פורום אוצר החכמה

בילדותי רווחה השמועה כי באיזהו מקום כתוב שלכל אדם יש אוצר מלים וכשיגמור אותן, יאלם פיו דום ולא יוסיף לדבר עוד עד יום מותו. האם יש לזה מקור?
כמה שדים נכנסו לתיבה, 2 או 7?
המלאכים שנדמו לאברהם כערביים, פשטו צורתם לבסוף ונראו לו כמלאכים?

לשאלה הראשונה עיין בכתבי הגרשי"ע

מי זה הגרשי"ע? ואם אפשר מקור מפורט מה טוב.

ראשית, חבל שלא חילקת את שאלותיך לשנים-שלושה אשכולות

בנוגע לשאלתך הראשונה על 'המילים הנגמרות',
מקור הענין בספר חסידים (מרגליות), סימן קסב:
"כי הכל גוזר הקב"ה כמה פסיעות יש לו ללכת וכמה בני אדם יראה וכמה ראיות יראה וכן לידי כמה מעשים יבא ומה יש לו לעשות. וכן לפה, כמה דברים ידבר...".
אמנם לא מפורש שם, שלאחר שהאדם גומר את מיכסת המילים שלו - הוא שובק חיים, אך כן ניתן להבין.
וראה גם למהרצ"א מדינוב בספרו 'דרך פיקודיך' (כדומני בלא תעשה 'לא תרצח'), הכותב, שמטעם זה דיבור דברים בטלים הוא סרח דרציחה. עיי"ש.

בנוגע לשדים שנכנסו לתיבה,
לא הבנתי מדוע שיכנסו 7 ? מה גם הם מהחיות הטהורות?

אינני יודע מיהו הגרשי"ע, אבל זכרון מעומעם מנקר בירכתי מוחי על אגדה שאחד המלמדים בת"ת סיפר בקטנותי ממש על כך שבר"ה מקבלים מספר מילים מוגבל לכל השנה, ומי שממלא סאתו נאלם עד לר"ה (כמובן ייתכן שהיה זה איום גרידא שנועד להשתיק אותנו בשיעור). עוד משהו מהבהב לי על ספר לנוער שקראתי בשם 'אביגדור' (?) או כדומה באותו ענין. אם למישהו יש מחבט הגון לניעור שכבות אבק פרהיסטוריות מהמוח אולי אצליח לשחזר משהו ברור יותר.

על אוצר המלים הקצוב לכל אדם, כתב לאחרונה הרב ישראל דנדרוביץ מאמר מקיף. כמדומה בקובץ עץ חיים באבוב.

"אביגדור" הוא ספר סיפורים תולדות המהר"ם שיק, לא?

חיפושים כתב:מי זה הגרשי"ע? ואם אפשר מקור מפורט מה טוב.

ב50 ש"ח תהיה לך תשובה ברורה, עיי"ש היטב...

אורי אגסי כתב:"אביגדור" הוא ספר סיפורים תולדות המהר"ם שיק, לא?

ייתכן, אולי אני טועה (ספר בכריכה כחולה עם תמונה של מבצר). אולי היה מעשה באביגדור אחד ובטעות אני מקשר לספר. מדובר במשהו מגיל 8-9, כך שאני זקוק למחבט רציני כדי להזכר.

חיפושים כתב:כמה שדים נכנסו לתיבה, 2 או 7?

מאן יימר שנכנסו לתיבה?
ואף שהביא רש"י הדרשה 'אפילו השדים', לא נאמר דבר זה אלא בציווי, אבל בעת היכנסם אין כל רמז שנכנסו.

חיפושים כתב:בילדותי רווחה השמועה כי באיזהו מקום כתוב שלכל אדם יש אוצר מלים וכשיגמור אותן, יאלם פיו דום ולא יוסיף לדבר עוד עד יום מותו. האם יש לזה מקור?
כמה שדים נכנסו לתיבה, 2 או 7?
המלאכים שנדמו לאברהם כערביים, פשטו צורתם לבסוף ונראו לו כמלאכים?

לשאלה הראשונה עיין אריכות בערבי נחל פ' ויקהל ובתוכה דברים כדרבונות בענין שמירת הדיבור.

זקן ששכח כתב:

חיפושים כתב:כמה שדים נכנסו לתיבה, 2 או 7?

מאן יימר שנכנסו לתיבה?
ואף שהביא רש"י הדרשה 'אפילו השדים', לא נאמר דבר זה אלא בציווי, אבל בעת היכנסם אין כל רמז שנכנסו.

מאן יימר? מדרש אגדה, רבנו בחיי ורא"ם, כולם בבראשית ו יט.

איש_ספר כתב:על אוצר המלים הקצוב לכל אדם, כתב לאחרונה הרב ישראל דנדרוביץ מאמר מקיף. כמדומה בקובץ עץ חיים באבוב.

גם לי זכור שראיתי מאמר שכזה באותו קובץ, שמא יש מי שבידו פרטים, או מי שיוכל לעלות סריקה לתועלת הרבים.

לא יהיה זה חידוש לידידיי הידענים דאתרא קדישא הדין, כי מאמריו של הגר"י דנדרוביץ, שווים ציטוט. אלו עמוסים בד"כ בפיקנטריה הכתובה בלשון צחה המשלבת חדש ונוצץ בשזירת חומר נדיר ועתיק, מקורי וייחודי - הקנקן ותוכנו מריהיבים ומענגים.
סגנונו החדשני, הפך לז'אנר כשלעצמו, והביא רבים מעורכי הקבצים התורניים, לחזר אחר מאמריו להתכבד באותו סימן היכר המלמד כי עולה הקובץ על שולחן מלכים...

הבו את אותו מאמר - שרק שמו המדהים נתקע בזכרוני בשל החידוש המבריק שבו, המסכם בשנינות מקראית את כל המאמר. הנה לכם כותרת ראויה לשמה - "נפשי יצאה בדברו"!.
(תימור כותרת פשטנית וארכאית: "בעניין המקור להא דמצינו כי סך מילים קצוב לו לאדם בימי חלדו והמסתעף"...).

[ואם כבר באותו מחבר, נזכיר את הידוע כי הוא-הוא מחבר הספר רב-המכר 'נחמדים מזהב' (שכמובן אינו מצוי באוצר, בשל היותו ריווחי עדיין...), שם, באותו ספר ניכר ביותר סגנונו הרהוט והמשובח, לצד הידענות המבהילה - הידועה ללומדי הקבצים].

בענין המילים המוקצבות לאדם כתב ר' אהרן ראטה זצ"ל ב"שומר אמונים" שהוא כפשוטו ולכן ימעט לדבר בדברים שלא נצרכים משום שמזיק בזה לעצמו וכו'.

2.מדוע השדים היו צריכים להכנס לתיבה?

3.לענין המלאכים - ל-מה נ"מ אם פשטו צורתם? (ודאי שידע אברהםלבסוף שהם מלאכים)..לפי פשוטו לא נראה שפשטו צורתם, שלא מצאנו שמוזכר דבר זה. (אא"כ מישהו ימצא..).

יאיר כתב:2.מדוע השדים היו צריכים להכנס לתיבה?

3.לענין המלאכים - ל-מה נ"מ אם פשטו צורתם? (ודאי שידע אברהםלבסוף שהם מלאכים)..לפי פשוטו לא נראה שפשטו צורתם, שלא מצאנו שמוזכר דבר זה. (אא"כ מישהו ימצא..).

אם אינני טועה יש גמרא [חגיגה?] שהשדים מתים כבני אדם.

זלמניו כתב:

חיפושים כתב:מי זה הגרשי"ע? ואם אפשר מקור מפורט מה טוב.

ב50 ש"ח תהיה לך תשובה ברורה, עיי"ש היטב...

טשאטשקעס?

אפרקסתא דעניא כתב:

זלמניו כתב:

חיפושים כתב:מי זה הגרשי"ע? ואם אפשר מקור מפורט מה טוב.

ב50 ש"ח תהיה לך תשובה ברורה, עיי"ש היטב...

טשאטשקעס?

אכן זכור לי שש"י עגנון מביא מסורת זו, אבל אין ספק שאינו חידוש שלו.

זקן ששכח כתב:

יאיר כתב:2.מדוע השדים היו צריכים להכנס לתיבה?

3.לענין המלאכים - ל-מה נ"מ אם פשטו צורתם? (ודאי שידע אברהםלבסוף שהם מלאכים)..לפי פשוטו לא נראה שפשטו צורתם, שלא מצאנו שמוזכר דבר זה. (אא"כ מישהו ימצא..).

אם אינני טועה יש גמרא [חגיגה?] שהשדים מתים כבני אדם.

זה אכן מוזכר שם אך הכוונה שם היא רק לומר שהם מתים כמו שגם בני אדם מתים ולא שהם מתים באותה צורה שבני אדם מתים..ואיך המבול היה מזיק להם אם הם "רוחניים"?..ובאמת שזה לא מובן שיש עוד מדרשים כגון שאדם בא על לילי' וכו' ולכאורה קשה להבין כיצד..אך בזה לכאורה לא קשה כלל דשדים יכולים להתהפך לכל צורה שרוצים ו"ללבוש" גוף גשמי..אך להבנתי עיקרם רוחני וכיצד היו ניזוקים מהמבול?

יאיר כתב:זה אכן מוזכר שם אך הכוונה שם היא רק לומר שהם מתים כמו שגם בני אדם מתים ולא שהם מתים באותה צורה שבני אדם מתים..ואיך המבול היה מזיק להם אם הם "רוחניים"?..ובאמת שזה לא מובן שיש עוד מדרשים כגון שאדם בא על לילי' וכו' ולכאורה קשה להבין כיצד..אך בזה לכאורה לא קשה כלל דשדים יכולים להתהפך לכל צורה שרוצים ו"ללבוש" גוף גשמי..אך להבנתי עיקרם רוחני וכיצד היו ניזוקים מהמבול?

הייתי סבור שאינך זוכר הגמרא, אבל אם זכרת, מניין לך שהכוונה היא כפי שפרשת. וכי זה שהם פרים ורבים מה תבאר שאין זה כמו בני אדם? אלא מה הכוונה? בקיצור, לא הבנתי רצונך. ומה ששאלת אודות כך שדבר רוחני אינו ניזוק, אם תבאר לי את הצורך של דבר רוחני לאכילה ושתיה, פריה ורביה, או אז נשוב ונעיין.

זקן ששכח כתב:

יאיר כתב:זה אכן מוזכר שם אך הכוונה שם היא רק לומר שהם מתים כמו שגם בני אדם מתים ולא שהם מתים באותה צורה שבני אדם מתים..ואיך המבול היה מזיק להם אם הם "רוחניים"?..ובאמת שזה לא מובן שיש עוד מדרשים כגון שאדם בא על לילי' וכו' ולכאורה קשה להבין כיצד..אך בזה לכאורה לא קשה כלל דשדים יכולים להתהפך לכל צורה שרוצים ו"ללבוש" גוף גשמי..אך להבנתי עיקרם רוחני וכיצד היו ניזוקים מהמבול?

הייתי סבור שאינך זוכר הגמרא, אבל אם זכרת, מניין לך שהכוונה היא כפי שפרשת. וכי זה שהם פרים ורבים מה תבאר שאין זה כמו בני אדם? אלא מה הכוונה? בקיצור, לא הבנתי רצונך. ומה ששאלת אודות כך שדבר רוחני אינו ניזוק, אם תבאר לי את הצורך של דבר רוחני לאכילה ושתיה, פריה ורביה, או אז נשוב ונעיין.

יתכן לבאר שהשדים חצי גשמיים וחצי רוחניים (כמו שנרמז בגמ' חגיגה) וכמו שלזכרוני מבואר בענין שנבראו בין השמשות וכו'..[כעין ה"צלם" באדם כמו שביאר "נפש החיים" בתחילת ספרו].
ואולי ע"י זה יתורצו השאלות שהם יכולים להנזק ופו"ר כבנ"א שהם ברוחניותם כבין המלאכים לבני אדם.

כמדומה לי שמבואר ברמב"ן על התורה שהשדים מורכבים מב' יסודות, אש ורוח, ודלא כבנ"א שמד' יסודות.
א"כ הרי הם גשמיים כפשוטו, אלא שמורכבים מגשמיות דקה יותר.
עכ"פ, אינם 'רוחניים' במובן הפשוט כמלאכים שהם 'שכלים נבדלים' כל' הרמב"ם.

לתועלת המעיינים שטרם הספיקו לעשות בגרות בספרות, ובאדיבות ןיקיציטוט:
כשהייתי תינוקת פטפטנית הייתי. ממש מקימה ועד לשכיבה לא פסק פטפוט מפי. היה זקן אחד בשכנותי. אמר לאותם שהיו שמחים על פטפוטי, חבל על תינוקת זו, אם היא מבזבזת על דבריה בילדותה, מה ישתייר לה לזקנתה. נפל עלי פחד ויראתי שמא למחר אני אילמת. לימים ירדתי לסוף דעתו של הזקן, שלא יוציא אדם בזמן מועט מה שנקצב לו לכל ימי חייו. הרגלתי עצמי לבדוק כל מלה אם צריכה שתיאמר ונהגתי קימוץ בדיבור. ומתוך שנהגתי קימוץ בדיבור נשתייר לי אוצר של דיבורים. האריכו לי שנותי עד שאגמור אותם הדברים שקצובין לי. (תהלה, 13)

כמו כן ברצוני לצרף קובץ הרחבה בעניין (שאולי שייך למשפחות סופרים), אך משום מה הוא לא מסכים לעלות.

להבנת ענין האוצר הקצוב, ראה מש"כ בספר 'נפש החיים' שער ב פרק יד.

וז"ל: כי כח הדיבור של האדם נקרא נפש, כמו שכתוב ויהי האדם לנפש חיה, ותרגם אונקלוס, לרוח ממללא. וכן נראה לעין, שבכל דיבור שהאדם מוציא מפיו רוח והבל הלב. והדיבור הוא עיקר נפש האדם שזה יתרון האדם מן הבהמה, א"כ כל תיבה היוצאת מפי האדם היא כח וחלק מנפשו.

ייש"כ על הדברים הנפלאים!

יאיר כתב:

זקן ששכח כתב:

יאיר כתב:זה אכן מוזכר שם אך הכוונה שם היא רק לומר שהם מתים כמו שגם בני אדם מתים ולא שהם מתים באותה צורה שבני אדם מתים..ואיך המבול היה מזיק להם אם הם "רוחניים"?..ובאמת שזה לא מובן שיש עוד מדרשים כגון שאדם בא על לילי' וכו' ולכאורה קשה להבין כיצד..אך בזה לכאורה לא קשה כלל דשדים יכולים להתהפך לכל צורה שרוצים ו"ללבוש" גוף גשמי..אך להבנתי עיקרם רוחני וכיצד היו ניזוקים מהמבול?

הייתי סבור שאינך זוכר הגמרא, אבל אם זכרת, מניין לך שהכוונה היא כפי שפרשת. וכי זה שהם פרים ורבים מה תבאר שאין זה כמו בני אדם? אלא מה הכוונה? בקיצור, לא הבנתי רצונך. ומה ששאלת אודות כך שדבר רוחני אינו ניזוק, אם תבאר לי את הצורך של דבר רוחני לאכילה ושתיה, פריה ורביה, או אז נשוב ונעיין.

יתכן לבאר שהשדים חצי גשמיים וחצי רוחניים (כמו שנרמז בגמ' חגיגה) וכמו שלזכרוני מבואר בענין שנבראו בין השמשות וכו'..[כעין ה"צלם" באדם כמו שביאר "נפש החיים" בתחילת ספרו].
ואולי ע"י זה יתורצו השאלות שהם יכולים להנזק ופו"ר כבנ"א שהם ברוחניותם כבין המלאכים לבני אדם.

כן מבואר במדרש שהקב"ה ברא נשמתם בע"ש ובא לברוא גופם ו"לא הספיק" עד שקדש היום.

וכמו"כ מבואר במאמר הנפלא של הרמח"ל "מאמר העיקרים" http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?8 ... 9D&page=11 ד.ה עוד

כבר הרבה זמן שלא קראתי טקסט כ"כ חשוב ויפה הכתוב בצורה כ"כ מתומצתת ומדוייקת להפליא! מומלץ ביותר!

בענין האוצר הקצוב-ראה עוד מאמר נפלא 'ויהי האדם לנפש חיה' בספר הדר יעקב ח"ה סי' ב מהגאון הנשגב רי"ח סופר שליט"א.

בספר הליקוטים לרחוו פר' עקב " הבל היוצא מפיו בעת הדיבור הוא חלק שנשמתו ולכן נצטווינו שלא לדבר דברים בטלים שמפסיד חלק נשמתו ועיין בלקו"ת להאריז"ל ועיין במדבר קדמות מערכת ד' מביא מליקוטי רבינו מהרח"ו. ובקב הישר עמ' פ. ספר תשואות חן פר' ויקהל. (מהערות בגליון ספר אשר לי)

בספר הנהגות צדיקים פרק ה, הנהגות ואזהרות מבעל בני יששכר מדינוב, אות כ:

לשמור א"ע מדברים בטלים, ונצטוינו מפי רבינו הקדוש שעובר בזה על לא תרצח.

נוטר הכרמים כתב:בספר הנהגות צדיקים פרק ה, הנהגות ואזהרות מבעל בני יששכר מדינוב, אות כ:

לשמור א"ע מדברים בטלים, ונצטוינו מפי רבינו הקדוש שעובר בזה על לא תרצח.

ידוע מה שאמר הגר"א בענין "לא תרצח" בדברות ראשונות ושניות שבראשונות נכתב בפתח ובשניות בקמץ.
וביאר בב' אופנים א' לענין פו"ר שאם מונע עצמו (קומץ) מזה עובר על לא תרצח וכן אם מוציא שז"ל (פתח) עובר בכך.
ב' תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה עובר על לא תרצח (קומץ פיו) וכן תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (פותח פיו).
ונראה שכן אפשר לפרש לענין דברים בטלים כמובא לעיל. (ואולי המונע עצמו מד"ת-לענין קמץ).

איש_ספר כתב:על אוצר המלים הקצוב לכל אדם, כתב לאחרונה הרב ישראל דנדרוביץ מאמר מקיף. כמדומה בקובץ עץ חיים באבוב.

קובץ קול תורה

איש_ספר כתב:על אוצר המלים הקצוב לכל אדם, כתב לאחרונה הרב ישראל דנדרוביץ מאמר מקיף. כמדומה בקובץ עץ חיים באבוב.

אכן צדקת אי"ס.

ראה viewtopic.php?f=7&t=30792&p=563386#p563365