ייחוס כהנים מפרס

[מכון חכמי ספרד]

אגדה רווחת שהיו יהודי ישרי דרך בפרס, ש'התנדבו' להיות כהנים למשך תקופה, ולעתים רבות בניהם אחריהם 'המשיכו' את הכהונה וסבורים בטעות שהם כהנים.
וכבר דש בזה הגר"א בקשי דורון.

אלא שכעת שמעתי שמשפחת 'כהן צמח', אע"פ שהיא מפרס, מ"מ בחזקת כהונת אמת עומדת.

יש סימוכין לכך [נפק"מ לפדיון קרוב]?

[פי האתון]

בבלע'ר כהן.jpg (203.87 KiB) נצפה 6368 פעמים

מהמבשר התורני

מעולם לא נשמעה שמועה זו על כהנים בבליים. (ושמא בבל בפרס איחלף להו).

[ליבא לתיובתא]

אגב, הנר' שהגר"ש בקשי דורון מתייחס לשמועה זו כביכול נפוצה בארה"ק ע"י שו"ת יבי"א שהביא מעשה כזה שהיה בירושלים, שהפרסי שנשא כפיו אמר שהיה זה 'נדר'.

האם השמועה חיה וקיימת שנים? האם בתוך העדה גם זוכרים כזה דבר?

נ.ב. עי' בספרו של ר' זמיר כהן, המהפך 1 או 2, שכתב אודות ממצאים גנטיים משותפים של כהנים בכל העולם, והוסיף בסוגריים למעט כהנים פרסיים.

ואין לדברים שחר שהרי כבר בזמן חז"ל אמרו [קידושין ע:]: אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע מאות עבדים, ואמרי לה ארבעת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר, וכולם נטמעו בכהונה, וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם. אמר אביי: כולהו יתבן בשורא דבנהרדעא.

[מה שנכון נכון]

בנין אב.
וע"ש באות ד מהבית אפרים שמקרים כאלו היו באירופה, אם בטעות ואם בהטעאה, וע"כ אין נושאים כפים בכל השנה, משא"כ בני מצרים וא"י שייחוסם ברור יותר.

[מכון חכמי ספרד]

האם השמועה חיה וקיימת שנים? האם בתוך העדה גם זוכרים כזה דבר?

אני זוכר את השמועה כרווחת כבר לפני עשרות שנים.

לגבי הרב זמיר, הלא זו התמחותו, לשעבד את המדע לדברי חז"ל.
נתת לו חומר לפרק נוסף במהפך.

[סגי נהור]

זו התמחותו, לשעבד את המדע לדברי חז"ל.

או איפכא.

[פלתי]

מה הכוונה?

[סגי נהור]

את מה משעבדים למה - לפעמים את המדע לחז"ל ולפעמים איפכא.

[מכון חכמי ספרד]

לא זכור לי שהוא עיוות חז"לים.
כמשחק מילים זה נחמד, אבל בפועל הוא מאוד נאמן למקור.

[כדכד]

יש כלל שאין דנים ברבנים חיים. לענ"ד כדאי להחזיר את האשכול הזה לייעודו המקורי

[פלתי]

את מה משעבדים למה - לפעמים את המדע לחז"ל ולפעמים איפכא.

אתה מדבר מידיעה, או שמא זו סתם השמצה?

[מכון חכמי ספרד]

יש כלל שאין דנים ברבנים חיים. לענ"ד כדאי להחזיר את האשכול הזה לייעודו המקורי

האשכול מתכוון גם לכהנים פרסיים שנפטרו...

[כדכד]

מחילה, הדיון על יחוס כהנים מפרס כשלעצמו הוא בסדר גמור ואין לי בעיה גם עם החיים. התכוונתי לדיונים שנוצרו בעקבות זה על רבנים חיים

[לייטנר]

האם השמועה חיה וקיימת שנים? האם בתוך העדה גם זוכרים כזה דבר?

כך סח לי ידיד - כהן ופרסי כאחד.

[סגי נהור]

את מה משעבדים למה - לפעמים את המדע לחז"ל ולפעמים איפכא.

אתה מדבר מידיעה, או שמא זו סתם השמצה?

אני מביע את דעתי הענייה על מה שראיתי מכתביו, שאינו מדייק לא בפרשנותו לדברי חז"ל ולא בעובדות המדעיות.
אמנם מקובלת עלי הבקשה לא להרחיב עוד את הדיבור בעניין.

[פלתי]

את מה משעבדים למה - לפעמים את המדע לחז"ל ולפעמים איפכא.

אתה מדבר מידיעה, או שמא זו סתם השמצה?

אני מביע את דעתי הענייה על מה שראיתי מכתביו, שאינו מדייק לא בפרשנותו לדברי חז"ל ולא בעובדות המדעיות.
אמנם מקובלת עלי הבקשה לא להרחיב עוד את הדיבור בעניין.

כלומר, אתה מתחיל בלשון הרע: הוא מעוות את דברי חז"ל ומשעבד אותם למדע.
איפה? אולי תראה לנו מקור לזה?
עזבו אני לא רוצה לדבר לשון הרע...
היה מוטב לך להתנצל ולרדת מהעץ. או שתבקש מהמנהלים למחוק. זה פשוט מכפיש ופוגע.

[מכון חכמי ספרד]

כוונתו היתה להתלוצץ, כמובן שלא התכוון להוציא שם רע.
אבל בהיות וכאן זו בימה ציבורית, ואולי בקרב הקוראים יהיה אחד ממאה שיבין לגנאי, צדק הפלתי שאין התגובה ראויה.

[פלגינן]

על נושא האשכול, נמסר לי כי ישנה תשובה של רבי עובדיה יוסף.

[גביר]

שו"ת יביע אומר חלק ז - אבן העזר סימן ט
שו"ת יביע אומר חלק ז - אבן העזר סימן טשו"ת יביע אומר חלק ז - אבן העזר סימן ט

שאלה ותשובה מכבוד הרבנים הגאונים חברי בית הדין בתל אביב.
שאלה הבחורה א' ז' באה להרשם לנישואין עם הבחור י' ש' שניהם מעיר טהראן, איראן. אמה של הבחורה אומרת שאביה של הבחורה הוא גוי, אבל היא יהודיה. הבחור אמר מתחלה שהוא כהן, שכן שמע מאביו. לשאלת ביה"ד לאביו של הבחור, השיב, אמנם בפרס קראו לו כהן, אך באמת איננו יודע אם הוא כהן, כי מעולם לא הלך לבית הכנסת, חוץ מיום הכפורים, וגם אז לא נשא כפיו עם הכהנים, אך פה בארץ ישראל לא נקרא כהן מעולם, לשאלה נוספת של ביה"ד, השיב, שלא עשה פדיון הבן לבנו הבכור, כי באיראן לא עושים שום דבר לבן חוץ מברית מילה, ועכ"פ הוא לא יודע כלל אם אביו היה כהן. עד אחד מעדת הפרסים בשם ק' ה' העיד, שהוא מכיר את ההורים מאיראן, ויודע הוא שאינם כהנים, אלא שבאיראן נתנו לו שם כהן בתור תאר כבוד, כי הסבא שלו היה מחשובי העדה. הבחור חוזר ואומר שאיננו כהן, ודורש שביה"ד יתן הוראה לאפשר לו להתחתן עם הבחורה הנ"ל שהיא כבר בהריון ממנו בחדש הרביעי, אחרת יהיה נאלץ ללכת ולהתאסלם אצל הקאדי של הערבים.
ביה"ד החליט ביום ד' טבת תשמ"ג בזו הלשון: "לאור זה שהמבקש הצהיר כעת שאינו כהן, וטוען בפנינו כי מה שאמר מקודם שהוא כהן אינו אלא טעות, וגם אביו אינו יודע בטיב כהונה כלל, ושמענו שבערי איראן הדבר מצוי שיש רבים שמחזיקים עצמם לכהנים אף שאינם כהנים כלל. ולכן יש לצרף בנ"ד את דברי מהרשד"ם המובא בבאר היטב (סי' ו סק"ב) שהכהנים בזמן הזה ספק כהנים הם. וכ"כ השבות יעקב (סי' צג). ועוד שגם בענין הבחורה אין לנו עדות ברורה שהיא בת גוי, אלא מפי אמה, ופגימתה לכהונה אינה ברורה. ע' באה"ע (סי' ד סעיף כו), בדין האומרת שהיא מעוברת מממזר שאינה נאמנת. והואיל והבחורה כבר מעוברת מהבחור הנ"ל, לכן אנו רואים מצב זה כמו בדיעבד שלדעת החלקת מחוקק והבית שמואל אם נישאת לא תצא, ולכן יש להתירם להנשא זל"ז. ובתנאי שיסכים עמנו כבוד מרן הראשון לציון הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף שליט"א הרב הראשי לישראל".
וזו תשובתי אליהם.
א) עיינתי בכל החומר שבתיק, ובהחלטת חברי בית הדין שליט"א, שהעלו בכחא דהיתרא להתיר נישואי המבקשים הנ"ל זל"ז, ואף ידי תכון עמם, מטעם שיש בנ"ד ספק ספיקא להקל, שמא אינו כהן, ושמא הלכה כדעת הרמב"ם שסובר שאין הבת פגומה לכהונה, וכמ"ש מרן הבית יוסף אה"ע (ר"ס ד) בדעת הרמב"ם. וכ"כ הריטב"א בחידושיו לקידושין (סז ב) בשם רבו, שהבת כשרה אף לכהונה. וכן הסכים הנימוקי יוסף. והמאירי כתב שכן דעת גדולי האחרונים, אך הרי"ף מסופק בדבר. ובברכי יוסף (סי' ד ס"ק יט) כתב, שהנימוקי יוסף והרמ"א בתשובה (סי' סט), והרב בנימין זאב, כתבו, שדעת הרי"ף שהבת כשרה לכהונה. והברכי יוסף שם הביא בשם הגאון מהר"ש הבדלה בתשובה שבס' אורים גדולים (דף מ), ובשם מהר"ן שפירא, שהקשו על הנימוקי יוסף, שהרי מבואר לפנינו בדברי הרי"ף דמספקא ליה. וכן הקשה הכנה"ג. ע"ש. וצ"ל שלפני הנימוקי יוסף ודעמיה היתה נוסחא אחרת בדברי הרי"ף. ומעתה בנ"ד יש ספק ספיקא להקל, שמא הבחור איננו כהן כלל, ואת"ל שהוא כהן שמא הבחורה אינה פגומה כלל. ואע"פ שמרן הש"ע (בסימן ד' סעיף ה וסעיף יט, ובסימן ז' סעיף יז) פסק כדעת הרא"ש שהבת פגומה לכהונה. ידועה הסכמת האחרונים דעבדינן ספק ספיקא אף נגד דעת מרן, וכמ"ש מרן החיד"א במחזיק ברכה יו"ד (סי' מב אות נ), וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר רב ברכות (מערכת ס' דף קכב ע"ב). ובשו"ת רב פעלים (ח"ב חיו"ד סי' ז, וח"ג חיו"ד סי' ט, וח"ד חיו"ד סי' ה). וכ"כ הגאון רבי יצחק אבולעפייא בשו"ת פני יצחק (ח"א חיו"ד סי' ט דל"ט ע"ד, ובח"ב דכ"ח ע"ג, ובח"ה דקס"ב ע"ד). וכ"כ בשו"ת משנת ר' אליעזר די טולידו ח"ב (חיו"ד סי' י). ובספר טהרת המים בשיורי טהרה (מע' ס אות ז). ובשו"ת שערי עזרה טראב (חיו"ד סי' ב) ובשו"ת מילי דעזרא (חיו"ד סי' טז). ועוד. ולפ"ז שפיר י"ל בנ"ד ע"פ הספק ספיקא הנ"ל שרשאים להנשא זל"ז.
ב) והן אמת שיש להעיר ממ"ש בביאורי הסמ"ג בהל' מגילה, בהא דקי"ל בתוספתא טומטום אינו מוציא אפילו את מינו, דאע"ג דאיכא ספק ספיקא, שמא הקורא את המגילה זכר, ואת"ל נקבה שמא גם השומע נקבה, מ"מ כיון דהוי ספק ספיקא בתרי גופי לא מהני. ע"ש. ובימי חרפי הבאתי ראיה לזה ממ"ש התוס' (יבמות ב ב) בד"ה או שנמצאו איילונית, וז"ל: והר"א תירץ שנמצאה איילונית בחיי האח והקפיד. ע"כ. וקשה דאכתי י"ל שתתייבם משום ספק ספיקא, שמא אינה איילונית, ושמא אם היה הבעל חי היה מקפיד, ונמצאת שלא היתה אשת אחיו מעולם. אלא ודאי דהוה ליה ספק ספיקא בתרי גופי, הספק הראשון אם האשה איילונית, והספק השני בבעל אם היה מקפיד. ושו"ר להשער המלך (בהל' מקואות סוף כלל ג) שכן הוכיח במישור מדברי התוספות הנ"ל. ע"ש. (וע' בקונטרס ספר הזכרון בסוף ערך השלחן חו"מ ח"ג מע' ס אות כ, וי"ל ע"ד). אמנם בשו"ת בנין ציון ח"א (סי' ס) כתב לסתור תירוץ הרא"ם הנ"ל מהגמרא נדה (לג ב), ואי משום בועל נדה, ספק בעל בקרוב ספק לא בעל בקרוב, ואת"ל בעל בקרוב שמא לא השלימתו לדם ירוק, הרי דהוי ס"ס בתרי גופי, ואעפ"כ מהני. ע"ש. אולם בשו"ת אבני נזר (חאו"ח סי' תמ) הביא קושיא זו בשם הגאון רש"ז מלובלין, בעל תורת חסד, וכתב ליישב לנכון דברי הרא"ם. ע"ש. וע"ע בספר תרועת מלך (סי' סח אות ד) שג"כ יישב קושיא זו לנכון. ע"ש. וע' בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאו"ח סי' לח אות ז). ובשו"ת חמדת שלמה (חאה"ע סי' יז אות ה). ובהעמק שאלה (שאלתא ט סוף אות ג). ובשו"ת בנין שלמה (חאו"ח סי' יג). ואכמ"ל. ומ"מ מדברי רש"י כתובות (יד א) בשם רבינו יוסף טוב עלם מוכח דמהני ס"ס בתרי גופי, שכתב, דהוי ס"ס, ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ושמא בן תשעה לראשון. ע"ש. וכן העיר בזה בכרתי ופלתי (סי' קי בקונטרס בית הספק). ע"ש. ולכאורה כן מוכח ממ"ש בשו"ת מהרשד"ם (חאה"ע סי' רלה), שלפי מ"ש הריב"ש שהכהנים בזמן הזה שאין להם כתב היחס אינם כהנים ודאים, מותר לכהן בזמן הזה לישא שבויה, משום ספק ספיקא, שמא אינו כהן, ואת"ל כהן שמא טהורה היא. ע"ש. הרי שהתיר בכעין נידון דידן משום ס"ס, אף דהוי בתרי גופי. ולדבריו כ"ש שיש להקל בנ"ד שבאמת לא הוכחה כהונתו כלל.
ג) אולם בלא"ה נראה ליישב בהקדים דברי הרמ"ע מפאנו בתשובה (סי' קכד), שכתב, שמעיקר הדין הולד כשר אפי' לכהונה בין בפנויה בין בנשואה, דהכי אפסיקא הלכתא בגמרא כריב"ל שנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ורק מדרבנן הולד פגום, כדאמר רב יוסף דכולהו אמוראי דמכשרי מודו בהכי, ואע"ג דמסיימי בה ביבמות (מה א) קל וחומר מאלמנה, מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום. מ"מ לאו קל וחומר מעליא הוא, דאיכא למפרך מה לאלמנה לכהן גדול שלוקה עליה שתים בביאה שניה, אחת משום אלמנה ואחת משום חללה, באיסור מוסיף. תאמר בזו שאין כהן לוקה עליה משום חללה, אלא משום זונה שנבעלה לפסול לה. וכל היכא דמפרך ק"ו, בכל דהו מפרך, אלא מדרבנן, וק"ו כל דהו לאסמוכי ליה חומרא בעלמא סגי. עכת"ד. וכ"כ מהרש"ל בספר ים של שלמה (יבמות פרק החולץ סי' לח), שהקל וחומר שבגמרא הנ"ל שהבת פגומה לכהונה אינו אלא אסמכתא בעלמא, שהרי יש לומר בן זכר מנכרי ועבד הבא על בת ישראל יוכיח, שאין דינו כחלל זכר, כדאיתא בירושלמי, (וכן מבואר בחידושי הרשב"א יבמות מה. ובחידושי הריטב"א והמאירי שם). אלא ודאי שאינו אלא אסמכתא בעלמא, ואינה פגומה אלא מדרבנן. ע"ש. וכן הוכיח במישור הגאון רעק"א בתשובה (סי' צא), שבע"כ צ"ל שהקל וחומר שבגמ' אינו אלא אסמכתא בעלמא, שאין ראיה מאלמנה לכ"ג שיש בה איסור לאו מן התורה, ואילו בדין נכרי הבא על בת ישראל ליכא איסורא דאורייתא כלל, וכמ"ש התוס' יבמות (טז ב). אלא ודאי שעיקר הקל וחומר הוא רק לענין עבד שאיסורו מן התורה, וכמ"ש התוס' יבמות שם, ובנכרי הוי הקל וחומר דרך אסמכתא שהשוו חז"ל נכרי לעבד. ע"ש. וכ"כ הגאון בית מאיר אה"ע (סי' ד). וע"ע בשו"ת עמודי אור (סי' ג אות ח) ובשו"ת בית יצחק (אה"ע סי' כו). ולפ"ז מהני שפיר ספק ספיקא אף בתרי גופי. וכמ"ש הגאון מהר"י טייב בספר ערך השלחן חו"מ ח"ג (בקונטרס ספר הזכרון מע' ס' אות יא) דאע"ג דס"ס בתרי גופי לא אמרינן, באיסור דרבנן מקילים בכל ספק ספיקא. כדקי"ל באו"ח (סי' תצז) דספק מוכן מותר ביו"ט שני משום ספק ספיקא, שמא מוכן הוא, ושמא יו"ט שני חול הוא, אלמא דעבדינן ס"ס בתרי גופי בדרבנן. ואע"ג דמגילה נמי הויא מדרבנן, ולא מהני ביה ס"ס בתרי גופי, הרי כתב הרא"ם שם דשאני מגילה דתקנתא דרבנן היא, וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ומה"ט לא מהני בה ס"ס בתרי גופי. ע"ש. וה"נ כיון שעיקר האיסור אינו אלא מדרבנן שפיר סמכינן על הס"ס בתרי גופי להקל. ובזה ניחא גם דברי מהרשד"ם הנ"ל, דבאיסור שבויה דרבנן שפיר מהני ס"ס בתרי גופי. (וע' היטב בשו"ת רב פעלים ח"א חיו"ד סי' טז. ואכמ"ל).
ד) ותבט עיני להגאון מהר"ם ישראל בשו"ת משה ידבר (הל' אישות סי' א) שכתב לדון בדבר אשה פנויה אילמת שנמצאת מעוברת וכרסה בין שיניה, וכששאלוה מה טיבו של עובר זה, השיבה ברמיזה שראובן שכנה אנס אותה זה למעלה משבעה חדשים, ומאז והלאה בא עליה כמה פעמים, ושהיא הרה ממנו בלבד, כי איש לא ידעה חוץ ממנו, וראובן הכחיש בכל תוקף, ואמר להד"מ, ושהוא נשבע בנקיטת חפץ על כך. וכתב הרהמ"ח, שנראה שהחרשת עצמה אסורה לכהן לעולם, כי שמא נבעלה לנכרי ונפסלה לכהונה. ואפילו אם רוב העיר ישראל, שמא היא הלכה אליו, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. והוסיף שם (דף יד ע"א) לדון אם נקבה תלד האם כשרה לכהונה, וכתב, שנראה שגם הבת פסולה לכהונה, כי שמא ההריון של אמה היה מנכרי, וכבר סתם לנו מרן בש"ע (סי' ד) שנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר ופגום לכהונה, אלא שלכאורה יש כאן ס"ס להתירה לכהן, שמא מישראל נתעברה אמה, ואת"ל מנכרי, שמא הלכה כהרמב"ם שבת גוי מישראלית כשרה אף לכהונה. ועוד י"ל ע"פ מ"ש מהרשד"ם (חאה"ע סי' רלה) להסתמך על הריב"ש (סי' צד) שכתב שהכהנים בזמן הזה שאין להם כתב היחס אינם כהנים ודאים, ולכן כתב להתיר שבויה לכהן בזה"ז מטעם ס"ס, שמא אינו כהן ושמא טהורה היא, והכא נמי יש להתירה לכהן מספק ספיקא, שמא מישראל נתעברה אמה, ואת"ל מנכרי שמא אינו כהן. אלא שמהרימ"ט ח"א (סי' קמט) חולק על מהרשד"ם וס"ל שאף בזה"ז הכהנים נחשבים כהני ודאי ולא ספק, וכ"כ מהר"י הלוי וכו', וצ"ל שלא היקל מהרשד"ם אלא בשבויה דהויא ספקא דרבנן וכו'. ולפ"ז גם בנ"ד אין להתיר אלא מטעם ס"ס הראשון, שמא מישראל נתעברה אמה, ואת"ל מגוי שמא הלכה כהרמב"ם שהיא כשרה אף לכהונה. ומ"מ אין להתיר מספק ספקא לכהן, מאחר שמעלה עשו ביוחסין. ע"כ. אולם עדיין יש לדון להקל בנידונו לפי מ"ש הריטב"א בפ"ק דכתובות (ט א) שרוב המצויים אצלה ישראל. וכ"כ האור זרוע (סוף סי' תרנז) בתשובת רבינו חיים כהן. ע"ש. ובאורים גדולים (סי' קיח) כתב בשם מהר"ם מינץ דבכה"ג עכו"ם כמאן דליתנהו דמי. ע"ש. ולפי מ"ש הר"ן ספ"ק דכתובות, והובא בב"י (ס"ס ו), כל שהיא טוענת לכשר נבעלתי קי"ל כרבן גמליאל דמכשר אפי' ברוב פסולים, ומיהו דוקא בדיעבד, שאם נישאת לכהן לא תצא, אפי' ברוב פסולים. וכן נאמנת להכשיר העובר, לפי שלא החמירו בו חכמים כלל, שאילו היו מחמירים בו לבא בקהל לא היתה לו תקנה, ולכן דין הולד כדין האשה שנישאת, ומיהו לכתחלה אין מתירין האשה להנשא לכהן אלא דוקא ברוב כשרים, כדאמרינן הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים וכו'. ע"ש. וכן כתב הרב המגיד (בפרק יח מאיסורי ביאה הלכה יג). ע"ש. והגאון בית מאיר העלה שגם אילמת שרומזת ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת והרי היא כפקחת לכל דבריה וכשרה. והובא בשב שמעתתא (ש"ד פרק כ), ואף ששם (ש"ד פכ"ב) הדר תבריה לגזיזיה וס"ל כהנוב"י דלא מהני רמיזתה משום דקרי לה (בכתובות יג ב) עדות, ואין מקבלין עדות מן האילם ע"י רמיזה או הרכנת הראש, אולם בשטה מקובצת כתובות שם בשם הריטב"א כתב שאין זו עדות ממש וכו'. ע"ש. ועכ"פ מידי מחלוקת לא יצאנו. ומכיון שיש חזקת כשרות לאם דהיינו חזקה דמעיקרא, וקי"ל כמ"ד (כתובות יג ב) מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, דמהניא חזקת האם לבת, וע' בתוס' ובחי' הרשב"א (קדושין סו א). ולפי מ"ש הבית מאיר (בסי' ו סעיף יז) שיש לצדד ולומר דע"כ לא אמר שמואל ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים, אלא בחשש איסור תורה, אבל להכשיר הבת לכהונה שאינה פגומה מגוי אלא מדרבנן, וכמש"כ (בסי' ד), אף ברוב פסולים יש להכשירה. וצ"ע. וע' בתשו' הגאון רעק"א (סי' צא) שהזכיר סברת הבית מאיר הנ"ל, וסיים, שקשה להקל נגד הרמ"א בתשובה שמחמיר בזה. ע"ש. וע' בשו"ת הגאון רעק"א (סי' קה) ובשו"ת חתם סופר (חאה"ע סי' י) ובשו"ת בנין דוד (סי' ח). ובתשובת הרב בעל לבושי מרדכי שם. ועכ"פ יש צדדים להקל, ובפרט לפי מש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ו (חאו"ח ס"ס כב), שמדברי ספר חסידים (הוצאת מקיצי נרדמים ס"ס תרל) יש סיוע גדול לסברת מהרשד"ם הנ"ל שאין הכהנים בזה"ז נחשבים כהנים ודאי. ע"ש. יש לצדד בנידון הנ"ל להקל להכשיר הבת לכהונה. ועוד חזון למועד.
ה) ואנכי הרואה להגאון רבי שמואל מטלון בשו"ת עבודת השם (חאה"ע סי' ה דף נה ע"א) בנידון פנויה שנתעברה וילדה בת, ואמרה מפלוני כשר הוא, וגם הוא מודה בזה, אלא שיש לחוש שמא כמו שזינתה עם זה, זינתה עם אחר, ואולי מגוי נתעברה, וכתב, שאע"פ שיש כאן ס"ס להקל להכשיר הבת לכהונה, שמא מישראל נתעברה, ואת"ל מגוי שמא הלכה כהרמב"ם שכשרה אף לכהונה, מ"מ לגבי איסור יוחסין לא מהני ספק ספיקא, וכמ"ש הרב משה ידבר (הל' אישות סי' א) הנ"ל. וכ"ש שבנ"ד הספק דפלוגתא דרבוותא בגוי הבא על בת ישראל אם הבת פגומה לכהונה, אינו ספק שקול, כי רוב הפוסקים ס"ל שהולד פגום לכהונה, זולת הרמב"ם, שכתב בב"י סי' ד בדעתו, שמכיון שסתם וכתב שהולד כשר מוכח דס"ל שכשר גם לכהונה. וכ"כ הנימוקי יוסף בדעת הרי"ף. אבל הרא"ש ושאר פוסקים ס"ל שהולד פגום לכהונה. והמשנה למלך (פרק י"ג מהל' איסורי ביאה ה"ח, ופט"ו ה"ג) כתב שגם הרמב"ם ס"ל שהולד פגום לכהונה. אבל לא זכר דברי הבית יוסף (סי' ד) הנ"ל. והשער המלך (פ"א מהל' מלכים ה"ד) כתב, שמכיון שהרי"ף מספקא ליה, מסתמא גם הרמב"ם הכי ס"ל. וגם הוא לא זכר מדברי הב"י. עכ"פ כיון שרוה"פ חולקים לא חשיב ספק שקול לצרפו לס"ס. ע"כ. והנה גם הברכי יוסף (סי' ד ס"ק יג) העיר על המשנה למלך הנ"ל שלא זכר דברי מרן הב"י שהרמב"ם ס"ל שהולד כשר לכהונה. וכ"כ הבית מאיר (שם ס"ה), שהרמב"ם שסתם וכתב שהולד כשר בודאי דהיינו אף לכהונה, וכמ"ש הרב המגיד והבית יוסף, ולפע"ד האמת עמהם, ודלא כהמשנה למלך, כי ידוע שדרך הרמב"ם שאינו סומך בפסקיו על הוכחות וראיות, וממקום שמביא הרב משנה למלך ראיה, ע' בהרב המגיד דס"ל להיפך, וכתב ליישב קושיתו. ע"כ. גם הערוך לנר יבמות (מז ב) בד"ה ובזה אפשר, כתב, שמ"ש המשנה למלך דנ"מ שפגומה לכהונה, זה אינו שהרי הרמב"ם לא ס"ל כלל הדין דפגומה לכהונה, וס"ל כהרמב"ן דלהלכה הולד כשר וכו'. ע"ש. ומ"ש השער המלך שדוחק לומר שהרמב"ם ס"ל שהולד כשר לכהונה, מאחר שהרי"ף מספקא ליה, לק"מ, שסתמו של הרמב"ם כפירושו דס"ל להכשיר לגמרי כמ"ש ה"ה והב"י, והרי הנימוקי יוסף לא גרס בהרי"ף לשון ומספקא לן, וכתב בדעתו דס"ל שהולד כשר אף לכהונה. ועכ"פ קושית הרב עבודת השם שהרי רוה"פ ס"ל שהבת פגומה לכהונה, וא"כ לא חשיב ספק שקול, לפע"ד כיון שהספק האחר שמא מגוי נתעברה שמא מישראל, אינו שקול לאידך גיסא, שע"פ הרוב מישראל, וכמ"ש הריטב"א שרוב המצויים אצלה ישראל, וכן המהר"ם מינץ כתב דבכה"ג עכו"ם כמאן דליתנהו דמי, ונמצא שהספק הזה רובו להיתר, חזי לאצטרופי עם ספק אחר שרובו לצד האיסור. וכן מצאתי בשו"ת בנין עולם (חאה"ע סי' ה אות כא בהגהה) שכתב כסברא זו. ע"ש. ובאמת שבעיקר הדבר בספק ספיקא להקל בדאורייתא אי בעינן שיהיו שני הספקות שקולים, לאו מילתא פסיקתא היא, ותליא באשלי רברבי, כי אמנם התוס' (כתובות ט א) בד"ה ואי בעית אימא, כתבו, וא"ת ונוקמה בחזקת היתר, וי"ל דאונס קלא אית ליה, והשתא דליכא קלא הו"ל רצון רובא, ומיעוט אונס, ורובא וחזקה רובא עדיף, וא"ת בס"ס נמי תיאסר, דספק אונס כמאן דליתיה דמי, ולא נשאר אלא ספק אחד, ספק תחתיו ספק אין תחתיו. ואומר ר"י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוי מדרבנן, והילכך במקום ספק ספיקא שרי, ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא. ע"ש. ומוכח דס"ל דלא שרינן בספק ספיקא אלא כשכל אחד מהספקות שקול. אולם הפני יהושע שם כתב, והא דמשמע מהתוס' שאילו היה הרוב דרצון רוב גמור שוב לא הוי ספק ספיקא בספק אונס ספק רצון, ותימה, שהרי כתבתי בכמה מקומות ששיטת התוס' דספקא דאורייתא לחומרא מן התורה, ובע"כ הא דקי"ל ס"ס בדאורייתא לקולא ה"ט כמ"ש הרשב"א שספק ספיקא הוי כמו רוב, שבספק אחד הוי פלגא ופלגא, ובהצטרף הספק השני הו"ל רובא. וא"כ היכא דספק אחד שקול, כגון הכא ספק תחתיו ספק אין תחתיו, הו"ל פלגא ופלגא, שפיר מהני הספק השני ספק אונס ספק רצון להצטרף לספק הראשון להקל, דאע"ג דהאונס הוי מיעוטא, אפ"ה מצרפינן מיעוטא לפלגא והו"ל רובא להיתרא. וכל שכן לשיטת הרמב"ם דס"ל ספקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן, דאית לן למימר שלא החמירו חכמים אלא בספק אחד השקול, אבל בהצטרף ספק שני ששוב לא הוי פלגא ופלגא י"ל שמותר לגמרי. וצע"ג. ע"כ. ובקונט' אחרון לכתובות (אות כח) הוסיף הפני יהושע וכתב, ובאמת שראיתי בכמה פוסקים ראשונים ואחרונים דס"ל דהיכא שהספק האחד שקול אע"פ שהשני אינו שקול חשבינן ליה שפיר ספק ספיקא להתיר. ואפשר שהתוס' כאן ס"ל כרבנן שהמיעוט לגמרי כמאן דליתא דמי, אבל לפי מ"ש רבינו תם בתוס' בכורות (כ ב) דקי"ל כרשב"ג דהיכא דהמיעוט מסייע לחזקה הו"ל פלגא ופלגא, א"כ ה"נ י"ל שהמיעוט של הספק השני מסייע ליה לפלגא של הספק הראשון, והו"ל רובא. וצריך תלמוד. ע"כ. והנה גם בשו"ת קול אליהו ח"ב (חיו"ד סי' ג) הקשה על מ"ש הש"ך (סי' קי כללי ס"ס אות לג), שדוקא כששני הספקות שקולים מהני ס"ס להקל, הלא"ה לא מהני, דמנין לו לומר כן, והרי בספק אחד שקול הרי הוא כמחצה על מחצה, וכשנוסף ע"ז ספק, אף שאינו שקול, אלא מיעוט, יש לצרף המיעוט להיתר עם הספק השקול שהוא כמחצה על מחצה והו"ל רובא להיתרא. ע"ש. אולם י"ל ע"פ מ"ש הריב"ש בתשובה (סי' שעב), שאין להסמיך מיעוט למחצה לעשותו רוב להקל, אלא בענין שאמרו ביבמות (קיט א) סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות, כי מחצה זכרים מחצה נקבות כן יסד מלכו של עולם לקיום המין, ולכן כשנוסף ספק המפילות על מחצה של נקבות הו"ל רובא בודאי, אבל ספק הבא במקרה לא נחשב כמחצה כדי לצרף לו מיעוט להתיר. ע"ש. ולפ"ז ניחא קושית הפני יהושע ע"ד התוס'. וכ"כ החקרי לב (ח"א מיו"ד סי' קכו) שרוב גדולי הפוסקים ס"ל שאין להתיר מטעם ס"ס בספק שאינו שקול. ע"ש. אולם מרן הש"ע יו"ד (סי' קכט סעיף יא) כ' וז"ל: גנבים שנכנסו למרתף ופתחו חביות יין, אם רוב גנבי העיר עכו"ם אסור, ואם רובן ישראל מותר. ובמקום שרגילים להצניע ממון בחביות ומניחין אותן בין חביות היין, אפי' אם רוב גנבי העיר עכו"ם מותר, דשמא לא באו אלא בשביל הממון, וכשראו שהוא יין לא נגעו בו. וכתב הש"ך (ס"ק כח) על זה, כ"כ הטור. וצ"ע דבש"ס (ע"ז ע סע"א) לא התירו אלא מטעם ספק ספיקא, ופירש רש"י, ספק ישראל ספק עכו"ם, ואת"ל עכו"ם ספק נגע ספק לא נגע, והאי לא מיירי אלא שגנבי ישראל ועכו"ם שוים, א"נ כשאין ידוע אם רוב הגנבים עכו"ם או ישראל, דחשיב כספק שקול, אבל ברוב גנבי עכו"ם לא חשיב ס"ס. וכן נראה מדברי רבינו ירוחם. וצ"ע. עכת"ד. ונראה דהש"ך לשיטתו בכללי הס"ס הנ"ל דבעינן שיהיו שני הספקות שקולים, אבל ספק שאינו שקול אינו מצטרף לס"ס, אבל לפי מה שפסק מרן נראה דס"ל שאף ספק שאינו שקול שפיר מצטרף לס"ס. וכן משמע ממ"ש מרן הכסף משנה (בפ"ט מהל' איסורי ביאה ה"א), בדין טומאת כתמים, וקשה, שהרי יש כאן ס"ס, שמא מגופה בא הכתם שמא מעלמא, ואת"ל מגופה שמא מן העליה בא. וצ"ל שאע"פ שיש כאן ס"ס החמירו בזה חכמים מפני שאיסור חמור הוא. והט"ז (סי' קצ סק"ב) תירץ בפשיטות שכיון שרוב דמים מן המקור, הספק שמא בא מן העליה או מן הצדדים לא נחשב ספק כלל, וכמ"ש התוס' (כתובות ט א). ע"כ. ולפי מש"כ ניחא קושית מרן, דס"ל שגם ספק שאינו שקול מצטרף לספק השקול להתיר מטעם ס"ס, וכמו שהסביר הפני יהושע. וכ"ש לפמש"כ במקום אחר דמרן ס"ל סד"א לחומרא רק מדרבנן, ולהכי ס"ל שלא החמירו אלא בספק אחד שקול, אבל אם נצטרף עמו ספק נוסף אע"פ שאינו שקול לא החמירו, וכמ"ש הפני יהושע הנ"ל. וכ"כ בסדרי טהרה (סי' קפז ס"ק טו), שאע"פ שהתוס' כתובות (ט א) ס"ל שאין ס"ס מועיל להקל אא"כ שני הספקות שקולים, מ"מ התוס' נדה (יח א) בד"ה שליא, ס"ל דמהני ס"ס אף שספק אחד אינו שקול, משום דסמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא וכו'. ע"ש. וכ"כ בשו"ת פרשת מרדכי (חיו"ד סי' יא). ע"ש. גם בשו"ת עין יצחק ח"ב (חאה"ע סי' טז אות ג' וד') הוכיח במישור כן מהתוס' נדה (מה א) דמהני ס"ס אף בספק שאינו שקול, ושלא כדברי התוס' כתובות (ט א). ע"ש. וכן בשו"ת עונג יום טוב (חאו"ח סי' מו) הוכיח כן מהתוס' נדה (מה א). ע"ש. וכן העלה בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאה"ע סי' ט אות ה). ע"ש. וכ"כ בשו"ת שאגת אריה וקול שחל (סי' ב). ובשו"ת שמן רוקח תליתאה (חיו"ד סי' ג) ובשו"ת בנין עולם (חאה"ע סי' ה אות כא). וע"ע בשו"ת תפארת צבי (חיו"ד ס"ס לא) ובשו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד (סי' טו אות ו). ועוד. וכעת אמרתי להעיר ממ"ש הרמב"ם (פ"ט מהל' פרה אדומה הלכה טז): "כלי שיש בו מים מקודשים לחטאת, שהניחו מגולה, ובא ומצאו מכוסה, הרי מים אלו פסולים, שמא אדם שאינו טהור לחטאת נגע בהם, שהרי בודאי אדם כיסהו. הניחו מכוסה ובא ומצאו מגולה, אם יכולה חולדה לשתות מהם פסולים, ואם לאו כשרים, מפני שיש כאן שני ספקות, ספק אדם גילהו או בהמה וחיה, ואת"ל אדם גילהו שמא היה טהור לחטאת". והנה הספק השני אינו שקול, כי רוב בני אדם אינם טהורים לחטאת, וכדתנן (חגיגה יח ב) יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש, ר' יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת. וע' ברמב"ם (פרק יג מהל' פרה ה"א) שכתב, שאפילו אדם טהור שטבל לקודש ועומד ומשמש על גבי המזבח אינו טהור לחטאת. ובכל זאת אנו עושים ספק שמא היה טהור לחטאת, אף שמעטים מאד הם הכשרים וטהורים לחטאת, אלמא דלא בעינן ששני הספקות של ס"ס יהיו שקולים, דאכתי חשיב רוב, ואזלינן בתר רובא אף להקל. וע"ע בפי' רש"י (חולין י רע"א). ואכמ"ל. (וכבר כתבתי בזה בחיבורי במקומות רבים לא עת האסף). וכ"ש בנ"ד שאף אם נאמר שרוב הפוסקים ס"ל שהבת פגומה לכהונה וכמו שפסק מרן בש"ע, מ"מ ספק זה חזי לאצטרופי לספק אחר השקול להתיר מטעם ס"ס. וכמ"ש בזבחי צדק (סי' קי ס"ק קנח) דעבדינן ס"ס אפי' כשמחלוקת הפוסקים מיעוטם להקל ורובם להחמיר, ואפילו נקבעה הלכה בש"ע כדעת הרוב, וסברת המיעוט נדחית מהלכה, מ"מ עבדינן ס"ס בסברא זו להקל. ושכן כתבו הבית דוד (חיו"ד סי' ו). ובשו"ת אהל יוסף (סי' ל). ובשו"ת דבר משה ח"ג (חיו"ד סי' ב). וחסד לאברהם (חאו"ח סי' יג). ועוד. ע"ש. (וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ג חאו"ח סי' טז אות ז). וכל שכן לפי מ"ש המהרש"ל והרמ"ע מפאנו והגאון רעק"א והגאון בית מאיר שאפי' להאוסרים הבת לכהונה אין האיסור אלא מדרבנן, והקל וחומר אסמכתא בעלמא הוא, וכן בשו"ת חלקת יעקב ח"ג (סי' כב אות ב) הסתמך על הגרע"א והבית מאיר שאיסור זה אינו אלא מדרבנן. ע"ש. הא ודאי שכיון שיש חולקים בעיקר הדין שפיר חזי לאצטרופי כשיש ספק נוסף להתיר. וא"כ בנ"ד שיש ספק גדול אם באמת הבחור הנ"ל הוא כהן, וגם אביו שאינו הולך לבהכ"נ אלא ביוהכ"פ, והוא בור ועם הארץ ואינו יודע בכלל אם הוא כהן, הא ודאי שאפי' החולקים על מהרשד"ם יודו בזה דחשיב ספק מעליא, ובצירוף הספק של סברת הרמב"ם וסיעתו המקילים, חשיב שפיר ס"ס להקל. וע"ע בשו"ת שרידי אש ח"ג (סי' ח וסי' נד). ובשו"ת אהל משה צווייג ח"ג (סי' ט). ע"ש.
ו) ומצאתי להגאון רבי אברהם ריוח בשו"ת ויען אברהם (חאה"ע סי' עט), שהאריך למעניתו בדין גוי הבא על בת ישראל וילדה בת ונישאת לכהן, אם תצא, ומסקנתו שלא אמרו שהיא פגומה לכהונה אלא לענין לכתחלה, אבל בדיעבד לא תצא, ובפרט לפי מ"ש הגאון רעק"א שכל האיסור אינו אלא מדרבנן וא"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא. וכ"כ החלקת מחוקק (סי' ז ס"ק כו) והבית מאיר (סי' ה) וכו'. וסיים, וזכור אזכור מה שהוגד לי מרב אחאי גאון הראב"ד הרה"ג המשמ"ח אליקים נר"ו, מזה כמה שנים, דהוה עובדא בכהן שנשא בערכאות בתולה שנולדה מישראלית שנבעלה לגוי, והורה הרה"ג מרא דאתרא להתירה להנשא לכהן בחופה וקידושין כדמו"י, והסכים על ידו מורנו ורבנו עטרת ראשנו ראש הרבנים בארץ ישראל מופת הדור כמהר"ר רפאל מאיר פאניזיל, המרפ"א, זצוק"ל. וצ"ל שטעמם לפי שהנישואין שעל ידי הערכאות הצרפתים אי אפשר להפרידם זה מזה, ותמיד הם קשורים יחדיו זל"ז, ונחשב הדבר כדיעבד, ולכן התירו להם להנשא כדמו"י, ועוד חזון למועד לדעת על מה אדני ההיתר הטבעו, כיון שיצאו מפה קדשו של אדמו"ר עט"ר הנ"ל. ע"כ. ונראה שהדברים קל וחומר לנ"ד שכבר הרתה לו, והיא בחדש הרביעי להריונה וקשורים זה לזה בעבותות אהבה, וגם ספק גדול אם הוא באמת כהן, לפי מה שנודע לנו שהדבר מצוי בערי פרס להדביק תאר כהן לאנשים המכובדים בעיניהם, (ויש כאלה שנודרים בעת חולים שאם יקומו מחולים יהיו כהנים). הילכך בודאי שיש להקל בנ"ד לאפשר להם להנשא זל"ז כדמו"י. וכיו"ב כתב הגר"י ארנברג בשו"ת דבר יהושע ח"ג (חאה"ע סי' ח) שבמקום צורך גדול יש להתיר להם להנשא בחו"ק כדמו"י. ע"ש. וכ"ש אם נסתמך ע"ד המהרשד"ם דס"ל שכהני זמנינו שאין להם כתב היחס אינם כהנים ודאים, וכבר מלתי אמורה שבספר חסידים סי' תרל יש סיוע גדול לדבריו. אף שרבו האחרונים שחלקו עליו בזה, וכמ"ש הרב עבודת השם הנ"ל, וכן בשו"ת חוט השני (סי' יז) כתב לדחות דברי המהרשד"ם בזה. מ"מ הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חאה"ע ס"ס לח) כתב בנידונו, שעל פי דברי המהרשד"ם שהכהנים בזה"ז הם רק ספק כהנים, י"ל בנ"ד דהו"ל ספק ספיקא, שמא אינו כהן ושמא וכו', ושוב דחה דהוי ספק ספיקא בתרי גופי. ע"ש. משמע דאי לאו הכי היה סומך על דברי מהרשד"ם. וכיעו"ש. אלא שרוב האחרונים לא הסכימו למהרשד"ם בזה, וכ"כ המהר"ץ חיות במנחת קנאות (דף ט ע"ב). וע"ע בישועות יעקב א"ח (סי' שמג) ובשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' לט). ובשו"ת דברי מרדכי לוריא (סי' ו). ובשו"ת בן אברהם אבוקרא (סי' לז). ע"ש. ועכ"פ בנ"ד בודאי דחשיב ספק גמור אם הוא כהן. (וע"ע בשו"ת האלף לך שלמה חאה"ע סי' לז). אמנם ראיתי להגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חאה"ע סי' ה) שפסק, שאפי' אם נישאת לכהן בערכאות וגם יש להם בן, אי אפשר להתיר להם להתחתן בחופה וקידושין, כיון שהוא ספיקא דאורייתא, ואף שהמשנה למלך הקשה שאם כן למה אם נישאת לא תצא, כבר תירץ השער המלך (בפט"ו מהל' איסורי ביאה ה"ג) דה"ט משום שלהוציא דרך כפיה הו"ל גט מעושה וכו'. ע"ש. אולם נעלם מעינו הבדולח דברי המהרש"ל והרמ"ע מפאנו והגאון רעק"א והבית מאיר שאפי' להרא"ש וסיעתו שאוסרים הבת לכהן, אינו אלא איסור דרבנן, והקל וחומר שבגמרא אסמכתא בעלמא הוא וכנ"ל, וא"כ בכה"ג שהם מקושרים זל"ז, ונולד להם בן, וכמעט אי אפשר שיפרדו זה מזה, יש מקום לצדד להקל כהוראת הגאון הראש"ל המרפ"א הנ"ל. ועל כל פנים בנ"ד שיש ספק ספיקא להקל, וגם קרוב לודאי שאינו כהן נ"ל שיש להתיר להם להנשא זל"ז כדמו"י, לאחר הצהרת אבהות שממנו היא הרה, ולאחר הוכחת רווקותם. והנלע"ד כתבתי. בכבוד רב ובברכת התורה עובדיה יוסף ס"ט.

[מה שנכון נכון]

התשובה ביבי"א הוזכרה בבנין אב שקשרתי, וע"ש מה שאמר לו הרע"י בע"פ.

[דרופתקי דאורייתא]

ביקשוני להכניס -

מעשה שהייתי נוכח
לפני מספר שנים שהה מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בנתניה לנופש,
במנין שהתקיים במעונו לא היה כהן, וחיפשו כהן שיבוא להתפלל ולברך ברכת כהנים,
בחור צעיר כהן שהיה באיזור התנדב, והגיע לתפלות,
אחרי התפלה בעת שניגש לבקש ברכה, אמרו לגר"מ כי "זה הכהן שהגיע לברך ברכת כהנים",
הגר"מ שאל אותו: איזה עדה אתה?
והוא השיב: פרסי.
הגר"מ משיב: "מי אמר שאתה כהן?!"
הבחור לא התבלבל, ומיד השיב: "אז יותר לא לברך ברכת כהנים?! לא לעלות לתורה ככהן?!"
הגר"מ הניח ראשו על ידו במשך דק' ארוכות, ואמר לו: "תשאל את הראש ישיבה שלך...".

הוספה:
שמעתי בשם הגר"ש כהן שליט"א, בשם הגרב"צ זצ"ל, שנשאל ע"ז, והאדימו פניו, באומרו שיש חזקה!

[יוסף חיים אוהב ציון]

תמוה מאד ועיין לעיל. אולי גם את המרוקאי תשאל אותו דבר?

[לבי במערב]

ומאי ריעותא איכא, אם הסתפק הגרמ"ש בדבר שהורה בו הגר"י נסים בפירוש (כמ"ש ב'בנין אב' שם)?

[גביר]

על ריבוי כהנים בקהילת נובנדגאן שבפרס -

קיצור תולדות הנובנדגאנים: סיפור הירואי של קהילה עוצמתית / ‏ שלמה צדוק

בתוך: דוד מנשרי, יוצאי איראן בישראל : ‏ עלייה, אתגרי קליטה והשתלבות
תל אביב תשפ"ד, עמ' 342.

[דרופתקי דאורייתא]

שמעתי מאדם גאון המומחה לגנטיקה ודנ"א
שבקרב משפחות הכהנים האשכנזים, יש שני פלגים.
פלג השייך גנטית לשאר כהני העולם, ופלג שמתחיל לפני כ1400 שנה
הוא הוסיף שיש על כך סערה בקרב החוקרים היהודים בחו"ל.

בכל אופן ביהדות יש כללים אחרים של חזקות וכדו', וכפי שזעם רבינו הגרב"צ על הלעז שהוציאו על כלל כהני פרס.