זכורני כשהיה עוד הרב במחזיקי הדת בלונדון, חגגו החברה ש"ס דשם את סיום הש"ס, וכידוע היו אז רבים משתתפי השיעור היומי במחזיקי הדת, וביום השבת כשהיה הרב אומר הדף היו באים למאות מכל קצוי האיזור, וביום של הסיום נערכה סעודה גדולה, והכל קיוו לשמוע את ההדרן שיאמר הרב בהזדמנות זו. ומה נשתוממו השומעים, כשעלה הרב על הדוכן ואמר להם, כי לא יאמר להם הדרן כמו שהורגלו, כי מהו הדרן הרגיל בפי הכל, היינו לקשר את סוף הש"ס בתחילתו, והוא חושב זאת ללא דרך אמת. ואמר לבאר בזה את הכתוב "לויתן זה יצרת לשחק בו", כי הלויתן אמרו ז"ל שהוא סובב כל התהום עד שמחזיק את זנבו במו בפיו, (וזהו בחינה שעושים בהדרן, לנעוץ סופו בתחילתו) אבל זה רק משחק, כמש"כ "לשחק בו", ואני – אמר על עצמו – אינני שחקן, כי רק אל האמת פני מועדות ולא אל המשחק, ותיכף התחיל בענין עמוק בסוף מסכת נדה, בענין ראתה ביום י"א, שהפליא את הלומדים, ולא חש למה שרוב הציבור נשארו מאוכזבים ובתוכם ראשי הקהל.
(הגרא"ז גורביץ על הגר"י אברמבסקי זכר צדיקים לברכה)