יושר שאינו מעוגן בחיובי ומשפטי השו"ע, הישנו?

[נוטר הכרמים]

בעקבות כל מיני פרשיות שעלו לכותרות לאחרונה, בדבר חשדות להתנהגות שאינה הולמת, בקרב שומרי תורה ומצוות, דברים שמנוגדים לחוק, אך במישור העקרוני אין סעיף בשו"ע האוסר זאת בצורה גורפת, וישנם כל מיני היתרים לענין. (כמובן, חילול ה' וכיו"ב שנספחים לענין, אבל לו יצוייר שאכן לא היה שייך שיתגלה קלונם).

נפשי בשאלתי, האם קיים מושג של 'יושר' שאינו מעוגן בחיובי ומשפטי ההלכה, הרי זה ברור שצו השכל הישר הוא כי לא ישר הוא לקבל מילגה של 'תורתו אומנתו' מגורם כל שהוא תחת זהות בדויה, או ליטול שוחד בדרך לקבלת החלטות ציבוריות, זה חורג מכל נורמה של מדיניות תקינה אישית וציבורית, האם זה מחייב אותנו, כל עוד זה לא מפורש בשו"ע?

הנה דוגמאות ששייכים לענין, או אולי לא כ"כ, כיון שיש לחלק ביניהם.

בחזקוני בראשית ז,כא שביאר איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו על המצוות, דיש כמה מצוות שחייבים בני אדם לשמרן מפני סברת הדעת אע"פ שלא נצטוו ולכך נענשו, כמו קין שנענש על שפיכות דמים אע"פ שלא נצטווה, יעו"ש.

ובדומה לזה מצינו בהקדמת רבינו נסים גאון דכל המצוות שהן תלויים בסברא ובאובנתא דלבא כבר הכל מתחייבים בהם מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ וכו', יעו"ש באורך.

וכיו"ב בפרשת נח שקלל נח את חם, ואמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. ובתנחומא אות טו איתא: ומי גרם לו כל הארירה הזאת, על שבזה את כבוד אביו. וצ"ב שהרי כאו"א אינו משבע מצוות בני נח, ולמה נענש על זה. ובהגהות יד אברהם יו"ד סי' רמא,ט עמד בזה דנענשו חם ובניו בידי שמים על כיבוד אב אף שלא נצטוו ע"ז. ועי' אור שמח הל' ממרים ה,יא, ובהסכמת הגאון הנצי"ב לספר אהבת חסד.

[יאיר]

מצד אחד מצינו ליעקב אבינו ש"הונה" את לבן עם המקלות המפוצלות וכיו"ב מצד שני יש את הענין של "ועשית הישר והטוב", "נבל ברשות התורה" ו"סברא ל"ל קרא" וכיו"ב..אכן לא ברור עד כמה הדברים ניתנים להלכה אחידה וגורפת.

אגב..וכי קין לא נצטוה על שפיכות דמים?! הרי הוא מ-7 מצוות בני נח. (שעל 6 מהם נצטווה כידוע אדה"ר ["אבר מן החי"-נצטווה נח]).

[מנחם זאב צוקרמן]

בשתי תשובות באג"מ הכריע ר' משה פיינשטיין שאיסור גמור הוא לרמות את הממשלה, אף בדבר שאינו בגדר קבלת תקציבים.

[בור הגולה]

עי' רמב"ן עה"פ "ועשית הישר והטוב" (דברים ו' י"ח).

[יאיר]

עי' רמב"ן עה"פ "ועשית הישר והטוב" (דברים ו' י"ח).

למי שמתעצל לעיין, מזכיר שם שא"א לתורה להזכיר כל דיני הנהגות אדם לחבירו וע"כ כתב בדרך כלל "ועשית הישר והטוב". (ועיי"ש עוד).

כמו"כ אמר ר"ע "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. (רעך במצוות).

[יגל]

מה שמזכיר לי מה שאמר לי גאון חכם מובהק, על השאלה אם מותר לרמות את העירייה בהנחות לארנונה: 'תינח לגנוב, אבל לשקר????'

[הירשזון]

ולפיכך אני סובר וראוי שיאמן, שכמו שהחוקים שאין להם מבוא כלל בתיקון הסידור המדיני, והם סיבה עצמית קרובה לחול השפע האלהי, כן משפטי התורה יש להם מבוא גדול, וכאילו הם משותפים בין סיבת חול הענין האלהי באומתנו ותיקון ענין קיבוצנו. ואפשר שהם היו פונים יותר אל הענין אשר הוא יותר נשגב במעלה, ממה שהם היו פונים לתיקון קיבוצנו, כי התיקון ההוא, המלך אשר נעמיד עלינו ישלים ענינו, אבל השופטים והסנהדרין היה תכליתם לשפוט העם במשפט אמיתי צודק בעצמו, שימשך ממנו הידבק ענין האלהי בנו, יושלם ממנו לגמרי סידור ענינן ההמוני או לא יושלם. ומפני זה אפשר שימצא בקצת משפטי ודיני האומות הנ"ל, מה שהוא יותר קרוב לתיקון הסידור המדיני, ממה שימצא בקצת משפטי התורה. ואין אנו חסרים בזה דבר, כי כל מה שיחסר מהתיקון הנזכר, היה משלימו המלך. אבל היתה לנו מעלה גדולה עליהם, כי מצד שהם צודקים בעצמם, רוצה לומר משפט התורה, כמו שאמר הכתוב ושפטו את העם משפט צדק, ימשך שידבק השפע האלהי בנו.

[נוטר הכרמים]

מה שמזכיר לי מה שאמר לי גאון חכם מובהק, על השאלה אם מותר לרמות את העירייה בהנחות לארנונה: 'תינח לגנוב, אבל לשקר????'

כך גם שמעתי מהגאון רבי צבי פרידמן שליט"א.

בשם הגראי"ל שטינמן שליט"א נמסר: למה כולם באים לשאול אותי אם מותר לרמות, ואף אחד לא שואל אם כדאי וראוי לעשות כן, ודפח"ח.

[שמח תשמח]

ישור שאינו מעוגן בחיובי ומשפטי השו"ע. האם זה לא הפשט של: "דרך ארץ קדמה לתורה"?

[מעיין]

נוראים הדברים הכתובים בהגהות יעב"ץ גיטין נח א על מעשה המובא שם, וז"ל: "מכאן נראה ברור שיש עון שאינו מפורש ומבואר בשום מקום והוא חמור מאד ושנוי בעיני המקום יותר מעבירות חמורות להעניש הרבים בעבורו בשביל שאין חוששין לו כלל עם היותו מתנגד לשכל והוא מפני שהי' דבר מתמיד בפרסום בכלל מה דסני לך לחבריך לא תעביד."
ולעומת זה, יש דברים שאף שנאסרו מכלל התרי"ג מצוות אבל עצם הדברים רצון השם שיתקיימו על ידי אחרים ורק אסרן לישראל לעשותן וכ"כ באריכות בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ס"ג (במחלוקותו עם הלק"ט) לענין הרכבה שרצון השם שיהיו דברים מורכבים רק לא על ידי ישראל.

[זקן ששכח]

בזכרוני דברי רמב"ם דאף אי תינח שגזל עכו"ם מותר מעיקרא דדינא, עדיין אסור הוא, כיון שמרגיל האדם עצמו במדות מגונות.

[איש_ספר]

וכבר שבחו קצת מן החכמים (שבת נג:) שהיה לו אשה שהיו בה מומין גלויים נראים, והוא לא היה יודע בהם, לפי שהיתה מחשבתו במה שמחשבים החסידים הטהורים בהיותו בשעת צרכו עמה, לא יכוין אלא מה שהיתה כוונת הטבע כחכמת האלהות, ואין זה חולק על מה שקדם ממאמרם כל מה שרוצה לעשות באשתו עושה, לפי שהענין האסור והמותר אינן בענין המרוחק והשנוא והמרוצה והאהוב ומה שראוי לעשות מדרך הצניעות ותכלית הפרישות

- רמב"ם, פירוש המשניות סנהדרין פ"ז.

מ] כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי חיים (איסור והיתר הארוך סימן נ"ט). ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש משום צער בעלי חיים (מהרא"י סי' ק"ס /ק"ה/). מא] ומ"מ העולם נמנעים דהוי אכזריות.

- הגהת רמ"א אהע"ז ס"ה.

[נוטר הכרמים]

מורה נבוכים ח"ג פי"ז:

שיעניש על כל מעשה רע שיעשהו האיש אע"פ שלא הוזהר ממנו ע"י נביא, אחר שהוא דבר שהשכל מזהיר ממנו.

[נוטר הכרמים]

והנה מה שנתחדש לי הבוקר מענין זה הנוגע לתחילת פרשתינו.


יג,יט ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל.

איתא בסוכה נג,א: בשעה שכרה דוד שתין קפא תהומא ובעא למישטפא עלמא, אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למיכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח, ליכא דקאמר ליה מידי, אמר דוד כל דידע למימר ולא אמר יחנק בגרונו. נשא אחיתופל ק"ו בעצמו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה.

ובערוך לנר שם כתב, וז"ל: ואגב אזכיר שראיתי בספר זית רענן פר' בשלח שהקשה שם, היאך השליך משה מה שכתוב עליו שם המפורש לתוך נילוס להעלות ארון יוסף. ותירץ ג"כ דגרם מחיקה שרי. והלחם פנים בקונטרס אחרון כתב לתרץ קושיא זו דמשה מושבע היה לזה מיוסף. ותירוץ זה לא הבנתי, דאפילו היתה השבועה בפירוש לזה להטיל שם במים, הרי הוי נשבע לבטל את המצוה ולא חלה השבועה.

אמנם באמת לא הבנתי הקושיא, הרי זה קודם מתן תורה היה ועדיין לא נצטוה משה על מחיקת השם, ואפילו קיים המצוה כאינו מצווה ועושה, עכ"ז בשביל שבועת יוסף לא היה יכול להחמיר, עכ"ד.

והגר"ח שמואלביץ בשיחות מוסר הקשה על דבריו, דעדיין קשיא, הא כמו שאינו מצווה על מחיקת השם, הרי אינו מצווה על איסור שבועה, אלא שקיים כל התורה עד שניתנה, וא"כ אף שנשבע על כך, אין לו לעבור על מחיקת השם, יעו"ש.

ונראה בכוונת דברי הערוך לנר, דבאמת משה רבינו מצווה ועומד לקיים שבועתו אף קודם מתן תורה, ראה מל"מ בהל' מלכים (י,ז) שצידד שבן נח מוזהר על שבועת שקר, ואע"פ שאינו בבל יחל.

וביאור הדבר למדנו מדברי האחרונים ז"ל, ששנים נתנבאו בסגנון אחד. בשו"ת אבני נזר ח"ד סי' שו, וז"ל: דודאי מי שנשבע לאחר הסברא מכרעת שמחויב לקיים וא"צ לזה שום אזהרה וכו'. והיינו שזה חיוב ע"פ השכל.

ובמשך חכמה פר' יתרו עה"פ כי לא ינקה ה' פירש טפי, וז"ל: ויתכן עוד, דהנה בני נח הוזהרו על שבע מצוות ולא הוזהרו על שבועת שוא ושקר, משום דבידי אדם אין נהרגין על זה, הא בידי שמים נענשין על זה כדאשכחן באבות שהשביעו לבני נח כמו יעקב השביע לעשו ופרעה ליוסף וכיו"ב, כי זו היא מצוה שכלית.

וע"ע בקרן אורה נזיר סא,א ובנדרי זריזין (להגר"ש קלוגר) נדרים ח,א.

ולפי יסוד זה יתבאר ענין נכבד נוסף, דהנה בשבועות כט,א מצינו: כשהשביע משה את ישראל אמר להן דעו שלא על דעתכן וכו'. ובתוס' שם הקשו, וז"ל: קצה קשה מה היתה מועלת השבועה, כמו שהיה ירא שיעבדו עבודת כוכבים כמו כן היה לו לירא פן יעברו השבועה.

וכתב המהרש"א: ונראה דלק"מ דהשבועה עצמה היא קבלת התורה, ואי לעאו השבועה בדיבורא בעלמא ליכא קיבול, ולא היו נענשים אם יעברו עליה, וכן מוכיח המקרא דכתיב לעברך בברית ה' א' ובאלתו וגו' והרבה כמוהו.

ובהגהות הרש"ש הביא דבריו וכתב: ואינו כלום דמ"מ קשה במה קבלו על עצמם חיוב שבועה, עכ"ל. וכונתו דבלאו חיוב שבועה מה"ת מהי אלימותה של שבועה זו טפי מדיבור בעלמא הוא.

אכן לפי כל האמור, דחיוב שבועה הוא מצוה שכלית, וזה ישנו גם קודם מ"ת, מבוארים היטב דברי מהרש"א דודאי תוקף שבועה היה גם קודם מ"ת, ואותה אלימות שישנה בשבועה זה נתן תוקף לכל קבלתם את התורה.

וראה עוד בחזקוני (בראשית כו,י) בביאור והבאתם עלינו אשם, וז"ל: ע"י השבועה. אם תשקור לי וגו', שכן חייבים אשם על עבירת שבועה כמו שמצינו גבי כפר ונשבע והודה.