אני נכד למשפחה מאנשי היישוב הישן, ויש אצלנו במשפחה כל מיני 'סודות' שמועברים מדור לדור, סגולות ואזהרות. אני 'מגלה' את הדברים מג' סיבות:
1, מעניין אותי אם הדברים מקובלים בעוד משפחות [חלקם ידועים בוודאי]. 2, גם אם לא, אולי יש אנשים שזה מעניין אותם. 3, גם אם לא, לפחות שהדברים יהיו כתובים איפשהוא.
א. אם נכנס משהו לעין, פותחים את העיניים חזק - בעזרת האצבעות, יורקים קלות ג' פעמים והדבר נעלם מהעין.
ב. אף פעם לא מוסרים שני פריטים [כגון שתי סוכריות], אלא תמיד מוסיפים לפחות עוד אחד. וסבתי תמיד מוסיפה בחיוך: שלכל זוג יתווסף עוד...
ג. לעולם לא יוציא המדבר מהפה דבר שלילי על עצמו, ואפילו דבר 'שטותי' בעלמא וכגון "אתה משגע אותי". וסבתי אומרת שהיא כבר ראתה מקרים שדברים שנאמרו בבדיחות התממשו ר"ל.
ד. לא מעבירים ילד מעל שולחן, ואם העבירו מחזירין אותו.
ה. לא עוברים מעל אדם היושב או שוכב על הרצפה (ובזה לא שמעתי שאם עברו חוזרין).
ו. אם יש לטאה בבית מיישרים את הספרים המונחים הפוך בארון והיא מסתלקת.
ז. כל פעם שרואים לטאה אומרים "ארור מקלל נפשי" ז"פ.
ח. אם מישהו מפוחד/מבוהל/מסויט, שמים מגבת על ראשו, ומתיכים גוש עופרת מעל ראשו לתוך כלי (אפ שפרעכן). הצורה של העופרת היצוקה דומה לדבר שממנו האדם מסויט - כגון כלב [דמיון הצורה הוא בדומה לדמיון המזלות לשמותיהן].
ט. אם יש צורך דחוף להזכיר משהו למישהו שנמצא רחוק (טרום עידן הפלאפונים או בשבת), ניגשים לעץ הכי קרוב, ואומרים לו בזה הלשון: אנא תמסור לעץ הקרוב לפלוני בן פלוני שיזכיר לו שאחרי התפילה הוא צריך לעבור אצל אמא שלו לקחת געפילטע...
י. אסור לתלות בגדים של פעוטות מחוץ לבית.
יא. אם תופרים בגד כשהאדם לבוש בו - וכגון תפירת כפתור, שניהם - התופר והנתפר - צריכים ללעוס עם השיניים חתיכת חוט כל משך זמן התפירה.
הדברים נראים מצחיקים, אבל במשפחתי הם מתקבלים בטבעיות גמורה, בפרט כשרואים שהסבתות נותנות להם משקל מאוד כבד.
אם אני ייזכר בעוד דברים אעלה בהמשך.