כמה טוב שמדובר במהדורת צילום, לפחות המומים הנוראים שיש ביפה ללב החדש אינם שם (אפילו שבמהדורת הצילום של ספר יפה ללב עצמו שנעשה לפני כארבעים שנה, יש מומים ביחס לדפו"ר, ובהם גליונות בכ"י המחבר!!!! שנכתבו בכל טפסי הספר המקוריים, וכמובן נשמט זה ביפה ללב החדש, כמעט בכל מקום [במקום אחד הדגיש המחבר וכתב בפירוש שבחלק הקודם הוא כתב ותיקן בכתב ידו בגליון הספר! ופיסקא זו כמובן נשמטה בנדפס חדש. אך התיקון עצמו תוקן בחדש לפי דברי המחבר בחלק המאוחר, ולא שמו לב כנ"ל שתיקן בכ"י בגליון של החלק הקודם. אני יכול להעלות כאן תמונות של הדברים להוכיח זאת בנקל באם אתבקש] בין בארבעת הכרכים שצולמו, ובין ביתר הכרכים שלא צולמו. ומכאן הוראה יוצאה שהנדפס חדש נדפס על פי מהדורות הצילום [ד' כרכים ראשונים] ולא מדפוס ראשון עצמו. ובע"ה ארחיב בכל זה במקום ובזמן הראוי)
נקוה שהמבוא על המחבר של ספר בני ציון יותר עשיר מהמבוא על מחבר יפה ללב, אשר חלק גדול ממנו בכלל לא על המחבר, ופרטים למאות נשמטו שם, ונושאים חשובים ביותר בתולדות ר' יצחק פאלאג'י כמובן לא נודעו שם.
בספר בני ציון החדש יש מפתחות המאמרים והמחברים? (גם בזה נקוה שהמפתח מקיף ואמיתי ביחס למפתח הנדפס ביפה ללב, שמכסה אחוזים בודדים מהמובא בספר עצמו).
בכלל זו תופעה מעניית העיסוק בתפוצות שונות של חכמי ישראל על ידי מכון הכתר, אשר לפום ריהטא מטרתו בעיקר ספרי חכמי ספרד דוגמת הרב פתח הדביר והרב יפה ללב, ומעניין מה המניע להתעסקות עם חכמי אשכנז. וקרוב לודאי כי הכסף יענה את הכל.
על הספר 'יפה ללב' מהדורת מכון הכתר
Re: בני ציון ליכטמאן - בהוצאת מכון הכתר
הרב ושא נס. הפרזת על המידה וקלקלת השורה. וכי מפני שלדבריך מעד המו"ל ביפה ללב, אחת דינו שתלך בעקבותיו בכל הדפסה אחרת שלו ותזנב בו על חטאיו הראשונים?ושא_נס כתב:כמה טוב שמדובר במהדורת צילום, לפחות המומים הנוראים שיש ביפה ללב החדש אינם שם ----------------
בספר בני ציון החדש יש מפתחות המאמרים והמחברים? (גם בזה נקוה שהמפתח מקיף ואמיתי ביחס למפתח הנדפס ביפה ללב,-------------------
על הטוב יש לשבחו ועל הטעון תיקון יש לבקרו, אך להזכיר הגנאי במקום השבח, הוא דבר שאינו יפה ללב כלל וכלל.
-
שאול דוד סתהון
- הודעות: 8
- הצטרף: ה' ספטמבר 01, 2016 6:06 pm
Re: בני ציון ליכטמאן - בהוצאת מכון הכתר
למרות שנפלו מספר טעויות במהדורת היפה ללב של מכון הכתר, אבל זה ממש גובל בפשע, להתעלם מההוצאה החדשה והמתוקה של היפה ללב, שאין לה אח וריע. הן מבחינת העריכה הנפלאה, הן מבחינת העימוד הקולע למטרה, הן מבחינת עשרות אלפי מראי מקומות שנוספו, והן מבחינת אלפי הערות מחכימות ובפרט אלו שדנים באורך וברוחב בדברי היפה ללב.
אנחנו לומדים בכולל ספר זה כמעט על הסדר (חלק אבן העזר), ומתענגים מכל קטע ומכל הערה. נכון שיש פה ושם תיקונים, אבל זה בטל ומבוטל לעומת האור הגדול שנגלה מול עינינו (וזה לא רק חצי כוס מלאה, אלא 99 אחוז כוס מלאה).
אני לא מבין למה בפורום זה מפרסמים ביקורת שיוצאת מגבול הטעם הטוב, ונובעת מראיה צרה, ולעיתים נותנת תחושה שהכותב פשוט "מקנא".
לימדונו רבותינו שהמידה הרעה ביותר היא "עין רעה". וסליחה אני מעיר, אבל בימי ספירת העומר דומני שיש לנו להתחזק במידת "העין טובה"...
אנחנו לומדים בכולל ספר זה כמעט על הסדר (חלק אבן העזר), ומתענגים מכל קטע ומכל הערה. נכון שיש פה ושם תיקונים, אבל זה בטל ומבוטל לעומת האור הגדול שנגלה מול עינינו (וזה לא רק חצי כוס מלאה, אלא 99 אחוז כוס מלאה).
אני לא מבין למה בפורום זה מפרסמים ביקורת שיוצאת מגבול הטעם הטוב, ונובעת מראיה צרה, ולעיתים נותנת תחושה שהכותב פשוט "מקנא".
לימדונו רבותינו שהמידה הרעה ביותר היא "עין רעה". וסליחה אני מעיר, אבל בימי ספירת העומר דומני שיש לנו להתחזק במידת "העין טובה"...
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
החכם סתהון כתב: "למרות שנפלו מספר טעויות במהדורת היפה ללב של מכון הכתר". ואחר הקידה אשיב: "מספר טעויות" זה שקר בוטה וגס, כביכול המדובר בטעיות שאפשר למנותן ביד אחת. אלפי טעיות מכל סוג יש במהדורה החדשה של יפה ללב, ואינו יפה ללב כלל, וכל שיבושים אלו מצאתים בעיקר בעיון מזדמן, ולא בבדיקה שיטתית ומעמיקה.
דומני כי לא אטעה אם אומר שמכל ספרי משפחת פאלאג'י הנדפסים חדש, זהו הספר המשובש ביותר שנדפס.
עוד כתב הנ"ל:"אבל זה ממש גובל בפשע, להתעלם מההוצאה החדשה והמתוקה של היפה ללב, שאין לה אח וריע". ואחר הקידה אשיב: אמת כתבת בסיום הדברים, אין לה אח וריע לרעה. שיבושים מכל מין וסוג, שגולת הכותרת החוזרת ברובן מעידה על בורות מוחלטת בהכרת סגנונו הייחודי של ר' יצחק פאלאג'י. וזה גובל בפשע עצום לפגום בספר הלכתי נכבד כזה בהוצאה לאור מרושלת ופגומה, אשר כמעט ואין אח וריע לספר כה פגום מספרי רבני אזמיר האחרונים.
עוד כתב: "הן מבחינת העריכה הנפלאה". ואחר הקידה אשיב: השמטת פיסקאות הן עריכה נפלאה? מקומות רבים שניכר שהעורכים לא למדו את הספר זו עריכה נפלאה? שיבושים אין קץ זו עריכה נפלאה? בערות מוחלטת בעניני הספר והמחבר זו עריכה נפלאה? אי בדיקת מראי מקומות קיימים זו עריכה נפלאה? אי השלמת רבבות מראי מקומות חסרים זו עריכה נפלאה? השמטת הוספות של המחבר בכ"י בגליוני יפה ללב זו עריכה נפלאה? סהדי במרומים שכל דבריי כאן אמת ויציב לחלוטין. ואם אדרש אתן דוגמאות לרוב.
עוד כתב: "הן מבחינת העימוד הקולע למטרה". ואחר הקידה אשיב: הן אמת כי באופן יחסי האותיות נאות וכו', אך תורה מפוארה בכלי מכוער (מבחינת העריכה הפגומה) מה אהנו לן רבנן? ואם כבר באנו לזה אעיר כי מצויים כמה מקומות של פגמים טכניים בעניני עימוד. וביותר, ניפוח הספר לכרכים עצומים. משום מה עושה רושם שכדי להרשים נופח הספר לכרכים רבים. לא היה קורה כלום אם הספר היה נדפס בפחות שני כרכים. ודוגמת זה ממש י"ל גבי פתח הדביר. כלומד אני הקטן מעדיף ספר שיש בו כמה שיותר תוכן, גם אם הוא עבה, ולא לרוץ כל רגע מכרך לכרך, דבר שמתיש ומעייף ומסיר קו המחשבה. כמובן הכל במידה ובסבירות הראויה. אך לא ניפוח והדפסת כרכים דקים.
עוד כתב: "הן מבחינת עשרות אלפי מראי מקומות שנוספו". ואחר הקידה אשיב: רוב מכריע ביותר של מ"מ אלו הם מראי מקומות של פסוקים ואולי חזלי"ם קלים על פי פרוייקט השו"ת (דומני כי בכמה מקומות נלכדו ברשת הטעות גבי פר"א שבדי בי אס. ואכמ"ל). וגם באלו אין אחידות, כל היד המרבה באנשים, מרבה ידים. ולעתים באותו עמוד ממש ציינו אותו ציון בכמה אופנים. על הרוב מראי מקומות סבוכים לא הושלמו כלל ("מענה אליהו", "בשם כד הקמח", וכהנה רבות, בהחלט מעידים על גודל ה"הבנה". ובכלל 99% של מראי המקומות המקוריים כנראה בכלל לא נבדקו!!!!!! מי ביקש מ"מ של פסוקים כשבנקל אפשר למצוא זה בפרוייקט השו"ת, כשמראי מקומות משמעותיים ביותר חסרים, והקיימים לא נבדקו כנ"ל, ובכמה וכמה מקומות הושלמו מראי מקומות מוטעים ומשובשים.
עוד כתב: "והן מבחינת אלפי הערות מחכימות ובפרט אלו שדנים באורך וברוחב בדברי היפה ללב". ואחר הקידה אשיב: אמת כי במקומות רבים הובאו דברי המחבר במקומות אחרים בספריו וניכר כי טרחו בזה הרבה ועל כך ראויים לשבחים אמיתיים (כמובן רוב מכריע על פי חיפושים באוצר החכמה, ולא בבדיקה ולימוד שיטתי של הספרים, וודאי שלא בדקו בספרי המחבר שנדפסו קודם יפה ללב, אשר נושאים רבים חופפים בהם, אלא שלא ציין בהם המחבר ליפ"ל [בכמה מקומות ציין "חידושי לש"ע"]. וביותר גם בספריו המאוחרים בנושאים השייכים אלא שיען כי לא ציין דברי עצמו ביפ"ל, לא באו הדברים בתוצאות החיפוש באוצר החכמה, וממילא נשמט בחדש), אך עם זאת במקומות רבים ההערות מיותרות ולא נצרכות, ונוגעות בעקיפי עקיפין. ואם באנו להביא דברי הפוסקים כולם לדורותיהם בכל ענין וענין הנדון ביפה ללב, יכלה הנייר והדיו והם לא יכלו, והנצרך להעיר על הרוב הוא רק אם נשמטו מהמחבר ספרי הפוסקים שהיה רגיל בהם, או לציין אחרונים שדנו בדברי המחבר, ודברי חכמי משפחתו וחכמי עירו והחכמים הקרובים אליו, ולא להכביד בציונים והערות מנותקים ומרוחקים. ולצערי אומר כי מעיקרא ניכר כי מטרת העורך יותר מאשר ההדרת הספר להאדיר עצמו בהערותיו, שבמאות מקומות מיותרות ואינן נצרכות, ולא נוגעות כלל לעיקר הדברים. ובפרט ההשגות על כמה אחרונים שלא נרגשו מדברי המחבר בכרכים המאוחרים, ומה יעשו שלא נדפס הספר במהדורת הצילום ולא בא לידיהם? הכי קל בעולם לעשות "והיה העלמ'ה" על ספרים שלא באו לידי חכמים אלו. וזה כלל גדול ש"והיה העלמ'ה" בספרות האחרונים, אינו מקום השגה כ"כ, וכפי שכתב ר' יצחק פאלאג'י עצמו, ואפילו על גמרות ומדרשים א"א לצפות מכל חכם לזכור הכל בכל רגע נתון. וודאי אין להעיר בסגנון זה על מחברים שפשוט לא באו לידיהם כל כרכי ספר יפה ללב.
עוד כתב: "אנחנו לומדים בכולל ספר זה כמעט על הסדר (חלק אבן העזר), ומתענגים מכל קטע ומכל הערה". ואחר הקידה אשיב: אשריכם ואשרי חלקיכם. ניכר כי מעשי נסים יש לכם, ומן השמים מסתירים מכם את כל השיבושים הרבים, ומהם שיבושים לרוב בציטוטים מהמחברים אשר בהערות, ועוד כהנה רבות, רק בחלק אבן העזר עצמו. ואצלי נתקבצו להערכתי כמאה תיקונים לפחות לחלק אבן העזר אשר מצאתי בימים מעטים.
עוד כתב: "נכון שיש פה ושם תיקונים, אבל זה בטל ומבוטל לעומת האור הגדול שנגלה מול עינינו (וזה לא רק חצי כוס מלאה, אלא 99 אחוז כוס מלאה)". ואחר הקידה אשיב: "פה ושם" זו התממות מוחלטת, כמעט ואין עמוד נקי וצח במהדורה הזו. נדירים העמודים שאין בהם שיבושים וחרולים. כשבא הספר לידי לא רק שלא אורו עיני, אלא חשכה גדולה נפלה עלי, ופשוט השתאיתי מה עלה לו לר' יצחק פאלאג'י הדייקן והכתבן המזוקק, שדוקא הוא ספרו נדפס בפגמים עצומים ונוראיים שכאלו, ובעיקר על חוסר ההבנה הבסיסי של העורכים במחבר ובסגנונו.
עוד כתב: "אני לא מבין למה בפורום זה מפרסמים ביקורת שיוצאת מגבול הטעם הטוב, ונובעת מראיה צרה, ולעיתים נותנת תחושה שהכותב פשוט "מקנא". ואחר הקידה אשיב: אכן מקנא אני לתורתו ולכבודו של ר' יצחק פאלאג'י, אשר נדפסה בחרולים לאלפים, ובבערות עצומה ונוראה. ומה אעשה וזכיתי לעסוק בקדשים ולעסוק לרוב בתורתו של ר' יצחק פאלאג'י, ואף לבנות את רוב ספרייתו על מהדורות הספרים שבה, ובספריו שטפלתי (ה' יזכני להוציאם לאורה במהרה) נבדקו כל מראי המקומות אחד לאחד! נבדקו כל הציטוטים! הושלמו 99.9% של מראי המקומות. נערכו מפתחות מקיפים של כל המאמרים. נערכה ביבליוגרפיה מדוקדקת עד אחד. ואיך לא אכאב בראותי מהדורה מנוגעת זו של יפה ללב? במה אתקנא? במהדורה מחורלת ופגומה בשיבושים ובערויות והשמטת פיסקאות ושורות? בזה יש מה להתקנא? אתמהה.
אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא "המכיר את מקומו" (יש שהביאו "איזהו חכם המכיר את מקומו"). וכבר מצינו בעוזיהו שנאמר בו לא לך עוזיה להקריב. לא כל אדם, אפילו אם הוא ת"ח משכמו ומעלה בר אוריין ובר אבהן, יש לו את הכישורים לההדיר ספרים. וצריך בזה זהירות עצומה. וכמובן חוסר ההבנה בההדרת ספרים לא פוגם כלל במעלת האיש וגדולתו בתורה וזיכוי הרבים וכו', אך עם זאת המכיר את מקומו יודע במה לעסוק ואיך לעסוק. זה שאינו מכיר את מקומו שלא יתפלא אם יהיה מי שיעיר על כך.
בלא נדר לא אוסיף בזה דבר, ובטוחני שחכמי הפורום הנכבדים חכמים דיים להבין הדברים לאשורם. בס"ד בבוא העת אפרסם מאמר מסודר על יפה ללב החדש, וברשימה זו ארשום מאות על מאות של שיבושים חמורים שיש במהדורה החדשה.
דומני כי לא אטעה אם אומר שמכל ספרי משפחת פאלאג'י הנדפסים חדש, זהו הספר המשובש ביותר שנדפס.
עוד כתב הנ"ל:"אבל זה ממש גובל בפשע, להתעלם מההוצאה החדשה והמתוקה של היפה ללב, שאין לה אח וריע". ואחר הקידה אשיב: אמת כתבת בסיום הדברים, אין לה אח וריע לרעה. שיבושים מכל מין וסוג, שגולת הכותרת החוזרת ברובן מעידה על בורות מוחלטת בהכרת סגנונו הייחודי של ר' יצחק פאלאג'י. וזה גובל בפשע עצום לפגום בספר הלכתי נכבד כזה בהוצאה לאור מרושלת ופגומה, אשר כמעט ואין אח וריע לספר כה פגום מספרי רבני אזמיר האחרונים.
עוד כתב: "הן מבחינת העריכה הנפלאה". ואחר הקידה אשיב: השמטת פיסקאות הן עריכה נפלאה? מקומות רבים שניכר שהעורכים לא למדו את הספר זו עריכה נפלאה? שיבושים אין קץ זו עריכה נפלאה? בערות מוחלטת בעניני הספר והמחבר זו עריכה נפלאה? אי בדיקת מראי מקומות קיימים זו עריכה נפלאה? אי השלמת רבבות מראי מקומות חסרים זו עריכה נפלאה? השמטת הוספות של המחבר בכ"י בגליוני יפה ללב זו עריכה נפלאה? סהדי במרומים שכל דבריי כאן אמת ויציב לחלוטין. ואם אדרש אתן דוגמאות לרוב.
עוד כתב: "הן מבחינת העימוד הקולע למטרה". ואחר הקידה אשיב: הן אמת כי באופן יחסי האותיות נאות וכו', אך תורה מפוארה בכלי מכוער (מבחינת העריכה הפגומה) מה אהנו לן רבנן? ואם כבר באנו לזה אעיר כי מצויים כמה מקומות של פגמים טכניים בעניני עימוד. וביותר, ניפוח הספר לכרכים עצומים. משום מה עושה רושם שכדי להרשים נופח הספר לכרכים רבים. לא היה קורה כלום אם הספר היה נדפס בפחות שני כרכים. ודוגמת זה ממש י"ל גבי פתח הדביר. כלומד אני הקטן מעדיף ספר שיש בו כמה שיותר תוכן, גם אם הוא עבה, ולא לרוץ כל רגע מכרך לכרך, דבר שמתיש ומעייף ומסיר קו המחשבה. כמובן הכל במידה ובסבירות הראויה. אך לא ניפוח והדפסת כרכים דקים.
עוד כתב: "הן מבחינת עשרות אלפי מראי מקומות שנוספו". ואחר הקידה אשיב: רוב מכריע ביותר של מ"מ אלו הם מראי מקומות של פסוקים ואולי חזלי"ם קלים על פי פרוייקט השו"ת (דומני כי בכמה מקומות נלכדו ברשת הטעות גבי פר"א שבדי בי אס. ואכמ"ל). וגם באלו אין אחידות, כל היד המרבה באנשים, מרבה ידים. ולעתים באותו עמוד ממש ציינו אותו ציון בכמה אופנים. על הרוב מראי מקומות סבוכים לא הושלמו כלל ("מענה אליהו", "בשם כד הקמח", וכהנה רבות, בהחלט מעידים על גודל ה"הבנה". ובכלל 99% של מראי המקומות המקוריים כנראה בכלל לא נבדקו!!!!!! מי ביקש מ"מ של פסוקים כשבנקל אפשר למצוא זה בפרוייקט השו"ת, כשמראי מקומות משמעותיים ביותר חסרים, והקיימים לא נבדקו כנ"ל, ובכמה וכמה מקומות הושלמו מראי מקומות מוטעים ומשובשים.
עוד כתב: "והן מבחינת אלפי הערות מחכימות ובפרט אלו שדנים באורך וברוחב בדברי היפה ללב". ואחר הקידה אשיב: אמת כי במקומות רבים הובאו דברי המחבר במקומות אחרים בספריו וניכר כי טרחו בזה הרבה ועל כך ראויים לשבחים אמיתיים (כמובן רוב מכריע על פי חיפושים באוצר החכמה, ולא בבדיקה ולימוד שיטתי של הספרים, וודאי שלא בדקו בספרי המחבר שנדפסו קודם יפה ללב, אשר נושאים רבים חופפים בהם, אלא שלא ציין בהם המחבר ליפ"ל [בכמה מקומות ציין "חידושי לש"ע"]. וביותר גם בספריו המאוחרים בנושאים השייכים אלא שיען כי לא ציין דברי עצמו ביפ"ל, לא באו הדברים בתוצאות החיפוש באוצר החכמה, וממילא נשמט בחדש), אך עם זאת במקומות רבים ההערות מיותרות ולא נצרכות, ונוגעות בעקיפי עקיפין. ואם באנו להביא דברי הפוסקים כולם לדורותיהם בכל ענין וענין הנדון ביפה ללב, יכלה הנייר והדיו והם לא יכלו, והנצרך להעיר על הרוב הוא רק אם נשמטו מהמחבר ספרי הפוסקים שהיה רגיל בהם, או לציין אחרונים שדנו בדברי המחבר, ודברי חכמי משפחתו וחכמי עירו והחכמים הקרובים אליו, ולא להכביד בציונים והערות מנותקים ומרוחקים. ולצערי אומר כי מעיקרא ניכר כי מטרת העורך יותר מאשר ההדרת הספר להאדיר עצמו בהערותיו, שבמאות מקומות מיותרות ואינן נצרכות, ולא נוגעות כלל לעיקר הדברים. ובפרט ההשגות על כמה אחרונים שלא נרגשו מדברי המחבר בכרכים המאוחרים, ומה יעשו שלא נדפס הספר במהדורת הצילום ולא בא לידיהם? הכי קל בעולם לעשות "והיה העלמ'ה" על ספרים שלא באו לידי חכמים אלו. וזה כלל גדול ש"והיה העלמ'ה" בספרות האחרונים, אינו מקום השגה כ"כ, וכפי שכתב ר' יצחק פאלאג'י עצמו, ואפילו על גמרות ומדרשים א"א לצפות מכל חכם לזכור הכל בכל רגע נתון. וודאי אין להעיר בסגנון זה על מחברים שפשוט לא באו לידיהם כל כרכי ספר יפה ללב.
עוד כתב: "אנחנו לומדים בכולל ספר זה כמעט על הסדר (חלק אבן העזר), ומתענגים מכל קטע ומכל הערה". ואחר הקידה אשיב: אשריכם ואשרי חלקיכם. ניכר כי מעשי נסים יש לכם, ומן השמים מסתירים מכם את כל השיבושים הרבים, ומהם שיבושים לרוב בציטוטים מהמחברים אשר בהערות, ועוד כהנה רבות, רק בחלק אבן העזר עצמו. ואצלי נתקבצו להערכתי כמאה תיקונים לפחות לחלק אבן העזר אשר מצאתי בימים מעטים.
עוד כתב: "נכון שיש פה ושם תיקונים, אבל זה בטל ומבוטל לעומת האור הגדול שנגלה מול עינינו (וזה לא רק חצי כוס מלאה, אלא 99 אחוז כוס מלאה)". ואחר הקידה אשיב: "פה ושם" זו התממות מוחלטת, כמעט ואין עמוד נקי וצח במהדורה הזו. נדירים העמודים שאין בהם שיבושים וחרולים. כשבא הספר לידי לא רק שלא אורו עיני, אלא חשכה גדולה נפלה עלי, ופשוט השתאיתי מה עלה לו לר' יצחק פאלאג'י הדייקן והכתבן המזוקק, שדוקא הוא ספרו נדפס בפגמים עצומים ונוראיים שכאלו, ובעיקר על חוסר ההבנה הבסיסי של העורכים במחבר ובסגנונו.
עוד כתב: "אני לא מבין למה בפורום זה מפרסמים ביקורת שיוצאת מגבול הטעם הטוב, ונובעת מראיה צרה, ולעיתים נותנת תחושה שהכותב פשוט "מקנא". ואחר הקידה אשיב: אכן מקנא אני לתורתו ולכבודו של ר' יצחק פאלאג'י, אשר נדפסה בחרולים לאלפים, ובבערות עצומה ונוראה. ומה אעשה וזכיתי לעסוק בקדשים ולעסוק לרוב בתורתו של ר' יצחק פאלאג'י, ואף לבנות את רוב ספרייתו על מהדורות הספרים שבה, ובספריו שטפלתי (ה' יזכני להוציאם לאורה במהרה) נבדקו כל מראי המקומות אחד לאחד! נבדקו כל הציטוטים! הושלמו 99.9% של מראי המקומות. נערכו מפתחות מקיפים של כל המאמרים. נערכה ביבליוגרפיה מדוקדקת עד אחד. ואיך לא אכאב בראותי מהדורה מנוגעת זו של יפה ללב? במה אתקנא? במהדורה מחורלת ופגומה בשיבושים ובערויות והשמטת פיסקאות ושורות? בזה יש מה להתקנא? אתמהה.
אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא "המכיר את מקומו" (יש שהביאו "איזהו חכם המכיר את מקומו"). וכבר מצינו בעוזיהו שנאמר בו לא לך עוזיה להקריב. לא כל אדם, אפילו אם הוא ת"ח משכמו ומעלה בר אוריין ובר אבהן, יש לו את הכישורים לההדיר ספרים. וצריך בזה זהירות עצומה. וכמובן חוסר ההבנה בההדרת ספרים לא פוגם כלל במעלת האיש וגדולתו בתורה וזיכוי הרבים וכו', אך עם זאת המכיר את מקומו יודע במה לעסוק ואיך לעסוק. זה שאינו מכיר את מקומו שלא יתפלא אם יהיה מי שיעיר על כך.
בלא נדר לא אוסיף בזה דבר, ובטוחני שחכמי הפורום הנכבדים חכמים דיים להבין הדברים לאשורם. בס"ד בבוא העת אפרסם מאמר מסודר על יפה ללב החדש, וברשימה זו ארשום מאות על מאות של שיבושים חמורים שיש במהדורה החדשה.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
שא נס, על כל הטעויות בהבנת הרב פאלאג'י שאתה טוען. אני הקטן עוקב קבוע בדברי הפורום, ועדיין מעולם לא ראיתי דברי תורה שיצאו מקולמוסך. אולי קצת ביבליוגרפיה וכל מיני עניינים שוליים, אבל בדברי תורה ומכל שכן בהבנה, מעולם לא ראיתיך עוסק בכך. כך שלפלא בעיני לשמוע ביקורת שכזו ממך.
אדרבה, אולי במקום ללהג, תפרוש את משנתך ותציג בפנינו מבחר טעויות בהבנה שמצאת ביפה ללב. כי חוששתני, אולי, הטעויות בהבנה הם אצלך דייקא.
אדרבה, אולי במקום ללהג, תפרוש את משנתך ותציג בפנינו מבחר טעויות בהבנה שמצאת ביפה ללב. כי חוששתני, אולי, הטעויות בהבנה הם אצלך דייקא.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
ושא_נס כתב: בלא נדר לא אוסיף בזה דבר, ובטוחני שחכמי הפורום הנכבדים חכמים דיים להבין הדברים לאשורם. בס"ד בבוא העת אפרסם מאמר מסודר על יפה ללב החדש, וברשימה זו ארשום מאות על מאות של שיבושים חמורים שיש במהדורה החדשה.
צדק א"ס בדבריו למעלה שהביקורת של ושא נס, על היפה ללב מהדורת הכתר, אין לה מקום בהקשר להוצאת הספר בני ציון. אלא שא"ס כתב זאת כמנהל המחויב לסגנון מאופק, ואני משוחרר מרסן זה אכתוב דברים כהוויתם:
הטחת הביקורת החוזרת על היפה ללב, מהדורת הכתר, רק משום שהם הוציאו עתה ספר אחר, יש בה טפשות, רשעות, ובערות.
ואני מתכוון למצות את כל ההיבטים:
רשע מה הוא אומר: צריך להסביר למישהו? האם נמצאו שגיאות נוספות בכזו כמות המצריכה סילון חוזר? וכיון שהרשעות צרופה בהירה ומזוקקת, נעבור הלאה.
זעקת הדל: האם תוכל להצביע על משהו שיצא מתחת ידך, כדי שנוכל להשוות את יכולתיך המופלאות מול יכולותיהם של אנשי הכתר? יש משהו? לא תכניות, לא הבטחות, לא סיפורי מעשיות. משהו שהופיע על המדף והוא בר ביקורת. יש?!
נאקת הכסיל: אל תעלב, זה לא אתה, עם כל הכבוד לרב יפה ללב. אתה כותב עליו כביכול ספריו הם נודע ביהודה וסגנונו הוא סגנון מיוחד של הצפנת פענח. הרב יפה ללב היה חכם גדול ובקי נפלא, אבל ספריו הם לא עמוד התווך של לומדי התורה, והם שמחים בהוצאה חדשה זו, למרות כל המגרעות "העצומות" שאתה מונה בה. אילו היה מדובר במשהו יסודי יותר, יתכן שהיינו נבהלים מכמה השמטות שלא באו במקומם או כמה ספרים שהמהדירים לא ידעו אל נכון את זהותם, אבל כיון שלא זה הענין, אנחנו מרוצים. יש מבין? אני מקבל גם עמדה אחרת, שמבקשת שלימות בכל ההדרה, אבל הטרראם שאתה עושה על זה כבר כמה שנים, זה מביך ופתטי ומלמד בעיקר על חכמתך היתרה.
אני מקוה שעדין תעמוד בדיבורך לא להוסיף דבר. כי באמת מאסת, נמאסת והמאסת.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
אורח, מקבל בקורתך באהבה, ולא נפגעתי כלל כך שאין לך לחוש במאומה, ובאמת לא אשיב כפי שכתבתי לעיל.
פלתי, באשכול סמוך פרסמתי קצת חידושי תורה באדר"נ שנתחדשו אצלי, ואודה לך מאד אם תעבור על הדברים ותחכים אותי בהערות מחכימות. (יש לנו בס"ד חידושים על כל אדר"נ, אלא ששלחתי רק הרוב שנתחדש על פרק ב).
ואגב, אעתיק רשימה חלקית ולא מלוטשת שכתבתי כלאחר יחד בחופזה ממה שמצאתי על יפה ללב החדש בחלק אבן העזר (לתועלת הלומדים דלעיל, ומן הסתם במהדורה חדשה של יפה ללב ישתמשו אף הם בתיקונים אלו, והריני נותן רשות בשמחה). ובל נשכח שהשמטות שורות הדומות פוגמות ההבנה לרוב.
אה"ע
עמ' ד טור א אות ט. נשמט מ"א שציין המחבר לכאן ויש תבלין בדבריו.
עמ' טו אות סז. נשמט מלציין מ"א שציין המחבר לכאן והוסיף על דבריו.
עמ' יז סוף טור א: "תשמע אשתו שום איש או הוא אשה מהרהר אחריהם...". ובמקום "מהרהר" צ"ל "ויהרהרו". ובלי תיקון זה אין הבנה לדברי המחבר כלל!
עמ' כב טור ב: "הרב באר בשדה [דאנון]". מה צריך ההשלמה? איזה באר בשדה אחר הכיר ר' יצחק פאלאג'י?
עמ' לא הערה יד. בציטוט מיפה תלמוד יש ששה שיבושים וחיסורים.
עמ' לג טור ב: "רוח מסאבא, תא חזי". נשמטה בדפו"ר שורה מהזוהר, והיא ממש חשובה להבנה לענ"ד. כמובן בחדש לא נרגשו בזה.
שם. על כללות הזוהר והענין יש הקבלות רבות בספרי המחבר, ונשמט.
עמ' לח טור א ד"ה ועיין בסופו: "עי"ע שם...". אין ספק שיש להגיה "וע"ע" תמורת "עי"ע", וכמובן לא נרגשו בחדש.
שם הערה לב. ציינו לדברי רבינו לעיל, ושכחו לעדכן הציון למהדורתם.
שם בציטוט מיפה תלמוד: "והוכרח משפחת". וצ"ל כבדפו"ר: "והוכרת משפחת".
שם: "בת זוג". ביפה תלמוד וכצ"ל: "בת זוגו".
שם. נשמטו כמה מילים בטעות מהציטוט!
שם: "וטעם יהושע". ביפה תלמוד וכצ"ל: "וטעם יאושע".
עמ' לט בהערה ה. ציטט מאבות הראש "בבהמה ובחיה", ובאבות הראש "בבהמה וחיה". דקדוק קלוש.
שם אחרי "והכשירה רבי לכהונה", נשמטה מהכותב שורה שלימה מאבות הראש בסיבת הדומות.
עמ' מב טור א ד"ה הגם. נשמט לציין מ"א שהמחבר ציין לכאן והוסיף על דבריו.
עמ' נב טור א אות ג. נשמט מלציין מ"א שציין המחבר בזה.
עמ' נו טור ב אות ד: "עיין מה שכתבתי". בדפו"ר: "עמ"ש". וצריך להיות "על מה שכתבתי".
עמ' נז טור ב אות יו'ד. נשמט לציין מ"א בו רמז רבינו דבריו כאן.
שם בהערה ג: "ראה מ"ש הגריח"ס... וע"ע לו בספר מנוחת שלום סופר". מה הצורך לכתוב "סופר" בצורה מיותרת לחלוטין, אחרי שכבר כתב "הגריח"ס". זו רעה חולה בהערות בספר הזה להצמיד בלי סוף שמות משפחה לספרים, כאילו זה מוסיף חכמה לכותב. הרי המטרה היחידה היא להבדיל מספר אחר בשם זהה, וזה דרכו של המחבר ביפה ללב תמיד, ובמקומות מעטים חרג וגם זה בד"כ עם סיבות אחרות. אך כמובן שהעורך לא יודע דבר כזה. במ"א כתב "תנופה חיים פאלאג'י". איזו בומבסטיות. מישהו מכיר תנופה חיים של מחבר אחר? ועל זו הדרך בעשרות מקומות, פשוט מיותר לגמרי, ולענ"ד לא מוסיף כבוד לכותב, בפרט שבכל מקום שהוסיף כן מחדד אי הבנתו במטרת התוספת אצל ספרי הספרדים. וכמעט ולא ימצא בחכמי ספרד הותיקים, וכמובן אצל ר' יצחק פאלאג'י, שיציינו שם משפחה שלא לצורך, ובכל מקום יש טעם וסיבה. ואצל ר' יצחק פאלאג'י הערתי במקומות בודדים ממש על מקומות שהוא כתב שם משפחה של המחבר למרות שכביכול לא נצרך, יען כפי הנראה לא הכיר ספר נוסף עם שם זהה רק ממחבר שונה.
עמ' נט טור א ד"ה והנה. נשמט לציין מ"א שדיבר בזה המחבר וציין לכאן.
עמ' סב הערה ב. נשמט לציין מקום נוסף בדברי רבינו.
עמ' עד טור א: "דף צ' סע"ד". בדפו"ר: "דף ץ' סע"ד". מדוע לשנות? וכן על זו הדרך בדוכתין סגיאין, ולא ידעו ולא יבינו כי מטרתם בכגון דא "ץ'", למנוע בלבול בין אות צ' ואות נ', הדומות מאד באותיות רש"י, ולכן העדיפו פעמים הרבה לציין ץ', אם כי גם ץ' דומה קצת לן', ועדיין כך יצא מידי המחבר ומדוע לשנות.
שם: "בועז חכם גדול ראש הסנהדרין". מה המקור?
שם: "כל נערות... היה". לא נרגשו שזה לא מהילקוט אלא מספר זית רענן (איך ירגישו אם בדקו ציטוטים אחד למליון?), ולא נרגשו שמקור זית רענן ברש"י על הש"ס (היו עסוקים בלכתוב "תנופה חיים פאלאג'י", ולא היה זמן לבדוק מה מקור הזית רענן).
שם הערה טו. הציון לספר מעשה אפוד מיותר לגמרי.
עמ' עה טור א: "ועיין נמי לה"ה נר"ו בספר ישרי לב". ובהערה פתרו נכונה ר' אליהו חזן. מדוע לא פענחו "להרב המגיה"?
עמ' עו טור א: "לא תחמד [שמות כ יז]". הציון משובש, וצ"ל: "שמות כ יד".
עמ' פג הערה ו. נעלם שיש להגיה "הרי"ף" תמורת "מהרש"א".
עמ' פד טור א: "ויהי כי הקריב". בפסוק וכצ"ל: "ויהי כאשר הקריב". ובחדש הושלם הפסוק ולא נרגשו בשינוי.
שם הערה כד בציטוט מיפה תלמוד: "להמכבדות". ביפה תלמוד: "להמכבד'". וברור שצ"ל: "להמכבדת". והכל שם בלשון יחיד.
שם בציטוט מיפה תלמוד: "גם מפני ההרהור". וביפה תלמוד: "גם מפני הרואים".
עמ' פה טור א. נשמט לציין בשלשה ענינים שונים לדברי המחבר בענינים שדיבר בהם, ומ"א שרבינו רמז דבריו והוסיף.
שם טור ב. נשמט לציין מ"א שהמחבר ציין לכאן ובנה על פי זה.
שם הערה ג: "ורבינו הוסיף בלשון הזוהר הקדוש קרא לרהב 'שהוא שרו של ישמעאל', אמנם יתכן נמי דרבינו לא גרס כן בזוה"ק להדיא, רק הוסיף ביאור". לא יתכן אלא ודאי, וכשם שהוא הוסיף בזוהר שם "קרא לס"מ - שהוא שרו של עשו".
שם: "וראיתי שבככר לאדן מייתי לה בשם דברי רז"ל במדרשים". כאילו חדשות הוא מגיד, כבר כתב כן בהדיא רבינו בספרו יפה תלמוד שהביא הככר לאדן בזו הלשון: "וכן הביא הרב ככר לאדן... משם מדרשי רבותינו ז"ל".
עמ' צא טור א: "שמחת יאודה... בפירושו למסכת כריתות פ"ב דף ב' ע"ד". ובהערה יד העיר שחיפש ולא מצא. וכמובן אין ספק שלא ימצא במסכת כריתות, ובדפו"ר: "בפי' למ"כ". והכונה למסכת כלה, ושם הכל על אתר בדף ב ע"ד. וזה מעיד על חוסר הבנה של העורך שלא ידע שכמעט לעולם המחבר לא יכתוב "מסכת כריתות" בראשי תיבות "מ"כ", אלא רק מסכת כלה תכונה כך. ומעיקרא בכגון דא אין ספק שהדברים נמצאים בשמחת יהודה מאופן סגנון המחבר עם דף, ואלא שהעורך השתבש.
עמ' צד טור א אות לט. נשמט ציון חשוב שציין המחבר לכאן בתוספת.
עמ' קיב בהערה ג. מהר"ץ חיות ולא מהרי"ץ חיות. והכותב השתבש כיון שלא ידע איזה ש"ס היה לר' יצחק פאלאג'י, וגם אם ידע לא טרח לבדוק בו.
עמ' קכז הערה ח. נשמטו שני מקומות נוספים שרבינו דיבר בזה.
עמ' קמד טור א: "ישל"א [יכון שמו לעד אמן]". וגם בזה פענחו כל פעם כפי שרצו, והנכון "יהי שמו לעולם אמן".
שם. נשמט דברי המחבר במ"א שרמז לדבריו כאן והוסיף בזה.
עמ' קנו הערה א בציטוט מעין יפה: "שחרת בית המקדש... רוח חמה באיש". וצ"ל כבעין יפה דפו"ר: "שחרב... רוח קמה באיש".
שם בסוף הערה ב בציטוט מיפה תלמוד, השמיט שהמחבר ביפה תלמוד שם רמז יפה ללב כאן.
עמ' קסה הערה ט. נשמטו שני מקומות נוספים בענין זה מספרי המחבר שלא הובאו.
שם. עשה עצמו כחדשות הוא מגיד בהביאו יפה ללב חלק ג' מדעתו בדיבור חדש, וכבר יפה ללב זה רמזו רבינו בספרו עין יפה שרמז שם בדיבור הקודם.
עמ' קעט טור ב אות ד. נשמט לציין מ"א שהמחבר ציין לכאן והוסיף על דבריו. ובעיה זו מצויה בדוכתין סגיאין בנדפס חדש.
עמ' רה טור א הערה טו בציטוט מיפה תלמוד: "והן כן איתא". וביפה תלמוד: "והכ"א". וצ"ל: "והכי איתא".
עמ' ריד טור א הערה ז בציטוט מאבות הראש: "סי' ה'". וכן בדפו"ר של אבות הראש. וצ"ל: "סימן ו'".
שם אחר תיבות "בפרק חלק" נשמט "בעין יעקב סימן שפ"ו".
שם: "ואי"ו". ולמה כאן לא פתח ואברהם יצחק ויעקב? זה ר"ת מצוי?
עמ' רמב הערה מא. כמה וכמה שיבושים בציטוטים מספר יפה תלמוד.
עמ' רסג טור ב אות עא. נשמט לציין מ"א בדברי רבינו שרמז לכאן ולדבריו ביו"ד שרמז גם באבן העזר כאן.
עמ' רפה. נשמט מלציין חמשה מקומות שציין המחבר לדבריו כאן ויש תוספת ותבלין.
עמ' רפט טור ב אות כז. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לכאן והוסיף וציין.
עמ' רצג הערה כח. נשמט מקום נוסף מספר עין יפה שציין המחבר לכאן והוא חשוב.
שם הערה כט מיפה תלמוד: "אחינא לחוד ובר אהינא לחוד". וצ"ל כבמקור: "אהינא לחוד ובר אהינא לחוד".
עמ' רצד אות ע-עא. נשמט לציין ציון חשוב למחבר במ"א שציין לכאן בקצת תוספת.
שם אות עו. נשמט לציין מ"א שהמחבר רמז והוסיף קלות.
עמ' רצה הערה מא. נשמט שני מקומות שדיבר בזה בזה המחבר וציין לכאן.
עמ' רצו טור א אות עז. נשמט דברי המחבר במ"א שרמז לכאן.
עמ' רחצ אות קי. נשמט מלציין דברי המחבר בספרו עין יפה עירובין, והפלא הוא שקטע זה מעין יפה הועתק לקמן בעמ' שנו הערה רצא, וכאן הוא חשוב עשרת מונים.
עמ' שב טור ב ד"ה ואומר. נשמט מ"א שרבינו ציין לכאן, ובנה על פי הקדמת הקאלאבריז.
עמ' שו טור א אות קפח. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לכאן בקצת תוספת.
שם הערה עה. שיבוש אחד חמור בציטוט מיפה תלמוד.
עמ' שח טור ב אות יט. נשמט לציין מ"א שדיבר בזה המחבר ורמז לכאן.
עמ' שיא הערה קא. שיבשו ציטוט המאמר ממדרש תהלים, מכפי שהובא ביפה תלמוד בצחות, ועשו הגהות משובשות ומיותרות (כמובן לא ידעו איזה מדרש תהלים היה לפני המחבר).
שם: "בו עזאי". צ"ל: "בן עזאי". ושם בסוף הציטוט נוסף "וכו'" מיותר שאינו ביפה תלמוד.
עמ' שיב טור א אות מו. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לכאן והוסיף כעין השמטה לדבריו.
עמ' שיד בהערה קטו בציטוט מעין יפה: "כך הוא בר אבוה". תיבת "הוא" אינה בעין יפה ויש למחקה.
עמ' שטו טור א אות פ. נשמט לציין מ"א שדיבר המחבר ורמז לכאן.
שם טור ב אות צא. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לדבריו כאן, ובמקום אחר המו"ל ציינו, אך לא כאן.
עמ' שטז טור ב אות צח. נשמט מ"א שהמחבר ציין לכאן והוסיף באריכות!
עמ' שיז טור ב אות א. נשמט לציין מ"א שהמחבר רמז לכאן בתוספת.
עמ' שיט הערה קמ. נשמט לציין מ"א אשר רמז המחבר לכאן, והתימה שרמזו בשם גוריא באותו עמ' הערה קלו.
עמ' שכג טור א אות יז. נשמט מ"א שרמז המחבר לכאן בתוספת יפה.
עמ' שלב טור א אות טו וטור ב אות יח. נשמט לציין מ"א שכתב המחבר דברים נחמדים. כעין השמטה ליפה ללב.
עמ' שלז טור ב. נשמט מלציין דברי המחבר במ"א שציין לדבריו כאן והוסיף.
עמ' שלח טור ב אות נ. נשמט לציין מ"א שרמז המחבר לדבריו ומכלל דבריו יש ציון נוסף וחשוב.
עמ' שמ הערה רכד בציטוט מיפה תלמוד: "בק קיסנא". צ"ל כבמקור: "בר קיסנא". ושם השמיט הסיום מיפה תלמוד שמציין למ"א ביפ"ל.
שם הערה רכה בציטוט מיפה תלמוד: "מודע'א אבה". וביפה תלמוד וכצ"ל: "מודע'א רבה".
עמ' שמה טור ב אות לח. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לכאן במעט תוספת.
עמ' שמט טור ב אות ז. נשמט לציין מ"א שהמחבר רמז לכאן ויש תוספת.
עמ' שנו טור ב אות מא. נשמט מלציין שני מקומות שציין המחבר לכאן ויש בכלל דבריו תוספת.
שם הערה רצא בציטוט מיפה תלמוד: "מא"י הוא". וצ"ל כביפ"ת דפו"ר: "מא"י הוה".
עמ' שנז אות מד. נשמטו דברי המחבר במ"א שרמז לכאן, אך רמזם העורך לעיל עמ' רפז.
שם הערה רצה. "על שם מר בר אדא". שיבוש, וצ"ל "על שם מר בריה דרב יוסף".
עמ' שנט טור א אות נו: "מרתא... וכנראה שהוא שם אשה". ולא ציינו בחדש כלום. והיה להם לציין תשובת הגאונים שהביאה המחבר ביפ"ל ח"ג המשלימה זה, והעורך עצמו בעמ' ת הערה תעא הזכיר יפה ללב זה, אלא שכנראה לא השתמש בו כיאות ולא נרגש בכל מה שיש בו.
עמ' שסד אות יא. נשמט שהמחבר ציין לכאן והוסיף על הדברים.
עמ' שעא אות כב והערה שנא. נשמט מהם שהמחבר בעצמו בכתב ידו מחק מילת "חסדא" בטפסי יפ"ל ח"ה.
עמ' שעג טור א אות לג: "עזיזא". בדפו"ר: "עזיזה"!
עמ' שעח טור ב אות ז. נשמט לציין מ"א שהמחבר ציין לכאן בתוספת כעין השמטה לדבריו.
עמ' שפה בהערה בציטוט מיפה תלמוד: "לרבי זעירא". בדפו"ר: "לר"ז". וצ"ל כשורה קודם "לרבי זירא".
עמ' שפו טור א אות כד. נשמט לציין ארבעה מקומות שרמז המחבר לכאן ובהם תוספת חשובה.
שם הערה תטו. השמטה של שורה חשובה מחמת טעות הדומות.
עמ' שפח טור ב אות ז: "יש שם רבנאי". בדפו"ר תיבת "רבנאי" ענקית, וחובה להגדילה. ורבינו בעצמו ציין במ"א לכאן וכתב "בשם רבנאי". ונשמט ציון זה, ויש בו תוספת חשובה.
עמ' שפט טור א אות ט. נשמט לציין מ"א שהמחבר רמז לכאן.
עמ' שצה-שצו. הביא תשובת הגאונים מיביע עומר. ולא זכר שכבר רבינו הביא תשובת גאונים זו במקום אחר, ופלא עצום שלכאורה בכל שמות הגיטין לא התייחס לתשובת גאונים זו ולדברי עצמו במ"א. והוא פלאי.
עמ' שצו טור א: "בילקוט ירמיה סימן נ"ב". צ"ל "סימן כ"ב".
עמ' שצח הערה תסה בציטוט מיפה תלמוד: "והן כן איתא". בדפו"ר: "והכ"א". וצ"ל: "והכי איתא". אם ר"ת פשוט כזה הם לא ידעו, מי יודע מה עיוותו עוד.
עמ' ת הערה תעא: "ועיין עוד לעיל בשם... שלומית". מה ציין לשם שלומית לעיל, אם הוא עומד כעת בערך שלומית. אין זה כי אם העתק הדבק מרושל מלקמן.
שם. רמז ספר יפה ללב ח"ג. חבל שלא השתמש בו בכל מקום שהיה צריך.
עמ' תא טור א אות לז: "ילקוט ראובני... משם חסד לאברהם [אזולאי, מעין... נהר...]". מה צורך לכתוב "אזולאי"? באיזה חסד לאברהם נחליף אחרי שמשלימים מעין ונהר?
עמ' תג טור א: "הרב תורת הנזיר דף ע"ו ע"א בשם ברוקא... ורע"ו ע"א בשם וינטורא". ובדפו"ר: "ודף ע"ו ע"א בשם וינטורא". ולא "ורע"ו". ובכלל צ"ל "ודף ע"ז", שבו נמצא השם וינטורא. ולא אבין איך לא נרגשו שאם בדף עו ע"א מצויה האות ב בשם ברוקא, איך יתכן שבדף עו ע"א יהיה גם אות ו בשם וינטורא.
שם: "ודף ף ע"ב". משום מה לא קלקלו והשאירו "ף" ולא שינו "פ". אך צ"ל "ודף ף'". ונשמט הגרש.
שם טור ב: "(בירמיא) [בירמיה]". תיקון של הבל.
שם אות טז והערה תפח. הרחיק להביא דרושים על נשמת תמר, ונשמטו ממנו דברי המחבר במ"א שסותרים דבריו כאן ששם תמר הוא גם לאיש.
עמ' תה הערה א. מן הראוי היה לציין לריש ספר ויקרא יצחק ששם המחבר מנה את רוב המקומות שנסדרו הגיטין שסידר.
שם ובהערה ד. הגליון הזה הוא מהמחבר בכ"י, ולא מכ"י לא נודע למי. דוגמת זה מצוי בכמה מקומות ביפה ללב, ונראה כי רובם נשמט בחדש.
עמ' תכז טור א בסוגריים. גט זה רמזו המחבר גם בספרו ויקרא יצחק בראשו כחלק מסדר הגיטין.
פלתי, באשכול סמוך פרסמתי קצת חידושי תורה באדר"נ שנתחדשו אצלי, ואודה לך מאד אם תעבור על הדברים ותחכים אותי בהערות מחכימות. (יש לנו בס"ד חידושים על כל אדר"נ, אלא ששלחתי רק הרוב שנתחדש על פרק ב).
ואגב, אעתיק רשימה חלקית ולא מלוטשת שכתבתי כלאחר יחד בחופזה ממה שמצאתי על יפה ללב החדש בחלק אבן העזר (לתועלת הלומדים דלעיל, ומן הסתם במהדורה חדשה של יפה ללב ישתמשו אף הם בתיקונים אלו, והריני נותן רשות בשמחה). ובל נשכח שהשמטות שורות הדומות פוגמות ההבנה לרוב.
אה"ע
עמ' ד טור א אות ט. נשמט מ"א שציין המחבר לכאן ויש תבלין בדבריו.
עמ' טו אות סז. נשמט מלציין מ"א שציין המחבר לכאן והוסיף על דבריו.
עמ' יז סוף טור א: "תשמע אשתו שום איש או הוא אשה מהרהר אחריהם...". ובמקום "מהרהר" צ"ל "ויהרהרו". ובלי תיקון זה אין הבנה לדברי המחבר כלל!
עמ' כב טור ב: "הרב באר בשדה [דאנון]". מה צריך ההשלמה? איזה באר בשדה אחר הכיר ר' יצחק פאלאג'י?
עמ' לא הערה יד. בציטוט מיפה תלמוד יש ששה שיבושים וחיסורים.
עמ' לג טור ב: "רוח מסאבא, תא חזי". נשמטה בדפו"ר שורה מהזוהר, והיא ממש חשובה להבנה לענ"ד. כמובן בחדש לא נרגשו בזה.
שם. על כללות הזוהר והענין יש הקבלות רבות בספרי המחבר, ונשמט.
עמ' לח טור א ד"ה ועיין בסופו: "עי"ע שם...". אין ספק שיש להגיה "וע"ע" תמורת "עי"ע", וכמובן לא נרגשו בחדש.
שם הערה לב. ציינו לדברי רבינו לעיל, ושכחו לעדכן הציון למהדורתם.
שם בציטוט מיפה תלמוד: "והוכרח משפחת". וצ"ל כבדפו"ר: "והוכרת משפחת".
שם: "בת זוג". ביפה תלמוד וכצ"ל: "בת זוגו".
שם. נשמטו כמה מילים בטעות מהציטוט!
שם: "וטעם יהושע". ביפה תלמוד וכצ"ל: "וטעם יאושע".
עמ' לט בהערה ה. ציטט מאבות הראש "בבהמה ובחיה", ובאבות הראש "בבהמה וחיה". דקדוק קלוש.
שם אחרי "והכשירה רבי לכהונה", נשמטה מהכותב שורה שלימה מאבות הראש בסיבת הדומות.
עמ' מב טור א ד"ה הגם. נשמט לציין מ"א שהמחבר ציין לכאן והוסיף על דבריו.
עמ' נב טור א אות ג. נשמט מלציין מ"א שציין המחבר בזה.
עמ' נו טור ב אות ד: "עיין מה שכתבתי". בדפו"ר: "עמ"ש". וצריך להיות "על מה שכתבתי".
עמ' נז טור ב אות יו'ד. נשמט לציין מ"א בו רמז רבינו דבריו כאן.
שם בהערה ג: "ראה מ"ש הגריח"ס... וע"ע לו בספר מנוחת שלום סופר". מה הצורך לכתוב "סופר" בצורה מיותרת לחלוטין, אחרי שכבר כתב "הגריח"ס". זו רעה חולה בהערות בספר הזה להצמיד בלי סוף שמות משפחה לספרים, כאילו זה מוסיף חכמה לכותב. הרי המטרה היחידה היא להבדיל מספר אחר בשם זהה, וזה דרכו של המחבר ביפה ללב תמיד, ובמקומות מעטים חרג וגם זה בד"כ עם סיבות אחרות. אך כמובן שהעורך לא יודע דבר כזה. במ"א כתב "תנופה חיים פאלאג'י". איזו בומבסטיות. מישהו מכיר תנופה חיים של מחבר אחר? ועל זו הדרך בעשרות מקומות, פשוט מיותר לגמרי, ולענ"ד לא מוסיף כבוד לכותב, בפרט שבכל מקום שהוסיף כן מחדד אי הבנתו במטרת התוספת אצל ספרי הספרדים. וכמעט ולא ימצא בחכמי ספרד הותיקים, וכמובן אצל ר' יצחק פאלאג'י, שיציינו שם משפחה שלא לצורך, ובכל מקום יש טעם וסיבה. ואצל ר' יצחק פאלאג'י הערתי במקומות בודדים ממש על מקומות שהוא כתב שם משפחה של המחבר למרות שכביכול לא נצרך, יען כפי הנראה לא הכיר ספר נוסף עם שם זהה רק ממחבר שונה.
עמ' נט טור א ד"ה והנה. נשמט לציין מ"א שדיבר בזה המחבר וציין לכאן.
עמ' סב הערה ב. נשמט לציין מקום נוסף בדברי רבינו.
עמ' עד טור א: "דף צ' סע"ד". בדפו"ר: "דף ץ' סע"ד". מדוע לשנות? וכן על זו הדרך בדוכתין סגיאין, ולא ידעו ולא יבינו כי מטרתם בכגון דא "ץ'", למנוע בלבול בין אות צ' ואות נ', הדומות מאד באותיות רש"י, ולכן העדיפו פעמים הרבה לציין ץ', אם כי גם ץ' דומה קצת לן', ועדיין כך יצא מידי המחבר ומדוע לשנות.
שם: "בועז חכם גדול ראש הסנהדרין". מה המקור?
שם: "כל נערות... היה". לא נרגשו שזה לא מהילקוט אלא מספר זית רענן (איך ירגישו אם בדקו ציטוטים אחד למליון?), ולא נרגשו שמקור זית רענן ברש"י על הש"ס (היו עסוקים בלכתוב "תנופה חיים פאלאג'י", ולא היה זמן לבדוק מה מקור הזית רענן).
שם הערה טו. הציון לספר מעשה אפוד מיותר לגמרי.
עמ' עה טור א: "ועיין נמי לה"ה נר"ו בספר ישרי לב". ובהערה פתרו נכונה ר' אליהו חזן. מדוע לא פענחו "להרב המגיה"?
עמ' עו טור א: "לא תחמד [שמות כ יז]". הציון משובש, וצ"ל: "שמות כ יד".
עמ' פג הערה ו. נעלם שיש להגיה "הרי"ף" תמורת "מהרש"א".
עמ' פד טור א: "ויהי כי הקריב". בפסוק וכצ"ל: "ויהי כאשר הקריב". ובחדש הושלם הפסוק ולא נרגשו בשינוי.
שם הערה כד בציטוט מיפה תלמוד: "להמכבדות". ביפה תלמוד: "להמכבד'". וברור שצ"ל: "להמכבדת". והכל שם בלשון יחיד.
שם בציטוט מיפה תלמוד: "גם מפני ההרהור". וביפה תלמוד: "גם מפני הרואים".
עמ' פה טור א. נשמט לציין בשלשה ענינים שונים לדברי המחבר בענינים שדיבר בהם, ומ"א שרבינו רמז דבריו והוסיף.
שם טור ב. נשמט לציין מ"א שהמחבר ציין לכאן ובנה על פי זה.
שם הערה ג: "ורבינו הוסיף בלשון הזוהר הקדוש קרא לרהב 'שהוא שרו של ישמעאל', אמנם יתכן נמי דרבינו לא גרס כן בזוה"ק להדיא, רק הוסיף ביאור". לא יתכן אלא ודאי, וכשם שהוא הוסיף בזוהר שם "קרא לס"מ - שהוא שרו של עשו".
שם: "וראיתי שבככר לאדן מייתי לה בשם דברי רז"ל במדרשים". כאילו חדשות הוא מגיד, כבר כתב כן בהדיא רבינו בספרו יפה תלמוד שהביא הככר לאדן בזו הלשון: "וכן הביא הרב ככר לאדן... משם מדרשי רבותינו ז"ל".
עמ' צא טור א: "שמחת יאודה... בפירושו למסכת כריתות פ"ב דף ב' ע"ד". ובהערה יד העיר שחיפש ולא מצא. וכמובן אין ספק שלא ימצא במסכת כריתות, ובדפו"ר: "בפי' למ"כ". והכונה למסכת כלה, ושם הכל על אתר בדף ב ע"ד. וזה מעיד על חוסר הבנה של העורך שלא ידע שכמעט לעולם המחבר לא יכתוב "מסכת כריתות" בראשי תיבות "מ"כ", אלא רק מסכת כלה תכונה כך. ומעיקרא בכגון דא אין ספק שהדברים נמצאים בשמחת יהודה מאופן סגנון המחבר עם דף, ואלא שהעורך השתבש.
עמ' צד טור א אות לט. נשמט ציון חשוב שציין המחבר לכאן בתוספת.
עמ' קיב בהערה ג. מהר"ץ חיות ולא מהרי"ץ חיות. והכותב השתבש כיון שלא ידע איזה ש"ס היה לר' יצחק פאלאג'י, וגם אם ידע לא טרח לבדוק בו.
עמ' קכז הערה ח. נשמטו שני מקומות נוספים שרבינו דיבר בזה.
עמ' קמד טור א: "ישל"א [יכון שמו לעד אמן]". וגם בזה פענחו כל פעם כפי שרצו, והנכון "יהי שמו לעולם אמן".
שם. נשמט דברי המחבר במ"א שרמז לדבריו כאן והוסיף בזה.
עמ' קנו הערה א בציטוט מעין יפה: "שחרת בית המקדש... רוח חמה באיש". וצ"ל כבעין יפה דפו"ר: "שחרב... רוח קמה באיש".
שם בסוף הערה ב בציטוט מיפה תלמוד, השמיט שהמחבר ביפה תלמוד שם רמז יפה ללב כאן.
עמ' קסה הערה ט. נשמטו שני מקומות נוספים בענין זה מספרי המחבר שלא הובאו.
שם. עשה עצמו כחדשות הוא מגיד בהביאו יפה ללב חלק ג' מדעתו בדיבור חדש, וכבר יפה ללב זה רמזו רבינו בספרו עין יפה שרמז שם בדיבור הקודם.
עמ' קעט טור ב אות ד. נשמט לציין מ"א שהמחבר ציין לכאן והוסיף על דבריו. ובעיה זו מצויה בדוכתין סגיאין בנדפס חדש.
עמ' רה טור א הערה טו בציטוט מיפה תלמוד: "והן כן איתא". וביפה תלמוד: "והכ"א". וצ"ל: "והכי איתא".
עמ' ריד טור א הערה ז בציטוט מאבות הראש: "סי' ה'". וכן בדפו"ר של אבות הראש. וצ"ל: "סימן ו'".
שם אחר תיבות "בפרק חלק" נשמט "בעין יעקב סימן שפ"ו".
שם: "ואי"ו". ולמה כאן לא פתח ואברהם יצחק ויעקב? זה ר"ת מצוי?
עמ' רמב הערה מא. כמה וכמה שיבושים בציטוטים מספר יפה תלמוד.
עמ' רסג טור ב אות עא. נשמט לציין מ"א בדברי רבינו שרמז לכאן ולדבריו ביו"ד שרמז גם באבן העזר כאן.
עמ' רפה. נשמט מלציין חמשה מקומות שציין המחבר לדבריו כאן ויש תוספת ותבלין.
עמ' רפט טור ב אות כז. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לכאן והוסיף וציין.
עמ' רצג הערה כח. נשמט מקום נוסף מספר עין יפה שציין המחבר לכאן והוא חשוב.
שם הערה כט מיפה תלמוד: "אחינא לחוד ובר אהינא לחוד". וצ"ל כבמקור: "אהינא לחוד ובר אהינא לחוד".
עמ' רצד אות ע-עא. נשמט לציין ציון חשוב למחבר במ"א שציין לכאן בקצת תוספת.
שם אות עו. נשמט לציין מ"א שהמחבר רמז והוסיף קלות.
עמ' רצה הערה מא. נשמט שני מקומות שדיבר בזה בזה המחבר וציין לכאן.
עמ' רצו טור א אות עז. נשמט דברי המחבר במ"א שרמז לכאן.
עמ' רחצ אות קי. נשמט מלציין דברי המחבר בספרו עין יפה עירובין, והפלא הוא שקטע זה מעין יפה הועתק לקמן בעמ' שנו הערה רצא, וכאן הוא חשוב עשרת מונים.
עמ' שב טור ב ד"ה ואומר. נשמט מ"א שרבינו ציין לכאן, ובנה על פי הקדמת הקאלאבריז.
עמ' שו טור א אות קפח. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לכאן בקצת תוספת.
שם הערה עה. שיבוש אחד חמור בציטוט מיפה תלמוד.
עמ' שח טור ב אות יט. נשמט לציין מ"א שדיבר בזה המחבר ורמז לכאן.
עמ' שיא הערה קא. שיבשו ציטוט המאמר ממדרש תהלים, מכפי שהובא ביפה תלמוד בצחות, ועשו הגהות משובשות ומיותרות (כמובן לא ידעו איזה מדרש תהלים היה לפני המחבר).
שם: "בו עזאי". צ"ל: "בן עזאי". ושם בסוף הציטוט נוסף "וכו'" מיותר שאינו ביפה תלמוד.
עמ' שיב טור א אות מו. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לכאן והוסיף כעין השמטה לדבריו.
עמ' שיד בהערה קטו בציטוט מעין יפה: "כך הוא בר אבוה". תיבת "הוא" אינה בעין יפה ויש למחקה.
עמ' שטו טור א אות פ. נשמט לציין מ"א שדיבר המחבר ורמז לכאן.
שם טור ב אות צא. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לדבריו כאן, ובמקום אחר המו"ל ציינו, אך לא כאן.
עמ' שטז טור ב אות צח. נשמט מ"א שהמחבר ציין לכאן והוסיף באריכות!
עמ' שיז טור ב אות א. נשמט לציין מ"א שהמחבר רמז לכאן בתוספת.
עמ' שיט הערה קמ. נשמט לציין מ"א אשר רמז המחבר לכאן, והתימה שרמזו בשם גוריא באותו עמ' הערה קלו.
עמ' שכג טור א אות יז. נשמט מ"א שרמז המחבר לכאן בתוספת יפה.
עמ' שלב טור א אות טו וטור ב אות יח. נשמט לציין מ"א שכתב המחבר דברים נחמדים. כעין השמטה ליפה ללב.
עמ' שלז טור ב. נשמט מלציין דברי המחבר במ"א שציין לדבריו כאן והוסיף.
עמ' שלח טור ב אות נ. נשמט לציין מ"א שרמז המחבר לדבריו ומכלל דבריו יש ציון נוסף וחשוב.
עמ' שמ הערה רכד בציטוט מיפה תלמוד: "בק קיסנא". צ"ל כבמקור: "בר קיסנא". ושם השמיט הסיום מיפה תלמוד שמציין למ"א ביפ"ל.
שם הערה רכה בציטוט מיפה תלמוד: "מודע'א אבה". וביפה תלמוד וכצ"ל: "מודע'א רבה".
עמ' שמה טור ב אות לח. נשמט לציין מ"א שציין המחבר לכאן במעט תוספת.
עמ' שמט טור ב אות ז. נשמט לציין מ"א שהמחבר רמז לכאן ויש תוספת.
עמ' שנו טור ב אות מא. נשמט מלציין שני מקומות שציין המחבר לכאן ויש בכלל דבריו תוספת.
שם הערה רצא בציטוט מיפה תלמוד: "מא"י הוא". וצ"ל כביפ"ת דפו"ר: "מא"י הוה".
עמ' שנז אות מד. נשמטו דברי המחבר במ"א שרמז לכאן, אך רמזם העורך לעיל עמ' רפז.
שם הערה רצה. "על שם מר בר אדא". שיבוש, וצ"ל "על שם מר בריה דרב יוסף".
עמ' שנט טור א אות נו: "מרתא... וכנראה שהוא שם אשה". ולא ציינו בחדש כלום. והיה להם לציין תשובת הגאונים שהביאה המחבר ביפ"ל ח"ג המשלימה זה, והעורך עצמו בעמ' ת הערה תעא הזכיר יפה ללב זה, אלא שכנראה לא השתמש בו כיאות ולא נרגש בכל מה שיש בו.
עמ' שסד אות יא. נשמט שהמחבר ציין לכאן והוסיף על הדברים.
עמ' שעא אות כב והערה שנא. נשמט מהם שהמחבר בעצמו בכתב ידו מחק מילת "חסדא" בטפסי יפ"ל ח"ה.
עמ' שעג טור א אות לג: "עזיזא". בדפו"ר: "עזיזה"!
עמ' שעח טור ב אות ז. נשמט לציין מ"א שהמחבר ציין לכאן בתוספת כעין השמטה לדבריו.
עמ' שפה בהערה בציטוט מיפה תלמוד: "לרבי זעירא". בדפו"ר: "לר"ז". וצ"ל כשורה קודם "לרבי זירא".
עמ' שפו טור א אות כד. נשמט לציין ארבעה מקומות שרמז המחבר לכאן ובהם תוספת חשובה.
שם הערה תטו. השמטה של שורה חשובה מחמת טעות הדומות.
עמ' שפח טור ב אות ז: "יש שם רבנאי". בדפו"ר תיבת "רבנאי" ענקית, וחובה להגדילה. ורבינו בעצמו ציין במ"א לכאן וכתב "בשם רבנאי". ונשמט ציון זה, ויש בו תוספת חשובה.
עמ' שפט טור א אות ט. נשמט לציין מ"א שהמחבר רמז לכאן.
עמ' שצה-שצו. הביא תשובת הגאונים מיביע עומר. ולא זכר שכבר רבינו הביא תשובת גאונים זו במקום אחר, ופלא עצום שלכאורה בכל שמות הגיטין לא התייחס לתשובת גאונים זו ולדברי עצמו במ"א. והוא פלאי.
עמ' שצו טור א: "בילקוט ירמיה סימן נ"ב". צ"ל "סימן כ"ב".
עמ' שצח הערה תסה בציטוט מיפה תלמוד: "והן כן איתא". בדפו"ר: "והכ"א". וצ"ל: "והכי איתא". אם ר"ת פשוט כזה הם לא ידעו, מי יודע מה עיוותו עוד.
עמ' ת הערה תעא: "ועיין עוד לעיל בשם... שלומית". מה ציין לשם שלומית לעיל, אם הוא עומד כעת בערך שלומית. אין זה כי אם העתק הדבק מרושל מלקמן.
שם. רמז ספר יפה ללב ח"ג. חבל שלא השתמש בו בכל מקום שהיה צריך.
עמ' תא טור א אות לז: "ילקוט ראובני... משם חסד לאברהם [אזולאי, מעין... נהר...]". מה צורך לכתוב "אזולאי"? באיזה חסד לאברהם נחליף אחרי שמשלימים מעין ונהר?
עמ' תג טור א: "הרב תורת הנזיר דף ע"ו ע"א בשם ברוקא... ורע"ו ע"א בשם וינטורא". ובדפו"ר: "ודף ע"ו ע"א בשם וינטורא". ולא "ורע"ו". ובכלל צ"ל "ודף ע"ז", שבו נמצא השם וינטורא. ולא אבין איך לא נרגשו שאם בדף עו ע"א מצויה האות ב בשם ברוקא, איך יתכן שבדף עו ע"א יהיה גם אות ו בשם וינטורא.
שם: "ודף ף ע"ב". משום מה לא קלקלו והשאירו "ף" ולא שינו "פ". אך צ"ל "ודף ף'". ונשמט הגרש.
שם טור ב: "(בירמיא) [בירמיה]". תיקון של הבל.
שם אות טז והערה תפח. הרחיק להביא דרושים על נשמת תמר, ונשמטו ממנו דברי המחבר במ"א שסותרים דבריו כאן ששם תמר הוא גם לאיש.
עמ' תה הערה א. מן הראוי היה לציין לריש ספר ויקרא יצחק ששם המחבר מנה את רוב המקומות שנסדרו הגיטין שסידר.
שם ובהערה ד. הגליון הזה הוא מהמחבר בכ"י, ולא מכ"י לא נודע למי. דוגמת זה מצוי בכמה מקומות ביפה ללב, ונראה כי רובם נשמט בחדש.
עמ' תכז טור א בסוגריים. גט זה רמזו המחבר גם בספרו ויקרא יצחק בראשו כחלק מסדר הגיטין.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
אודה ולא אבוש, בתחילה נבהלו עצמותי ונפשי נבהלה מדברי שא_נס שכתב:
והנה טרחתי ועברתי על הרשימה הארוכה והמייגעת. לא מיניה ולא מקצתיה, לא כצעקתה ולא מידי. רוב ההערות נוגעות להערות המהדירים שלמטה אשר החסירו בהרבה מקומות לציין לדברי המחבר שכתב דברים מקבילים בספריו האחרים, או במקומות שכן ציטטו מדברי המחבר בספריו האחרים, העתיקו עם טעויות דפוס שגרתיות.
אני לא אתמקד בזה כי אין בכך הרבה חשיבות שאינו אלא לרווחא דמילתא ותו לא מידי. באופן כללי, הדרישה לציין לכל המקומות שהמחבר מדבר מאותו הענין, היא מוגזמת וגם מגוחכת לדעתי. הרי לא מדובר בספרי חז"ל, וגם לא מדובר בספרי גאונים או ראשונים. זה פשוט מיותר ומגושם להעמיס על ספר מסוג זה כל כך הרבה הערות וציטוטים על כל מקום שהמחבר מדבר בספריו מאותו הענין. (רק חסר לנו שיוציאו במתכונת כזו את השדי חמד ח"ו).
העיקר לדעתי הוא להוציא את הספר מחדש עם אותיות יפות, אפשר עם קצת הערות מחכימות, מראי מקומות (גם כאלו שאפשר למצוא בקלות במחשב), תיקוני דפוס, פיסוק, קיטוע וחסל.
קיצורו של דבר, בעיקר גוף הספר, לא ראיתי בעיות רבות, ולבטח לא בעיות קשות, חוץ מאי אלו טעויות שגרתיות פה ושם אשר לא ימלט מהם אדם.
מה שכן מצאתי, חלק גדול מהערות שברשימה המה הערות קנטרניות וארסיות אשר אין בהם ממש, וחלקן המה טעויות של שא_נס עצמו וכמו שיפורט בהמשך.
ועתה ניגש למספר הערות מן רשימת שא_נס ומה שיש לי להעיר עליהם לפום ריהטא. (הדפוס החדש לא היה לפני, מעולם לא ראיתיו, אבל נסיתי להתחקות על ההערות דרך הדפוס הישן).
זו הערה מציקה וקטנונית. המעיר יוצא מתוך הנחה שכולנו יודעים אילו ספרים הכיר ר' יצחק פאלאג'י, ובאיזה תקופה חי המחבר הנ"ל, ולכן כאשר הוא מציין לספר "באר בשדה" הרי זה פשיטא שכוונתו לספרו של הרב מאיר דאנון ולא של הרב אלכסנדר פרידלנדר למשל.
אז זהו, שלא כולם מכירים ובקיאים במורשתו של ר' יצחק פאלאג'י. ולכן טוב עשו המהדירים שציינו [דאנון] שע"י כן ניתן למצוא לאלתר את הספר המדובר גם לאלו שאינם בקיאים. (וגם אם לאחר עיון קל בספרים אפשר להבחין לאיזה ספר כיוון ר"י פאלאג'י, מ"מ מה פסול יש בציון שם המחבר על מנת להקל על מציאת הספר?).
לא רק שזו הגהה שטותית ומיותרת, אלא שחיפוש בספרי המחבר מציג מאות רבות של פעמים בהם המחבר כותב עי"ע שם. מה זה אומר על ההבנה של בעל הרשימה בסגנון כתיבתו של ר' יצחק פאלאג'י).
נכון שהם העתיקו את הטעות שבדפוס. אבל הטעות שלך לא פחות חמורה. (מה זה והוכרת? מלשון כרת?). ואילו היית פותח המקור באוה"ח הק' היית רואה שצ"ל והוכרה (בה"א).
אין שום הפרש בין אם תכתוב "בת זוג" ובין אם תכתוב "בת זוגו". ואם להגיה, אז אדרבה עדיף להגיה ביפה תלמוד דצ"ל "בת זוג", דהיינו שאדם הראשון תבע מהשי"ת שיתן גם לו "בת זוג" כמו שנתן לשאר בעלי החיים.
אבל האמת צריכה להאמר. מה לי אם ביפה תלמוד כתב המחבר בת זוגו. וכי המחבר משועבד לכתוב כל פעם באותו דפוס לשון שכתב בספריו האחרים? בספר יפה תלמוד הוא כתב "בת זוגו" ובספר יפה ללב הוא כתב "בת זוג", ושניהם נכונים וכל חד קאי בדוכתיה בלי שום הגהה ותיקון מיותרים.
מפני שביפה תלמוד כתוב יאושע, לכן גם ביפה ללב צריך לגרוס יאושע? למה? כי ח"ו אפשר לטעות שמדובר ביהושע ולא ביאושע?
ובשלמא אם המחבר היה מקפיד לכתוב תמיד יאושע, אז כולי האי ואולי אולי אולי היה מקום להעיר. אבל מאות מקומות תמצא בספריו שכותב יהושע, אז מה קפידא יש בדבר? פעם כותב כך ופעם כך.
קטנוניות לשמה: יש באוצר החכמה 5 ספרים בשם מנוחת שלום, מדוע שלא יכתוב "סופר" כדי להקל על המעיין למצוא את הספר הנזכר. ואם כי כבר נקט בריש דבריו "הגרח"ס", לא כל בר בי רב יודע מה פירוש ר"ת הגרח"ס. ואני מאד מאד מתפלא עליך, פלא פלאות ממש, שבאשכול שפתחת אתה בעצמך למעלה, כל ספר וספר שאתה מציין, אתה מקפיד לכתוב את שם מחברו. והנה ציטוט קצר מדבריך לעיל: "כתב ר' אברהם אבא שיף בספרו תועפות ראם על ספר יראים....... וכן העיר ר' חיים יהודה ליב אייגעש בהגהותיו עזוז חיל על הרמב"ם.... מה שהקשה ר' עוזיאל משה רוטשטיין בספרו נחלת משה ..... ועיין ר' יאשיהו פינטו עירובין שם.... ובדברי ר' אליהו ב"ר עזריאל מווילנא בספרו מכתב מאליהו.... ובדברי ר' ברוך עפשטיין בספרו תורה תמימה.... כתב ר' טוביה כ"ץ מגיסינג בספרו מעשה טוביה.... כתב ר' יצחק פאלאג'י בספרו יפה תלמוד.... עד כאן לשונך. והנה גם אתה כתבת יצחק פאלאג'י בספרו יפה תלמוד. ור' ברוך עפשטיין בספרו תורה תמימה, ור' עוזיאל רוטשטיין בספרו נחלת משה. שמא תסבר את אוזנינו מדוע לגביך לא חלים הכללים שהקשית קודם? מדוע לך מותר לציין בצורה מגושמת כל כך לא רק שמות משפחה, אלא גם את שמותיהם הפרטיים של המחברים? מדוע אצלך זה אינו נחשב בומבסטיות? מדוע על עצמך לא תאמר: "כאילו זה מוסיף חכמה לכותב"? מדוע לגביך זו אינה "רעה חולה להצמיד בלי סוף שמות משפחה לספרים"
איני יודע מהיכן לקח המשורר שכתבו ץ סופי כדי למנוע בלבול בין צ' לנו"ן. ולדעתי אין זה נראה נכון, שא"כ גם בכל ציוני דפים היה לו להשתמש בץ סופית במקום צ' רגילה כגון ץ"א ץ"ב. (ולדעתי הטעם שכותב דף ץ באות סופית, הוא משום שהיא האות היחידה דהיינו דף צ, וכיון שהיא היחידה מן הדין לכתוב ץ סופית כי היא גם משמשת כאות אחרונה. וכן לגבי דף ן'. לגבי ם' סופית לא מצאתי כה"ג וקשיא. איך שיהיה יפה מאד עשו העורכים ששינו את הסגנון וכתבו דף צ' כמו שאנחנו רגילים, ואף אחד לא טועה היום בין נ' לצ', והוא בורכא ושטות להתעסק ולהעיר על כגון דא.
כל מה שכתוב בסוגריים, הוא רשעות גמורה. אבל האמת דאין כאן שמץ ביקורת, שכן הוא בילקוט רות רמז תר"ד:
אלו דברי היפה ללב:
ואלו דברי הילקוט:
אלא מאי, כואב לשא_נס שהמילים "כל נערות שרואה היה דרכו לשאול מי הן, וכו'..." דהיינו שזה פירוש לילקוט הנ"ל, כואב לו שבדפוס החדש לא ציינו שזה מהזית רענן ומקורו ברש"י... עד איפה הגענו. כל מילה שהמחבר מביא צריך להביא לה מקור. מה זה מדרש הגדול במהדורה מדעית???
גם זה אינו כלום, ודרך הרבה מחברים ראשונים ואחרונים לשנות את הפסוקים, בכוונה או שלא בכוונה, ואין לנו להגיה כל כיו"ב שאין בו משמעות אחרת. גם ברש"י ותוס' תמצא הרבה פסוקים משובשים כה"ג.
השתא הבאתני לידי גיחוך. או כמו שאומרים העולם: "הצחקת אותי". ואסביר: המחבר מביא דברי הככר לאדן, וטרח המגיה בצדק לכתוב שהככר לאדן לאו מדיליה כתב כן אלא מן המדרש. וציין שכך כתוב בככר לאדן שם. בא החכם שא_נס ומרים קולו לאמור, וכי חדשות הוא מגיד? מה לו לומר שראה כן בככר לאדן, והלא המחבר עצמו בספר אחר מביא כן שהככר לאדן אומר כן בשם המדרש....
לפי דבריך היה צריך לכתוב כך את ההערה: ועי' ספר יפה תלמוד שכתב להדיא שהככר לאדן כתב להדיא דלאו משמיה דנפשיה כתב כן אלא הביא כן משם המדרש. צחוק עשה לנו זה.
שא_נס השתבש ולא טרח לברר שמהר"ץ חיות ומהרי"ץ חיות הכל אחד. ואין שום נפ"מ בזה באיזה ש"ס השתמש הר"י פאלאג'י זצ"ל.
כמעט ואין עמוד נקי וצח במהדורה הזו. נדירים העמודים שאין בהם שיבושים וחרולים. כשבא הספר לידי לא רק שלא אורו עיני, אלא חשכה גדולה נפלה עלי, ופשוט השתאיתי מה עלה לו לר' יצחק פאלאג'י הדייקן והכתבן המזוקק, שדוקא הוא ספרו נדפס בפגמים עצומים ונוראיים שכאלו, ובעיקר על חוסר ההבנה הבסיסי של העורכים במחבר ובסגנונו.
והנה טרחתי ועברתי על הרשימה הארוכה והמייגעת. לא מיניה ולא מקצתיה, לא כצעקתה ולא מידי. רוב ההערות נוגעות להערות המהדירים שלמטה אשר החסירו בהרבה מקומות לציין לדברי המחבר שכתב דברים מקבילים בספריו האחרים, או במקומות שכן ציטטו מדברי המחבר בספריו האחרים, העתיקו עם טעויות דפוס שגרתיות.
אני לא אתמקד בזה כי אין בכך הרבה חשיבות שאינו אלא לרווחא דמילתא ותו לא מידי. באופן כללי, הדרישה לציין לכל המקומות שהמחבר מדבר מאותו הענין, היא מוגזמת וגם מגוחכת לדעתי. הרי לא מדובר בספרי חז"ל, וגם לא מדובר בספרי גאונים או ראשונים. זה פשוט מיותר ומגושם להעמיס על ספר מסוג זה כל כך הרבה הערות וציטוטים על כל מקום שהמחבר מדבר בספריו מאותו הענין. (רק חסר לנו שיוציאו במתכונת כזו את השדי חמד ח"ו).
העיקר לדעתי הוא להוציא את הספר מחדש עם אותיות יפות, אפשר עם קצת הערות מחכימות, מראי מקומות (גם כאלו שאפשר למצוא בקלות במחשב), תיקוני דפוס, פיסוק, קיטוע וחסל.
קיצורו של דבר, בעיקר גוף הספר, לא ראיתי בעיות רבות, ולבטח לא בעיות קשות, חוץ מאי אלו טעויות שגרתיות פה ושם אשר לא ימלט מהם אדם.
מה שכן מצאתי, חלק גדול מהערות שברשימה המה הערות קנטרניות וארסיות אשר אין בהם ממש, וחלקן המה טעויות של שא_נס עצמו וכמו שיפורט בהמשך.
ועתה ניגש למספר הערות מן רשימת שא_נס ומה שיש לי להעיר עליהם לפום ריהטא. (הדפוס החדש לא היה לפני, מעולם לא ראיתיו, אבל נסיתי להתחקות על ההערות דרך הדפוס הישן).
עמ' כב טור ב: "הרב באר בשדה [דאנון]". מה צריך ההשלמה? איזה באר בשדה אחר הכיר ר' יצחק פאלאג'י?
זו הערה מציקה וקטנונית. המעיר יוצא מתוך הנחה שכולנו יודעים אילו ספרים הכיר ר' יצחק פאלאג'י, ובאיזה תקופה חי המחבר הנ"ל, ולכן כאשר הוא מציין לספר "באר בשדה" הרי זה פשיטא שכוונתו לספרו של הרב מאיר דאנון ולא של הרב אלכסנדר פרידלנדר למשל.
אז זהו, שלא כולם מכירים ובקיאים במורשתו של ר' יצחק פאלאג'י. ולכן טוב עשו המהדירים שציינו [דאנון] שע"י כן ניתן למצוא לאלתר את הספר המדובר גם לאלו שאינם בקיאים. (וגם אם לאחר עיון קל בספרים אפשר להבחין לאיזה ספר כיוון ר"י פאלאג'י, מ"מ מה פסול יש בציון שם המחבר על מנת להקל על מציאת הספר?).
עמ' לח טור א ד"ה ועיין בסופו: "עי"ע שם...". אין ספק שיש להגיה "וע"ע" תמורת "עי"ע", וכמובן לא נרגשו בחדש.
לא רק שזו הגהה שטותית ומיותרת, אלא שחיפוש בספרי המחבר מציג מאות רבות של פעמים בהם המחבר כותב עי"ע שם. מה זה אומר על ההבנה של בעל הרשימה בסגנון כתיבתו של ר' יצחק פאלאג'י).
שם בציטוט מיפה תלמוד: "והוכרח משפחת". וצ"ל כבדפו"ר: "והוכרת משפחת".
נכון שהם העתיקו את הטעות שבדפוס. אבל הטעות שלך לא פחות חמורה. (מה זה והוכרת? מלשון כרת?). ואילו היית פותח המקור באוה"ח הק' היית רואה שצ"ל והוכרה (בה"א).
שם: "בת זוג". ביפה תלמוד וכצ"ל: "בת זוגו".
אין שום הפרש בין אם תכתוב "בת זוג" ובין אם תכתוב "בת זוגו". ואם להגיה, אז אדרבה עדיף להגיה ביפה תלמוד דצ"ל "בת זוג", דהיינו שאדם הראשון תבע מהשי"ת שיתן גם לו "בת זוג" כמו שנתן לשאר בעלי החיים.
אבל האמת צריכה להאמר. מה לי אם ביפה תלמוד כתב המחבר בת זוגו. וכי המחבר משועבד לכתוב כל פעם באותו דפוס לשון שכתב בספריו האחרים? בספר יפה תלמוד הוא כתב "בת זוגו" ובספר יפה ללב הוא כתב "בת זוג", ושניהם נכונים וכל חד קאי בדוכתיה בלי שום הגהה ותיקון מיותרים.
שם: "וטעם יהושע". ביפה תלמוד וכצ"ל: "וטעם יאושע".
מפני שביפה תלמוד כתוב יאושע, לכן גם ביפה ללב צריך לגרוס יאושע? למה? כי ח"ו אפשר לטעות שמדובר ביהושע ולא ביאושע?
ובשלמא אם המחבר היה מקפיד לכתוב תמיד יאושע, אז כולי האי ואולי אולי אולי היה מקום להעיר. אבל מאות מקומות תמצא בספריו שכותב יהושע, אז מה קפידא יש בדבר? פעם כותב כך ופעם כך.
שם בהערה ג: "ראה מ"ש הגריח"ס... וע"ע לו בספר מנוחת שלום סופר". מה הצורך לכתוב "סופר" בצורה מיותרת לחלוטין, אחרי שכבר כתב "הגריח"ס". זו רעה חולה בהערות בספר הזה להצמיד בלי סוף שמות משפחה לספרים, כאילו זה מוסיף חכמה לכותב. הרי המטרה היחידה היא להבדיל מספר אחר בשם זהה, וזה דרכו של המחבר ביפה ללב תמיד, ובמקומות מעטים חרג וגם זה בד"כ עם סיבות אחרות. אך כמובן שהעורך לא יודע דבר כזה. במ"א כתב "תנופה חיים פאלאג'י". איזו בומבסטיות. מישהו מכיר תנופה חיים של מחבר אחר? ועל זו הדרך בעשרות מקומות, פשוט מיותר לגמרי, ולענ"ד לא מוסיף כבוד לכותב, בפרט שבכל מקום שהוסיף כן מחדד אי הבנתו במטרת התוספת אצל ספרי הספרדים. וכמעט ולא ימצא בחכמי ספרד הותיקים, וכמובן אצל ר' יצחק פאלאג'י, שיציינו שם משפחה שלא לצורך, ובכל מקום יש טעם וסיבה. ואצל ר' יצחק פאלאג'י הערתי במקומות בודדים ממש על מקומות שהוא כתב שם משפחה של המחבר למרות שכביכול לא נצרך, יען כפי הנראה לא הכיר ספר נוסף עם שם זהה רק ממחבר שונה.
קטנוניות לשמה: יש באוצר החכמה 5 ספרים בשם מנוחת שלום, מדוע שלא יכתוב "סופר" כדי להקל על המעיין למצוא את הספר הנזכר. ואם כי כבר נקט בריש דבריו "הגרח"ס", לא כל בר בי רב יודע מה פירוש ר"ת הגרח"ס. ואני מאד מאד מתפלא עליך, פלא פלאות ממש, שבאשכול שפתחת אתה בעצמך למעלה, כל ספר וספר שאתה מציין, אתה מקפיד לכתוב את שם מחברו. והנה ציטוט קצר מדבריך לעיל: "כתב ר' אברהם אבא שיף בספרו תועפות ראם על ספר יראים....... וכן העיר ר' חיים יהודה ליב אייגעש בהגהותיו עזוז חיל על הרמב"ם.... מה שהקשה ר' עוזיאל משה רוטשטיין בספרו נחלת משה ..... ועיין ר' יאשיהו פינטו עירובין שם.... ובדברי ר' אליהו ב"ר עזריאל מווילנא בספרו מכתב מאליהו.... ובדברי ר' ברוך עפשטיין בספרו תורה תמימה.... כתב ר' טוביה כ"ץ מגיסינג בספרו מעשה טוביה.... כתב ר' יצחק פאלאג'י בספרו יפה תלמוד.... עד כאן לשונך. והנה גם אתה כתבת יצחק פאלאג'י בספרו יפה תלמוד. ור' ברוך עפשטיין בספרו תורה תמימה, ור' עוזיאל רוטשטיין בספרו נחלת משה. שמא תסבר את אוזנינו מדוע לגביך לא חלים הכללים שהקשית קודם? מדוע לך מותר לציין בצורה מגושמת כל כך לא רק שמות משפחה, אלא גם את שמותיהם הפרטיים של המחברים? מדוע אצלך זה אינו נחשב בומבסטיות? מדוע על עצמך לא תאמר: "כאילו זה מוסיף חכמה לכותב"? מדוע לגביך זו אינה "רעה חולה להצמיד בלי סוף שמות משפחה לספרים"
עמ' עד טור א: "דף צ' סע"ד". בדפו"ר: "דף ץ' סע"ד". מדוע לשנות? וכן על זו הדרך בדוכתין סגיאין, ולא ידעו ולא יבינו כי מטרתם בכגון דא "ץ'", למנוע בלבול בין אות צ' ואות נ', הדומות מאד באותיות רש"י, ולכן העדיפו פעמים הרבה לציין ץ', אם כי גם ץ' דומה קצת לן', ועדיין כך יצא מידי המחבר ומדוע לשנות.
איני יודע מהיכן לקח המשורר שכתבו ץ סופי כדי למנוע בלבול בין צ' לנו"ן. ולדעתי אין זה נראה נכון, שא"כ גם בכל ציוני דפים היה לו להשתמש בץ סופית במקום צ' רגילה כגון ץ"א ץ"ב. (ולדעתי הטעם שכותב דף ץ באות סופית, הוא משום שהיא האות היחידה דהיינו דף צ, וכיון שהיא היחידה מן הדין לכתוב ץ סופית כי היא גם משמשת כאות אחרונה. וכן לגבי דף ן'. לגבי ם' סופית לא מצאתי כה"ג וקשיא. איך שיהיה יפה מאד עשו העורכים ששינו את הסגנון וכתבו דף צ' כמו שאנחנו רגילים, ואף אחד לא טועה היום בין נ' לצ', והוא בורכא ושטות להתעסק ולהעיר על כגון דא.
שם: "כל נערות... היה". לא נרגשו שזה לא מהילקוט אלא מספר זית רענן (איך ירגישו אם בדקו ציטוטים אחד למליון?), ולא נרגשו שמקור זית רענן ברש"י על הש"ס (היו עסוקים בלכתוב "תנופה חיים פאלאג'י", ולא היה זמן לבדוק מה מקור הזית רענן).
כל מה שכתוב בסוגריים, הוא רשעות גמורה. אבל האמת דאין כאן שמץ ביקורת, שכן הוא בילקוט רות רמז תר"ד:
אלו דברי היפה ללב:
- ילקוט.jpg (64.52 KiB) נצפה 8785 פעמים
ואלו דברי הילקוט:
- ילקוט.jpg (78.28 KiB) נצפה 8785 פעמים
אלא מאי, כואב לשא_נס שהמילים "כל נערות שרואה היה דרכו לשאול מי הן, וכו'..." דהיינו שזה פירוש לילקוט הנ"ל, כואב לו שבדפוס החדש לא ציינו שזה מהזית רענן ומקורו ברש"י... עד איפה הגענו. כל מילה שהמחבר מביא צריך להביא לה מקור. מה זה מדרש הגדול במהדורה מדעית???
עמ' פד טור א: "ויהי כי הקריב". בפסוק וכצ"ל: "ויהי כאשר הקריב". ובחדש הושלם הפסוק ולא נרגשו בשינוי.
גם זה אינו כלום, ודרך הרבה מחברים ראשונים ואחרונים לשנות את הפסוקים, בכוונה או שלא בכוונה, ואין לנו להגיה כל כיו"ב שאין בו משמעות אחרת. גם ברש"י ותוס' תמצא הרבה פסוקים משובשים כה"ג.
שם: "וראיתי שבככר לאדן מייתי לה בשם דברי רז"ל במדרשים". כאילו חדשות הוא מגיד, כבר כתב כן בהדיא רבינו בספרו יפה תלמוד שהביא הככר לאדן בזו הלשון: "וכן הביא הרב ככר לאדן... משם מדרשי רבותינו ז"ל".
השתא הבאתני לידי גיחוך. או כמו שאומרים העולם: "הצחקת אותי". ואסביר: המחבר מביא דברי הככר לאדן, וטרח המגיה בצדק לכתוב שהככר לאדן לאו מדיליה כתב כן אלא מן המדרש. וציין שכך כתוב בככר לאדן שם. בא החכם שא_נס ומרים קולו לאמור, וכי חדשות הוא מגיד? מה לו לומר שראה כן בככר לאדן, והלא המחבר עצמו בספר אחר מביא כן שהככר לאדן אומר כן בשם המדרש....
לפי דבריך היה צריך לכתוב כך את ההערה: ועי' ספר יפה תלמוד שכתב להדיא שהככר לאדן כתב להדיא דלאו משמיה דנפשיה כתב כן אלא הביא כן משם המדרש. צחוק עשה לנו זה.
עמ' קיב בהערה ג. מהר"ץ חיות ולא מהרי"ץ חיות. והכותב השתבש כיון שלא ידע איזה ש"ס היה לר' יצחק פאלאג'י, וגם אם ידע לא טרח לבדוק בו.
שא_נס השתבש ולא טרח לברר שמהר"ץ חיות ומהרי"ץ חיות הכל אחד. ואין שום נפ"מ בזה באיזה ש"ס השתמש הר"י פאלאג'י זצ"ל.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
ושא נא
רק שאלה קטנה אנכי שואל מעמך, הפנית למכון הכתר טרם גילית כסילותך לעיני כל?
רק שאלה קטנה אנכי שואל מעמך, הפנית למכון הכתר טרם גילית כסילותך לעיני כל?
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
שלום לכם, לא תכננתי להגיב, אך אגיב בנועם ובעדינות על מה שיש להעיר. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי, איני מתבייש להודות בשגיאות ובטעויות כלל. ואדרבה שמח אני שמעמידים אותי על האמת.
מה שצירפתי כאן לעיל זו רשימה חלקית ממה שמצאתי בחלק אבן העזר מעיון מהיר.
כבר כתבתי שמחבר כמו ר' יצחק פאלאג'י דרכו להשלים דבריו לרוב את דברי עצמו במקומות אחרים בספריו, ולעתים הוא כותב זאת בפירוש ולעתים ברמיזה, ולעתים יש להשלים דבריו אף במקומות שכביכול הוא לא רומז כן בהדיא, אלא שהדברים מאירים ומשלימים זה את זה. במאות מקומות ביפ"ל החדש אכן השלימו הדברים, וזה נפלא מאד, וכבר כתבתי על כך לעיל. אך עם זאת רשמתי לעצמי דרך לימודי מקומות רבים שבהם צריך להוסיף מקומות אחרים שבהם המחבר עצמו מדבר באותם נושאים ומשלים דברי עצמו, ובכגון אלו רצוי מאד להעתיק דברי המחבר כיאות למען היריעה תהיה שלימה.
החכם דלעיל כתב: "אני לא אתמקד בזה כי אין בכך הרבה חשיבות שאינו אלא לרווחא דמילתא ותו לא מידי. באופן כללי, הדרישה לציין לכל המקומות שהמחבר מדבר מאותו הענין, היא מוגזמת וגם מגוחכת לדעתי". לפי שיטתך מאות הערות (חשובות לדעתי!) בהן המו"ל אסף וקיבץ דברי המחבר במקומות אחרים, הן מיותרות ודינן מחיקה ולריק ובגיזום הביאם העורך. לענ"ד יפה עשה העורך שהביאם, אלא שעשה "חצי עבודה". וזה מה שכללתי בציוניי בסתמות "נשמט מלציין וכו'". ולענ"ד באמת חבל וחסר שהדברים לא באו בשלימות מקיפה אלא לחצאין ולמקוטעין. וניכר כי עיקר ההשלמות בחדש הם על פי חיפושים דיגיטליים ולא לימוד שיטתי. ולענ"ד חבל שלא באו הדברים בשלימותם.
**
הספר עצמו באופן יחסי נקי ביחס להערות. בהערות יש שיבושים רבים. הציטוטים שבהערות מספרי המחבר (מן הסתם גם מספרים אחרים אך לא בדקתי זאת) הם ברישול רב, ומלאי שיבושים והשמטת מלים ושורות ופענוח ראשי תיבות משובשים. חבל להתייגע ולהרחיב בזה. אם השמטת שורות אינן נחשבות לשיבושים חמורים אין לי מה לומר. וגם בספר עצמו נשמטו פיסקאות.
***
בנוגע לתוספת "דאנון". אני לא הרחבתי, אך עתה ארחיב קצת. יש ספרים רבים עם שם זהה ממחברים שונים, וכשמחבר כמו ר' יצחק פאלאג'י ידע על כך והכיר, על הרוב טרח להבדילם, דוגמת "קהלת יעקב אלגאזי" או "קהלת יעקב פארדו" או "קהלת יעקב אלבעלי" וכיו"ב (לעתים מאופן הציון ניתן לדעת זאת, או מהסביבה בה צויין הציון. למשל אם אחרי ציטוט מנביאים ראשונים יש ציון לקהלת יעקב סתם, ברור שהכונה לקהי"פ), אך בספר שיש כונה אחת אליו כמו "באר בשדה" אין שום צורך להוסיף דאנון. הלומד לא יטעה. ואם כבר להוסיף "דאנון" מדוע רק כאן ולא בכל הספר כולו בכל אזכור של באר בשדה? ומדוע רק בספר באר בשדה ולא בספרים אחרים אין סוף להוסיף בכולם שם משפחה? הנכון לענ"ד להתקין רשימה ביבליוגרפית בסוף הספר ובה לרשום את שמות הספרים שהכיר המחבר והמהדורות. ובספרים שאפשר לבוא לידי טעות יש להוסיף, אך לא לחינם ולריק. כנלע"ד.
**
בנוגע ל"ע"ע". הספר כעת אינו בידי, אך קרוב לודאי כי אחר המחילה אינך צודק. יש סוגי ראשי תיבות ומטבעות לשון שלא יתכן שיהיו.
**
והוכרה והוכרת. הצדק איתך, בזכותך תיקנתי אצלי, ובדפו"ר של ספר יפה תלמוד יש שיבוש. ולא בדקתי בשעתו בשורש הדברים באור החיים אלא רק ביפה תלמוד. כמובן תודה על התיקון.
**
בת זוג. סך הכל אני מעיר הערה טכנית פשוטה שבמקור כתוב "בת זוגו" ולא "בת זוג". לא מעבר לזה. וכשמצטטים צריך לצטט כבמקור. שום כונה נסתרת מעבר לכך. איני כעת עם הספרים לבדוק בשרשם.
**
וטעם יאושע. לא הבנת כנראה, מדובר בהערות בציטוט מיפה תלמוד, וכל שהערתי שבמקור ביפה תלמוד כתוב "יאושע" ולא "יהושע". אין כאן דרישות, גם המחבר עצמו לעתים כתב כך ולעתים כך, אך כשמצטטים מקובל לצטט כפי שכתוב במקור, ואם כתוב "יאושע" מדוע לשנות.
**
מנוחת שלום. יש באוצר "מנוחת שלום" אחרים שכולם כרך אחד, ואם אתה כבר מציין חלק מובן שהכונה היא לאותו אחד שיש בו כמה חלקים. ואין צורך להכביד בשמות משפחה.
מה שניסית לתפוס עלי שאני כותב שמות משפחה. אז אגיד לך כך: כשאני מצטט ציטוט משמעותי תמיד אכתוב את שמות האומרים המחברים, אך בציונים סתמיים במקומות שאין צורך משמעותי, לא אכתוב שמות משפחה ולא שמות פרטיים. צא וראה כי דבריך אחר המחילה רבה אינם מכוונים בזה.
למשל אכתוב "כתב ר' יוסף חזן בספרו מערכי לב". ואפילו אם יש רק מערכי לב אחד אכתוב "כתב ר' יוסף חזן", כי מנהגי בציטוט לכתוב שם המחבר. ולא אכתוב בסתמות "כתב בספר מערכי לב...".
בס"ד יש אצלי בכל הספרים שאני עוסק בהם ביבליוגרפיה מסודרת וברורה של כל הספרים הנזכרים אצלי בספר בכללותו (יש בידי רשימה של אלפי ספרים, מעל 250 עמודי וורד באותיות קטנות, רק של הספרים והמהדורות וכו' שנזכרים בספר כולו, כולל ספרי כל מפרשי אדר"נ אשר זכיתי בס"ד לבנות ספריותיהם ומהדורות הספרים בהם השתמשו [כולל כמובן גבי ר' יצחק פאלאג'י], וגם מאות על מאות כתבי יד בזיקה לאדר"נ וכו'), ואם בביליוגרפיה אצלי יש רק "מערכי לב" אחד, לא אציין "מערכי לב חזן", כי בביבליוגרפיה אצלי מופיע רק מערכי לב אחד שהוא חזן, אז מה הצורך לכתוב חזן בעיקר הספר ולכפול? במידה ויש אצלי בחיבור כולו כמה "מערכי לב" (משל בעלמא) אז אכתוב "מערכי לב חזן" וכיו"ב כדי שהלומד ידע במה מדובר. ובגוף הספר אשתדל לא לכתוב מקום ושנת הדפסה כדי לא להכביד, אלא אם ירצה המעיין ימצא המידע בביבליוגרפיה.
ואם כבר קראת מה שפרסמתי כמה חידושים בעניני אדר"נ, אשמח לשמוע ממך הערות תכניות על הכתוב שם.
**
דף ץ'. כנראה ענין של טעם. ולענ"ד חושבני כי הצדק אתי, אך לא אתווכח עמך.
**
בנוגע לילקוט. אם המחבר מצטט ילקוט ובתוך הילקוט יש תוספת ממקורות אחרים, לענ"ד זה דבר חשוב מאד להעיר על כך. ואלא מה, שבמהדורה הנכחית בדקו ציטוטים אחד למליון (בטוחני כי אין הגזמה בדברי, ולא יודע אני מה דבר רשעות מצאת בזה. ניחא הסיפא שמיותרת היא) אז ודאי שלא שמו לב לכך. ואין לי ספק שר' יצחק פאלאג'י עצמו יכול היה במקום אחר להעתיק את התוספת הזו בילקוט כאילו זה דברי חז"ל. וכבר מצאתי לו כן בעצמו! עם שהוא צטטן זהיר, במקום אחד הוסיף מדיליה בתוך ציטוט מהרמב"ן, ובמקום אחר הביא התוספת שאינה רמב"ן על שם הרמב"ן!!
**
והיה כי הקריב. ס"ה הערתי הערה פשוטה בפסוק הלשון שונה. ודומני כי במקומות אחרים דוגמת זה גם בי"פל החדש תיקנו הפסוקים על פי התנ"ך בידינו, ובמקומות שלא בדקו בשרש בתנ"ך אין מה להעיר, לא בדקו שיהיה, ושינוי זניח, אבל אם כבר בדקו אפשר היה להעיר. וכדרך שהעירו הם במקומות אחרים.
**
בענין ככר לאדן. דומני שלא הבנת אותי כיאות. איני עתה עם הספרים נגד איני, אך לכאורה נתכוונתי שכבר ביפה תלמוד שצוטט או צויין שם בהערה, רמז את דברי הככר לאדן שכתב כן בשם חז"ל, ומדוע המגיה שם כביכול התעלם מזה וכביכול הביא את ככר לאדן מעצמו, כאילו הוא מצא מעצמו את הככר לאדן, אחר שכבר המחבר רמז ככ"ל זה. וצריך בדיקה בספר עצמו כי אינו תחת ידי.
***
מהר"ץ חיות - שמו ר' צבי הירש חיות. וזה שיבוש לכנותו "מהרי"ץ". ראשי התיבות הם "מהר"ץ" או "מהרצ"ה". אך לא מהרי"ץ.
אני בטוח שיש נ"מ באיזה ש"ס השתמש הר"י פאלאג'י, ועתה אין הספרים בידי.
***
שיבושים חמורים אחרים רשמתי באשכול אחר, ויש בידי באמת באמת עוד שיבושים רבים ואחרים שמצאתי שם, שהם הרבה מעבר לשגיאות קלאסיות.
אם ירצה ה' אסדר בבוא העת מאמר מסודר, עם רשימה מזוקקת על המעלות והחסרונות במהדורה החדשה.
***
הבטחתי, כבר לפני שנים אחדות ביקשתי והתחננתי מהמו"ל של יפה ללב החדש שיעשו מלאכתם בזהירות, והצעתי עצמי כעזר ומסייע בעדם, ולצערי לא הסתייע הדבר.
מה שצירפתי כאן לעיל זו רשימה חלקית ממה שמצאתי בחלק אבן העזר מעיון מהיר.
כבר כתבתי שמחבר כמו ר' יצחק פאלאג'י דרכו להשלים דבריו לרוב את דברי עצמו במקומות אחרים בספריו, ולעתים הוא כותב זאת בפירוש ולעתים ברמיזה, ולעתים יש להשלים דבריו אף במקומות שכביכול הוא לא רומז כן בהדיא, אלא שהדברים מאירים ומשלימים זה את זה. במאות מקומות ביפ"ל החדש אכן השלימו הדברים, וזה נפלא מאד, וכבר כתבתי על כך לעיל. אך עם זאת רשמתי לעצמי דרך לימודי מקומות רבים שבהם צריך להוסיף מקומות אחרים שבהם המחבר עצמו מדבר באותם נושאים ומשלים דברי עצמו, ובכגון אלו רצוי מאד להעתיק דברי המחבר כיאות למען היריעה תהיה שלימה.
החכם דלעיל כתב: "אני לא אתמקד בזה כי אין בכך הרבה חשיבות שאינו אלא לרווחא דמילתא ותו לא מידי. באופן כללי, הדרישה לציין לכל המקומות שהמחבר מדבר מאותו הענין, היא מוגזמת וגם מגוחכת לדעתי". לפי שיטתך מאות הערות (חשובות לדעתי!) בהן המו"ל אסף וקיבץ דברי המחבר במקומות אחרים, הן מיותרות ודינן מחיקה ולריק ובגיזום הביאם העורך. לענ"ד יפה עשה העורך שהביאם, אלא שעשה "חצי עבודה". וזה מה שכללתי בציוניי בסתמות "נשמט מלציין וכו'". ולענ"ד באמת חבל וחסר שהדברים לא באו בשלימות מקיפה אלא לחצאין ולמקוטעין. וניכר כי עיקר ההשלמות בחדש הם על פי חיפושים דיגיטליים ולא לימוד שיטתי. ולענ"ד חבל שלא באו הדברים בשלימותם.
**
הספר עצמו באופן יחסי נקי ביחס להערות. בהערות יש שיבושים רבים. הציטוטים שבהערות מספרי המחבר (מן הסתם גם מספרים אחרים אך לא בדקתי זאת) הם ברישול רב, ומלאי שיבושים והשמטת מלים ושורות ופענוח ראשי תיבות משובשים. חבל להתייגע ולהרחיב בזה. אם השמטת שורות אינן נחשבות לשיבושים חמורים אין לי מה לומר. וגם בספר עצמו נשמטו פיסקאות.
***
בנוגע לתוספת "דאנון". אני לא הרחבתי, אך עתה ארחיב קצת. יש ספרים רבים עם שם זהה ממחברים שונים, וכשמחבר כמו ר' יצחק פאלאג'י ידע על כך והכיר, על הרוב טרח להבדילם, דוגמת "קהלת יעקב אלגאזי" או "קהלת יעקב פארדו" או "קהלת יעקב אלבעלי" וכיו"ב (לעתים מאופן הציון ניתן לדעת זאת, או מהסביבה בה צויין הציון. למשל אם אחרי ציטוט מנביאים ראשונים יש ציון לקהלת יעקב סתם, ברור שהכונה לקהי"פ), אך בספר שיש כונה אחת אליו כמו "באר בשדה" אין שום צורך להוסיף דאנון. הלומד לא יטעה. ואם כבר להוסיף "דאנון" מדוע רק כאן ולא בכל הספר כולו בכל אזכור של באר בשדה? ומדוע רק בספר באר בשדה ולא בספרים אחרים אין סוף להוסיף בכולם שם משפחה? הנכון לענ"ד להתקין רשימה ביבליוגרפית בסוף הספר ובה לרשום את שמות הספרים שהכיר המחבר והמהדורות. ובספרים שאפשר לבוא לידי טעות יש להוסיף, אך לא לחינם ולריק. כנלע"ד.
**
בנוגע ל"ע"ע". הספר כעת אינו בידי, אך קרוב לודאי כי אחר המחילה אינך צודק. יש סוגי ראשי תיבות ומטבעות לשון שלא יתכן שיהיו.
**
והוכרה והוכרת. הצדק איתך, בזכותך תיקנתי אצלי, ובדפו"ר של ספר יפה תלמוד יש שיבוש. ולא בדקתי בשעתו בשורש הדברים באור החיים אלא רק ביפה תלמוד. כמובן תודה על התיקון.
**
בת זוג. סך הכל אני מעיר הערה טכנית פשוטה שבמקור כתוב "בת זוגו" ולא "בת זוג". לא מעבר לזה. וכשמצטטים צריך לצטט כבמקור. שום כונה נסתרת מעבר לכך. איני כעת עם הספרים לבדוק בשרשם.
**
וטעם יאושע. לא הבנת כנראה, מדובר בהערות בציטוט מיפה תלמוד, וכל שהערתי שבמקור ביפה תלמוד כתוב "יאושע" ולא "יהושע". אין כאן דרישות, גם המחבר עצמו לעתים כתב כך ולעתים כך, אך כשמצטטים מקובל לצטט כפי שכתוב במקור, ואם כתוב "יאושע" מדוע לשנות.
**
מנוחת שלום. יש באוצר "מנוחת שלום" אחרים שכולם כרך אחד, ואם אתה כבר מציין חלק מובן שהכונה היא לאותו אחד שיש בו כמה חלקים. ואין צורך להכביד בשמות משפחה.
מה שניסית לתפוס עלי שאני כותב שמות משפחה. אז אגיד לך כך: כשאני מצטט ציטוט משמעותי תמיד אכתוב את שמות האומרים המחברים, אך בציונים סתמיים במקומות שאין צורך משמעותי, לא אכתוב שמות משפחה ולא שמות פרטיים. צא וראה כי דבריך אחר המחילה רבה אינם מכוונים בזה.
למשל אכתוב "כתב ר' יוסף חזן בספרו מערכי לב". ואפילו אם יש רק מערכי לב אחד אכתוב "כתב ר' יוסף חזן", כי מנהגי בציטוט לכתוב שם המחבר. ולא אכתוב בסתמות "כתב בספר מערכי לב...".
בס"ד יש אצלי בכל הספרים שאני עוסק בהם ביבליוגרפיה מסודרת וברורה של כל הספרים הנזכרים אצלי בספר בכללותו (יש בידי רשימה של אלפי ספרים, מעל 250 עמודי וורד באותיות קטנות, רק של הספרים והמהדורות וכו' שנזכרים בספר כולו, כולל ספרי כל מפרשי אדר"נ אשר זכיתי בס"ד לבנות ספריותיהם ומהדורות הספרים בהם השתמשו [כולל כמובן גבי ר' יצחק פאלאג'י], וגם מאות על מאות כתבי יד בזיקה לאדר"נ וכו'), ואם בביליוגרפיה אצלי יש רק "מערכי לב" אחד, לא אציין "מערכי לב חזן", כי בביבליוגרפיה אצלי מופיע רק מערכי לב אחד שהוא חזן, אז מה הצורך לכתוב חזן בעיקר הספר ולכפול? במידה ויש אצלי בחיבור כולו כמה "מערכי לב" (משל בעלמא) אז אכתוב "מערכי לב חזן" וכיו"ב כדי שהלומד ידע במה מדובר. ובגוף הספר אשתדל לא לכתוב מקום ושנת הדפסה כדי לא להכביד, אלא אם ירצה המעיין ימצא המידע בביבליוגרפיה.
ואם כבר קראת מה שפרסמתי כמה חידושים בעניני אדר"נ, אשמח לשמוע ממך הערות תכניות על הכתוב שם.
**
דף ץ'. כנראה ענין של טעם. ולענ"ד חושבני כי הצדק אתי, אך לא אתווכח עמך.
**
בנוגע לילקוט. אם המחבר מצטט ילקוט ובתוך הילקוט יש תוספת ממקורות אחרים, לענ"ד זה דבר חשוב מאד להעיר על כך. ואלא מה, שבמהדורה הנכחית בדקו ציטוטים אחד למליון (בטוחני כי אין הגזמה בדברי, ולא יודע אני מה דבר רשעות מצאת בזה. ניחא הסיפא שמיותרת היא) אז ודאי שלא שמו לב לכך. ואין לי ספק שר' יצחק פאלאג'י עצמו יכול היה במקום אחר להעתיק את התוספת הזו בילקוט כאילו זה דברי חז"ל. וכבר מצאתי לו כן בעצמו! עם שהוא צטטן זהיר, במקום אחד הוסיף מדיליה בתוך ציטוט מהרמב"ן, ובמקום אחר הביא התוספת שאינה רמב"ן על שם הרמב"ן!!
**
והיה כי הקריב. ס"ה הערתי הערה פשוטה בפסוק הלשון שונה. ודומני כי במקומות אחרים דוגמת זה גם בי"פל החדש תיקנו הפסוקים על פי התנ"ך בידינו, ובמקומות שלא בדקו בשרש בתנ"ך אין מה להעיר, לא בדקו שיהיה, ושינוי זניח, אבל אם כבר בדקו אפשר היה להעיר. וכדרך שהעירו הם במקומות אחרים.
**
בענין ככר לאדן. דומני שלא הבנת אותי כיאות. איני עתה עם הספרים נגד איני, אך לכאורה נתכוונתי שכבר ביפה תלמוד שצוטט או צויין שם בהערה, רמז את דברי הככר לאדן שכתב כן בשם חז"ל, ומדוע המגיה שם כביכול התעלם מזה וכביכול הביא את ככר לאדן מעצמו, כאילו הוא מצא מעצמו את הככר לאדן, אחר שכבר המחבר רמז ככ"ל זה. וצריך בדיקה בספר עצמו כי אינו תחת ידי.
***
מהר"ץ חיות - שמו ר' צבי הירש חיות. וזה שיבוש לכנותו "מהרי"ץ". ראשי התיבות הם "מהר"ץ" או "מהרצ"ה". אך לא מהרי"ץ.
אני בטוח שיש נ"מ באיזה ש"ס השתמש הר"י פאלאג'י, ועתה אין הספרים בידי.
***
שיבושים חמורים אחרים רשמתי באשכול אחר, ויש בידי באמת באמת עוד שיבושים רבים ואחרים שמצאתי שם, שהם הרבה מעבר לשגיאות קלאסיות.
אם ירצה ה' אסדר בבוא העת מאמר מסודר, עם רשימה מזוקקת על המעלות והחסרונות במהדורה החדשה.
***
הבטחתי, כבר לפני שנים אחדות ביקשתי והתחננתי מהמו"ל של יפה ללב החדש שיעשו מלאכתם בזהירות, והצעתי עצמי כעזר ומסייע בעדם, ולצערי לא הסתייע הדבר.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
הכל טוב ויפה, וזכותך לחשוב ולעשות עבודות עריכה לפי שיקול דעתך. אבל מי שחושב אחרת ממך ויש לו שיקולים אחרים שלדעתי הם הרבה יותר הגיוניים ומקצועיים מהשיקולים שלך, אינו זכאי לקבל על כך גידופים מרושעים כגון:
היה ראוי שתתנצל סוף סוף.
כמעט ואין עמוד נקי וצח במהדורה הזו. נדירים העמודים שאין בהם שיבושים וחרולים. כשבא הספר לידי לא רק שלא אורו עיני, אלא חשכה גדולה נפלה עלי, ופשוט השתאיתי מה עלה לו לר' יצחק פאלאג'י הדייקן והכתבן המזוקק, שדוקא הוא ספרו נדפס בפגמים עצומים ונוראיים שכאלו, ובעיקר על חוסר ההבנה הבסיסי של העורכים במחבר ובסגנונו.
היה ראוי שתתנצל סוף סוף.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
הרב "ושא נס" -
כבר קבעו חכמים, אילו דייקינן כולא האי לא תנינן. ואמר החכם, מן הזהירות שלא תרבה להזהר. אילו אנשי מכון הכתר היו לוקחים את עצתך ונעזרים בך, יש לך איזה השערה מתי זה היה יוצא לאור? אם בכלל. "אורח" אומר לך דבר פשוט, עדיף ציפור ביד מאשר להקות מתעופפות. וספר שיצא לאור, גם עם כל ה"בעיות" וה"חרולים" הללו, עדיין עדיף מכלום. על אחת כמה וכמה שמרבית האנשים, ובהם אלו הלומדים הפוטנציאלים של הספר, טוב להם כך והם מברכים על כך. ואולי באמת, אם גם אתה עסוק בהוצאת ספר כלשהוא (על אדר"נ?) תאמץ את השיטה, ותוציא את זה לאור עולם, גם בלי השוואות טרחניות ודקדןקי עניות.
כבר קבעו חכמים, אילו דייקינן כולא האי לא תנינן. ואמר החכם, מן הזהירות שלא תרבה להזהר. אילו אנשי מכון הכתר היו לוקחים את עצתך ונעזרים בך, יש לך איזה השערה מתי זה היה יוצא לאור? אם בכלל. "אורח" אומר לך דבר פשוט, עדיף ציפור ביד מאשר להקות מתעופפות. וספר שיצא לאור, גם עם כל ה"בעיות" וה"חרולים" הללו, עדיין עדיף מכלום. על אחת כמה וכמה שמרבית האנשים, ובהם אלו הלומדים הפוטנציאלים של הספר, טוב להם כך והם מברכים על כך. ואולי באמת, אם גם אתה עסוק בהוצאת ספר כלשהוא (על אדר"נ?) תאמץ את השיטה, ותוציא את זה לאור עולם, גם בלי השוואות טרחניות ודקדןקי עניות.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
ושא_נס כתב:הבטחתי, כבר לפני שנים אחדות ביקשתי והתחננתי מהמו"ל של יפה ללב החדש שיעשו מלאכתם בזהירות, והצעתי עצמי כעזר ומסייע בעדם, ולצערי לא הסתייע הדבר.
עכשיו כבר אפשר להבין את האובססיה שלך הבלתי נתפסת להכפיש את מהדורתם.
-
שאול דוד סתהון
- הודעות: 8
- הצטרף: ה' ספטמבר 01, 2016 6:06 pm
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
אחר קריאת כל הכתוב לעיל: ואחר העיון התדיר בספר יפה ללב השלם מהדורת מכון הכתר:
הנני חוזר על דברי משכבר, שמהדורת היפה ללב השלם הינה נפלאה, ומיוחדת במינה, הן מבחינת עריכת החומר הקשה, והן מבחינת העימוד הנפלא, והן מבחינת ההערות המקיפות. ודומני שאפשר לומר שבשנים האחרונות לא בא כבושם הזה.
קראתי את דבריו של "שא נס" וממש חבל שלא מצליח לראות אור גדול, ומחפש בכל עוז פינות קטנות, כדי לקנטר, וכפי שראינו כאן שנתגלה קלונו ברבים.... עושה רושם שאיש זה לא בא מעולם האברכים התורני, וצורת לימודו אינה ישיבתית ועיונית כפי שלימדונו חכמי הספרדים, אלא שיטה אונברסיטאית מחקרית, שאין מקומה במחוזותינו... ואינה הדרך המסורה לנו מדור דור....
ואני מציעה בזה לכל הנחשף לפורום זה: צאו ועיינו בספר יפה ללב השלם, לימדו בו כמה עמודים, ואז יבחנו דברינו, דברי מי יצדק....כי אין ספק שכולם יראו כמה מתוק ערכו, שפתיים ישק....
והנני פונה למערכת מכון הכתר, ולשאר המכונים הקדושים, ובפרט לאברכי ציון המסולאים בפז כותבי הספרים די בכל אתר ואתר, שלא יחלשו ולא יתרפו מדברי קינטור מסוג זה, אלא ימשיכו הלאה בדרכם להרבות ספרים אין קץ, להגדיל תורה כהנה וכהנה...
הנני חוזר על דברי משכבר, שמהדורת היפה ללב השלם הינה נפלאה, ומיוחדת במינה, הן מבחינת עריכת החומר הקשה, והן מבחינת העימוד הנפלא, והן מבחינת ההערות המקיפות. ודומני שאפשר לומר שבשנים האחרונות לא בא כבושם הזה.
קראתי את דבריו של "שא נס" וממש חבל שלא מצליח לראות אור גדול, ומחפש בכל עוז פינות קטנות, כדי לקנטר, וכפי שראינו כאן שנתגלה קלונו ברבים.... עושה רושם שאיש זה לא בא מעולם האברכים התורני, וצורת לימודו אינה ישיבתית ועיונית כפי שלימדונו חכמי הספרדים, אלא שיטה אונברסיטאית מחקרית, שאין מקומה במחוזותינו... ואינה הדרך המסורה לנו מדור דור....
ואני מציעה בזה לכל הנחשף לפורום זה: צאו ועיינו בספר יפה ללב השלם, לימדו בו כמה עמודים, ואז יבחנו דברינו, דברי מי יצדק....כי אין ספק שכולם יראו כמה מתוק ערכו, שפתיים ישק....
והנני פונה למערכת מכון הכתר, ולשאר המכונים הקדושים, ובפרט לאברכי ציון המסולאים בפז כותבי הספרים די בכל אתר ואתר, שלא יחלשו ולא יתרפו מדברי קינטור מסוג זה, אלא ימשיכו הלאה בדרכם להרבות ספרים אין קץ, להגדיל תורה כהנה וכהנה...
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
תשלום לנקודות אחדות אשר טרם השיבותי עליהן לעיל
בנוגע ל"עי"ע". אם יימצא מקום אחד בספרי המחבר שיש דוגמת מה שיש ביפה ללב כאן, אחזיק טובה מרובה למי שיראה לי זאת. המחבר אף פעם (למיטב ידיעתי) לא כתב "ועיין בספר החסידים [או כל הפניה אחרת]... עד כאן. עי"ע שם בסימן תק"ד". ברגע שיש "עד כאן" (או "יעויין שם" וכיו"ב, המורים על סיום הציטוט שלפניו) לעולם לא יהיה בסמיכות ישירה ומיידית "עי"ע שם...", אלא רק "ועיין עוד". וכאן יש לתקן "וע"ע" תמורת "עי"ע".
"עיין עליו" יבוא אצלו בסיום ציטוט וחוזר אדלפניו, לא אדלקמן.
ככר לאדן. אעתיק הדברים והרואה ישפוט לפני מראה עינים. בספר יפה ללב עצמו: "כמו שכתבתי בספרי הקטן יפה תלמוד חלק ב' דף ע"ב סוף ע"א וריש ע"ב". ובהערה ג: "ושם [יפה תלמוד שם] ציין רבינו שכ"כ נמי מרן החיד"א בככר לאדן (קצב סוף ע"ב)... ע"ש [עד כאן דברי הרב פאלאג'י]. וראיתי שבככר לאדן מייתי לה בשם דברי רז"ל במדרשים". והוא כבר כתוב בפירוש בספר יפה תלמוד שם: "וכן הביא הרב ככר לאדן דף קצ"ב סוף ע"ב משם מדרשי רבותינו ז"ל".
מהר"ץ חיות. ודאי שצ"ל מהר"ץ (בנדפס חדש באותו קטע לעתים הביאו "מהרי"ץ" ולעתים "מהר"ץ"). ואכן יש שינויים בין דפוס מהר"ץ חיות שהיה לפני ר' יצחק פאלאג'י ובין הנדפס בגמרות הרגילות (בענין זה). וממילא הצ"ע שעשה העורך שם על דברי המחבר אינו נצרך. ובהחלט נחוץ לפני שמעירים על מחבר ותופסים אותו בכגון דא (כביכול בציטוט לא נכון וכיו"ב), לבדוק במהדורה שהיתה לו. כנלע"ד. בידי דוגמאות רבות על שינויים בין מהדורות ספרים המצוטטים בספרי ר' יצחק פאלאג'י שעסקתי בהם, ולו דרך משל הייתי "מתקן" ציטוטיו לפי המהדורות המצויות כיום, או פרוייקט השו"ת וכיו"ב, במקומות רבים אפשר היה להעיר שציטוטין משובשים וכיו"ב. זכורני שיש מקום אחד שממילת "לו" במדרש הוא מדקדק דקדוקים רבים, ובכל דפוסי המדרש עד שנת תק"פ לערך איתא דלא כפי שתפס, למעט דפוס יחידי אשר הוא הדפוס שהיה לפניו!
בנוגע ל"עי"ע". אם יימצא מקום אחד בספרי המחבר שיש דוגמת מה שיש ביפה ללב כאן, אחזיק טובה מרובה למי שיראה לי זאת. המחבר אף פעם (למיטב ידיעתי) לא כתב "ועיין בספר החסידים [או כל הפניה אחרת]... עד כאן. עי"ע שם בסימן תק"ד". ברגע שיש "עד כאן" (או "יעויין שם" וכיו"ב, המורים על סיום הציטוט שלפניו) לעולם לא יהיה בסמיכות ישירה ומיידית "עי"ע שם...", אלא רק "ועיין עוד". וכאן יש לתקן "וע"ע" תמורת "עי"ע".
"עיין עליו" יבוא אצלו בסיום ציטוט וחוזר אדלפניו, לא אדלקמן.
ככר לאדן. אעתיק הדברים והרואה ישפוט לפני מראה עינים. בספר יפה ללב עצמו: "כמו שכתבתי בספרי הקטן יפה תלמוד חלק ב' דף ע"ב סוף ע"א וריש ע"ב". ובהערה ג: "ושם [יפה תלמוד שם] ציין רבינו שכ"כ נמי מרן החיד"א בככר לאדן (קצב סוף ע"ב)... ע"ש [עד כאן דברי הרב פאלאג'י]. וראיתי שבככר לאדן מייתי לה בשם דברי רז"ל במדרשים". והוא כבר כתוב בפירוש בספר יפה תלמוד שם: "וכן הביא הרב ככר לאדן דף קצ"ב סוף ע"ב משם מדרשי רבותינו ז"ל".
מהר"ץ חיות. ודאי שצ"ל מהר"ץ (בנדפס חדש באותו קטע לעתים הביאו "מהרי"ץ" ולעתים "מהר"ץ"). ואכן יש שינויים בין דפוס מהר"ץ חיות שהיה לפני ר' יצחק פאלאג'י ובין הנדפס בגמרות הרגילות (בענין זה). וממילא הצ"ע שעשה העורך שם על דברי המחבר אינו נצרך. ובהחלט נחוץ לפני שמעירים על מחבר ותופסים אותו בכגון דא (כביכול בציטוט לא נכון וכיו"ב), לבדוק במהדורה שהיתה לו. כנלע"ד. בידי דוגמאות רבות על שינויים בין מהדורות ספרים המצוטטים בספרי ר' יצחק פאלאג'י שעסקתי בהם, ולו דרך משל הייתי "מתקן" ציטוטיו לפי המהדורות המצויות כיום, או פרוייקט השו"ת וכיו"ב, במקומות רבים אפשר היה להעיר שציטוטין משובשים וכיו"ב. זכורני שיש מקום אחד שממילת "לו" במדרש הוא מדקדק דקדוקים רבים, ובכל דפוסי המדרש עד שנת תק"פ לערך איתא דלא כפי שתפס, למעט דפוס יחידי אשר הוא הדפוס שהיה לפניו!
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
ושא_נס כתב:תשלום לנקודות אחדות אשר טרם השיבותי עליהן לעיל
בנוגע ל"עי"ע". אם יימצא מקום אחד בספרי המחבר שיש דוגמת מה שיש ביפה ללב כאן, אחזיק טובה מרובה למי שיראה לי זאת. המחבר אף פעם (למיטב ידיעתי) לא כתב "ועיין בספר החסידים [או כל הפניה אחרת]... עד כאן. עי"ע שם בסימן תק"ד". ברגע שיש "עד כאן" (או "יעויין שם" וכיו"ב, המורים על סיום הציטוט שלפניו) לעולם לא יהיה בסמיכות ישירה ומיידית "עי"ע שם...", אלא רק "ועיין עוד". וכאן יש לתקן "וע"ע" תמורת "עי"ע".
"עיין עליו" יבוא אצלו בסיום ציטוט וחוזר אדלפניו, לא אדלקמן.
ככר לאדן. אעתיק הדברים והרואה ישפוט לפני מראה עינים. בספר יפה ללב עצמו: "כמו שכתבתי בספרי הקטן יפה תלמוד חלק ב' דף ע"ב סוף ע"א וריש ע"ב". ובהערה ג: "ושם [יפה תלמוד שם] ציין רבינו שכ"כ נמי מרן החיד"א בככר לאדן (קצב סוף ע"ב)... ע"ש [עד כאן דברי הרב פאלאג'י]. וראיתי שבככר לאדן מייתי לה בשם דברי רז"ל במדרשים". והוא כבר כתוב בפירוש בספר יפה תלמוד שם: "וכן הביא הרב ככר לאדן דף קצ"ב סוף ע"ב משם מדרשי רבותינו ז"ל".
מהר"ץ חיות. ודאי שצ"ל מהר"ץ (בנדפס חדש באותו קטע לעתים הביאו "מהרי"ץ" ולעתים "מהר"ץ"). ואכן יש שינויים בין דפוס מהר"ץ חיות שהיה לפני ר' יצחק פאלאג'י ובין הנדפס בגמרות הרגילות (בענין זה). וממילא הצ"ע שעשה העורך שם על דברי המחבר אינו נצרך. ובהחלט נחוץ לפני שמעירים על מחבר ותופסים אותו בכגון דא (כביכול בציטוט לא נכון וכיו"ב), לבדוק במהדורה שהיתה לו. כנלע"ד. בידי דוגמאות רבות על שינויים בין מהדורות ספרים המצוטטים בספרי ר' יצחק פאלאג'י שעסקתי בהם, ולו דרך משל הייתי "מתקן" ציטוטיו לפי המהדורות המצויות כיום, או פרוייקט השו"ת וכיו"ב, במקומות רבים אפשר היה להעיר שציטוטין משובשים וכיו"ב. זכורני שיש מקום אחד שממילת "לו" במדרש הוא מדקדק דקדוקים רבים, ובכל דפוסי המדרש עד שנת תק"פ לערך איתא דלא כפי שתפס, למעט דפוס יחידי אשר הוא הדפוס שהיה לפניו!
הבל הבלים. אבל לא אענה ולא אתנצח איתך. כל התייחסות לביקורת המטופשת הזאת, נותן לגיטימציה להכפשות ולנאצות שלך, כביכול יש בהן ממש ויש בהם מקום לדיון.
אין כאן שום מקום לדיון. הערותיך גם אם היו צודקות, הם כל כך קטנוניות, שאין בהם כלום. מכל שכן כאשר הם בליל של מילים ריקניות בלי תוכן אמיתי או יותר גרוע, אפילו תוכן שגוי.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
בנוגע ל"עי"ע". אם יימצא מקום אחד בספרי המחבר שיש דוגמת מה שיש ביפה ללב כאן, אחזיק טובה מרובה למי שיראה לי זאת. המחבר אף פעם (למיטב ידיעתי) לא כתב "ועיין בספר החסידים [או כל הפניה אחרת]... עד כאן. עי"ע שם בסימן תק"ד". ברגע שיש "עד כאן" (או "יעויין שם" וכיו"ב, המורים על סיום הציטוט שלפניו) לעולם לא יהיה בסמיכות ישירה ומיידית "עי"ע שם...", אלא רק "ועיין עוד". וכאן יש לתקן "וע"ע" תמורת "עי"ע".
הרב שא_נס אני שואל את עצמי אם הבנתי נכון את הויכוח שלכם כי הוא נראה הזוי לחלוטין.
אתה מתלונן על זה שבמקרה שציינת כדןגמת "ועיין בספר החסידים [או כל הפניה אחרת]... עד כאן. עי"ע שם בסימן תק"ד" השאירו את המילים עיין עוד (עי"ע) ולא תיקנו ל ועי"ע. כלומר לא הוסיפו וי"ו החיבור (שבעצם אינו נחוץ לקורא) וזה פשעם וחטאתם???????
בקשר למהר"ץ חיות האם התלונה היא למה כתבו מהרי"ץ חיות ביו"ד? גם זה תלונה מוזרה. כך אנשים אומרים. אולי זה לא מוצדק כי מאיפה היו"ד כששמו היה צבי הירש, אבל אם תבדוק באוצר החכמה תראה מאות רבות של ספרים שכתבו כך.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
החכם המעיין נר"ו
אין "תלונה" ולא "פשע" ולא "חטאת". וגם לא עון.
בסך הכל הערתי בקיצור רב שבכגון דא היה לתקן "וע"ע" = ועיין עוד, תמורת "עי"ע" = עיין עליו. וכפי שנימקתי. מי שרגיל בספרי ר' יצחק פאלאג'י יראה שאני צודק בלי ספק. הערה קטנה ולא משמעותית במיוחד, אך אני רשמתי אצלי גם הערות אלו, והחכם פלתי נר"ו דן בה והשיבותי לו. ובאמת זה דקדוק עניות גדול, אלא שמי שמכיר את ר' יצחק פאלאג'י, בנקל ירגיש שלעולם (כך ידוע לי, ואם שגיתי אשמח שיאירו עיני) לא ימצא אצל ר' יצחק פאלאג'י "עי"ע" בסגנון שיש בנדון זה (של ציון שמתחיל בתיבות "עי"ע" בדיוק באופן שיש בנדון זה, ולא באופנים אחרים!). ושוב, לדעתי זו טעות בדפו"ר, שנשתמרה במהדורה החדשה.
מהר"ץ חיות. הערתי בשיא הפשיטות שיש שגיאה וצ"ל "מהר"ץ" ולא "מהרי"ץ". ואם רבים אחרים מכנים את מהר"ץ חיות בשם "מהרי"ץ" זהו שיבוש (דומני כי באחת המהדורות האחרונות של כל כתבי מהרצ"ח נדפס בכריכה "מהרי"ץ חיות"). וכפי שכתבת לנכון שאם שמו ר' צבי הירש, ראשי התיבות אינם "מהרי"ץ" (כל חיי שמעתי רק "מהר"ץ חיות" ולא "מהרי"ץ חיות"). איך שיהיה היו'ד הנוספת היא שיבוש. וכבר כתבתי שבנדפס חדש באותה הערה יש "מהר"ץ" ויש "מהרי"ץ". וגם זה דקדוק לא משמעותי, אך תיקון ששוה לתקן במהדורה הבאה. אלא שהחכם פלתי נר"ו נתפס לזה והעצים זה, ולא דן והשיב על תוכן הדברים ועל השינוי שעשו בדפוס ווילנא בהגהות מהר"צ חיות, וזה שגרם לכותב בנדפס חדש להשאר בצ"ע, כיעו"ש.
***
החכם פלתי, אשמח ואודה לך מאד אם תאיר עיני על שיבושים שמצאת בדבריי, כדי שאוכל לתקנם אצלי בס"ד.
אין "תלונה" ולא "פשע" ולא "חטאת". וגם לא עון.
בסך הכל הערתי בקיצור רב שבכגון דא היה לתקן "וע"ע" = ועיין עוד, תמורת "עי"ע" = עיין עליו. וכפי שנימקתי. מי שרגיל בספרי ר' יצחק פאלאג'י יראה שאני צודק בלי ספק. הערה קטנה ולא משמעותית במיוחד, אך אני רשמתי אצלי גם הערות אלו, והחכם פלתי נר"ו דן בה והשיבותי לו. ובאמת זה דקדוק עניות גדול, אלא שמי שמכיר את ר' יצחק פאלאג'י, בנקל ירגיש שלעולם (כך ידוע לי, ואם שגיתי אשמח שיאירו עיני) לא ימצא אצל ר' יצחק פאלאג'י "עי"ע" בסגנון שיש בנדון זה (של ציון שמתחיל בתיבות "עי"ע" בדיוק באופן שיש בנדון זה, ולא באופנים אחרים!). ושוב, לדעתי זו טעות בדפו"ר, שנשתמרה במהדורה החדשה.
מהר"ץ חיות. הערתי בשיא הפשיטות שיש שגיאה וצ"ל "מהר"ץ" ולא "מהרי"ץ". ואם רבים אחרים מכנים את מהר"ץ חיות בשם "מהרי"ץ" זהו שיבוש (דומני כי באחת המהדורות האחרונות של כל כתבי מהרצ"ח נדפס בכריכה "מהרי"ץ חיות"). וכפי שכתבת לנכון שאם שמו ר' צבי הירש, ראשי התיבות אינם "מהרי"ץ" (כל חיי שמעתי רק "מהר"ץ חיות" ולא "מהרי"ץ חיות"). איך שיהיה היו'ד הנוספת היא שיבוש. וכבר כתבתי שבנדפס חדש באותה הערה יש "מהר"ץ" ויש "מהרי"ץ". וגם זה דקדוק לא משמעותי, אך תיקון ששוה לתקן במהדורה הבאה. אלא שהחכם פלתי נר"ו נתפס לזה והעצים זה, ולא דן והשיב על תוכן הדברים ועל השינוי שעשו בדפוס ווילנא בהגהות מהר"צ חיות, וזה שגרם לכותב בנדפס חדש להשאר בצ"ע, כיעו"ש.
***
החכם פלתי, אשמח ואודה לך מאד אם תאיר עיני על שיבושים שמצאת בדבריי, כדי שאוכל לתקנם אצלי בס"ד.
-
יוצא פוניבז'
- הודעות: 2081
- הצטרף: ה' מרץ 29, 2012 12:04 am
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
אם כבר הורגלנו לצערנו לעובדה שמכונים ידועים וותיקים מהדירים ספרים של ראשונים בשיטה חובבנית, (אם לא גרוע מכך), מדוע יש לצפות מאיזו הוצאה קיקיונית של ספרי אחרונים שישקיעו יותר.
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
יוצא פוניבז' כתב:אם כבר הורגלנו לצערנו לעובדה שמכונים ידועים וותיקים מהדירים ספרים של ראשונים בשיטה חובבנית, (אם לא גרוע מכך), מדוע יש לצפות מאיזו הוצאה קיקיונית של ספרי אחרונים שישקיעו יותר.
איך אפשר לקרוא לספרי ר'י פאלאג'י "ספרי אחרונים"? בשביל שא:_נס זה חשוב לכל הפחות כפסיקתא דרב כהנא ולמעלה מזה בקודש. מעלין ואין מורידין, ואם לא דקדק באותיותיה לא יצא. ע"כ עי"ע.
-
לעומקו של דבר
- הודעות: 3523
- הצטרף: ב' ינואר 11, 2016 1:46 pm
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
הערה אגבית: רצונו של הרב פלתי לידע את רמתו התורנית של שא נס עובר לפני זכותו להשמעת ביקורת אינו לגיטימי. כתב מי מהחברים את דבריו, יתנו עדיהם ויצדקו. אם הבל הם, תשאם הרוח גם אם הבל פיו של חכם עתיק הם. ואם צדק בדבריו, צדק צדק תרדוף ולא יבואו הפלתי והכרת"י לכרתם בתואנות ומענות
Re: הספר הנפלא בני ציון להרב"צ ליכטמן
לעומקו של דבר כתב:הערה אגבית: רצונו של הרב פלתי לידע את רמתו התורנית של שא נס עובר לפני זכותו להשמעת ביקורת אינו לגיטימי. כתב מי מהחברים את דבריו, יתנו עדיהם ויצדקו. אם הבל הם, תשאם הרוח גם אם הבל פיו של חכם עתיק הם. ואם צדק בדבריו, צדק צדק תרדוף ולא יבואו הפלתי והכרת"י לכרתם בתואנות ומענות
אל תכניס לי דברים לפה בבקשה ואל תסלף את דברי. אני כאן היחיד שעבר על כל הערותיו הטפשיות של שא_נס והערתי עליהם את מה שהיה לי להעיר בלי קשר לידיעת רמתו התורנית. אמנם תהיתי בתחילת דברי על רמתו התורנית אך בשום אופן לא העמדתי זאת כתנאי לשום דבר.
כאשר אדם מבקר בחריפות רבה את עורכי הספר, ומאשימם בחוסר הבנה מינימאלי, ומבזם בהכפשות קשות על טעויות נוראות וכו', וכל זאת מבלי להביא דוגמאות. האם אתה מצפה שאקבל את דבריו כתורה למשה מסיני? ועל כן תמהתי על מי שמעולם לא הראנו את כוחו בדיון תורני אלא רק בדקדוקי עניות מחקריים של ביבליוגרפיה, שביקורתו הנ"ל בהחלט מעוררת פליאה.
אמנם לאחר מכן, כאשר הוא פרסם את הערותיו, כמובן שעברתי עליהם לגופם של דברים, והאמת כבר כתבתי שכנראה תמיהתי אשר בתחילה לא היתה חסרת בסיס כלל וכלל.
Re: על הספר 'יפה ללב' מהדורת מכון הכתר
לעיל רמזתי שיש שינוי בין הגהות ר' צבי הירש חיות דפו"ר ובין הדפוסים המצויים (יסודם בווילנא האחרון), ואחרים פקפקו ובטלו זה.
כמובן שהצדק עמי, ולפני הרב יפה ללב זצ"ל היה דפוס ראשון, ודבריו מחוורים וצחים.
תבאנה האותיות ותדברנה בתמונות דלהלן, וממילא המפקפק דבריו תשאם אפילו רוח מצויה וקלה, ופורחים הם אף באויר חוצה לארץ שאינו מחכים.
כאן יש דפו"ר, ומהדורת נהרדעא.
וכאן לינק http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=236 לדפוס ווילנא השלישי, ומי שעיני בשר לו יראה השינוי בין דפוס ראשון ודפוס ווילנא האחרון.
כמובן שהצדק עמי, ולפני הרב יפה ללב זצ"ל היה דפוס ראשון, ודבריו מחוורים וצחים.
תבאנה האותיות ותדברנה בתמונות דלהלן, וממילא המפקפק דבריו תשאם אפילו רוח מצויה וקלה, ופורחים הם אף באויר חוצה לארץ שאינו מחכים.
כאן יש דפו"ר, ומהדורת נהרדעא.
וכאן לינק http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=236 לדפוס ווילנא השלישי, ומי שעיני בשר לו יראה השינוי בין דפוס ראשון ודפוס ווילנא האחרון.
- קבצים מצורפים
-
- רצהח1.jpg (3.12 MiB) נצפה 6900 פעמים
-
- רצהח.jpg (5.91 MiB) נצפה 6900 פעמים
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 298 אורחים