את הביטוי הקיצוני ביותר למושג זה של עבירה לשמה מצאתי אצל החוזה בזכרון זאת'(פרשת פינחס):
"אך האמת אינו כן כי חסידות אהבה והוא בכל נפשך אפילו נוטל את הנפש ממש כנ"ל ואינו חוש דוקא בק"ש ותפלה, פירוש אם מזדמן לו לאחר הזמן בשביל אהבת הבורא ב"ה והוא עוסק בדביקותו או בשבחים, או אם נראה לו שיפעול לפניו יתברך נחת רוח יותר אם לא יקרא ק"ש ותפלה, הגם שיצה"ר מוכיחו, אינו חושש על שום עונש בשביל אהבת הבורא לפעול רצונו יותר, ובאמת רחמנא ליבא בעי וגדולה עבירה לשמה, וזה כל מעשיך יהיו לשם שמים ".
גם בספר שלו 'דברי אמת' כתב דברים דומים:
"... דיש שני מדרגות א' לצדק המקיים התורה כפשוטה ויש א' מאהבתו להבורא ב"ה כבן לאב מצפה לעשות רצונו ע"כ מקיים התורה ומצותיה כי זה ודאי רצונו וכמו אברהם אבינו ע"ה השיג מאהבתו ודביקותו בהבורא ב"ה לעשות רצונו קיים כל התורה כידוע.
ונפקא מינה בין שני המדרגות כי מאהבתו יתברך לפעמים משנה לפי אשר נראה לו וזה מקרי הוראת שעה וכמו שפירוש האברבנאל שאליהו שהקריב בבמה בשעה איסור הבמות לא היה ע"פ הדיבור ע"כ הוצרך להתפלל לענות לו בא"ש כ"א שיהיה נראה לו לכבוד שמים מותר לעבור על איזה מצוה וזה היא עבירה לשמה משא"כ מדרגה שניה שאינו עובר מה שכתוב לא כן הוא"
אשמח לשמוע עוד שכתבו בעניין זה ובצורה כה קיצונית.