דעת תורה בענין השילומים מגרמניה

[עושה חדשות]

אשמח לקבל הפניות על סקירות ומאמרים בנושא קבלת הפיצויים מהגרמנים, בדגש על דעתם של גדולי ישראל דאז, מה דנו בזה מתוך המקורות, ומה הורו בפועל, וכו'. (ראיתי באיזהו מקומן מכתב מה'ויואל-משה' בו הוא כותב כי יש לו בנושא הזה צדדים רבים לכאן לכאן באין הכרעה, ונעלם ממני מקומו של המכתב. ועכ"פ התעוררתי לחפש על דעתם של גדולי התורה זצ"ל בענין זה, הוראתם ונימוקיהם).

[בסדר]

בקינה הידוע של הגאון רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל זצ"ל כותב שלא לקבל הפיצויים. שמעתי שגם דעת הרה"ק מקאשוי זצ"ל היה כן, ועוד כמה גדולי ישראל

[בברכה המשולשת]

יעויין בהלכות מדינה לצי"א כרך ג'.
נפש הרב לגר"צ שכטר (על רבו הגרי"ד הלוי מבוסטון)

[דרומי]

במענה למכתבה, בו מעוררת שאלת קבלת הכספים דשלומים ופיצוים מאשכנז העומדת אצלה על הפרק, ואין דעתה נוטה לקבלם, ומפרטת הטעמים בזה.
מובן ששונה בתכלית המצב עתה, מאשר הי' בעת הדיון לפני כמה זמן באם להסכים לקבלת פיצוים אלו או לא, כי כיון שכבר נמשך הדבר כמה שנים ובפרסום הכי גדול, מובן שאין ביחס יחיד להאמור (כוונתי באם יתבע המגיע לו או לא), לשנות אותו הרושם הבלתי רצוי שכותבת אודותו (הרמת קרנם, קירוב הדעת אליהם וכו').
כן במ"ש שכשהגזלן מחזיר הגזילה, מקילין בעונשו, משא"כ באם לא תקבל.
ידוע בכ"מ בתורתנו שצריך להוציא הגזילה מיד הגזלן גם עכו"ם, ובפרט שכשתשאר הגזילה בידו, ה"ז מחזק מעמדו וענינו, ובפרט בנדון דידן שהגזלן נשאר גזלן גם עתה, הרי חיזוק כחו, אינו מחזק צד הטוב שבעולם.
ומובן ג"כ שאין בהאמור מענין קבלת צדקה מן העכו"ם, שהרי הפיצוים הם בין לעניים ובין לעשירים בשוה, ואין בזה ענין של צדקה.
ולדעתי תעשה את התלוי בה, לתבוע סכום הכי גדול המגיע להם, אלא שבהמשך למכתבה, יפרישו חומש מזה לצדקה, ומובן וגם פשוט שאין בצדקה זו, כל זכות לאלו ששלמו הפיצוים, שהרי הם החזירו הגזילה לבעלי', והבעל עושה כפי רצונו הוא.

(אגרות קודש - ליובאוויטש - חי"ז ע' שמט)

[עושה חדשות]

החזו"א, הגריז"ס, הגראז"מ, וכו', הביעו דעה?

[שש ושמח]

החזו"א לא רצה להכריע לנציגי הציבור כידוע, כיון שלא היתה הצבעתם מכרעת.
במעשה איש (ח"א קע"ה)כ' שלא רצה שועד הישיבות יקחו מזה.
בס' "קובץ הספדים ליום ח' בתמוז" [ישנו באוצר] מעמ' 88 ואילך יש ליקוט בענין.

[עושה חדשות]

תודה למשיבים.

בדעת הגרי"ז ראיתי דברים לכאן ולכאן, מצד אחד לא לסייע לכפרתם, ומן הצד השני שהכסף הוא השבת גזילה ותל"מ.

(בישורון ח עמוד שעח בשם הגריד"ס, דמצות מחיית עמלק ודאי נוהגת רק בצאצאי עמלק בן אליפז ממש, כנראה לאפוקי מדברי הרב מבוסטון כמבואר במצויין לעיל).

וע"ע שער ראובן עמוד שא.

[שעת הכושר]

עיינו עוד באשכול הזה; http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=13576#p126782

גם צריך לעיין בגמרא ב"ב ד"י ע"ב, ושו"ע יו"ד סימן רנד.

[ההוא גברא]

(יש גם באחד הקונטרסים של ר' יעקב הידוע, באמצע החידושים לבבא בתרא, נגד בגין שאיים במלחמת אחים...)

[בר ישראל]

ידוע שהגרי״ד סולובייציק (מבוסטון) מאד מאד הרגיז על שילומים האלו כשהצעו אותם, ויצא כנגדם בכל תוקף (אך דיש עדויות מצד תלמידיו שבסוף ימיו חזר בו)

[שייף נפיק]

מצאתי משהו מענין -

20190510_115222.jpg (1 MiB) נצפה 3651 פעמים

מחילה שזה הפוך.

[יונת אלם]

מצאתי מהרשום אצלי בנושא זה:
הגאון רבי ראובן כץ זצ"ל פרסם באותם ימים מאמר ובו שלשה טעמים לפיהם "יש להתנגד בכל התוקף המוסרי לניהול שיחות שילומים עם אומת המרצחים". א. אילו היה בא היום מלך המשיח היינו מצווים למחות זכר עמלק כי יהדות ועמלקיות אינם יכולים לדור יחדיו בעולם הצדק של הקב"ה. אין כל ספק בדבר שהעם הגרמני הוא התגלמות של עמלק ההיסטורי. על מעשי השמדה אלו מחויבים אנו ב"מחה תמחה" לא רק לגבי גוף האויב אלא גם לסחורתו ותוצרתו, רכושו וממונו.
ב. גם אם נניח שהם יעמדו בהתחייבות וישלמו פיצוים בתוצרת של סחורה ומכונות, השמדת האומה על ידי הנאצים ימ"ש היתה כל כך יסודית ואין לך שטח ורכוש הון שאין בו דם הקדושים והמעונים. האם לא תרעדנה ידי ישראל לנגוע בכלי היצור של עם המרצחים שהיו מכונות השמדה וספוגות וטבולות בדם קדושים וטהורים?!
ג. הרבה מהמצדדים בעד, מבססים את טעמם בסוג נקמה חדש. כדי לא להשאיר את הביזה ביד הגרמנים בטענת "הרצחת וגם ירשת". טענה זו נאמרה על מעשה של פרט. כשאליהו הנביא הוכיח את אחאב על גזילת כרם נבות. אבל לגבי עמלק שעליו ציותה התורה נקמה ומחיה וזהו דבר ששיך לכלל ישראל בזה אין טענת "הרצחת וגם ירשת" ואין מקום לשילומים ופיצויים.
אומה מרצחת שהשמידה ששה מליון תוך אכזריות מתוכננת, אין כל ספק שאסור לנו להושיט להם יד לשלום. עלינו לקיים מחייה ונקמה באומה עמלקית זו ולא להשתמש בסחורתם ותוצרתם ולהאדיר את קרן הרשעים.
כל משא ומתן עם הגרמנים מתפרש כפשרה ומחילה. ולא זו בלבד אלא עצם הישיבה איתם בלי קשר לתוצאות המעשה כבר מהווה כשלעצמו ויתור על הנקמה. אין גם לקבל את הטענה כי כאילו קיימים שני סוגי גרמנים, רעים וטובים. היטלר היה שליח כל העם הגרמני וההשמדה נעשתה על ידי העם כולו מבלי שנשמעה התנגדות ומבלי שהורמה יד מוחה על כך.
מסכומי השילומים והפיצויים לא ניוושע ואל לנו לטמאות את ידינו ולהושיטם לרוצחים. גם במגילת אסתר אנחנו קוראים: "ובביזה לא שלחו ידם".

ביום אישור השילומים רשם מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצוק"ל רשימה מוסרית ארוכה תחת הכותרת: "שלמי צפעונים" ואצטט חלקים ממנה:
אילו זכינו היתה השאלה נפתרת על פי התורה, ועכשיו שלא זכינו היא נפתרת עפ"י תורת ה'מוסר' הרחוקה מאד מדעת תורה ושאינה רחוקה הרבה מה'מוסר' הגרמני. לכאורה הדבר פשוט שיש כאן הרמת קרנם של הרוצחים וטשטוש רשעותם הארורה. אבל כשנעמיק יותר נמצא שיש כאן הרמת קרנם של ישראל. מי מלל ומי פלל, בשנים השחורות והאיומות כשהצפעוני הארור הדביק מטליות צהובות לכלל ישראל ועשאם כעפר לדוש, לבזויים ונבזים בעיני כל, שרק אחרי עבור שנים מועטות יבואו הרוצחים הארורים ויכו על ליבם על חטא בפני כל העולם ויודו ויפרסמו שהם מחויבים לפייס את ישראל, ואחרי אישור השילומים יקום ראש הממשלה שלהם ויברך על הסרת הכתם והחרפה שרבצה עליהם. גם הניאו נאצי שיצא בנאום חריף נגד ההסכם אמר כי 'רק מליון אחד מיהודי אירופה נהרגו בימי מלחמת העולם' וזהו נסיון להתכחש. מה טיבה של הכחשה זו?
בסוף הברכות שבירך משה את ישראל אמר: "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד' מגן עזרך ואשר חרב גאוותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך" מביא רש"י דברי חז"ל בספרי כי היעוד של התכחשות האויבים לנו הוא לעתיד לבא וזוהי ברכה שיש בה הרמת קרנם של ישראל וקידוש שמו יתברך. והמתכחשים שבאומות אינם דוקא רשעי אומות העולם אלא גם החסידים שבהם כחירם מלך צור כמבואר שם בדברי חז"ל.
אבל במה דברים אמורים שההתכחשות היא ברכה, שיחד עם ההתכחשות מתקיים גם "ואתה על במותימו תדרוך" דהיינו השפלה כזו עד שנדרוך על צווארם ממש כמו שמצינו במרדכי שקיים בהמן הרשע וגם על כך זעק חמס חבקוק הנביא וראה בכך שפלות לישראל.
אצל אסירי יצר הרע שהכל אצלם מקרה, הם לא ידרכו על במות האויבים כי זה נגד ה'מוסר' המזויף שלהם ואצלם ההתכחשות היא קללה שעל ידה הם הולכים ומתערבים יותר בבעיית הגויים הגרועים ביותר עד שלבסוף ילכו גם הם בדרכי האכזריות של הנחשים הצפעונים האלה.
נמצא, כתב ראש ישיבת חברון זצוק"ל, כי פתרון לשאלת השילומים תלוי במצבנו הרוחני. רק המאמינים בהשגחת ד' ומכירים בעליונות רוחניות ישראל על העמים, הם ראוי להם להינקם מאויביהם ולקבל מהם שילומים ועל ידי זה לקדש שם שמים ושם ישראל. מה שאין כן אלה ה'חפשים' שהם כחגבים בעיני עצמם, ומסתכלים בנחיתות לאומות ומקנאים במעלתם, להם אסור בהחלט שילומים אלה כי בכך תתרומם קרן הרשעים.
ידעו נא החפשים האלה למיניהם, כי רק בזכות שלומי אמוני ישראל יש להם הזכות לזכות לברכה של "ויכחשו אויביך לך" מפני שאצלם מתקיימת גם הברכה שהיא כתוצאה מההתכחשות "ואתה על במותימו תדרוך" סיים מרן ראש הישיבה ד"כנסת ישראל" זצוק"ל את מסתו.

[מקדש מלך]

לפי מה ששמעתי.
הבית ישראל מגור היה בעד לקיחת כספי השילומים.
ואילו מהר"א מבעלז התנגד לכך.

[תורה מפוארת]

ראה יגדיל תורה (לודמיר) פר' בא בעניין זה רעיון יפה.

[עתניאל בן קנז]

לפי מה ששמעתי.
הבית ישראל מגור היה בעד לקיחת כספי השילומים.
ואילו מהר"א מבעלז התנגד לכך.

לפי מה ששמעתי אודות דעתו של מהר"א מבעלז (ואדגיש, שזה 'מפי השמועה' ולא מקור מבוסס). שהתיר לקחת לצורך להשתקם/לחתן ילדים. אבל בסתמא לא.

[קרי (לפי הבנת השומעים), לא לקבל 'פיצוי'/תשלום על העוולות שעשו. . אבל מה שנחוץ להשתקם לאחר החורבן, זה מחובת הפושע לשקם את הניזוק - ואין לזה קשר לתשלום/פצוי על העול שעשה...].

[תורה מפוארת]

מצו"ב מר' זלמן סורוצקין רעיון יפה.

[דרומי]

ראיתי מציינים ל'הפרדס' שנה כו חוברת ב ע' 40. 'שער ראובן' (כץ) ע' שא. שו"ת דברי יואל ח"א סי' ה אות ג. 'מאיר החיים' (ב"ב, תשנ"ב) ח"ב ע' תסב.