בהוצאה לאור של ספרות חז"ל מקובל להתקין מדור אשר בו נרשמים המקבילות מספרות חז"ל.
ציונים לספרות חז"ל הקלאסית הם יותר קלים, דוגמת תוספתא, ירושלמי, בבלי, פסיקתא דר"כ, פסיקתא רבתי, רוב מדרשי רבות, ועוד ועוד.
שאלתי היא מה נהוג לעשות בקטעי מדרשים עלומים שלא ברור מה טיבם (בפרט מן הגניזה), דוגמת הקטעים הנדפסים בספר גנזי שעכשטער, ובלקוטי מדרשים של מאן (דומני הספר חסר באוצר, וחבל. מתוך ספר זה יש מאמרי ילמדנו שהובאו בילקוט ת"ת שהתגלגלו לפרוייקט השו"ת).
אותם קטעים קצרים וחלקיים, לא ברור מה מקורם המוחלט, ויש צדדים וצדי צדדים. האם בגלל הספק ראוי להביאם או לא? ואם מאמר אחד יש צדדים שמורכב מכמה מאמרים? כיצד יש להתייחס לקטעים אלו?
מה עם במדבר רבה שהוא ודאי לא חז"ל קלאסי, אלא מדרש מאוחר מבית מדרשו של ר"מ הדרשן (בחלקו). האם במקומות בהם יש הוכחה מאיפה במדב"ר לקח יש טעם לציין אותו גם כן? הרי המקור ממנו הועתק כבר צויין לעצמו. ומה במקומות המסופקים? ואם לציין המקומות המסופקים האם להוסיף בהם איזו הערה? איזה סימן?
איך להתייחס לזוהר? זו"ח, תקו"ז?
גם בסדר שיש לרשמם אין כל הדעות שוות. יש שפותחים בבבלי בראשונה, ורק אחר כך האחרים. ובספרים היותר מדעיים מקובל לפתוח במשנה, תוספתא, ואיני יודע הסדר במדוייק.
היש עמנו יודע מה הסדר המקובל של כל ספרות חז"ל שנהוג לרשום במקבילות, לפי חכמי המחקר? מן הסתם המדובר בסדר כרונולוגי ואפשר להעזר גם בספר על ע' רייזל (למרות ששמעתי שאין זה ספר הכי טוב, לכאורה הוא הכי נוח. ואם איני צודק, אשמח שיאירו עיני).
אנצל הזדמנות זו לאחל למארחים של הפורום הנהלת האוצר, ולמנהלי הפורום, ולכל החברים והגולשים בו, שנה מתוקה ודבש.
שנת ספרי חיים.