שליצטט, דוגמת רי"ף הלכות נדרים (שנדפס מאוחר ושולב בשסי"ם) והביאור סביבו שבכת"י הנ"ל (שנדפס בטעות על שם תוס' ר"פ לנדרים), ולפי בירורי במק"א בס"ד יתכן והם חיבוריו של ר"ש שליצטט.
לפי השוואת הציטוטים הללו מ"אז"ק" לאו"ז הרגיל ולסימני האו"ז, נראה שלא מדובר בחיבור אחר שאבד, אלא בהעתקות מקוצרות, מעט או הרבה, של האו"ז הרגיל, כנראה על ידי ר"ש שליצטט עצמו.
בין גברא לגברא כתב:עדיאל ברויאר כתב:זה וסימני או"ז אמורים להיות אותו חיבור. תבדוק באו"ז מהדורת מכון י-ם, שם הם נדפסו ב"חלון" בצד כל סימן של ספר או"ז. (וקודם לכן נדפסו ע"י רמ"י בלוי).
לא ידעתי שרמי"ב הוציא סימני או"ז על יבמות, אבל בדקתי מהדורת מכ"י וזה זהה להנמצא בש"ס וילנא.
בין גברא לגברא כתב:עדיאל ברויאר כתב:הרב יצחק סופר כתב לי:ציטוטים נוספים מתוך "אז"ק" שאינם מופיעים כצורתם באו"ז הרגיל ולא בסימני או"ז, פזורים בהגהותיו של ר"ש שליצטט למרדכי (ואלו הן "הגהות מרדכי" הנדפסות, בחלק מהמסכתות, כמבואר בחצי גבורים הקודם "הלכות ציצית מתוך מרדכי קטן"), וכן בהגהותיו לחיבורו שלו "מרדכי הלכות קטנות".
כך גם בכתבי יד אחרים, דוגמת תוס' אלפס כת"י ירושלים, מופיע ליקוטים כאלו מ"אז"ק". ואף לכת"י זה זיקה לר"ש שליצטט, דוגמת רי"ף הלכות נדרים (שנדפס מאוחר ושולב בשסי"ם) והביאור סביבו שבכת"י הנ"ל (שנדפס בטעות על שם תוס' ר"פ לנדרים), ולפי בירורי במק"א בס"ד יתכן והם חיבוריו של ר"ש שליצטט.
לפי השוואת הציטוטים הללו מ"אז"ק" לאו"ז הרגיל ולסימני האו"ז, נראה שלא מדובר בחיבור אחר שאבד, אלא בהעתקות מקוצרות, מעט או הרבה, של האו"ז הרגיל, כנראה על ידי ר"ש שליצטט עצמו.
באיזה מקום נמצא הגהות רש"ש למרדכי. עברתי על פרק ראשון בקיצורו ולא מצאתי שום דבר מהגהת מרדכי.
גם לי היה צד שאין זה ספר מיוחד אלא שהעתקה זו קיצור של האו"ז, אבל לא משמע כן ממש"כ ברמז ק"ז: כתב באז"ק וזה לשונו.
עדיאל ברויאר כתב:כדברי הרב סופר, הגהות מרדכי הנדפסות בחלק מהמסכתות, הן הן הגהות מאת הרש"ש על ספר המרדכי.
בין גברא לגברא כתב:עדיאל ברויאר כתב:כדברי הרב סופר, הגהות מרדכי הנדפסות בחלק מהמסכתות, הן הן הגהות מאת הרש"ש על ספר המרדכי.
זה אכן דברי הרב סופר, ודומני שהוא כתב זה כבר באיזה מאמר, וגם כתב לי בפרטיות. אבל למעשה אין זה אלא השערה שלו, ואין שום ראיה. א"א לזלזל בהשערה שלו, הוא עשה מחקר מאד מקיף על המרדכי, ותחושה שלו מבוססת על כל מה שהוא ראה, והוא ראה הרבה. אבל סוף כל סוף מידי השערה לא יצאה.
"וזאת מצאתי תוך תשובות אחרות, כלם מכתיבת יד של מהר"ר ש"ש ז"ל שיסד המרדכי קטן, סביב המרדכי גדול שלו, וכתב גם כן בכתיבת ידו, וסבורני שהוא קצר ממה שמצא במקומות אחרים כמו שעשה למרדכי לקצרו".
כתב בסמ"ג: היבמה תסיר כל המנעל ותשליכהו לארץ. בסמ"ק מצאתי הגה נכרית וז"ל: מנעל צריך שיהא מעור בהמה טהורה קשה, כגון מפרה או מתיש... ויקשרם ממש על השוק מבחוץ ממש, ולא על האזנים. בשם רבי' יחיאל מפרי"ש.
ובסמ"ג כת': היבמה תסיר כל המנעל ותשליכהו לארץ. ואני הכותב מצאתי הג"ה נכרית וז"ל: המנעל צריך שיהא מעור בהמטה טהורה קשה, כגו' פרה או תיש... ויקשרם ממש על השוק מבחוץ ממש, ולא על האוזני'. בשם ר"י מפריש.
ועיי' ברי' פ' בתר' דיבמות בגי'[ליון] בספר המרדכי והארכתי יותר.
הוגה כתב:בין גברא לגברא כתב:עדיאל ברויאר כתב:כדברי הרב סופר, הגהות מרדכי הנדפסות בחלק מהמסכתות, הן הן הגהות מאת הרש"ש על ספר המרדכי.
זה אכן דברי הרב סופר, ודומני שהוא כתב זה כבר באיזה מאמר, וגם כתב לי בפרטיות. אבל למעשה אין זה אלא השערה שלו, ואין שום ראיה. א"א לזלזל בהשערה שלו, הוא עשה מחקר מאד מקיף על המרדכי, ותחושה שלו מבוססת על כל מה שהוא ראה, והוא ראה הרבה. אבל סוף כל סוף מידי השערה לא יצאה.
אחר שניכרים הדברים שכב' עוסק בענייני ספר המרדכי למסכת יבמות, מן הסתם מונח אתה בדברים אשר אתה עוסק בהם ותוכל להשיב.
בטח ידועים לך דבריו של ר' יהודה מינץ, שחי לאחר דורו של ר' שמואל משליצטט וקודם ההדפסה הראשונה של המרדכי והגהותיו בקושטא רס"ט, בתשובתו הנדפסת בתוך שו"ת מים עמוקים (ויניציאה ת"ז, סי' לב, דף לא ע"א וע"ב. לעומת זאת בתשובה שבשו"ת מהר"י מינץ סי' יב קטועים הדברים):"וזאת מצאתי תוך תשובות אחרות, כלם מכתיבת יד של מהר"ר ש"ש ז"ל שיסד המרדכי קטן, סביב המרדכי גדול שלו, וכתב גם כן בכתיבת ידו, וסבורני שהוא קצר ממה שמצא במקומות אחרים כמו שעשה למרדכי לקצרו".
וכל אריכות הדברים שמעתיק שם, כיעויין שם, מופיעים כצורתם גם בהגהות מרדכי שבדפוסים למסכת יבמות שאתה עסוק בה, סי' קז.
אך זאת, שהגהה זו הנ"ל המצוטטת אצל ר"י מינץ פותחת בתחילתה: "כתב א"ז וז"ל". ואילו בהגמ"ר שבדפוסים: "כת' באז"ק וז"ל".
איך הסברת את כל זה?
[1] השיב הרב מטירני, על הגט שכתוב בו בי"ב ימים לירח פלוני, ואין כתוב בו שנים עשר, כשר הוא, דידוע לכל די"ב הם שנים עשר. ואין לערער עליו לא משום פירות ולא משום זנות. ובפ' גט פשוט אמרי': אמ' רב פפא פשיטא לי ספל מלמעלה וקפל מלמטה הכל הולך אחר התחתון. אלמ' דגם בשטרו' היו רגילין גימטריות.
[2] וז"ל הערוך: ספל וקפל הם שמות של כלים. פ"א ספל סאה ופלגא, קפל קב ופלגא. וכן פי' העיטור. פ"א קפל דבר מקופל וכפול, כמו מקטרון שהוא מכוסה מנגד מבחוץ או שאר בגד כפול. עכ"ל. ורבינו שמואל: ספלא דידים, קפל טלית הראוי לקיפול. עכ"ל.
[3] ואני שמואל הקטן לכל אלו הפירו' לא הבנתי הראיה של הרב מטירני, דהא אין כאן גימטריות. ונ"ל שוב דה"פ, ספל סאה פלגא, קפל קב פלגא, והם כמו ראשי תיבות. וא"כ הראיה שהיו רגילין לכתוב ר"ת, ס' היא סאה, קב היא קוף של קפל, פל היא פלגא. וטעות סופר הוא שכת' 'גימטריות', אלא יש להיות 'ראשי תיבות'.
פירש בערוך שמות כלים פ"א ספל סאה ופלגא קפל קב ופלגא פ"א דבר מקופל וכפול כמו מקטורן שהוא מכוסה מבחוץ או בגד כפול עכ"ל ורבינו שמואל פירש ספל אדירים קפל כלים המקפלים:
ומצאתי, דכשאין נהר בעיר, ויש נהר תוך התחום שמוליכין סוסים לשתות או כובסין בגדים, צריך לכתוב בגט.
סדר הגט של מהר"י מינץ אות נ
דאמנם מצאתי בהג"ה במרדכי בזה הלשון: מצאתי כשאין נהר בעיר ויש נהר תוך התחום, שמוליכין לשם סוסיהם לשתות או בגדיהם לכבס, צריך לכתוב בגט.
[יבמות קיח ע"ב] המזכה גט לאשתו במקום יבם.מכאן נראה דהיכא שאנו יודעים בודאי שזכות הוא לאשה בגט, שיוכל אדם לקבל הגט בלא דעת[ה]. (1 ומעשה באדם אחד שהיו לו שתי בנות, וקיבל קידושין לאחת מהן, ולא הזכיר שמה, [והצריך] כולן גט, ובא אחד וקבל כל הגיטין שלא מדעתן. וכן באשת משומד שנשתקע ימים רבים בשמד, ואשתו שואלת תמיד הגט, והוא ממאן, כי שואל כסף. לסוף נתרצה, (נראה) [אירע לפני רש"י והורה] שיוכל לקבל הגט בלא דעתה. נ"ל משה.
[גיטין ה, ב] בפני כמה נותנו לה השליח וכו'. נחלקו רבותי' שבצרפת, גט שצריך השליח ליתנו בפני שלשה, אם יכול ליתנו בלילה, מאחר שצריך שלשה משפט הוא, ואין מקיימין שטרות בלילה, דמשפט ביום. ושאלו בזה דעתי.
והשיבותי, כתב אדני על דבר הגט וכו' שהשליח נותן, שצריך שלשה לדברי הכל, מ"מ נראה לי דמותר ליתנו לכתחלה בלילה. דהא דבעינן שלשה, היינו מטעם דקיום שטרות בלילה ומדרבנן, דמדאורייתא עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד, ורבנן הוא דאצרוך קיום. ואי לא הוו אלא תרי, תרי ותרי נינהו, מאי אולמייהו דהני מהני, ומיחזי כעד מפי עד. ואמטו להכי אצרוך תלתא. ולא משום דמקרו משפט כדאמר מר. והא ליתא. ואפילו אי שויוה רבנן כמשפט לגבי הא דאין מקיימין עדיה בלילה, נראה לחלק בין קיום שטרות לגט זה הניתן בלילה, דקיום שטרות דעלמא תחילת דין הוא, דאחרי כן צריך להוציא השטר לדון מערער ולטרוח ולגבות. ותחילת דין ביום הוא ולא בלילה, כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות. אבל נתינת הגט, שנותן השליח לאשה, גמר דין הוא, כי אין לאחר נתינה זו כלום. וגמר דין בלילה אפילו בדיני ממונות נמי, דמשפט דכתיב ביה מתוקם אתחילת הדין. ולא דמי לקידוש החודש, דמשפט דכתיב ביה אקידוש החודש דגמר דין הוא, בפרק ראוהו ב"ד. כל שכן קיום זה דמדרבנן. ולא דמי לקבלת עדות דהוי ביום, כדמוכח בפרק ראוהו ב"ד דהוי תחלת הדין. אי בקידוש החודש צריך לומר אחריו מקודש מקודש, אי בדיני ממונות כל משא ומתן הדין תחלתו וגמרו אחר כן הוא, מה שאין כן בעובדא דאתינן עלה. וקרן אורה הרב ירום למעלה, ויהי לשם ולתהלה, כנפשי אוהבו. משה.
ואיתא בהג"ה במרדכי תשובה של רש"י ג"כ, וז"ל: מעשה היה בימי רש"י, על אשת משומד שהיה ממאן ליתן לה גט, ולבסוף נתרצה. והורה רש"י לאחד לקבל לה גט [שלא] מדעתה, עכ"ל.
השיב הר"י מלונדריש, היכא שאנו יודעים בוודאי שזכות לאשה, שיכול אדם לקבל גיטה שלא מדעתה, עיין ריש פ' האשה שלום.
מעשה היה בימי רש"י ז"ל [על] אשת משומד שנתרצה לתן גט לאשתו, והורה רש"י לאחר לקבל הגט שלא מדעתה.
עוד השיב, אע"ג דהשליח נותן הגט בפני ג' משום דדמי למשפט, אפי' הכי כיון דקיום שטרות דרבנן יכול ליתנו בלילה, ולא דמי לקיום שטרות דעלמ' דתחלת דין הוא, אבל הכא סוף דין הוא. מרדכי של מהר"ש ז"ל, עכ"ל.
ראיתי תשובת רש"י, וז"ל: מעשה היה בימי רש"י על אשת משומד שנתרצה לתת גט לאשתו, והורה רש"י ז"ל לאחר לקבל הגט שלא מדעתה. עכ"ל.
וכן השיב הר"י מלונדר"ש, וז"ל: היכא שאנו יודעי' בודאי שזכות לאשה שיוכל אחר לקבל גיטה שלא מדעתה. עכ"ל.
כל דין האותיות עיין פרק הקומץ בתוס' שאנץ גם שם כתוב מה דינו של אות מן השם שנטפה בו דיו שאם לתקנו שרי למחוק וע"ש. לי הדיוט הכותב נראה שצריך לעשות ליו"ד ב' כפופות אחד למעלה ואחד למטה דגרסינן פרק הקומץ לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד
פ"ה רגל של ימין. ור"ת פי' רגל של שמאל. הלכך יש לזהר לעשות נקודה למעלה ונקודה למטה.
להניח נכרי לרכוב על הסוס בשבת לא ידעתי איסור דבשום מקום לא מצינו שגזרו על שבות דרבנן ורכיבת סוס דרבנן היא כדמשמע הכי שהחי נושא עצמו עד כאן לשון שאנץ פ"ק דע"ז על הלכה כבן בתירא:
מרדכי שבת סימן רמא
ולהניח נכרי לרכוב על סוס בשבת לא ידעתי איסור דבשום מקום לא מצינו שגזרו על שביתה דרבנן דרכיבת סוס דרבנן הוא כדמשמע הכא שהחי נושא את עצמו ע"כ לשון [תוס'] שאנץ פ"ק דע"ז על הלכה כבן בתירא:
והא לך ר' אליעזר דמילה כשאין האב בעיר רגילין ב"ד להעמיד שלשה וגדול שבהם מברך להכניסו וטעמא דהוי כשליח ב"ד ומילה שלא בזמנה כגון שנולד בין השמשות ויוצא דופן ואנדרוגינוס ומי שיש לו ב' ערלות ונולד כשהוא מהול שאנו מסופקים אם צריך להטיף ממנו דם ברית כל אלו אין דוחין לא בב שבת ולא יו"ט עכ"ל סמ"ק וסמ"ג כתב וז"ל הנולד ע"ש בין השמשות אין דוחה שבת דספק יום או לילה ונימול בט' שהוא אחד בשבת כדגרסינן פרק יוצא דופן עכ"ל וקטן חולה אין מלין אותו עד שיבריא וכן אם הוא אדום או ירוק עד שיהא כשאר תינוקות ובפ"ב דמסכת ע"ז [דף כז.] קאמר רבי יוחנן דהאשה כשרה למול והלכה כר' יוחנן לגבי רב סמ"ג ובאלפס כתב דוקא היכא דליכא איש דידע למימהליה עכ"ל עוד גרסינן בע"ז פ"ב [שם] ושוין בנכרי שמל פסולה ומיהו אם הנכרי מל כבר א"צ לחזור ולימול ולחתוך מעט כ"א להטיף ממנו דם ברית עכ"ל סמ"ג ובסמ"ק כתב דאשה אינה מלה והיכא [תסט] שראו ג' כוכבים בינונים יש לסמוך עליהם שהוא לילה ואפילו יהיה למחר שבת וכל מילה שאינה דוחה שבת אינה דוחה יו"ט ראשון וביו"ט של ר"ה אינו דוחה לא ראשון ולא ב' סמ"ג. הלכה כר"א ב"ע שאומר מרחיצין הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת בין בחמים שהוחמו בשבת ובין בחמים שהוחמו מע"ש בין הרחצת המילה בין הרחצת כל הגוף מפני שסכנה הוא לו וכ"ש ביום א' בין לפני המילה בין לאחר המילה אלפסי וסמ"ג וסמ"ק כתב וז"ל ומכשירי מילה אין דוחין שבת לא באיסור ד"ת ולא באיסור ד"ס ואם אין לו דבר המרפא המילה כגון שנאבדו אין מלין אותו עכ"ל. נראה דסמ"ג פליג עלה שכתב וז"ל כתב בה"ג היכא דאייתי איזמל מע"ש ואבד שרי למימר לנכרי לאתויי אחריני או לתקוני מההוא ינוקא דאשתפוך חמימי אמנם לא יתקננו ולא יביאה דרך רה"ר שלא התירו לומר אלא בדבר שאפילו לישראל אין בו איסור דאורייתא כ"פ ר"ת ואומר ר"י דוקא משום מילה דהיא גופה דחיא שבת התירו לומר לנכרי בדבר שאין בו איסור אלא משום שבות אבל משום מצוה אחרת כגון להביא [שופר] דרך מבוי או כרמלית אסור לומר לנכרי עכ"ל ונ"ל דרי"ף תפש לו חילוק אחר דהיכא דיש מעשה בשבות כגון שהיה אומר לנכרי להחם לו חמין שיש מעשה בגוף הדבר אסור לומר לנכרי אבל לאתויי מגו ביתיה דאינו אלא טלטול בעלמא האי שבות שרי לומר לנכרי ודקדק מדמשני בגמרא ולא שני לן בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה והאריך וע"ש באלפסי ס"פ מילה:
אם נולד בע"ש אחר תפלת ערבית ועדיין הוא יום שלא נראו הככבים מלין אותו בע"ש ואין מחללין עליה השבת אע"פ שעשאוהו לילה בתפלתו ואם נולד בד' בין השמשות ור"ה חל יום ה' ויום ו' נימול ליום א' שהוא ספק י"ב שלו ותאומים שנולדו עיין פ' כיסוי הדם ותמצא שא"צ כי אם ברכה א' ואפילו יש ב' מוהלין הראשון יברך על המילה והשני אשר קדש:
מילה ביו"כ מלין בין יוצר למוסף אחר קריאת התורה כשמזכירין נשמות ולאחר המילה אומרים אשרי ואם הוא במקום שצריך לצאת מבית הכנסת אין מלין עד אחר חזרת ס"ת וחוזרין ואומרים קדיש מהר"ם ונהגו להסיר ערלה מנפלים ואסור לעשות כן ביו"ט שני אע"ג דלגבי מת כחול שויוה רבנן [ביצה דף ו.] התם מת בר קיימא ומה שנהגו להסיר אין חובה אלא מפני המדרש דאמרי' מעביר הקב"ה הערלה מקטנים שמתו בלא ברית ונותנה על פושעי ישראל:
מקשה למה אין מברכין שהחיינו על המילה וי"ל דאיכא צערא לינוקא וקשה דאמרי' [ברכות דף נט ע"ב] מת אביו ויורשו מברך שהחיינו הלכך לא שייך [תירוץ זה] (צערא) אלא גבי שהשמחה במעונו (אבל ברכת שהחיינו לא תלוי בצער) ותירץ דכל היכא דאיכא שותפות לא מברכין שהחיינו ובולד ג' שותפים ועי"ל כיון דלא יצא עדיין מתורת נפל עד ל' הכל מצאתי עיין פרק החולץ ותמצא עוד מצרכי מילה ובפרק הדר בעירובין:
מהר"ם אומר מי שנדר לחבירו להיות בעל בריתו או למול בנו צריך לקיים לו ואע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ הואיל ומנהג בני אדם שנודרים ביניהם זה לזה ומקיימין גם כאן צריך לקיים וראיה מדאמרינן בב"מ [דף עד.] האי סיטומתא קניא פי' רושם חביות כו' עד [תעג] ובאתרא דקנו ממש קני הסיטומתא בשביל שכך נהגו ה"נ כך נהגו וצריך לעיין ומיהו ר' יחיאל היה אומר דאם הוא מתנה בעודה מעוברת אין כלום דהוי דבר שלא בא לעולם דלא דמיא לסיטמותא דהתם בא לעולם ומועיל בה קנין הילכך מועיל המנהג להחשיבו כקנין גמור אבל דבר שלא יועיל קנין כמו בדבר שלא בא לעולם לא מצינו שיועיל בו להחשיבו כקנין גמור עכ"ל התשב"ץ:
סליק פרק יז:
מרדכי מסכת שבת הגהות מרדכי פרק (אחד ועשרים) [ששה עשר] רמז תסד
פרק מי שהוציאוהו עיין התשובה מהו ללכת בקרון בשבת ושם הארכתי בגי':
ראיתי במקומות רבים שמחזיקין הקנה שעל גביהן ה' או ו' אמות מקנה שמכאן ומכאן ולי הדיוט נ"ל דלא יפה עושין ודוק ותשכח:
פנים עד כאן לא קאמר ר' יהודה כו' עד דקיימי לן תחומין דרבנן. שאלוני הולכי מדברות בצבים וכרכרות בשבת... ומה"ט פי' ר"ת פרק מי שהוציאוהו דאסור לילך בקרון בשבת גזירה שמא יחתוך זמורה... אלעזר.
1 - הלכות קטנות. 2 - שבת. 3 - עירובין. 4 - מועד קטן. 5 - חולין. 6 - יבמות. 7 - כתובות. 8 - קדושין. 9 - גיטין. 10 - בבא קמא. 11 - בבא מציעא. 12 - בבא בתרא. 13 - סנהדרין. 14 - שבועות.
1 - שבת. 2 - חולין. 3 - קידושין. 4 - בבא קמא. 5 - בבא מציעא.
ספר שם הגדולים - חלק ספרים - מערכת ה אות כד
(כד) הגהות מרדכי - נראה שחיברם רב אחד אחר המרדכי והן מלוקטות מספרים רבים, ולכן הלשון מגומגם כמ"ש מור"ם בתשובותיו סימן מ'. ובהגהות פ"ק דעירובין אומר שמצא להרא"ש מטוליטולא שכתב וכו' והוא הרא"ש המפורסם אביו של רבינו יעקב בעל הטורים שברח מאשכנז לטוליטולא והרביץ שם תורה מאד. והרא"ש היה חבר המרדכי כנודע. ובימי מרדכי רחוק שיתפשטו חבורי הרא"ש. ולפי מה שנראה שההגהות נתחברו אחר המרדכי ניחא. ועיין במערכת י' אות י"ג (עיין רבינו יעקב מרומרוג בח"א). ומשם תראה שיש בתוך הגהות מרדכי איזה לשון שהאומרו היה בזמן המרדכי או קודם. ויש לשונות מספרים שהיו אחד המרדכי כמ"ש מור"ם שנלקטו מספרים רבים, ודי בזה:
מרדכי מסכת שבת הגהות מרדכי פרק יציאות השבת רמז תנ[דף ב]
יציאות השבת שתים שהן ארבע פי' שני חיובין לאותן העומדים בפנים הכנסה והוצאה שהן ארבע חצי הכנסה וחצי הוצאה כגון עקירה גרידתא או הנחה גרידתא וזה הפי' נראה לר"ב איש תרומות עיקר והכי מפרש בירושלמי ומה שהוצרך למנות חיובי דשבת לעומד בפנים ולעומד בחוץ משום דהוצאה היא מלאכה גרועה לטלטל מרה"י לרה"ר או איפכא תדע דהא כל מלאכות שהיו במשכן מיקרו אבות ולא בעו קרא אלא רק לא תעשה כל מלאכה ולמלאכות הדומות להם מיקרו תולדות ואילו בהוצאה בעי קרא ריש הזורק [דף צו ב] הוצאה היכא כתיבא ומייתי לה פסוק וגם זורק בעי היכא הוה במשכן אף על גב דהוי תולדה:
[דף ג] בבא דרישא דפטור ומותר לא קא חשיב וא"ת הא עבר אלפני עור לא תתן מכשול ואפי' מיירי שהיה יכול ליטלו אפילו לא היה נותנו בידו דאז לא עבר כדאמרינן בפ"ק דע"ז [*דף ו] דקאי בתרי עברי דנהרא מ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסורא (*ואי) [*ואפי' אי] מיירי בנכרי * איכא איסור [דרבנן] דתניא בס"פ [דף יט א] נותנין מזונות לנכרי בחצר נטלן ויצא אין נזקקין לו משמע דוקא כשהנכרי בחצר אבל אם עומד בחוץ ופושט ידו לפנים משמע שאסור שנותן להדיא ע"מ להוציא ויש לומר דמיירי בנכרי והחפץ של נכרי שאפי' מכניס ומוציא כל היום אין איסור כלל כיון שאין החפץ שלו אי נמי אף על גב דעבר זה אלפני עור מאיסור שבת מיהא פטור ומותר:
[דף ד ע"א] והא בעינן הנחה על גבי ארבע עיין בסה"ת:
[דף ג ע"ב] בעי אביי ידו מהו שתעשה כרמלית פר"י [דפשיטא] דשרי לאדם להכניס ידו [*ריקנית] מרשות היחיד לרשות הרבים או איפכא ולטלטל שם דלא בעי אביי ידו מהו שתעשה כרמלית אא"כ הוציא ידו מליאה אבל ריקנית לא וכן תנן בפרק בתרא דעירובין [*דף צח ב] עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר ואף על גב דר"מ פליג את"ק מ"מ הלכה כת"ק דקאמר התם מתני לה חנניא בר שלמיא לחייא בר רב מקמי דרב לא יעמוד ברה"י ויטלטל כו' א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ משמע דהלכתא כרבנן ולא אמר הלכתא כר' מאיר בגזרותיו:
פר"ח בפ"ק דמכילתין [*דף ד] כרבי דאמר שדי נופו בתר עיקרו ונפקא מינה אי נופו ברה"ר [ועיקרו ברה"י] או איפכא אי נמי נ"מ אי נופו לא הוי ארבע על ארבע ועיקרו הוי ארבע על ארבע:
הוגה כתב:...
התשובה היא פשוטה מאוד. על פי כתבי היד העתיקים השלמים של ספר המרדכי. הדברים נחקרו פעמים רבות, על ידי חוקרים רבים, וכולם באו למסקנה מוסכמת, שבאופן כללי כתבי היד השלמים האמיתיים של ספר המרדכי, הם שני אלו: וטיקן 141 ובודפשט 1. ויש כתבי יד נוספים הקרובים להם, אבל אלו הם העיקריים היות שהם קדומים וכוללים כל ספר המרדכי.
...
עמקן כתב:הוגה כתב:...
התשובה היא פשוטה מאוד. על פי כתבי היד העתיקים השלמים של ספר המרדכי. הדברים נחקרו פעמים רבות, על ידי חוקרים רבים, וכולם באו למסקנה מוסכמת, שבאופן כללי כתבי היד השלמים האמיתיים של ספר המרדכי, הם שני אלו: וטיקן 141 ובודפשט 1. ויש כתבי יד נוספים הקרובים להם, אבל אלו הם העיקריים היות שהם קדומים וכוללים כל ספר המרדכי.
...
הייתי מגדיר את זה אחרת. כידוע יש שני נוסחאות של המרדכי, אושטרייך וריינוס. יש השערות אבל לא ברור בדיוק איך זה נוצר. בכל אופן זו המציאות, ופוסקים כגון מהרי"ל ותרומת הדשן כבר הזכירו אותם. מרדכי אושטרייך גדול יותר מריינוס, וכנראה פחות מעובד. אבל בכל זאת א"א להגדיר ריינוס כפחות שלם מאושטרייך, כשיש קטעים מריינוס שאינם באושטרייך כלל.
בודפשט ווטיקן נוסח אושטרייך. ויש מגדירים וטיקן כנוסח שלישי, מחמת שינויים הרבים בין וטיקן לשאר כתה"י של אושטרייך, אבל בכל אופן קרוב יותר לאושטרייך מלריינוס.
המרדכי נדפס הוא נוסח ריינוס [כמו רוב כתה"י הידועים].
השלמת קטעים חסרים בריינוס ע"פ אושטרייך התחיל כבר לפני עידן הדפוס, ונמצא כבר בגליוני כתה"י. ויש אפילו כת"י המוגדרים כמשולבים, בהם שלבו קטעים מב' הנוסחאות בפנים בספר אחד בלי להבחין ביניהם. כפה"נ מדפיסי קושטא השלימו המרדכי ע"פ גליוני כת"י בלי לדעת מה זה, וממילא הם לא הבחינו בין השלמות ע"פ אושטרייך, והוספות בגליון שלא מספר המרדכי.
כתב המרדכי בריש פרק הדר (סי' תקז) בשם רש"י חצרו של גוי הרי הוא כדיר של בהמה פירוש ומותר לישראל המתאכסן שם להכניס ולהוציא ואם יש שם ישראל אחר אוסר פירוש אוסר לאורח להוציא מבית הגוי לחצר אבל אותו ישראל מותר להוציא מביתו לחצר דאין ישראל האורח אוסר עליו עכ"ל. ובתרומת הדשן סימן ע"ו כתב דבמרדכי דבני אושטרייך לא נמצא פסק זה כלל ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דפסק תמוה הוא וכו' אמנם קשה לסתור פסק ערוך הנמצא בחיבור מדקדוק הגאונים אך מכל מקום האיסור תמוה הוא מאד ואין להורות להתיר וגם אין למחות ביד הנוהגין היתר (א) באין ולא ורפיא בידיה עד כאן. ותמהני עליו היאך רפו ידיו ולא סתר פסק זה בזרוע נטויה מפני שהדברים הללו לאו לדברי רבי אליעזר בר יעקב דקיימא לן כוותיה איתמר אלא לדברי רבי מאיר דלא קיימא לן כוותיה דהא אמאי דגרסינן בריש פרק הדר (סב.) גופא חצרו של גוי הרי הוא כדיר של בהמה ומותר להוציא מן הבתים וכו' ואם יש שם ישראל אחר אוסר דברי רבי מאיר כתב רש"י כן וכיון דלא קיימא לן כרבי מאיר ממילא לא קיימא לן כאותן דברים ולפיכך לא נכתב במרדכי דבני אושטרייך ובמרדכי דבני ריינוס שום תלמיד טועה כתבו או אפשר שכתבו דרך פירוש ולא דרך פסק ואם כן נקטינן דשניהן מותרין דאין ישראל הדר שם אוסר על האורח שנתארח בבית אחר באותו חצר דאין בעל הבית אוסר על האורח ולא אורח על בעל הבית וכמו שהזכיר בתרומת הדשן (ב).
בית יוסף על או"ח סימן קעה
כתב המרדכי בסוף פרק הרואה (שם) האלפסי פסק דאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינו שלו ע"כ. ומה שכתב בשם האלפסי בדותא היא שלא נמצא כן בדבריו והדברים עצמם אין להם על מה שיסמוכו שאע"פ שאינו שלו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקב"ה מיני יינות לשתות ובמרדכי ישן בדקתי ולא מצאתי בו לשון זה הילכך לא חיישינן ליה כלל:
לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד נב ענין ב
וזכורני בשבת אינו עומד ממטתו בבקר כמו בחול כשהיה חלש קצת ל"ע, משום דכתיב בשאר קרבנות בבקר בבקר, ובשבת כתיב וביום השבת. ואמר לי מה"ר יודא אוברניק יצ"ו שאמר לו הגאון זצ"ל שכתוב כן במרדכי רינוס. והקשה לו מה"ר יודא דלעיל איך שייך לכתוב בבקר על מוספי שבת? והשיב הגאון במרדכי אושטריך ליתא. וכמדומה להגאון זצ"ל כל מה שכתוב במרדכי רינוס ולא כתוב במרדכי אושטריך בכלן יש לפקפק. ול"נ דאינו קשה משום דכתוב בא"ח בס' מ"ח וז"ל: ואינו קשה שמוסף זמנו כל היום, וכן מצאתי בא"ח בס' רפ"ו, וז"ל: מוספין כשרין להקדים אף על גב דכתיב בנסכין בבקר וכו' ע"ש.
הוגה כתב:מדוע כותב כבודו שאין עליה תשובה מספקת ושאין בירור, והוא קיים וישנו.
הטעם שסמכו הפוסקים על מרדכי של אושטרייך, מפני שהוא המרדכי האמיתי.
הוגה כתב:מה הטעם שתרומת הדשן בהרבה מקומות סמך על אושטרייך? מה הטעם של ההצהרה הכללית שנתן באזני תלמידו ב"לקט יושר" שאין לסמוך על ריינוס? האם לדעתך פקפק בסמכות הרב הפוסק הקדום בעל המרדכי להלכה?
הוגה כתב:עמקן כתב:הוגה כתב:מהו הטעם שתרומת הדשן בכל מקום סומך להלכה על אושטרייך? ומאידך, מצד שני, הדברים שאמר בעל תרומת הדשן לתלמידיו ב"לקט יושר": "וכמדומה להגאון זצ"ל, כל מה שכתוב במרדכי רינוס, ולא כתוב במרדכי אושטריך, בכלן יש לפקפק [!]". האם לדעתך פקפק בעל 'תרומת הדשן' בסמכות הפוסק הקדום בעל המרדכי להלכה?
שערי השערות לא ננעלו.
לדוגמא: יתכן שבין אושטרייך ובין ריינוס נערכו, ע"י ב' עורכים או קבוצות של עורכים. [זהו השערת ש. כהן, שהסביר את זה במה שהמרדכי נהרג על קדה"ש, וממילא טען שלא הספיק לגמור עריכת הספר]. ויתכן שהתה"ד סמך על עריכת אושטרייך יותר מעל ריינוס. אבל זה אינו אומר שזהו ספר המקורי.
בכלל קשה לדעת מהו אושטרייך ומהו ריינוס. במרדכי קידושין של הסמינר, הם טוענים ע"פ השוואת כל כתה"י הידועים לנו של המרדכי על גיטין וקידושין, למה שהזכירו הפוסקים להדיא ששייך לאושטרייך או ריינוס, שאין אף כת"י אחד שהוא אושטרייך טהור או ריינוס טהור. [ראיתי מקום לפקפק על זה, אבל לא עייניתי מספיק].
אחר בקשת מחילה מכת"ר. השערות אלו שנאמרו, אודות ב' עורכים או קבוצות, לנוסחאות אושטרייך וריינוס, וכביכול המחבר לא הספיק לגמור עריכת הספר. הנה כבר התפרסמה דבר הטעות, שאין הדברים נכונים כלל ועיקר. וחבל מאוד שהעלילו על אחד מגדולי הפוסקים הראשונים "לא הספיק לגמור עריכת הספר". כשלפי האמת ספרו הופץ על ידו בחייו. וכשנתבונן נראה שזו היא עלילה חמורה מאוד הפוגמת בכבוד הספר. (וראה באורך: ש' עמנואל, "מגוף ראשון לגוף שלישי"). מעתה, שנודע דבר הטעות, אם אמשיך להחזיק בדעה זו, הרי שגזלתי מהמחבר את ספרו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 215 אורחים