שמעתי שכתוב בזוהר ששבע שבועות שהוצרכו כלל ישראל בין יציאת מצרים למתן תורה הם כנגד שבעה נקיים שבאשה נדה.
מאן ידע מקומו.
והנה לפי שיציאתם ממצרים היתה לקבל התורה האלהית, דכתיב (שמות ג, יב) 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה', הישירם בזה להודיע ולזכור בכל דור ודור, כי מעלה עשו בתחלה בשעת קבלת התורה, והוא כי לגודל מעלתה לא קבלוה מיד כשפירשו מטומאת מצרים, עד שעברו עליהם שבעה שבועות, שבהם נגמרו להסיר את אלהי הנכר אשר בקרבם ויטהרו להחליף שמלותם ותכונתם, כאשה זו שהיתה בזוב טומאתה ואף על פי שפסקו דמי זובה צריכה להמתין עוד שבעה ימים נקיים (ויקרא טו, כח), קל וחומר לשכינה שבעה יובלים, אלא דיו לבא מן הדין שתהיינה שבע שבתות ימים, כי האלהים סייע בטהרתם, כמו שנאמר (שמות יט, יד) 'ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי', כלומר בתנועה קלה ומהירה אשר לא יצוייר כן על המנהג הטבעי
"רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא א"ר חייא כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה. מאי קא מיירי. א"ל הא אוקמוה חברייא אבל ת"ח ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתת דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא. בתר דאתגזרו עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית כיון דאתאחדו ביה פסק מסאבותא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאבותא בתר דאתפסקו מנה מה כתיב וספרה לה שבעת ימים. אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקא מסאבו מנייהו ואמר קב"ה מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא"
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 448 אורחים