יסודות ועקרונות פרשנות התלמוד - מהר"י ענבל

[פרי יהושע]

בירחון האוצר ח"ו, פורסם מאמר ביקורת מהרב יהושע ענבל על ספר העוסק בניתוח שיטות לימודם של הגר"ח לעומת החזו"א, המחבר האנונימי מציג עצמו כחניך האסכולה הבריסקאית, אבל כמי שהשתדל לבדוק באוביקטיביות ככל הניתן ב' מהלכים מרכזים אלו בעולמה של ההלכה, לעומת כן דומה כי הרב ענבל אינו טורח אפילו להציג עצמו כבא מעמדה אוביקטיבית ועושה רושם כי הוא מזדהה לגמרי עם שיטת החזון איש, וככזה הוא בא לטעון בעיקר שהמחבר לא נחת לעומק שיטת לימודו של החזון איש.

הבעיה המרכזית היא שבדרך לסתור את דבריו יוצא שאמנם המחבר שגה בהצגת הדברים, אבל לעומת כן נשארנו מטושטשים לחלוטין האם לחזון איש אין שיטה יחודיית.

השאלה היא האם זו טקטיטקה מיוחדת של תלמידי תלמידי החזון איש שלא מרשים לאף אחד לגשת אל הקודש ולנתח את שיטת מורם ורבם. או דילמא כך היא אכן דעתו של המבקר שאכן החזון איש מייצג את העמדה המסורתית של הפוסקים, והחדשנים אינם אלא בני האסכולה הבריסקאית ישיבתית.

חשוב מאד לדעת זאת, כי אם אכן זה כך ידע כל אחד שאין לו סיכוי מעולם לנתח שיטת החזון איש, כי אין התר לכך רק לתלמידיו או לתלמידי תלמידיו.

מה דעתכם?.

[שש ושמח]

לא כ"כ הבנתי למה אם תלמיד החזו"א טוען שמישהו טעה בהגדרת שיטתו אנחנו אמורים להבין שלדעתו אין רשות למישהו מבחוץ לנתח את שיטת החזו"א.
[ובכל אופן, עי' כאן viewtopic.php?f=19&t=30876&p=326154&hilit=%D7%90%D7%93%D7%9D+%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%90%D7%94#p326149]

[דורשי יחודך]

כדאי להשים לב - בעמוד רנ"ד שם יש ציטוט מר' אליהו סולובייצי'ק שעליו מגיב הרב עינבל, אך כפי הנראה יש טעות בצורת העימוד ולא ניכר ששתי הקטעים האחרונים הם עוד מהציטוט, ורק במשפט האחרון שבעמוד מגיב הרב עינבל, יע"ש.

[סגי נהור]

ישר כח על ההפניה למאמר.

להערתו האחרונה, שהפלוגתא אי ח"נ קנסא או ממונא נובעת מן המחלוקת אי סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ולא להפך - לענ"ד הדברים אינם מוכרחים, והרי פלוגתא זו היא גם בצרורות שמשלמים ח"נ אף ששם ליתא לטעם דחזקת שימור (ולכאורה זה תלוי במחלוקת הראשונים שם, ואכמ"ל).

[פרי יהושע]

לא כ"כ הבנתי למה אם תלמיד החזו"א טוען שמישהו טעה בהגדרת שיטתו אנחנו אמורים להבין שלדעתו אין רשות למישהו מבחוץ לנתח את שיטת החזו"א.
[ובכל אופן, עי' כאן viewtopic.php?f=19&t=30876&p=326154&hilit=%D7%90%D7%93%D7%9D+%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%90%D7%94#p326149]

הבעיה המרכזית היא שבדרך לסתור את דבריו יוצא שאמנם המחבר שגה בהצגת הדברים, אבל לעומת כן נשארנו מטושטשים לחלוטין האם לחזון איש אין שיטה יחודיית?.

ייש"כ, הלא כתבתי שאילבא דכותב המאמר נראה לכא' שאין לחזו"א שיטה יחודית, ורק הוא מודה במקצת שיש לו סגנון כל שהוא בבניית סברא אבל לא מאפיניים ממש, מה שאני מגדיר בגדול כטשטוש.

בנוסף לזה אני רוצה לחדד כאן השאלה מי נחשב חדשן יותר בשיטת לימודו באופן יחסי, החזו"א כפי העולה מהספר, או הגר"ח כדברי ר' יהושע עינבל.

מה דעתכם?.

[מתהלך]

לדעתי פשוט שהגר"ח היה יותר חדשן והחזו"א היה יותר עצמאי.

[ההוא גברא]

לא קראתי את המאמר. הוא משיג גם על הגרש"י זוין זצ"ל באישים ושיטות או רק על אותו מאמר אנונימי?
(נדמה לי שכבר אצל הרב זוין מופיעה הטענה שחזון איש בבא קמא עדיין כתוב בשיטה קרובה לשיטה הישיבתית, כי הוא הספר הראשון והחזו"א פיתח את שיטתו בהמשך, והר"י ענבל התווכח עם הטענה באחד ממאמריו).

[פרי יהושע]

לדעתי פשוט שהגר"ח היה יותר חדשן והחזו"א היה יותר עצמאי.

מה הכוונה חדשן, האם לאפוקי פשטן?.

לא קראתי את המאמר. הוא משיג גם על הגרש"י זוין זצ"ל באישים ושיטות או רק על אותו מאמר אנונימי?

(נדמה לי שכבר אצל הרב זוין מופיעה הטענה שחזון איש בבא קמא עדיין כתוב בשיטה קרובה לשיטה הישיבתית, כי הוא הספר הראשון והחזו"א פיתח את שיטתו בהמשך, והר"י ענבל התווכח עם הטענה באחד ממאמריו).

אתה מוזמן לקרוא ואח"כ להגיב אם קשה לך נעשה לך לינק. אגב הספר חזו"א על בב"ק אינו הראשון, ואני מתאר לעצמי שרש"י זווין ידע זאת.

[מתהלך]

לדעתי פשוט שהגר"ח היה יותר חדשן והחזו"א היה יותר עצמאי.

מה הכוונה חדשן, האם לאפוקי פשטן?.

חדשן בדרך הלימוד, אבל פחות עצמאי בדעותיו בתוך הלימוד. החזו"א יותר קרוב לדרך הלימוד המסורתית, אבל מטבעו למד (יחסית) לבד, כמו הסיפור הנאה שהביאו כאן מהגרשז"א בענין. זו לכאורה אחת הסיבות שפסקיו לא נתקבלו בציבור ממש, כמו פסקי המשנ"ב. הגר"ח, ככל שדרך הלימוד שלו הייתה מחודשת (אף כי מבוססת על תהליך שהתחיל לפניו), תלה עצמו בדר"כ ברמב"ם וכו' ועכ"פ פחות הציג חשיבה לגופו של נושא החותרת להכריע בו, אלא בעיקר חשיבה לגופו של נושא החותרת לנתח ולאבחן אותו.
לא נראה לי שחידשתי משהו למישהו כאן...

[מאיר סובל]

לא קראתי את המאמר. הוא משיג גם על הגרש"י זוין זצ"ל באישים ושיטות או רק על אותו מאמר אנונימי?
(נדמה לי שכבר אצל הרב זוין מופיעה הטענה שחזון איש בבא קמא עדיין כתוב בשיטה קרובה לשיטה הישיבתית, כי הוא הספר הראשון והחזו"א פיתח את שיטתו בהמשך, והר"י ענבל התווכח עם הטענה באחד ממאמריו).

מוזר לשמוע בשם הרב זווין זצ"ל שידע הרבה על אלו שכתב עליהם, שהניח בטעות שהספר של החזו"א על ב"ק היה ספרו הראשון.

ולגופו של מאמר הרב עינבל שהוא יסודי ומקיף את הספר האנונימי, נשגב מבינתי איך עם זאת שמצביע על טעויות כל כך בולטות באבחנתו של הספר הן בדרך הלימוד של החזו"א והן בדרך הלימוד של בריסק, ועל פגמים רבים במצטבר של שטחיות ב"מחקר" שבספר, עדיין הוא מסוגל להחמיא למחבר בכל עמוד שני מהביקורת על ספרו הנפלא והיסודי ועל התגליות החשובות שכל אחד ילמד בספר, כביכול חוץ מ...
דומני שה"מחמאה" המרומזת הכי קטלנית של ר"י ענבל לספר האנונימי נמצאת במשפט יחיד ושולי שבו כותב כי ה"מחקר" של בראון על החזו"א עוד יותר מדוייק ממנו...

[ההוא גברא]

לא ראיתי שום קישור למאמר.
שאלתי היתה בגלל שהיה נראה מתוך דברי פותח האשכול שהוא מסופק אם הר"י ענבל רואה בעיה דווקא בכותב הזה או בכל מי שכותב על שיטתו של החזו"א. ולכן כתבתי שכבר בספר אישים ושיטות של הרב זוין כתב על שיטתו של החזו"א ושאלתי אם הר"י ענבל אכן כתב שם גם נגדו או שהוא מסכים עם הרב זוין ולפי זה ייפשט הספק.

איני זוכר שהרב זוין כתב שבבא קמא הוא הראשון. את זה ראיתי במקום אחר.

[בברכה המשולשת]

viewtopic.php?f=7&t=31425&start=80#p384733

[ההוא גברא]

תודה רבה

[שומע ומשמיע]

ייתכן שאמירות כאלו:
viewtopic.php?f=19&t=30876&hilit=%D7%A4%D7%A9%D7%95%D7%98&start=400#p334751
תורמות לתפיסה שהחזו"א הוא 'משהו אחר'. ובזה יש לרב עינבל להתרעם על בני חוגו.

[לענין]

בלי להכניס ראשי בין ההרים הגבוהים.
קניתי את הספר המדובר, עם יציאתו. מאז ומעולם הייתי בטוח שיש מקום לכזה ספ ר, בנושא הנוגע במעמקי נפשנו, אך התאכזבתי.
ציפיתי להבאת נקודות פיקנטיות שכל הבקי בתחום יודע - לדוג' מח' הגרי''ז והחזו''א אם הכולא את חבירו עובר על גונב נפש. הפיע פעם בפורום.
ציפיתי לבקיאות מקיפה יותר בכתבי בריסק וחזו''א, וממילא למסקנות רעננות יותר.
היה מיותר בעיני כתיבת הספר בצורה מחקרית קצת, והסבר הסוגיות מאפס. מי שלא מונח ממש בלומד'ס הישיבתי, אין לו בכלל גישה לנושא. וא''כ מה טעם לכתוב כמו באוניברסיטה?
בקיצור, לדעתי העניה, הספר אכן תפס נושא מרכזי, אך עדיין לא נגע בשורשי הדברים. אולי אני טועה.
עיינו בעצמכם בספר והביעו דעתכם.

[אוצר החכמה]

אני באופן אישי די הסתייגתי מהסכמתו של הרב ענבל לטענה שידיעת הנושא הזה של ההבדלים בין שיטות הלימוד של גדול פלוני לאלמוני הם חשובות לגדילה בתורה. לענ"ד ממש אינו כן. חשוב לדעת בכל סוגיא וסוגיא מה דעת הפוסקים מה סיבות מחלוקתם בעניין הזה מה סובר זה ומה סובר זה ומה טעמו של כל אחד. השיטות הכלליות בגישה ללימוד זה סוג של שעשוע שאולי מועיל לפעמים אבל ממש לא עיקר בתורה.
כל אדם גדל להיות ת"ח לפי אופיו ודרכי רבותיו שהוטמעו בו. וכל אחד משלב באופן טבעי יותר או פחות בין דרכי הפוסקים או הגדולים שהוא לומד את ספריהם. אבל מעבר לזה העיקר הוא הסוגיות עצמם.
יש סוג של פרטים שהם עצמם חלק מהלימוד כמו שהנחלת דוד אומר שרש"י נמשך יותר אחרי הלשון ותוספות אחרי העניין אבל לא על זה מדובר כאן.

[פרי יהושע]

בלי להכניס ראשי בין ההרים הגבוהים.
קניתי את הספר המדובר, עם יציאתו. מאז ומעולם הייתי בטוח שיש מקום לכזה ספ ר, בנושא הנוגע במעמקי נפשנו, אך התאכזבתי.
ציפיתי להבאת נקודות פיקנטיות שכל הבקי בתחום יודע - לדוג' מח' הגרי''ז והחזו''א אם הכולא את חבירו עובר על גונב נפש. הפיע פעם בפורום.
ציפיתי לבקיאות מקיפה יותר בכתבי בריסק וחזו''א, וממילא למסקנות רעננות יותר.
היה מיותר בעיני כתיבת הספר בצורה מחקרית קצת, והסבר הסוגיות מאפס. מי שלא מונח ממש בלומד'ס הישיבתי, אין לו בכלל גישה לנושא. וא''כ מה טעם לכתוב כמו באוניברסיטה?
בקיצור, לדעתי העניה, הספר אכן תפס נושא מרכזי, אך עדיין לא נגע בשורשי הדברים. אולי אני טועה.
עיינו בעצמכם בספר והביעו דעתכם.

בסדר כעת הנושא הוא פחות הספר, ויותר הביקורת עליו, הלא כיום ביקורת היא גם מעין יצירה עצמית, אבל גם לעניין הספר, על אף שאני מסכים לביקורת עליו, בכ"ז הוא מעלה כמה נקודות נכונות שתורמות משהו לבירור הסוגי' הזו, השאלה היא האם הביקורת הספצפית הזו אכן נכונה או לא.

בא נתחיל למשל דוגמ' של ויכוחים בין הגר"ח לחזון איש, למשל העולה ראשונה, בהל' יסה"ת כתב הגר"ח שמסתימת הרמב"ם נראה שחלק על התוס' שכתבו לעניין ג"ע שלכו"ע בקרקע עולם לא אמרינן יהרג ואל יעבור דהא ילפ' לה מרוצח בשוא"ת כמו מי שרוצים לזרקו על תינוק, דלא שייך ביה סברא דמאי חזית דאיכא גם למימר להפך, והגר"ח באר דכיון ועכ"פ ילפ' לנערה המאורסה מרוצח ובה לא שייך הסברא של מאי חזית הלא דון מינה ואוקי באתריה שבנערה המאורסה גם בשוא"ת נידון ביהרג ואל יעבור. אמנם החזו"א בגיליונות שם כתב, דסברת התוס' היא דחשבה התורה נערה המאורסה כאיבוד נפש, כמו שנא' כי כאשר יקום איש וגו'.
הלא ראינו שהגר"ח אזיל יותר בתר הגזיה"כ, והחזו"א נטה אחרי טעם הדבר, אמנם פשיטא שלא אזיל בתר טעמא דקרא אלא אחרי לשון הדרשה וטעמה, וגם מסתבר הדבר דהלא אל"כ כיצד ילפ' נערה המאורסה מרוצח אי ברוצח עצמו אינו מחמת חומרא אלא מחמת סברא מסוימת.
עכ"פ אנו רואים כאן בברור כיצד הולך כאן החזו"א אחרי סברת הדבר, דבר שהוא לא בנמצא אצל הגר"ח, ובזה צדקו דברי המחבר.
כמובן אפשר להרחיב עוד בנושא זה ובכלל...

[איש טלז]

אני חושב שמה שהעלה הרב עושה חדשות בענין גונב נפש מגדיר יפה שיטת החזו"א מול הגר"ח הגרי"ז
אצטט ברשותכם לשון חזו"א בהסבר דין החוזק כפרן שלדעתי ברור שהגר"ח לא היה מסכים לזה כלל
וז"ל מיהו עיקר דין הוחזק כפרן שאינו נאמן לומר פרעתיך נראה דכיון דבידו לומר פרעתי וכדי להציך עשוק מיד עושקו יש לו לתובע רשות לומר אל תפרעני אלא בעדים דכן הוא כח המשפט להעמיד במשפט ארץ וכו אבל הכא שטוען נגנבה ואין בידו להעמיד עדים מה טעם יש בדבר לחייבו לשלם מפני שהוחזק כפרן עכ"ד
וענינו לפי"ד צורת התגננות בכדי שלא יפסיד עי"ש ואכמ"ל

[בן מיכאל]

לדעתי פשוט שהגר"ח היה יותר חדשן והחזו"א היה יותר עצמאי.

מה הכוונה חדשן, האם לאפוקי פשטן?.

חדשן בדרך הלימוד, אבל פחות עצמאי בדעותיו בתוך הלימוד. החזו"א יותר קרוב לדרך הלימוד המסורתית, אבל מטבעו למד (יחסית) לבד, כמו הסיפור הנאה שהביאו כאן מהגרשז"א בענין. זו לכאורה אחת הסיבות שפסקיו לא נתקבלו בציבור ממש, כמו פסקי המשנ"ב. הגר"ח, ככל שדרך הלימוד שלו הייתה מחודשת (אף כי מבוססת על תהליך שהתחיל לפניו), תלה עצמו בדר"כ ברמב"ם וכו' ועכ"פ פחות הציג חשיבה לגופו של נושא החותרת להכריע בו, אלא בעיקר חשיבה לגופו של נושא החותרת לנתח ולאבחן אותו.
לא נראה לי שחידשתי משהו למישהו כאן...

מצטרף לכל מילה.

[ההוא גברא]

לא הבנתי מה הכוונה. זה ההבדל בין פרשן שלא מכריע לבין פוסק שמכריע? או שהגר"ח אינו כותב את כל הצדדים שאינם נכונים ודוחה אותם?

[אוצר החכמה]

זו לכאורה אחת הסיבות שפסקיו לא נתקבלו בציבור ממש, כמו פסקי המשנ"ב.

אני לא חושב שזה נכון. הסיבה העיקרית שהמשנה ברורה התקבל יותר מהחזו"א היא הצורה בה כתב את ספרו. כלומר על סדר כל או"ח והכנסות לכל הפרטים וממילא גם פסיקה שברובה נשענת על הכרעת האחרונים.

החזון איש חיבר ספר מסוג שונה ואין לדמותם.

[תוכן]

הסיבה העיקרית שהמשנה ברורה התקבל יותר מהחזו"א היא הצורה בה כתב את ספרו. כלומר על סדר כל או"ח והכנסות לכל הפרטים וממילא גם פסיקה שברובה נשענת על הכרעת האחרונים.

לענ"ד זו הסיבה (בערך) גם למה הטור והשו"ע התקבלו.

[מאיר סובל]

לא רק "סוג" הספר שונה,
הוא לא הופץ לכל ישראל ולא התיימר להיות שווה לכל נפש. זה לעיון המעיינים בלבד. הכל שונה, המגמה, החומר, צורת הגישה, אופי הכתיבה, התוצאה. בכל המרכיבים הללו החזון איש הפוך מהמשנה ברורה.
כמדומני שמובא שהחזו"א התבטא פעם שכתב את זה מלכתחילה לעצמו, והדפיס כדי שישתמר לו כי בכת"י זה נאבד.

[רון]

הסיבה העיקרית שהמשנה ברורה התקבל יותר מהחזו"א היא הצורה בה כתב את ספרו. כלומר על סדר כל או"ח והכנסות לכל הפרטים וממילא גם פסיקה שברובה נשענת על הכרעת האחרונים.

לענ"ד זו הסיבה (בערך) גם למה הטור והשו"ע התקבלו.

איני מבין,

וכי כך אתם באמת חושבים שהסיבה למה נתקבל ספרו של הטור והשו"ע או למה נתקבל ספרו של המשנה ברורה זה בגלל סדר הדברים???????
כלומר שאם היה אדם אחר נבון ובר דעת ועושה כמעשיהם על הסדר, כבר היה זוכה למה שהם זכו?????? וכי כך דברים מתנהלים אצל כלל ישראל?????
דברי החזו"א באיגרת שדברי המשנה ברורה נתקבלו כנמסרו מלשכת הגזית, הרי זה בסך הכל בגלל שזה נכתב על הסדר של השו"ע? נו באמת!!!! וכי הדבר הגדול הזה ששמו שולחן ערוך יכל בעצם להיכתב על ידי כל אחד ולהתקבל כספר פסק, אם רק היה מספיק חכם לדעת איך לעשות זאת - על סדר השולחן ערוך?

[תוכן]

בדור של הטור היו הרבה חיבורים הלכתיים שנכתבו מאד גדולי עולם, ובכל זאת רק הטור זכה להתקבל בצורה רחבה. למה? לענ"ד אחת הסיבות היא, שהוא סידר את הדברים בצורה נוחה והקיף את כל החיים היהודיים. אז כמובן, אם זה היה נכתב על ידי עם הארץ או קל דעת, החיבור לא היה מתקבל. אבל מכיון שנכתב על ידי ת"ח מופלג ציס"ע, אז הסידור הנאה עזר לו להתקבל יותר מאשר חיבורים אחרים.

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני, ג"ע החיד"א כתב שהקב"ה זיכה להם דווקא וקבע שספרם יתקבל

[אוצר החכמה]

הסיבה העיקרית שהמשנה ברורה התקבל יותר מהחזו"א היא הצורה בה כתב את ספרו. כלומר על סדר כל או"ח והכנסות לכל הפרטים וממילא גם פסיקה שברובה נשענת על הכרעת האחרונים.

לענ"ד זו הסיבה (בערך) גם למה הטור והשו"ע התקבלו.

איני מבין,

וכי כך אתם באמת חושבים שהסיבה למה נתקבל ספרו של הטור והשו"ע או למה נתקבל ספרו של המשנה ברורה זה בגלל סדר הדברים???????
כלומר שאם היה אדם אחר נבון ובר דעת ועושה כמעשיהם על הסדר, כבר היה זוכה למה שהם זכו?????? וכי כך דברים מתנהלים אצל כלל ישראל?????
דברי החזו"א באיגרת שדברי המשנה ברורה נתקבלו כנמסרו מלשכת הגזית, הרי זה בסך הכל בגלל שזה נכתב על הסדר של השו"ע? נו באמת!!!! וכי הדבר הגדול הזה ששמו שולחן ערוך יכל בעצם להיכתב על ידי כל אחד ולהתקבל כספר פסק, אם רק היה מספיק חכם לדעת איך לעשות זאת - על סדר השולחן ערוך?

הרב רון אתה מתרגז על דברים שלא נאמרו.
אף אחד לא אמר שאני או אפילו אתה אע"פ שאני מעריך אותך כערכך. אם היינו כותבים ספר על סדר השו"ע הוא היה מתקבל. המדובר כאן בשני ענקי עולם. וכאן מי שכותב ספר מסודר הוא יותר מתקבל.

אם הרמב"ם על אף כל גדולתו היה כותב רק ספר תשובות קצר סביר להניח שהיו פסקיו פחות מקובלים.

או לדוגמת תוכן. אני לא חושב שיש סיבה לטעון שהמהרש"ל לא היה יכול לחבר ספר כמו השו"ע, אבל כיוון שהוא כתב את היש"ש (עם כל גדולת הספר הזה) ולא ספר מסודר על ספר הטור התוצאה היא שדבריו פחות מקובלים.

אנחנו דיברנו לפי ההגיון והטבע אבל כמובן שיש גם עניין של מי שזיכוהו מן השמים.

[ההוא גברא]

מה שכתוב בשם החיד"א הוא שגם מהר"י בן לב ומהר"י טאיטצאק היו ראויים והב"י זכה בגלל ענוותנותו.
ואפשר להסביר שאין זה גילוי מן השמים אלא אחד מגדולי דורו של החיד"א אמר מה שהבין בעולם הזה וחכם עדיף מנביא. אילו היה אחד משניהם כותב ספר היה כותב שנראה לו לחדש כך כאן וכך כאן והיו חכמי הדור דנים בכל חידוש, וממילא לא היו מתחילים לסמוך על הספר בלי עיון. הב"י בענוותנותו לא הדגיש את חידושיו. גם המ"ב בענוותנותו למד כל סוגיא מעיקרה אבל כתב באופן שנראה שהוא בעיקר ליקוט מהאחרונים.

[שומע ומשמיע]

אני באופן אישי די הסתייגתי מהסכמתו של הרב ענבל לטענה שידיעת הנושא הזה של ההבדלים בין שיטות הלימוד של גדול פלוני לאלמוני הם חשובות לגדילה בתורה. לענ"ד ממש אינו כן. חשוב לדעת בכל סוגיא וסוגיא מה דעת הפוסקים מה סיבות מחלוקתם בעניין הזה מה סובר זה ומה סובר זה ומה טעמו של כל אחד. השיטות הכלליות בגישה ללימוד זה סוג של שעשוע שאולי מועיל לפעמים אבל ממש לא עיקר בתורה.
כל אדם גדל להיות ת"ח לפי אופיו ודרכי רבותיו שהוטמעו בו. וכל אחד משלב באופן טבעי יותר או פחות בין דרכי הפוסקים או הגדולים שהוא לומד את ספריהם. אבל מעבר לזה העיקר הוא הסוגיות עצמם.
יש סוג של פרטים שהם עצמם חלק מהלימוד כמו שהנחלת דוד אומר שרש"י נמשך יותר אחרי הלשון ותוספות אחרי העניין אבל לא על זה מדובר כאן.

במחילה אבל כל הפתיחה של עינבל היא להסתייג מהחשיבות היתירה שבנושא, ולהגיד שזה מעניין ותו לא.

[ארזי ביתר]

לא רק "סוג" הספר שונה,
הוא לא הופץ לכל ישראל ולא התיימר להיות שווה לכל נפש. זה לעיון המעיינים בלבד. הכל שונה, המגמה, החומר, צורת הגישה, אופי הכתיבה, התוצאה. בכל המרכיבים הללו החזון איש הפוך מהמשנה ברורה.
כמדומני שמובא שהחזו"א התבטא פעם שכתב את זה מלכתחילה לעצמו, והדפיס כדי שישתמר לו כי בכת"י זה נאבד.

אין זה האשכול המתאים לכך, אבל האם לא הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה ויבאר את החזו"א, כדי להנגישו גם לאנשים פחות גאונים?

[שעת הכושר]

דוגמא קטנה להמחשה:
המחבר מביא (עמ' 97) את פרשנות החזו"א (ב"ק ב' ב') בתוס' ב"ק כג. "אבנו
שכינו" כפתרון למלה 'אש', ומעיר: "כלומר הדברים נכתבו בשגיאת כתיב". ויש
לתמוה עליו, שהרי המלה 'שכין' לשון מקרא היא (משלי כג ב), וגם מצוי הרבה
אצל הפייטנים האשכנזים שבעלי התוס' היו רגילים בהם, שמחליפים ס' בש',
ונאים כאן דברי המקרא הנ"ל במשלי "אם בעל נפש אתה ושמת שכין בלועך".

פרוייקט השו"ת בר-אילן לא מצא בתוס' במרחבי הש"ס (כולל תוס' הרא"ש ורבינו פרץ ורי"ד ור"ש ומהר"ם וכו') שום איזכור של 'שכין' לעומת מאות רבות של 'סכין'. משונה שהתוס' התעלמו מהפייטנים האשכנזים שהיו רגילים בהם. אבל כבר כתב ע"ז החזו"א דדרך סכין בלש' חכמים בסמ"ך.

אולי גם ע"ז י"ל: דוגמא קטנה להמחשה.

[אוצר החכמה]

אני באופן אישי די הסתייגתי מהסכמתו של הרב ענבל לטענה שידיעת הנושא הזה של ההבדלים בין שיטות הלימוד של גדול פלוני לאלמוני הם חשובות לגדילה בתורה. לענ"ד ממש אינו כן. חשוב לדעת בכל סוגיא וסוגיא מה דעת הפוסקים מה סיבות מחלוקתם בעניין הזה מה סובר זה ומה סובר זה ומה טעמו של כל אחד. השיטות הכלליות בגישה ללימוד זה סוג של שעשוע שאולי מועיל לפעמים אבל ממש לא עיקר בתורה.
כל אדם גדל להיות ת"ח לפי אופיו ודרכי רבותיו שהוטמעו בו. וכל אחד משלב באופן טבעי יותר או פחות בין דרכי הפוסקים או הגדולים שהוא לומד את ספריהם. אבל מעבר לזה העיקר הוא הסוגיות עצמם.
יש סוג של פרטים שהם עצמם חלק מהלימוד כמו שהנחלת דוד אומר שרש"י נמשך יותר אחרי הלשון ותוספות אחרי העניין אבל לא על זה מדובר כאן.

במחילה אבל כל הפתיחה של עינבל היא להסתייג מהחשיבות היתירה שבנושא, ולהגיד שזה מעניין ותו לא.

אני התייחסתי לקטע הזה שהפריע לי

נכון הדבר שהחילוק הזה שבין בית בריסק לבין שיטת החזו"א ותלמידיו,
רלבנטי מאד לתלמודינו, שכן בדורינו אין אנו מתלבטים בין שיטת הלימוד של
הר"י מיגאש לבין שיטת בעלי התוספות, ואף לא בין שיטת הרשב"א לשיטת
הרא"ה, אלא בין השיטות המקובלות בדורינו. ולכן הספר בודאי חשוב רלבנטי
ומעניין כל חובש ספסל בן דורינו.

אבל אתה צודק. שלפני כן הרב ענבל מפחית מחשיבות העניין כדבריך.
מכל מקום עדיין אני חושב שהדגשתי נקודה נכונה.

[רון]

ימחל לי מנהלנו היקר אוצה"ח שליט"א,

אך כמדומה שיש בהחלט על מה להתרגז,

טיבה של יצירה רגילה, כל יצירה, תלויה באמת בדברים טבעיים כפי שברא הקב"ה את עולמו שהוא מתנהל בצורה טבעית, וטבעו של ספר בעל כריכה נאה וסדר מרווח למשוך את העין יותר ולגרום להצלחתו.

אך היצירה ששמה שו"ע, אינה נידונת ככל היצירות. ספר שהתקבל כספרן של כל ישראל חייב להיות שהכריזו עליו מן שמיא שזה רצונו ית' שספר זה יהיה העמוד עליו נשען בית ישראל.

ואף שאני יודע שכבודו אינו אוהב - ובצדק - דברים שנראים כבנויים על רגשות וסנטימנטים, אך כאן הרי זה ראיה מפוקחת לענ"ד. וזה בלי לציין את התומים שכל דברי השו"ע נראים כאילו הסכימה עליהם בת קול וכו'.

ולכן פשוט לענ"ד שאין מקום לשום דבר טבעי כמו סדר נכון וכו', להיות משקל מכריע בין שני ענקי עולם, רק שכאן היתה השגחה מיוחדת.
מה שאני כן מסכים שההשגחה העליונה, ברצותה שהשו"ע יתקבל סיבבה כך שיהיה בצורה המושכת לב האנשים

[אוצר החכמה]

ראשית
לא שת לבך למשפט הסיום שלי.

אנחנו דיברנו לפי ההגיון והטבע אבל כמובן שיש גם עניין של מי שזיכוהו מן השמים.

שנית
למשפט הזה אתה מסכים?

זו לכאורה אחת הסיבות שפסקיו לא נתקבלו בציבור ממש, כמו פסקי המשנ"ב.

זה המשפט שחלקתי עליו.

ושלישית אני עדיין חולק עליך וחושב שיש גם לראות סיבות טבעיות לדברים ולהיפך לכל הדברים הטבעיים יש סיבות פנימיות ורוחניות ואין רע בזה ובלבד שיהיה הגיוני ומתוך אמונה במעלת התורה ודורשיה.

[עמרם]

סליחה על הבורות. על איזה תוספות החזו"א מדבר בבבא קמא כ"ג? (אין לי בבית חזו"א.)

[לייטנר]

.

[אפרים זלמן]

סליחה על הבורות. על איזה תוספות החזו"א מדבר בבבא קמא כ"ג? (אין לי בבית חזו"א.)

יתכן שזה טעות והכוונה לתו' סנהדרין ע''ז א'.

[איש בער]

אני באופן אישי די הסתייגתי מהסכמתו של הרב ענבל לטענה שידיעת הנושא הזה של ההבדלים בין שיטות הלימוד של גדול פלוני לאלמוני הם חשובות לגדילה בתורה. לענ"ד ממש אינו כן. חשוב לדעת בכל סוגיא וסוגיא מה דעת הפוסקים מה סיבות מחלוקתם בעניין הזה מה סובר זה ומה סובר זה ומה טעמו של כל אחד. השיטות הכלליות בגישה ללימוד זה סוג של שעשוע שאולי מועיל לפעמים אבל ממש לא עיקר בתורה.
כל אדם גדל להיות ת"ח לפי אופיו ודרכי רבותיו שהוטמעו בו. וכל אחד משלב באופן טבעי יותר או פחות בין דרכי הפוסקים או הגדולים שהוא לומד את ספריהם. אבל מעבר לזה העיקר הוא הסוגיות עצמם.
יש סוג של פרטים שהם עצמם חלק מהלימוד כמו שהנחלת דוד אומר שרש"י נמשך יותר אחרי הלשון ותוספות אחרי העניין אבל לא על זה מדובר כאן.

וכפי שנתבאר במקו"א דרכו של החזו"א גופא להתנגד לכך.

[מתהלך]

זו לכאורה אחת הסיבות שפסקיו לא נתקבלו בציבור ממש, כמו פסקי המשנ"ב.

אני לא חושב שזה נכון. הסיבה העיקרית שהמשנה ברורה התקבל יותר מהחזו"א היא הצורה בה כתב את ספרו. כלומר על סדר כל או"ח והכנסות לכל הפרטים וממילא גם פסיקה שברובה נשענת על הכרעת האחרונים.

החזון איש חיבר ספר מסוג שונה ואין לדמותם.

בוודאי שאתה צודק, ועדיין נראה לי שזה וזה גורם.

[דורשי יחודך]

הסיבה העיקרית שהמשנה ברורה התקבל יותר מהחזו"א היא הצורה בה כתב את ספרו. כלומר על סדר כל או"ח והכנסות לכל הפרטים וממילא גם פסיקה שברובה נשענת על הכרעת האחרונים.

לענ"ד זו הסיבה (בערך) גם למה הטור והשו"ע התקבלו.

אינני מתערב כאן בויכוח שבין הרב תוכן שליט"א לבאים אחריו, אבל הרי ידועים דברי ר' שרירא גאון באגרתו, והנה הם בתרגומו של פרופסור הבלין:

ואחז רבי במשנה דרכו של ר' מאיר, שהיא דרכו של ר' עקיבה,... וכל דבר ודבר עולה לטעמו, כשלא אמר בה דבר מיותר שאינו צריך, ולא חסרה משהו אלא במקומות מועטים... ולא כל מי שחכם יודע לחבר דברים כך... ואע"ג שכולם חכמים, שווים בטעמים ובסידור... יפה סידורם ועדיף. משום כך אחזה רבי, והוסיף בה מה שהיה בימיו, וסידרה גם כן כראוי, ופירש גם כן כל תורף ועיקר של מחלוקות החכמים...
וכאשר ראו הכל יופי סידור המשנה ואמיתת טעמיה ודיוק דבריה, עזבו הכול את אלו המשניות שהיו שונין, ופשטו אלו המשניות [=משנת רבי] בכל ישראל, ונעשו משנה שלנו, ואלו כולן נעזבו, והן כמו ברייתא, שמעיינים בהם מי ששמעם, כמו שמעיין בפירושים או בלשונות מרווחים, אבל סמיכתם של ישראל על אלו המשניות, וקיבלום על ישראל כאשר ראינו, באמונה, ואין אדם שנחלק בזו [בהן, עליהם].

וכמדומה שכבר הרב\פרוספור הבלין בעצמו השתמש בדברים אלה לבאר סיבת קבלת התלמוד, וכן הלאה.
כמובן שאין זה שולל כלל ענינים וסיבות פנימיים, הרי אנחנו דנים על הסיבה הטבעית וכמ"ש הרב אוצה"ח.