ספר חדש על פרשיית ה"גט מצפת"

[חיים ושלו']

שלוש שנים לאחר שבית הדין בצפת זיכה גט לאישה שבעלה שוכב "צמח" בבית החולים, חוזרת הפרשיה להסעיר את עולם הדיינות, בעקבות ספר חדש בנושא שיצא בימים אלה: מחבר הספר, תלמיד חכם ידוע שבחר להישאר בעלום שם, מפריך לאורך 600 עמודי הספר את הטענות ההלכתיות של בית הדין בצפת ואף מראה כי דברי פוסקים שונים צוטטו בפסק הדין באופן חלקי בלבד וכי טענות בית הדין באשר למצב בריאותו של הבעל, עומדות בניגוד גמור לחוות דעתה של העובדת הסוציאלית שנמסרה בבית המשפט.

במהלך כנס של דייני בתי הדין, שנערך בשבוע שעבר, חולק הספר לדיינים. חלוקת הספר עוררה מהומה קלה, אחרי שהרב לביא, ראש ההרכב שהתיר את הגט, דרש להפסיק את החלוקה, בטענה שהספר מעורר מחלוקת ו"למה אתם שופכים את דמי?". למרות דבריו, הספר זכה לתמיכה מקיר לקיר של דיינים בכירים, ומחברו המשיך בחלוקתו לדיינים לאחר הכנס.

למעשה, חיבור הספר החל לפני כשנה, לאחר שהרב לביא פרסם מאמר ב"תחומין" (כתב עת לענייני תורה, חברה ומדינה, ח.פ.) וקרא לדיינים אחרים ללכת בדרכו, למרות שהגט שנתן הינו מחודש ועומד בניגוד גמור לדעתם של גדולי ישראל בכל הדורות. לביא הוסיף וטען במאמר כי הפולמוס שהתעורר נגד הגט כלל פשקווילים שכללו ביזוי והשמצות נגדו, כשהמכתבים היחידים שפורסמו ברבים היו מכתבם של גדולי ישראל שקבעו נחרצות שהגט אינו גט. מחבר הספר האיץ את הוצאתו לאור, אחרי שהבג"ץ אסר על הראשל"צ הגר"י יוסף, שמשמש כנשיא בית הדין הרבני הגדול, לערער על פסק הדין שמזכה את הגט. בהקדמה לספר, מציין המחבר כי בארה"ב נעשה גט דומה וכי ארגוני הנשים בארץ דורשים מבתי הדין לאמץ את פסיקת ביה"ד בצפת "לפיכך החליטו גדולי ישראל וגדולי הדיינים שבדור, כי זהו צורך השעה, ונחוץ עד מאוד להוציא קונטרס זה לאור עולם, ולהוכיח שכל דברי כותב ההיתר בעניין זה מזויפים מתוכם".

מתוך הספר

[חיים ושלו']

עוד

[ברוז]

מי המחבר?

[חיים ושלו']

מי המחבר?

בעילום שם

[ברוז]

מי המחבר?

בעילום שם

גם אני יודע לקרוא.
ובכ"ז אשאל מי המחבר?

[חיים ושלו']

מי המחבר?

בעילום שם

גם אני יודע לקרוא.
ובכ"ז אשאל מי המחבר?

האם מע"כרוצה שנהיה הולך רכיל מגלה סוד?

[הפשטן]

מספיק שתגלה לנו האם אתה יודע מיהו, שהרי בזה אין שום רכילות.

[חיים ושלו']

אני לא יודע

[השעיר החיי]

מגלה סוד זה בעיה, ומכה רעהו בסתר זה לא בעיה?

[חיים ושלו']

מי בדיוק מכה רעהו בסתר? האם לכתוב ספר לסתור פסק הלכה זה בכלל מכה רעהו?

[השעיר החיי]

בהאשמות האישיות שיש שם לרוב ובלי גבול

[שש ושמח]

מגלה סוד זה בעיה, ומכה רעהו בסתר זה לא בעיה?

א. "רעהו" ???
ב. אם ההאשמות נכונות אין בזה שום בעיה.

[לייטנר]

מאז ומעולם היו מחלוקות על הכשרת גט.
אך דומני שמעולם לא תקף אדם בעילום שם בצורה כל כך חריפה דיין שב"היררכיה הרבנית" הוא בוודאי מעליו.

[שש ושמח]

מאז ומעולם היו מחלוקות על הכשרת גט.
אך דומני שמעולם לא התיר אדם היתר למעשה בניגוד לדעת אלו שבהיררכיה הרבנית [בלי מרכאות] הם מעליו. ובפרט לא היתר מחודש כ"כ. [רשעים תמיד היו, הכוונה שלא נתפס כלגיטימי, ולא שייך לדמות למחלוקות הלכתיות בתוך ביהמ"ד].

[לייטנר]

הם הם הדברים.
בדיוק בגיטין שסידרו רבנים כאלה ואחרים דנו, ולא בגיטין שסידר ר' יצחק אלחנן (לדוגמא).
השימוש במרכאות ל'היררכיה רבנית' נועד כדי לסמל שאף שלכאורה אין היררכיה כזו (זקן ממרא מתייחס דווקא לסנהדרין), בפועל, לכולנו ברור שקיימת היררכיה, ולא הרי רב מושב בדרום הארץ כגדול הדור בירושלים שהכל משכימים לפתחו. כן הוא הדבר ביחס לבי"ד שפסק מה שפסק. יש דרך לחלוק, ואע"פ שאינה כפופה לחוקי המדינה, אצ"ל שביטול פסק מתוקף התמנותו של רב לתפקיד כלשהו, הינו טעם לפגם בלשון המעטה.
ותלמיד החולק על פסק דין חלוט, אף אם הוא "אוחז בכסא הכבוד", ראוי שיעשה זאת בכובד הראש המתאים.

[תוכן]

גם רבנים חרדיים כשיצאו בהיתרים מפוקפקים או תמוהים זכו לקיתונות של בוז אישי, ובצדק!

[פרנצויז]

שש ושמח ותוכן אמרו דברי טעם.

[לייטנר]

גם רבנים חרדיים כשיצאו בהיתרים מפוקפקים או תמוהים זכו לקיתונות של בוז אישי, ובצדק!

יש מי שהתייחס לדעותיו ו/או לאורח חייו של הדיין, מלבד הערה זו?!

העובדות הן שבית דין פסק מה שפסק. ההתייחסויות לפסק הדין תהיינה אשר תהיינה, לא יכולות להיות יותר חמורות מאשר ב'גט מקליווא', למשל.
אכן, האמירה שעוד "רבנים (למעט דיינים?!) זכו לקיתונות של בוז אישי", רק מדגישה את האמירה שלי, ולא מדלדלת אותה.
כתבתי: "קיים כאן שיח בעייתי", ומיד מחקתי. לא קיים כאן שיח!

[תוכן]

בגט מקליווא הדיונים הפכו לאישיים די מהר.

[בברכה המשולשת]

בגט מקליווא הדיונים הפכו לאישיים די מהר.

אך לא בעילום שם.

[תוכן]

נורא!

[בן אליהו]

לייטנר מחילה אך כל דבריך תמוהים ביותר. וזאת מבלי להיכנס לגופו של עניין

[שש ושמח]

לא ראיתי את הספר ואינני יודע איזה השמצות מועלות בו.
אך ברור שגדולי הדור מהציבור החרדי מחו על הפס"ד הנ"ל, [וגם לא התייחסו לבעל ה"פסק דין החלוט" כאל שיטה לגיטימית בביהמ"ד], ולכן א"א לבוא בטענות על שהכותב "תוקף בצורה חריפה דיין שב"היררכיה הרבנית" הוא בוודאי מעליו", וגם לא שייך לבוא בטענות על האנונימיות, כי הרי ברור שהכותב אינו הבר פלוגתא של הדיין הנ"ל אלא מייצג את דעת גדולי הדור.
[ובכלל, אם לדיין הנ"ל היה אינטרס בפס"ד הנ"ל, להשיג תמיכת ארגוני הנשים וכו' למועמדותו לביה"ד הגדול, זה מוריד מאד מהלגיטימיות של ה"פסק דין החלוט"].

[יקר]

במהלך כנס של דייני בתי הדין, שנערך בשבוע שעבר, חולק הספר לדיינים. חלוקת הספר עוררה מהומה קלה, אחרי שהרב לביא, ראש ההרכב שהתיר את הגט, דרש להפסיק את החלוקה, בטענה שהספר מעורר מחלוקת ו"למה אתם שופכים את דמי?". למרות דבריו, הספר זכה לתמיכה מקיר לקיר של דיינים בכירים, ומחברו המשיך בחלוקתו לדיינים לאחר הכנס.

כזו גאווה על הלבנת פני יהודי, ה"י.
גם אם יש מקום לביקורת, וגם אם הספר ענייני ולא דן בגופו של אדם, עדיין אפשר להפיץ אותו שלא בנוכחותו של הרב לביא. ושבו על קיאם וטרחו לפרסם שהלבינו פניו.

[אב בבינה]

קיבלתי עכשיו:
https://drive.google.com/file/d/0BxPR0S ... sp=sharing

אגב מה שכתב "מציין המחבר כי בארה"ב נעשה גט דומה וכי ארגוני הנשים בארץ דורשים מבתי הדין לאמץ את פסיקת ביה"ד בצפת" האם הכוונה לפרשת קמנצקי? שם אפילו גט לא היה!

[אב בבינה]

ונא לזכור גם הקונ' של תשובת הרבנים שהעלה כאן viewtopic.php?f=7&t=17862&hilit=%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%90%D7%94+%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94&start=360#p254904

[יוסף משה]

קיבלתי עכשיו:
https://drive.google.com/file/d/0BxPR0S ... sp=sharing

האם זה רק אני או שבקובץ יש רק כמה עמודים החוזרים על עצמם שוב ושוב?

[אב בבינה]

איני יודע. לי זה עובד. אולי תוריד אותו

[יוסף משה]

עכשיו יותר טוב. תודה.

[לייטנר]

לייטנר מחילה אך כל דבריך תמוהים ביותר. וזאת מבלי להיכנס לגופו של עניין

כלל לא נכנסתי לגופו של עניין. קטונתי (בניגוד לרוב ככל הכותבים בפורום).

לא ראיתי את הספר ואינני יודע איזה השמצות מועלות בו.
אך ברור שגדולי הדור מהציבור החרדי מחו על הפס"ד הנ"ל

שוב, זו התייחסות לגופו של אדם. אם טענותיהם טענות, מה אכפת לי מאיזה ציבור הם.

לא ראיתי את הספר ואינני יודע איזה השמצות מועלות בו.
אך ברור שגדולי הדור מהציבור החרדי מחו על הפס"ד הנ"ל, [וגם לא התייחסו לבעל ה"פסק דין החלוט" כאל שיטה לגיטימית בביהמ"ד]

אכן, ויש דרכים לערער ולחלוק על פסק דין.

הכותב אינו הבר פלוגתא של הדיין הנ"ל אלא מייצג את דעת גדולי הדור.

גדולי הדור יודעים לכתוב.

[ובכלל, אם לדיין הנ"ל היה אינטרס בפס"ד הנ"ל, להשיג תמיכת ארגוני הנשים וכו' למועמדותו לביה"ד הגדול, זה מוריד מאד מהלגיטימיות של ה"פסק דין החלוט"].

בוא נחזור לרגע על המשפט כדי להבין. אתה טוען שהרב לביא התיר לאשת איש להתחתן (ובכך להפוך את ילדיה העתידיים לממזרים), רק כדי להתמנות לביה"ד הרבני העליון.
איך קוראים לטענה כזו?

[תוכן]

במהלך כנס של דייני בתי הדין, שנערך בשבוע שעבר, חולק הספר לדיינים. חלוקת הספר עוררה מהומה קלה, אחרי שהרב לביא, ראש ההרכב שהתיר את הגט, דרש להפסיק את החלוקה, בטענה שהספר מעורר מחלוקת ו"למה אתם שופכים את דמי?". למרות דבריו, הספר זכה לתמיכה מקיר לקיר של דיינים בכירים, ומחברו המשיך בחלוקתו לדיינים לאחר הכנס.

כזו גאווה על הלבנת פני יהודי, ה"י.
גם אם יש מקום לביקורת, וגם אם הספר ענייני ולא דן בגופו של אדם, עדיין אפשר להפיץ אותו שלא בנוכחותו של הרב לביא. ושבו על קיאם וטרחו לפרסם שהלבינו פניו.

אם הוא הולך לעשות שטויות, מגיע לו שילבינו אותו בפניו, וכל הקודם זוכה.

[שש ושמח]

לא ראיתי את הספר ואינני יודע איזה השמצות מועלות בו.
אך ברור שגדולי הדור מהציבור החרדי מחו על הפס"ד הנ"ל

שוב, זו התייחסות לגופו של אדם. אם טענותיהם טענות, מה אכפת לי מאיזה ציבור הם.
כמו שכתבת בעצמך הנידון הוא לא על גוף הטענות על על צורת הדיון, ואתה הוא זה שהכניס לכאן את הדיון על גופו של אדם ועל מקומו בהיררכיה הרבנית [ואמנם אני מסכים שזה דיון שיש לו מקום].
וחוץ מזה, לא איכפת לי מאיזה ציבור הם. מספיק שהם ת"ח, וגם ב"היררכיה הרבנית" הם מעליו. וכתבתי מילים אלו רק משום שחשבתי שתקפוץ ותשאל איך כתבתי שגדולי הדור מחו, והרי רב פלוני לא מחה נגדו וכו', ולכן סייגתי דברי לגדולי הדור החרדים, כי אינני יודע דעת רבני הד"ל.

לא ראיתי את הספר ואינני יודע איזה השמצות מועלות בו.
אך ברור שגדולי הדור מהציבור החרדי מחו על הפס"ד הנ"ל, [וגם לא התייחסו לבעל ה"פסק דין החלוט" כאל שיטה לגיטימית בביהמ"ד]

אכן, ויש דרכים לערער ולחלוק על פסק דין.
יש גם דרכים איך לכתוב פסק דין.
וכאמור, לא ראיתי את הספר ואיני יודע על מה יצא קצפך. אולי כדאי שתכתוב מהם הדרכים שלעת כבודך הותרו כדי לחלוק על פסק דין [חלוט] ואיזה לא כדי שנוכל לדון דיון נורמלי?

הכותב אינו הבר פלוגתא של הדיין הנ"ל אלא מייצג את דעת גדולי הדור.

גדולי הדור יודעים לכתוב.
אל תוציא את דברי מהקשרם. לא כתבתי שמייצג אותם אלא שמייצג את הדעה שנתמכת על ידם. ולכן לא לענין לבוא בטענות על המחבר שמשיג על מי שבהיררכיה הרבנית הוא מעליו, כשברור שהוא מייצג דעה שנתמכת על ידי אלו שבהיררכיה הרבנית הם מעל המותקף. וכן לגבי טענת האנונימיות.

[ובכלל, אם לדיין הנ"ל היה אינטרס בפס"ד הנ"ל, להשיג תמיכת ארגוני הנשים וכו' למועמדותו לביה"ד הגדול, זה מוריד מאד מהלגיטימיות של ה"פסק דין החלוט"].

בוא נחזור לרגע על המשפט כדי להבין. אתה טוען שהרב לביא התיר לאשת איש להתחתן (ובכך להפוך את ילדיה העתידיים לממזרים), רק כדי להתמנות לביה"ד הרבני העליון.
איך קוראים לטענה כזו?
מה זה משנה איך קוראים לזה? משנה אם זה נכון או לא.
תחזור שוב על המשפט ואז תבין. לא כתבתי שעשה כן במזיד וכמו שאתה מנסה לשים בפי, אלא שכיון שיש לו נגיעה בענין יתכן שזה השפיע עליו גם אם שלא במודע [גם מי שלוקח שוחד בד"כ לא מטה דין במודע].
ומ"מ, אני מצפה מאדם שיש לו הגינות בסיסית, שלא לדבר על יר"ש, שאם בא לפסוק דין מחודש כ"כ, ויודע שבצורה טבעית יש לו נגיעה לצד אחד, והרבה מגדולי הדור חלוקים עליו, שלא יסמוך על עצמו להקל. ואם בכל זאת סמך על עצמו להקל בשאלה חמורה כזו זה מטיל עליו צל כבד.

[חולין]

אף שדברי כל הגדולים מדברים בעד עצמם על הטעות שבהיתר זה, אציע למבקרים אישית לראות בהסכמת הגרא"ד אויערבאך שכידוע התבטא בכתב בחריפות נוראה כנגד ההיתר, שכתב שדברי המתירים היו בגלל הרחמנות על העגונה, ולא כפי שנכתב כאן שנבעו מנגיעה אישית.

[שומע ומשמיע]

בהאשמות האישיות שיש שם לרוב ובלי גבול

לא מצאתי אפילו אחת.
מה אתה מתכוון האשמות אישיות?

[שומע ומשמיע]

גם רבנים חרדיים כשיצאו בהיתרים מפוקפקים או תמוהים זכו לקיתונות של בוז אישי, ובצדק!

יש מי שהתייחס לדעותיו ו/או לאורח חייו של הדיין, מלבד הערה זו?!

העובדות הן שבית דין פסק מה שפסק. ההתייחסויות לפסק הדין תהיינה אשר תהיינה, לא יכולות להיות יותר חמורות מאשר ב'גט מקליווא', למשל.
אכן, האמירה שעוד "רבנים (למעט דיינים?!) זכו לקיתונות של בוז אישי", רק מדגישה את האמירה שלי, ולא מדלדלת אותה.
כתבתי: "קיים כאן שיח בעייתי", ומיד מחקתי. לא קיים כאן שיח!

מי דבר במקרה דנן, על הדיינים באופן אישי?

[[size=50]נ.ב. אחד מהדיינים הוא ממשפחתי הקרובה[/size]

[גם זו לטובה]

מאז ומעולם היו מחלוקות על הכשרת גט.
אך דומני שמעולם לא תקף אדם בעילום שם בצורה כל כך חריפה דיין שב"היררכיה הרבנית" הוא בוודאי מעליו.

אדרבה בגלל אנשים שכמותך, לא מהני לכתוב סתם תשובה הלכתית, אלא ראוי להודיע בשער בת רבים שאין כאן מחלוקת הפוסקים כפי שהיה בפולמוסים הידועים.

[בן אליהו]

גם אני לא מצאתי לפו"ר שום האשמה אישית בקונטרס הנ"ל. עוד דבר שלא מובן לי הוא האמירה "שופכים את דמי" על פניו הדבר לא מובן. האם אסור להביע דעה חולקת? יחד עם זה אחד מגדולי התורה המובהקים ביותר בדור שיצא חוצץ כנגד הגט כתב משפט שיש בו התייחסות לסקטור ממנו מגיע הרב לביא שליט"א שגם משפט זה בעניי לא הצלחתי להבין את ההקשר שלו בעניין. כמובן שאותו גדול לא זקוק כלל "להסכמות שלי", רק אמרתי שאני כשלעצמי לא הבנתי. אכן הגט מחודש וצריך לדון בדברים לגופם, נדמה לי אבל שלדיון על הגט התלוו אמוציות לא ענייניות וחבל שכך. כיוון שזה משחק רק לידיהם של מי כל מיני עמי ארצות שרוצים להחליש את מעמד בתי הדין בכלל, או לחילופין לקעקע את ההלכה. ועל כך צר לי מאוד מאוד.
אני כותב זאת ומוצא לנכון לומר שכשלעצמי לא מובנים לי כמה דברים בדברי הרב לביא ובמיוחד ההסתמכות על החזון איש קשה בעיניי. לא שאני "מאן דאמר" בכל העניין אבל חשוב לי להבהיר שאני לא בא "לגונן" על הגט, אלא רק להביע צער על איזה שהוא צליל זר וצורם שמלווה כל הזמן את הדיון על הגט. רק מזיק כפי שציינתי

[צולניק]

סקירה על הפרשיה ועל הספר החדש

[פלוריש]

הרב לביא כותב במהלך הפסק כמה פעמים שההיתר ניתן למקרה הייחודי הזה בלבד וכו', וההבנה הרגילה שכוונתו למקרה של צמח.
אול שמעתי שמועה שהוא התכוון למשהו שכלל לא הועלה על הכתב:
א. באותו המקרה הזוג כבר החלו הליך גירושין.
ב. בכל מקרה בי"ד היה אמור לפסוק כפיה לגט, מצד אסורה לבעל ולבועל.

האם הדברים נכונים?
מה המשקל ההלכתי של שתי העובדות האלו?

[אוצר החכמה]

מה היה שם לא מעניין אותי . אבל אתה מעורר שאלה עקרונית מעניינת.
ונדבר על שלושה מקרים
1.זינתה. שאז מצד אחד חייב לגרשה על פי דין, אבל מצד שני אולי רוצה לנקום בה ולהענישה על מעשיה. ואם כך זה סברא הפוכה שתחת שנאמר שוודאי שמרוצה לגרשה כי למה לו לענותה להיפך כיוון שנזדמנה לידו שלהענישה בלא שיכפוהו יהיה מרוצה בזה ושוב אינו זכות גמור.
2. אשת כהן שנאנסה. ששוב היא אינה אשמה בזה ולא שייך שרוצה לנקום בה.
3. שנעשה הוא כרות שפכה. שאז מלבד שאינה אשמה גם הוא הסיבה לאיסור ולא היא. (וצריך לעיין בנוב"י שכתב שאין חיוב לגרש אלא שלא יתייחדו אם יש בזה איזה סברא לשנות ולכאורה לא)

ואם נאמר שכל היכא שכופין אותו לגרשה על פי דין נחשב זכות הוא לו, האם ייצא מזה שכל מי שכופין אותו לגרשה ונסע למדה"י אפשר לזכות גט? ובלאו הכי הא חזינן שיש שכופין אותם ונלחמים שלא לגרש. ואולי אינו ראיה כי מסתמא מצינו גם עבדים שלא רצו להשתחרר ואפ"ה אמרינן שזכות הוא לעבד שייצא מתחת יד רבו.

מצד שני אי אמרינן שיש סברא שרוצה שלא לגרשה כדי לצערה, א"כ נפל פיתא בבירא דמעתה לעולם נאמר מאן יימר שרוצה בטובתה דלמא רוצה ברעתה, ואע"פ ששמעינן שחיו באהבה וחיבה דלמא לאו הכי הווה או אפילו אם היה כן אולי לא מיקרי כבר זכות גמור, ואולי סבר שזינתה ומעתה מותר לו לצערה?
רק אם כן אותם סברות יש לומר גם בעבד ולמה נחשב זכות. אבל יש לחלק ששם המצב במהותו הוא זכות כי זכות הוא לאדם לקנות עצמו, אבל לגרש אינו זכות בעצם רק מכוח סברותינו. וכל זה מסתמא כבר נידון בעניין.