פורום אוצר החכמה

כתב ב"י טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים קודם שאמר יהיו לרצון המתחיל בשמו וסיים בשמו.

ואולי הר"ת ב"י הם ברכת יהו', וכוונתו לספר סמיכת חכמים שכך קראו לספרו, ובאמת הוא כותבו כנזכר להלן באות ה'.

בספר הצוואה (הנקרא שער הכנה) מכ"ז הגה"ק מרן רבינו נפתלי כ"ץ זצללה"ה... אבדק"ק פוזנא ופפד"מ יצ"ו, בעמח"ס סמיכת חכמים (נפטר כ"ד שבט תע"ט בדרכו לאר"י), כתב באות ט' וז"ל: ויכוונו באמירת פרקים ומזמורים אלו אותיות שמי לבקש רחמים שלא אשכח שמי כשישאלו אותי בעלמא דקשוט...

כתב בקיצור של"ה וב"י כשיאמר יברכך ה' יהיה פניו נגד ההיכל, וישמרך נגד ימינו, יאר ה' פניו נגד ההיכל, אליך ויחנך נגד שמאלו, ישא ה' פניו נגד ההיכל, אליך נגד ימין, וישם לך נגד שמאלו, שלום נגד ימין, עד כאן.

הוד_והדר כתב:עצם הענין קדום לבעל קיצור השל"ה - ר' שמואל וויטאל מביאו
להגידו דוקא בשמונה עשרה כמדומני שבעל קיצור השל"ה מקור הראשון
היה פעם על זה אשכול כבר

הוד_והדר כתב:עצם הענין קדום לבעל קיצור השל"ה - ר' שמואל וויטאל מביאו
להגידו דוקא בשמונה עשרה כמדומני שבעל קיצור השל"ה מקור הראשון
היה פעם על זה אשכול כבר

לענין כתב:כבר הביא את זה משה הלל, אגדות שמואל עמ' 90.

אגדות_שמואל.png (82.54 KiB) נצפה 4204 פעמים

לענין כתב:ענק!
צריך באמת לבדוק אם הציטוט שוה למש"כ בכתר יוסף.

קאצ'קלה כתב:בספר אליה רבה סי' קכב אות ג מובא:

כתב ב"י טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים קודם שאמר יהיו לרצון המתחיל בשמו וסיים בשמו.

אולם יש שהעלו את האפשרות שיש לתקן ד"י במקום ב"י, והכוונה לסידור דרך ישרה.

כדי לתת תוקף להשערה זו, חשוב להביא מה שכתב האליה רבה בסי' קכא:

כתב בקיצור של"ה וב"י כשיאמר יברכך ה' יהיה פניו נגד ההיכל, וישמרך נגד ימינו, יאר ה' פניו נגד ההיכל, אליך ויחנך נגד שמאלו, ישא ה' פניו נגד ההיכל, אליך נגד ימין, וישם לך נגד שמאלו, שלום נגד ימין, עד כאן.

גם כאן אין הדברים מופיעים בבית יוסף, כי אם בדרך ישרה שיצא לאור על ידי רבי יחיאל מיכל עפשטיין בעל קיצור של"ה.

קאצ'קלה כתב:(למרות שמצאתי כמה אשכולות בענין פסוקים לשמות אנשים)

בקרו טלה כתב:פסוקים לשמות אנשים
פסוקי שמות. מה הטעם? מה ההלכות? ואיזה פסוקים יש?'
פסוקים לשמות אנשים – אליה רבה בשם 'ב"י'

אריה הכהן כתב:שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל

במאמר שלפנינו נכתוב בעז"ה אודות המנהג וטעמו, לומר פסוק בסוף תפילת שמו"ע המתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות שהיא האחרונה בשמו - קודם "יהיו לרצון".
כתב בספר אליהו רבה (סו"ס קכב'), בשם הבית יוסף, טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים קודם שיאמר יהיו לרצון, המתחיל בשמו ומסתיים בשמו, ע"כ. ןבספר קיצור שו"ע (סי' יח' סעי' טו') כתב: ונראה לי דהאומר יהיו לרצון שני פעמים לא יאמרו אלא קודם יהיו לרצון השני. (עי' בשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' כז').
בס' ליקוטי מהרי"ח (ח"א עמ' קלט') כתב: איתא בסידורים בשם השל"ה, שקודם יהיו לרצון, יאמר פסוק אחד מן התנ"ך המתחיל באות ראשון משמו ומסיים באות האחרון משמו (והוא סגולה שלא לשכוח שמו בשעת הדין). והנה בשל"ה ליתא, וגם בקיצור של"ה לא מצאתי, אח"כ מצאתי בקיצור השל"ה בסופו. וז"ל: כתב בספר הכוונות בענין חיבוט הקבר, הרשעים אינם יודעים שמם בקבר ומכין אותן וכו' (עי' בספר ראשית חכמה שער היראה פי"ב פ"ב) ומי שאומר בחייו כל יום פסוק א' המתחיל בתחילת אות משמו ומסיים בסוף אות משמו, דהיינו אותו השם העולה עמו לס"ת שהוא שם הקודש וכו', הוא סגולה שלא לשכוח שמו, ע"ש.
יש שהביאו מקור למנהג זה מדברי רש"י בספר מיכה (פרק ו' פסוק ט') עה"פ: ק֤וֹל ה' לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ: ופי' רש"י (בד"ה ותושיה יראה שמך), וז"ל: מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו, התורה מצילתו מגיהנם עכ"ל. (דברי רש"י כאן הם בסוגריים, וספק אם רש"י כתבם). ובסידור נהורא השלם כתב: החפץ שלא ישכח שמו ליום הדין, יאמר קודם יהיו לרצון פסוק המתחיל באות משמו ומסיים באות אחרון משמו.
ובספר זכר דוד (לרבי דוד זכות. דף רמו'. י"ל בליוורנו בשנת תקצ"ז) כתב, ותמיד יהיה שגור אותו פסוק בפיו, ויש בזה תועלת להזכיר אותו בעת צרה, מלבד שעי"כ לא ישכח שמו להשיב לשואלו בקבר, הגידה לי מה שמך. ואם יש לאדם שתי שמות, נוהגים לומר שתי פסוקים, אמנם רבים אומרים פסוק אחד לשמותם המתחיל באות ראשונה של ראשון ומסיים באחרונה של אחרון.
וביאר החפץ חיים בספרו שמירת הלשון (ח"ב פ"ז בהגה"ה): ובזה ניחא לי מה שכתבו הספרים ליעץ לאדם, שיהא תמיד מזכיר שמו ברמז בסוף שמונה עשרה, דהיינו אם שמו אברהם, יאמר פסוק שמתחיל באות א' ומסיים באות מ' וכל כיוצא בזה. וכתבו שזהו תועלת שיזכור שמו, דמרוב הפחד והחרדה בשעת הדין, כששואלים לו את שמו, שוכח ולא יודע מה להשיב. והנה באור הדבר האמיתי בפשיטות, דטבע האיש שהולך בדרך הרשע, לדבר ולהתלוצץ מאנשים שהולכים בדרך האמת והצדק, וממילא ידוע שהעונות שיש על פלוני במה שהתרשל מעבודתו ע"י זה נרשם על שמו. אף ששם פלוני הוא יעקב, והיה נרשם העון ע"ש יעקב, והוא שמו עכן הולכים המקטרגים לעכן, אף שהוא צועק: אני לא עשיתי העוון, שאני שמי עכן ולא יעקב, המשחיתים ההולכים בשליחות מבית דין של מעלה, אין מסתכלים ע"ז כלל ומשיבים לו, אין אנו יודעים דבר, אנו הוזהרנו בשליחותינו לילך אליך ולהענישך, מסתמא שמך יעקב ותוכרח לקבל העונש. והנה האיש הזה שמוכרח לקבל העונש חושב בנפשו אולי באמת שמי יעקב, ושכחתי על ידי המיתה את המעשים ואת שמי, והנה האיש שדרכו לבזות אנשים ולצערם באונאת דברים והלבנת פנים, לשון הרע וליצנות, בוודאי לא פעם נכשל בזה בימי חייו, בוודאי כמה מאות פעמים עשה כזה לכמה מאות אנשים, וממילא נחשבים עליו עוונותיהם. וכל איש ואיש יש לו שם אחר והוא מוכרח לסבול מכולם, וממילא הוא מבולבל מאוד, שכל משחית בא לו בפני עצמו בשם אחר, ועל כן אינו יודע כלל איך הוא האמת כששואלים אותו שיגיד שמו. ולזה יעצו שיאמר בכל יום את הפסוק המרמז על שמו, שעל ידי זה יזכור היטב, וגם על ידי זה יתבונן איך ליזהר מחטא הלשון, כדי שלא ישונה שמו האמיתי. ונראה עוד שלזה יעצו לומר הפסוק אחר 'אלוקי נצור לשוני מרע', ושאומר, שעל ידי זה יזכור שמו האמיתי ולא ישתנה.
כתב בספר טעמי המנהגים (אות צ'): טעם שתקנו לנו הקדמונים לומר בסוף תפילת י"ח פסוק שרומז בו שמו של אדם שהפסוק מתחיל ומסיים באותיות התחלת שמו וסיום שמו, כי השם של אדם רומז על בחי' חיותו שיש לכ"א מישראל חלק אלקי קדוש. ואת זה לעומת זה עשה אלקים וח"ו כשהס"א מתגברת נופלים שמות בנ"י בגלות בין הס"א ואוה"ע, ובזה שאומר הפסוק בסוף תפלת י"ח שמתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו בזה הכח יקח את שמו מבין הסט"א שלא יהיה בגלות ביניהם ויהיה שמו רק בקדושה (זרע קודש). ועוד כתב שם (בהגה"ה): כתב בספר משפט צדק בשם הסידור שחיבר המקובל הגדול מוהר"ר הירץ זצלל"ה, קבלה בידינו אשר פסוק המתחיל בשם איש דהיינו כמוני ששמי נפתלי נ' בראשו י' בסופו והיינו פסוק "נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני" טוב להזכירו בדרך ההולך או עסק את עמיתו הן בלימוד הן בכל חפץ. עי' בספר דעת תורה, או"ח סי' קנו' א'. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)

אריה הכהן כתב:כתב בספר אליהו רבה (סו"ס קכב'), בשם הבית יוסף, טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים קודם שיאמר יהיו לרצון, המתחיל בשמו ומסתיים בשמו, ע"כ.