הודעהעל ידי יעקובי » ג' יולי 05, 2016 7:54 pm
ועוד הערה חשובה.
נראה כי מעיני המהדיר נעלמו לחלוטין ה"קטעים מתוספות שאנץ למסכת קידושין" שהדפיס ידידי ר"א גבאי (המכונה יהודה כהן) בקובץ ירושתנו כרך ו (תשע"ב).
הקטעים הנ"ל היו יכולים להיות לתועלת, ולתרום פה ושם בבירור כמה דברים. כמו למשל לענין בירור הגירסא בתוספות טוך (נא ע"ב ד"ה אפ"ה), האם "היום תקנת הקהילות" או "חרם מתקנת הקהילות", הרי שבמקבילה בתוספות שאנץ "חרם ותקנת הקהילות". וכיו"ב.
ועוד תועלת חשובה מהנ"ל, וכדלהלן.
כבר במאמרו של המהדיר בקובץ מוריה (שנה כט ניסן תשס"ט), הודיע, כי מלבד הזיהוי לר' אליעזר מטוך (אותו כבר בירר לנכון במבוא למהדורה הראשונה), עוד התברר לו, כי את תוספותיו למסכת קידושין יסד ר"א מטוך על תוספות ר"י שירליאון, ולא על תוספות ר"ש משאנץ. וכתב שבע"ה במבוא למהדורה החדשה יבואו הדברים בהרחבה ובראיות ברורות. ואכן הדברים התממשו במבוא למהדורה הנוכחית.
אולם כבר ע"פ עצם העיון בדבריו וע"פ המקורות שהביא, הבחנתי בבירור כי הראיה הראשונה שהביא, אדרבה, הינה ראיה לסתור!! (שכן בעוד דעת ר"י שירליאון שיש לחלק בין מתנה לבין סוגיית 'באת חבילה לידו', דהתם איירי כשקנה מהם חבילתם בקנין גמור, הרי שבדברי תוספות טוך מבואר בפירוש שאין לחלק בין שם לבין מתנה, וכתב על דרך שלילה שלא מסתבר לחלק ולומר דהחבילה אינה משכון אלא קנויה לו לשכור פועלים. ומה שכתוב שם "ולא דמי לחבילה" הרי הוא כאומר "דלא דמי לחבילה", והוא מוכח ומוכרח מיניה וביה, ממה שאמר קודם לכן שאין סברא לחלק, ועפ"ז מסיק בפשיטות דכשרגילין לעשות שידוכין צריך ליזהר יפה בדבר. וכל זה ההפך ממש משיטת ר"י שירליאון, והויא מחלוקת ברורה ביניהם בזה. אגב, דברי ר"י שרליאון הובאו בהרחבה ובשלימות באו"ז ב"מ סי' רמט, ולא רק בקיצור רב במהר"ח או"ז אליו ציין המהדיר).
כ"ש וק"ו אחר ראות דברי הר"א גבאי בענין זה (ירושתנו הנ"ל עמ' לג הערה 73), שציין לסמ"ק מצוריך שהעתיק בהרחבה את כל דברי תוספות שאנץ בזה, והנה דברי ר"א מטוך (הנידונים) מקבילים לגמרי לדברי תוספות שאנץ אלו. ונמצא שכבר נתרחבה ונתבהרה התמונה לגמרי, ובמקום שיש לנו שני קטעים רחבים, מאת ר"י שירליאון מחד, ומאת ר"ש משאנץ מאידך, ניכר בבירור רב שדברי תוספות טוך שם חצובים מדברי התוספות שאנץ, ולא מדברי ר"י שירליאון.
כאמור, חבל שלא ראה המהדיר המאמר בירושתנו הנ"ל, ושמא הערת ר"א גבאי בזה (וציוניו החשובים) היתה גורמת לו להתבוננות מחודשת בענין.
ועוד יווכח המעיין גם באופן כללי, כי רבים משאר דברי תוספות טוך למסכתנו, מקבילים לשאר קטעי תוספות שאנץ הנדפסים בירושתנו הנ"ל, ופעמים שיש אף זהות לשונית, והדברים מוכחים וברורים.
שאר "ראיות" המהדיר על יסוד ר"י שירליאון, אינן מכריעות כלל, ואחר ראות התמונה המורחבת ככל הנזכר, יבין המעיין שאין בהם ממש. (גם בעמ' מז הערה 55 הוסיף עוד "ראיה", מכך שדברי ר"א מטוך שם אינם מתאימים עם התוספות רא"ש שהם ע"פ תוספות שאנץ, ושכן דחה פירוש זה גם בתוספות ר"י הזקן הנדפס בגליון מסכת קידושין, עפ"ז סיכם: "גם מכאן ראיה שספרנו אינו בשיטת הר"ש משאנץ תלמיד ר"י הזקן". ברם מביך הדבר שהוא עודנו מחזיק בייחוס המוטעה של 'תוספות ר"י הזקן לקידושין', דבר שכבר הופרך מזמן, והתברר שאינו אלא פירוש ר' אברהם מן ההר, כידוע).
לסיכום: אם בקישור דלעיל (המובא בהודעתי הקודמת) רשמתי דברי שבח על המהדיר על שזיהה לנכון את החיבור כתוספות טוך, הרי שעתה לענין נסיונו השני בזה (להוסיף ולקבוע שיסדו על ר"י שירליאון), נאמר, כי דבריו בזה דחויים מכל וכל! וללא שום ספק תוספות טוך עמ"ס קידושין נתייסדו על אדני תוספות שאנץ, כדרכו ע"פ רוב של ר"א מטוך, והדברים ברורים.
