מה אנחנו, ישר או פרא?

[ישראל הר כסף]

"עשה האלהים את האדם ישר" (קהלת ז') או ש"עיר פרא אדם יולד" (איוב יא) הרי פרא זה בדיוק ההיפך מישר, אז איך באמת נולדנו.

[זקן ששכח]

האדם, בה"א הידיעה, הוא אדם הראשון, הוא כיציר כפי הקב"ה נוצר מושלם, אולם אדם, שאר כל אדם, בטבע ברייתו נוטה אל החומר, ודומה לעיר פרא, עד כי יעדן עצמו, ישפר מדותיו וטבעו.

[חכם באשי]

יפה יפה.
האם זה חידושך שלך או שיש מקור לכך באחד הספרים?

[זקן ששכח]

תודה למחמאה. אולי אין הענין מפורש אבל זכר לכך שהאדם הוא אדה"ר אפשר למצוא ברמב"ן בראשית פ"ו ועוד ספרים. וההשלמות חנני ה'.

[חכם באשי]

אז מדוע נקרא שמך 'זקן ששכח'?

[זקן ששכח]

אי בעית אימא, שכח בארמית מצא. כי מצאתי אוצר של בעלי חכמה המאירים עיני בכל זוית חשוכה.

[מנחם]

האדם, בה"א הידיעה, הוא אדם הראשון, הוא כיציר כפי הקב"ה נוצר מושלם, אולם אדם, שאר כל אדם, בטבע ברייתו נוטה אל החומר, ודומה לעיר פרא, עד כי יעדן עצמו, ישפר מדותיו וטבעו.

ואעפ"כ אין אוה"ע קרויים אדם, וקרויים האדם ואכמ"ל.

[מבי מדרשא]

בסברא הדברים נשמעים. וגם אני בראותי את השאלה הנ"ל חשבתי לחלק בכעין זה. דקודם החטא היה האדם ישר, וכידוע שהיצר הרע היה חיצוני. והם בקשו מחשבות, היינו חטאו. ומיני אז היצה"‏ר נכנס לפנימיות האדם וזהו‏ עיר פרא וכו'‏ שמוטל עליו לישר את עצמו‏. אך לעת עתה לא מצאתי מקור לדברי.

[זקן ששכח]

כתב מנחם:
ואעפ"כ אין אוה"ע קרויים אדם, וקרויים האדם ואכמ"ל.[/quote]
לצערי ולרוב בושתי אודה כי לא ידעתי את מה שידע מנחם, היכן קרויים אוה"ע בשם האדם?

[סמבוסק]

זקן, כנראה ששכחת עוד הפעם. הנה בתוס' ב"ק ל"ה ע"א זה כתוב בשם ר"ת:

[חיים]

בספר "רשימות מהוועד (כולל מכתב מאליהו) קובץ - ט " עמוד 109 מעמודי ה'אוצר', מבאר שמבחינת השכל וההבנה האדם מטבעו ישר. מצד נטיות הלב - ההרגש, עיר פרא - שנמשך ונוטה לתאוות העוה"ז.

הפירוש שהאדם הישר הוא אדם הראשון מפורש ברש"י במקום (קהלת ז, כט).

[חכם באשי]

בענין שעכו"ם קרויים 'האדם', האריך בכך הגר"י ענגיל בספרו 'בית האוצר'.

[ישראל הר כסף]

לי נראה עכשיו לומר שהכונה שאדם אמנם נולד עם מידות לא מתוקנות ויוכיחו כל אלו שלא זכו לחינוך הגון איך נראה האדם בטבעו, אבל יש לו את כח ה'מצפון' שהוא מחוייב מצד עצמו להיות ישר, כי אם לא- אז מה יש בו, וזה הכוונה שעשה אותו ישר- שהמאזניים של השכל הם ישרים עד שלא מעקמים אותם בשביל להתאים אותם עם המציאות הלא נעימה הטבעית שיש לכ"א כשהוא לא בסדר, וכמו אצל עשו- אחרי שראה את האדום האדום הזה- תאוות, מיד- ויבז עשו את הבכורה- ערכים.
אעפ"כ דברי כולם מלאים טעם.

[ישראל הר כסף]

בענין מה שישראל נקראים 'אדם' ואומות העולם 'האדם' כדברי תוס'- כדאי מאוד לראות דבר נפלא בחת"ס לפרשתינו עה"פ שמשה היה עניו מכל האדם כי בענינים הנוגעים לרוחניות ששיכים רק לישראל אין צורך להיות עניו, אלא רק במה ששיך למעלות הגופניות.
לרעיון זה יש גם ראי' ברבינו יונה שער ג' אות ל"ד.

[מנחם]

עוד בענין זה:

[איש_ספר]

הפירוש שהאדם הישר הוא אדם הראשון מפורש ברש"י במקום (קהלת ז, כט).

כ"ה בתרגום שם.

[חיים]

רציתי להוסיף כי על הפסוק (איוב יא, יב): "עיר פרא אדם יוולד" מפרש רש"י "אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת. אדם יולד - ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו".
כלומר, אחרי המילה "פרא" שמים פסיק. לפי"ז לא מדובר על לידת אדם מרחם אמו.

[מבי מדרשא]

לכאורה מדקדוק לשון הכתוב עולה החילוק הנזכר בתחילה. דכאן כתיב 'עשה' וכאן כתיב 'יולד', לאמור דבראשון איירי בעשיה, ואיזוהי עשיה - עשיתו של אדה"ר. ויולד, היינו מיני אז, לידת כל אדם ואדם.

[נויירא]

אזכיר שמעבר לדקדוק במקראות והמדרשים [שבהם המקור לדברי רש"י, אך אין כוונתם שהמקרא דוקא לאדה"ר, אלא שבו התיישם המקרא באופן מוחלט, שהיה ישר והשתנה בביקוש חשבונות, וכמו כל מדרש של זה אברהם ... זה משה ...., כידוע],הרי מכירים אנו את דין חזקת כשרות לעדות ולשבועה [והחידוש שבו בולט בסוגיות מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא, וביותר לרע"א [לא זוכר איפה] שהוא מצד שההוכחה מהכפירה משמשת במקום שבועה],

ואלו דברי מהרשד"ם חו"מ ש"י:

גלוי וידוע שכל ישראל בחזקת כשרים הם כמו שאנו אומרי' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחט ויוצאה מחזקת איסור אבר מן החי נשחט' יצא' מחזק' האיסו' אשר היה לה ובחזקת היתר עומדת עד שיודע לך בבירו' במה נטרף כמבואר פ' קמא דחולין כמו כן כל בן ישר' עשאו ה' ישר מתחל' בריאתו ובחזקת כשר עומד עד יודע לך בבירו' בקש חשבונות [א.ה. ברור שכוונתו על משקל המקרא המדובר באשכולנו] ואורחו' עקלקלו' לצאת מדר' האמת והיושר.

ובבית אפרים יו"ד ב' על דברי שואלו שהביא דברי הפנ"י [גיטין יז. ותשובה כ"ד, כמדומה] עד"ז, דחאו הבית אפרים:

וליתא כי אין זה בטבע האדם והוא בעל בחירה חופשית וכו' כי המקרא צווח כי יצר לב האדם רע מנעוריו, יעוי"ש שלכך הכריע שאין חזקת כשרות אלא מחזקה דמעיקרא, כפלוגתת הפוסקים הנודעה.

ואזכיר את חלוקת אסכולות המוסר, הסבא מנוברדוק התבטא רבות על היוסף שבו שהוא עיר פרא, כשהרמב"ם כותב שסתם אדם ילך בדרך הממוצעת ואילו אדם החולה בתכונותיו [דעות בלשון הר"מ, ומידות בלע"ז] יקצין וכו', אמר הסבא מקלם שהאדם בחזקת חולה שעיר פרא אדם יולד [כמבון שברמב"ם מפורש לא כך, ובזה היתה משוגתם העיקרית של הרבה מבעלי המוסר, ראה להלן], וידועים דברי ר' אלחנן בביאורי האגדות בכך שכל החיות נתנו את תכונותיהם באדם ונמצא האדם חיה מכל הכיוונים, את הפסוק הזה שמענו רבות מהמשגיח בישיבה קטנה + אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו וכבר ראינו את הנאצים וכו' [ע"כ שיחת המשגיח], וכמ"כ - להבדיל - חכמי האומות נחלקו בזה רבות, שפינוזה לעומת ניטשה ועוד מקמאי ובתראי.

מבחינה מציאותית ניכר שעל אף התכונות החיתיות שבאדם, שישנם כולם בכל אדם ומתחלקים בין הגזעים והיחידים רק בעוצמה [בזה חלוקת תכונות יהודי מגוי כידוע], בכ"ז לכולם ישנו משהו שדורש להשתלט על החיתיות, וממנה הדרישה הפנימית למוסריות הכרת טובה רוחניות לאמיתיות, זה לא סוג של תכונה נפשית אלא הוא האנושיות שבאדם, האני שבאדם רוצה את זה [האריכו בכך רבים], הוא קיים אצל כולם [וגם באומות העולם, ע"ע חכמי יון וכל הפילוסופיה העתיקה, דתות המזרח, במידה מסויימת נצרות, ואכמ"ל] והחלוקה רק מחמת שחיקה של ההתייחסות לבפנים של האדם לעומת ההתייחסות לצרכי הגוף.

כך ש'עיר פרא אדם יולד' הינו ביחס לתכונות, לחיתיות, ואילו 'עשה את האדם ישר', הינו יושר פנימי, אנושיות, שישנו בכל מין האדם [הכולל גם גוי כמש"כ תוס' ביבמות המוזכר בהודעות הקודמות], זהו הסיבה שכל אדם השולט על החיתיות שמח בכך [חינוך שפ"ז], הסיבה שהרמב"ם מסתפק בכך שישאר סתם אדם כפי שהוא בדרך הממוצע, הוא מאחר שהוא יוכל לנווט עפ"י הראוי מכח האנושיות שבו - זש"כ במורה הנבוכים ג-יב שאבדון השליטה על תאוות האכילה ומשגל ושאר חיתיות הוא מההמה בקשו חשבונות רבים, ועד"ז ברמב"ן אגרת הקודש שג"כ הביא המקרא הלזה - על אף שודאי יהו מדי פעם סטיות [כמש"כ הרמב"ם שהממוצע אינו כועס שלא כראוי אלא לעיתים רחוקות, וכמוכח בפשטות ממשה ועוד, אכמ"ל], ולבעלי המוסר היה נערווען מהחד פעמי ולכך הגדירו את מצד הממוצע לחזקת חולה, בשונה מהחזו"א [אמו"ב ד' סוף או"ב] שהאדם רק צריך לשקוד להיות במידה הראויה [לשמור שיהא בדרך הממוצע] ואל"כ יהא מוזנח ל"טבע האדם אשר עיר פרא יולד" ע"ש.


הדברים עתיקים וארוכים ואינני בא אלא לציון הנקודות.

[מבי מדרשא]

ראשית אני מבין שבאמת היתה לכת"ר נסיעה ארוכה. ושנית, בהגדירו את חלוקת אסכולות המוסר, ציין רק את נובהרדוק וקלם שבענין זה אמרו אותו הדבר וכפי הנראה שכח להזכיר את סלבודקה החולקת.

[נויירא]

אכן, עיינתי שוב בהודעתי, ומצאתי בה מפורש שקלם ונוברדוק שניהם נקטו שאדם פרא יולד.
ונו באמת, האם יש צורך לפרט על סלבודקה.

ולא, הפעם זה לא היה מחמת נסיעה אלא פשוט לפרגן לכם זמן, הציק לי שדנים על נושא כזה בלי התייחסות לנתונים מהמציאות.

[מעיין]

הא לכם דברי הכלי יקר, פ' חיי שרה עה"פ לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני

אמנם יש חששא אחרת והוא שטבע האבות נמשך גם לבנים וזה דווקא באותן עבירות הבאים מפאת החומר כאכילה וזימה וכילות וקנאה וכל המדות הרעות הנתלין בחומר, נגעים אלו מתפשטים מהאבות לבנים, ותולדותיהן כיוצא בהם, אבל הע"ג דבר התלוי בשכלו של אדם אינו מתפשט מאבות לבנים, כי ג' שותפין באדם, החומר בא מן אב ואם לפיכך כל מעשה אבות התלוין בחומר ירשו בנים, אבל האמונה היא תלויה בשכלו של אדם והרי הקב"ה נותן בו נשמה ושכל למה יתפשט זה מאבות לבנים, ע"כ היה מרחיק הכנענים שהיו שטופי ומה וכמה מיני עבירות הנתלים בחומר האדם זולת ע"ג, ולא הרחיק לבן ובתואל שלא היה בהם כי אם פחיתת הע"ג לבד:

ויש להעיר מדברי הרמב"ן נצבים עה"פ שורש פורה ראש ולענה:

ואמר פרה ראש, לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב (יחזקאל יח י) והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר, וסוד גדול לא אוכל לפרש בו

[יאיר]

בספר "רשימות מהוועד (כולל מכתב מאליהו) קובץ - ט " עמוד 109 מעמודי ה'אוצר', מבאר שמבחינת השכל וההבנה האדם מטבעו ישר. מצד נטיות הלב - ההרגש, עיר פרא - שנמשך ונוטה לתאוות העוה"ז.

הפירוש שהאדם הישר הוא אדם הראשון מפורש ברש"י במקום (קהלת ז, כט).

כדכתיב "יצר לב האדם רע מנעוריו".