הודעהעל ידי שבע » ה' יוני 29, 2017 9:19 am
טרם אענה על שאלתך, ראיתי להקדים את דברי הרמ"ק בפרדס רמונים, בפתיחה לשער ל:
"שער הצירוף. ידיעת סודות תורתנו הוא על-ידי הצירופים והגימטריאות והתמורות, וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות, וראשי פסוקים וסופי פסוקים, ודילוג אותיות וצירוף אותיות. ועניינים אלו נעלמים וסודם נשגבה, ואין בנו כח להשיגם לרוב העלמם, כי התיבות יתחלפו על פי דרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית. ועל זה נאמר: ארוכה מארץ מדה וגו'. ועניינים אלו אנו מקוים שיתגלה אחר התחיה, אחר עיכול החומר העכור, ואחר שיצרף הגוף הנגוף, וישאר הצורה כחפץ יוצרה".
וראה עוד שם, שער כז - שער האותיות - פרק א (ע"פ מאמר הזוהר הנודע - בפ' בהעלותך, דף קנב, א):
"חלוקות התורה הם ארבע, ותחת כל א' מאלו הארבע - אלף אלפי אלפים בחינות.
החלוקה הראשונה - היא שכינה אותה (= הזוהר) בשם 'לבוש עליון' - שהוא סיפור הדברים, כי זה אינו מעלה ולא מוריד, אלא שנתגשמה כדי שתובן אלינו. והלומד בתורה לדעת לדעת סיפוריה כמי שלומד בספר זכרונות - זה וודאי לא יועיל בלימוד ולא יגיעהו ממנו תועלת, והלואי שלא יפסיד. אבל כאשר יבא האדם ללמוד התורה צריך שיהיה כוונתו שהוא לומד הענין ההוא במה שהם דברים אלהיים שנעלם ממנו עוצם פנימיותם, ובדבר הזה ייטב הבל תורה היוצא מפיו לפני הקב"ה משור פר, ועם היות שהוא לא ישכיל בה כי אם פשטיות הסיפור ההוא. ואין צריך לומר זה, אלא אפי' מי שלא יבין כלל, מפני שאינו בקי בלשון בביאורו, אלא הוא מתעסק במקרא לבד - גם לו יש שכר טוב בעמלו. ועל אלו וכיוצא בהן נאמר: ובתורתו יהגה יומם ולילה, ודרשו: ובתורה לא נאמר אלא ובתורתו, פירוש כפי שיעור ידיעתו. כי גם מי שלא ידע לחבר התיבות, גם הוא אם יעסוק בו יומם ולילה - שכרו אתו ופעולתו לפניו. ובתנאי שיוסיף לעולם, דאי לא תימא הכי הא אמרו מארי מתניתין: ודלא מוסיף יסוף, ודלא יליף וכו'.
והחלוקה השנית - היא אותם העוסקים בהשכלת הפשט, רצוני לומר הדינין והמדרשים ופירושי המצוות ופי' הפוסקים (= בכ"י אחר מצאתי: הפסוקים), כמו שתא סדרי דמתניתין בפשטיותם, ושימושם שכינו אותו בלשון תלמוד (= גמרא) ובלשון שימוש תלמידי חכמים. וכן מדרשי הגדה לרבותינו ז"ל בפשטיותם. כי הם וודאי משמחי לב מאירי עינים, יזכנו בוראנו להיות חלקנו בהם וגורלנו עמהם, כי הם מעמידי העולם. והאריכות בעניין זה לא יספיק הכתיבה. והחלוקה הזאת כינה הרשב"י ע"ה (= בזוהר שם) בשם 'גופא'. ואל זה כוונו מארי מתניתין באומרם: קינים ופתחי נדה הם הם גופי הלכות.
החלוקה השלישית - היא אותם העוסקים בקבלה הנעימה, כמו הסודות הנדרשים ובזוהר, שיכנס האדם בהם ועל-ידם יוסיף עוד כהם וכהם, כי מקום הניחו לנו. ובתנאי שיתמיד המעיין העסק בדרושי הספר הזה (= ספר הפרדס), כי ילך לבטח דרכו. והם 'נשמה' ופנימיות וודאי לכל התורה, כי כל המדרשים והמשניות וכל הדינין וכל מעשה המצוות - יש להם פנימיות וסוד נעים. ובביאור עניין זה אין לנו צורך.
החלוקה הרביעית - היא רוחניות האותיות ומציאותם וחיבורם אלו באלו והתייחסם, כי מי שירד לעומק העניין הזה יוכל לברוא עולמות. וזה נקרא 'נשמה לנשמה' - שהוא תלוי בבינה שהיא נקראת העולם הבא, וזהו השמחה שנקווה אחר התחייה.
ותחת כל חלוקה וחלוקה מארבע חלוקות אלו, יש כמה וכמה בחינות שאדם יכול לשפוט מעצמו.
[...] והנה אל שלשה חלוקות הקודמים כינה הרשב"י ע"ה (= בתיקוני זוהר) בשם מארי מקרא, מארי משנה, מארי קבלה. החלוקה הראשונה - היא נקראת מארי מקרא, החלוקה השנית - נקראת מארי משנה, החלוקה השלישית - נקראת מארי קבלה. והחלוקה הרביעית אינה נמצאת כמעט, ולכן לא באה בשם. ותחתיה תעמוד השמות ופעולתם וצירופם מתוך הפסוקים, בהשתתף אליהם ידיעת יניקתם וסדרם במרכבה העליונה, מה שאינו נמצא [כמעט]. ובספר ברית מנוחה נתעסק בעניין זה קצת".
וראה עוד שם, בפרק ב': "ופירוש עניינים אלו קבל משה רבינו ע"ה מפי הגבורה, וזהו שנתעכב משה רבינו ע"ה בהר ארבעים יום וארבעים לילה בלוחות שניות, והעניין בלימוד הסודות יותר ויותר ממה שלמד בפעם הראשון. כי עניין סודות תורתינו הקדושה לא יכילם רעיון וחשבון, וזהו וכדומה - החלוקה הרביעית שאמרנו בפרק א' שאנו עתידין ללמוד בזמן תחיית המתים בעולם [הבא], וקרוב לזה לעולם הצדיקים בגן עדן יושבים ועוסקים בתורה בלימוד הסודות, וזהו שמחתם כשמתחדש ביניהם חידושי תורה וסודותיה".
ובאור יקר פ' בהעלותך, סימן ד, בביאור מאמר הזוהר (הנ"ל):
"[ואינון טפשין כד חמאן לבר נש] בלבושא דאתחזי [לון שפירא לא מסתכלאן יתיר] וכו' - שהם מדקדקים בפשוטי המקרא.
[אורייתא אית לה גופא ומלין דאורייתא דאקרון] גופי תורה - הם המצות ודיניהם.
[האי גופא מתלבשא] בלבושא דאינון ספורין [דהאי עלמא] וכו' - כעין גיד הנשה בספור יעקב, ופרשת נחלות בספור בנות צלפחד, ודין מברך את השם בספור מעשה המקלל, ופסח שני בספור מעשה ויהיו אנשים. וכן כל התורה מוסרים ודינים ומעשה חסידות בסיפורים.
[טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא, ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא.
אינון דידעי יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא.
חכימין עבדוי דמלכא עילאה, אינון דקיימו בטורא דסיני, לא מסתכלין אלא] בנשמתא [דאיהי עיקרא דכולא, אורייתא ממש] - הוא דרך הנסתר, כדרך הזוהר ושאר המחברים.
ולעלמא דאתי [זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא] - הוא דרך אחר נסתר ונעלם, לא יודע עניינו אלא אחר תחיית המתים, שעתיד הקב"ה לדרוש תורה חדשה, דהיינו דרך נסתר בתורה, לא יוכר לנו עתה... וסוד אור זה בלתי מתגלה עתה, עד תחיית המתים שיזדככו כל הנבראים ויהיו הצדיקים מוכנים להבין אותם הסודות".
ועתה נתנה ראש, ונשובה לשאלתך:
בפרדס רמונים להרמ"ק, שער כא - שער פרטי השמות - פרק יג
לאחר שהוא מעתיק את דברי הקדמונים (בטבלה שהעתקתי לעיל) הוא כותב:
"זהו סדר מוצא שם מ"ב על פי אלפא-ביתות רשומות, כי לא הותר להמציאו אם לא על-ידי את בש ואחס בטע ואלבם ואב גד ואי"ק ואטבח, שאם לא כן בקל היה מצטרף ע"י כ"ב אלפא-ביתות.
ומה שנמצא כי פעמים האות הוא אות השם אות הפסוק, כגון ר' של ברא שהוא עצמה ר' של קרע, וכן ש' של השמים שהיא גם כן שי"ן של יכש [ועם כל זה אנו מוציאין אותה על-ידי תמורות אלפא-ביתות] - לא על חנם [הוא], כי הוצרך השם להצטרף ולעבור דרך האלפא-ביתות פעם אחר פעם. ואם ירד ויעבור דרך האלפא-ביתא היורדת - יחזור ויעלה דרך האלפא-ביתא העולה, כי כל זה רמז לעליית מדרגות הסולם וצירוף שנצטרף ונתלבש השם עד בואו בפסוק בראשית. וכל דברים אלה מקובלים אל הקדמונים קבלה אמיתית ואין בה פקפוק"
ענין כ"ב אלפא-ביתות - ראה בפרדס, שער ל - שער הצירוף - פרק ה, וסוף פרק ו.
וענין אלפא-ביתא יורדת ואלפא-ביתא עולה - ראה שם, פרק ז, ועיין שם בארוכה לענין שם מ"ב "שעיקר צירופו הוא על-ידי אלפא-ביתות העולות ואינם יורדות, שהם: א"ל ב"ם, אי"ק בכ"ר, ואח"ס בט"ע, וא"ב ג"ד, והשאר - כמבואר בשער פרטי השמות על פי קבלת הגאונים, עיין שם".
וראה עוד באור יקר על תיקוני זוהר, כרך ד', עמ' כה (ובתו"ד: "ואין ספק שסוד צירוף השם בשלשה קפידות אלו יש להם סוד, ומי יוכל לרדת לעומקם, וכל זה נתאוה ר' שמעון", עיין שם).