ודע שכתב הב"י באו"ח סי' קכ"ח שאינו יודע טעם למנהג שהלוים יוצקים מים ע"י הכהנים כשעולין לדוכן, ורק בזוהר מצא סמך לזה, ולי נראה דמלשון פסוק שלפנינו יש למצוא רמז לזה, כי בקדושין כ"ב ב' מבואר דרחיצה בכלל היא אחת מעניני השירות, ובזבחים י"ח ב' מבואר דנשיאת כפים היא אחת מעבודות הכהונה, וא"כ אחרי דכתיב כאן וילוו עליך וישרתוך, והיינו שהלוים ישרתו להכהנים בעבודתם, והרי מבואר דהלוים משרתים ברחיצה לכהנים בעבודתם בנשיאת כפים.
ירושלים כתב:לפני שנים נדפסה מהדורת תורה תמימה עם הגהות אדמו"ר באר משה מאוז'רוב זצ"ל שמראה ומגלה הרבה מקומות מהיכן לקח התורה תמימה, גם רנ"צ פרידמן ז"ל פירסם מאמר גדול - איני זוכר אם בשמעתין או במעיין - שגם כן מראה כנ"ל. כמו כן בספרי הגריח"ס שליט"א מציין הרבה מקורות מהיכן שאב התו"ת דבריו ראה בספר מנוחת שלום ח"ו סי' יא הערה ח' ובשאר ספריו.
והנה מבואר מפורש כאן שגופו של יוסף היה מטמאו טומאת מת ככל המתים, וכ"מ בסוכה כ"ה ב' על הפסוק ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, אותם אנשים מי היו - נושאי ארונו של יוסף, ומבואר ס"פ ויחי שחנטו את גופו של יוסף והרי ראיה מכרחת מכאן שגם הגופים החנוטים מטמאים, וכמה מאחרונים חקרו בזה ולא באו למסקנא ברורה [עיין במל"מ פ"ג ה"א מאבל] ופליאה גדולה שלא הביאו ראיה מיוסף, וצע"ג.
אבל בפרקי דר"א פ' כ"ט מבואר דלכן נענש בהתקצרות החיים עשר שנים מפני ששמע מאחיו עשר פעמים שאמרו לו על יעקב עבדך אבינו ולא אמר להם מידי, ואף על פי שבתורה מבואר רק חמש פעמים מאמר זה (פעם א' בס"פ מקץ וד' פעמים בר"פ ויגש) אך הוא שמע ה' פעמים מהם וה' פעמים מהמליץ שבינותם.
נוטר הכרמים כתב:שני דברים מענינים בתורה תמימה על הפרשה, ושניהם נפתחו בקודמין.
= בתורה תמימה פר' בשלח (פרק יג הערה עג), וז"ל,והנה מבואר מפורש כאן שגופו של יוסף היה מטמאו טומאת מת ככל המתים, וכ"מ בסוכה כ"ה ב' על הפסוק ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, אותם אנשים מי היו - נושאי ארונו של יוסף, ומבואר ס"פ ויחי שחנטו את גופו של יוסף והרי ראיה מכרחת מכאן שגם הגופים החנוטים מטמאים, וכמה מאחרונים חקרו בזה ולא באו למסקנא ברורה [עיין במל"מ פ"ג ה"א מאבל] ופליאה גדולה שלא הביאו ראיה מיוסף, וצע"ג.
הערה זו נמצאת גם בהגהות חשק שלמה אהלות פ"ב מ"א בשם הגאון רבי מתתיהו שטארשון, יעו"ש שתי' בכמה אנפי.
= בתורה תמימה פרשת שמות (פרק א הערה א), וז"ל,אבל בפרקי דר"א פ' כ"ט מבואר דלכן נענש בהתקצרות החיים עשר שנים מפני ששמע מאחיו עשר פעמים שאמרו לו על יעקב עבדך אבינו ולא אמר להם מידי, ואף על פי שבתורה מבואר רק חמש פעמים מאמר זה (פעם א' בס"פ מקץ וד' פעמים בר"פ ויגש) אך הוא שמע ה' פעמים מהם וה' פעמים מהמליץ שבינותם.
רעיון נפלא זה נמצא גם בפי' הרד"ל לפרד"א שם בשם הזית רענן והיד – משה, וכן בכת"י מרבינו החת"ס על פר' ויחי בשם האשה החכמנית הרבנית קריינדיל אשת הג"מ יוסף שטינהרט בעל זכרון יוסף, מובא במאמר 'נשים למדניות', קובץ אור ישראל (מאנסי) ח, תשנ"ז עמ' נז ואילך.
נוטר הכרמים כתב:= בתורה תמימה פרשת שמות (פרק א הערה א), וז"ל,אבל בפרקי דר"א פ' כ"ט מבואר דלכן נענש בהתקצרות החיים עשר שנים מפני ששמע מאחיו עשר פעמים שאמרו לו על יעקב עבדך אבינו ולא אמר להם מידי, ואף על פי שבתורה מבואר רק חמש פעמים מאמר זה (פעם א' בס"פ מקץ וד' פעמים בר"פ ויגש) אך הוא שמע ה' פעמים מהם וה' פעמים מהמליץ שבינותם.
רעיון נפלא זה נמצא גם בפי' הרד"ל לפרד"א שם בשם הזית רענן והיד – משה, וכן בכת"י מרבינו החת"ס על פר' ויחי בשם האשה החכמנית הרבנית קריינדיל אשת הג"מ יוסף שטינהרט בעל זכרון יוסף, מובא במאמר 'נשים למדניות', קובץ אור ישראל (מאנסי) ח, תשנ"ז עמ' נז ואילך.
והנה בסוכה ל"ה ב' איתא בטעם האיסור ליקח אתרוג של תרומה, חד אמר מפני שמכשירה לקבל טומאה וחד אמר מפני שמפסידה, ופירש"י קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה, יעו"ש, ולפי הדרשה שלפנינו לאכלה ולא להפסד קשה איך יוצאין באתרוג של שביעית אחרי שמפסידו וכמו באתרוג של תרומה, וצע"ג.
וי"ל לחומר הענין דשאני תרומה דאיסור הפסדה ילפינן מדכתיב בה משמרת תרומתי וכפירש"י שם, ובעלמא פי' הלשון משמרת הוא כעין סייג וגדר, ולכן אסור בה גם הפסד כזה מן הקליפה החיצונה של האתרוג, דאולי יבא עי"ז להפסד ממש, משא"כ בשביעית דילפינן מן לאכלה ולא להפסד, לכן גם אם קליפה החיצונה נמאסת בכ"ז ראויה הפרי לאכלה, ואין זה בכלל איסור ולא להפסד, ודו"ק.
וכבר נתפרסם דבר השגת הראב"ד שם על פסק הרמב"ם מפסוק דדה"י ב' כ"ד וישא לו יהוידע נשים שתים, ויהוידע היה כה"ג, ועל זה תירץ חכם אחד שאין הכונה שלקח לו לעצמו אלא שהשיא ליהואש בנו, דכל הענין שם איירי בתולדות יהואש, ונתפרסמה ההערה הנפלאה הזאת ע"י ס' תולדות אדם בשם רב גדול אחד, ובאמת לא חדות היא. וכבר באה הערה זו מפורש בס' ברכ"י לאה"ע סי' ל"א, וגם מה שתלו הקושיא הנ"ל בהראב"ד, תימא הוא, שהרי כן כתבו התו"י ביומא שם.
הקשה רבינו שמשון ז"ל דהא כתיב וישא לו יהוידע נשים [שתים] ויולד בנים ובנות, ותירץ דשמא זו אחר זו נשאן או שמא היה מגרש את אחת מהן ערב יום הכפורים על תנאי כדלקמן, וכל זה נראה לו שהוא דוחק.
מיהו דברי הראב"ד בלאה"נ הם תמוהים כבר עמד עליהם הגאון מהריעב"ץ דהרי האי קרא אהמלך יואש קאי שיהוידע לקח ליואש ב' נשים כמבואר למעיין בפנים בקרא.
ובילדותי אמרתי למה שתמה הנוב"י אה"ע (סי' סד) דכל קדושין הוי תופס לבע"ח וכו' ורק משום מיגו דזכי לנפשי' וכו' וא"כ אי כה"ג אסור בב' נשים א"י לקדש עבור אחר ג"כ ואכמ"ל.
תורה תמימה כתב:ונתפרסמה ההערה הנפלאה הזאת ע"י ס' ..., ובאמת לא חדות היא. וכבר באה הערה זו מפורש ...וגם מה שתלו הקושיא הנ"ל בהראב"ד, תימא הוא, שהרי כן כתבו התו"י ביומא שם...
בארץ שנער - תניא, למה נקרא שמה שנער, שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ וכו' [ירושלמי ברכות פ"ד ה"א].
על הפסוק בפ' בא את אשר התעללתי במצרים תרגם יונתן ית מה דשניקית מצראי, ולפי"ז י"ל דהכונה שמתים כמזולזלים והוללים שאין עומדין לפני מטתן בנר ואין רוחצין ומטהרין גופן, שכל אלה הם דרך כבוד ומניעתם דרך בזיון.
ושניק יי ית מצראי בגו ימא.
ואחרי שכפל הנס להעבירנו בתוך הים בחרבה ולשקע צרינו בתוכו להראותינו נקמתם שהיה רואה כל אחד ואחד ממנו את נוגשו כשהיו מתים בתשנוק בתוך הים ושמחים על מפלתם.
וגוע מנוער - מת מתוך תשנוק מיתה חטופה, כמו וינער ה' וינער פירש מנחם ל' חביטה כמו נוער כפיו מתמוך בשוחד, התנערי מעפר קומי שבי והיה החסון לנעורת וינערו רשעים ממנה, ככה יהא נעור וריק.
נוטר הכרמים כתב:בתורה תמימה פרשת נח (פרק י פס' י) מובא,בארץ שנער - תניא, למה נקרא שמה שנער, שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ וכו' [ירושלמי ברכות פ"ד ה"א].
ובהערה י,על הפסוק בפ' בא את אשר התעללתי במצרים תרגם יונתן ית מה דשניקית מצראי, ולפי"ז י"ל דהכונה שמתים כמזולזלים והוללים שאין עומדין לפני מטתן בנר ואין רוחצין ומטהרין גופן, שכל אלה הם דרך כבוד ומניעתם דרך בזיון.
אבל בתרגום יונתן על אתר ליתא, אלא מתרגם, יַת נִיסִין דַעֲבָדִית בְּמִצְרַיִם, וצריך תלמוד.
ירושלים כתב:לפני שנים נדפסה מהדורת תורה תמימה עם הגהות אדמו"ר באר משה מאוז'רוב זצ"ל שמראה ומגלה הרבה מקומות מהיכן לקח התורה תמימה, גם רנ"צ פרידמן ז"ל פירסם מאמר גדול - איני זוכר אם בשמעתין או במעיין - שגם כן מראה כנ"ל. כמו כן בספרי הגריח"ס שליט"א מציין הרבה מקורות מהיכן שאב התו"ת דבריו ראה בספר מנוחת שלום ח"ו סי' יא הערה ח' ובשאר ספריו.
נוטר הכרמים כתב:הנה דוגמא מהפרשה האחרונה, עה"פ לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם, ראה ב'תוספת ברכה' שהביא מעשה שלם שהיו מסובין אצל הנצי"ב, ודנו באחד שנדר שלא לראות את חבירו, אם יכול להכירו אחר מיתתו. ולהשתאות כל הנוכחים עמד המחבר והראה את דברי המקרא הזה, שאף שאמר להם משה לא תוסיפון לראותם, כתיב וירא ישראל את מצרים מת וגו', הא ראיה דאין זה נחשב לראיה.
הוצאת דין זה נמצא להדיא ברביד הזהב על אתר, ספר שמרבה לצטטו בתורה תמימה שלו.
איש_ספר כתב:הכתב והקבלה וכו' יצוין הפירוש הנפלא שמביא על קריעת ים סוף וסמך לזה מצא בפי' הגר"א לישעיה, דברים מופלאים ממש
איש_ספר כתב:אם אתה פותח ברשימה, אז באות כ תוכל לרשום את הרב מפוניבז' זצ"ל (שבניגוד לאחרים היה לו הכרות מסוימת עם רב"א, מבית אביו).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 413 אורחים