בתוך זכרונותיו המעניינות של ר"מ בר אילן ('פון וואלאזין ביז ירושלים' במקורו ביידיש - 'מוולוזין עד ירושלים' בתרגום עברית) מתואר הגאון רבי חיימ'ען, בתיאור המשתרע על פני כמה פרקים, בקווים מלאי רגש והערצה שבהם מוצג הגר"ח במלא הדר גאונו. אמנם לא דילג המחבר (שהיה ראש המזרחי) גם על יחסו השלילי של הגר"ח לציונות, אבל נראה שניתן לזהות אצלו גם מגמה לרכך ההתנגדות במדת מה.
והנה בצדק ייאמר שלכל אחד יש את ההטייה שלו, ובכן אם רק החטיא המטרה בתיאורו מתוך מגמתו זאת בודאי היינו מוכנים להבליג ולסלוח, אבל מה נעשה כשנראה שנסיונו לדלל עמדתו החריפה של הגר"ח הביא אותו להאשים הצד שכנגד על לא עול בכפם בצנזורה שלא היתה ולא נברא? אולי יש להפוך בזכותו ולומר שזכרונו הטעתו ונתחלף לו הפרטים, ואכן אשמח אם מישהו יעמידיני על האמת, אבל בינתיים מצו"ב צילום מספרו במקור (ח"א עמ' 238) ובתרגום (ח"א עמ' 244), ואח"כ המסמך המואשם (מספר אור לישרים עמ' 55), לשיפוטכם.