ג' מילי דתמיהי בתורת רבינו הגרעק"א?

[אמרתי אחכמה]

'נוטר הכרמים' ו'איש ספר',
תודה רבה לכם.

[מעיין]

מענין לענין באותו ענין.

האם מישהו יודע, אם יש גדול בישראל, שכינה את החת"ס " רוח אפינו משיח ה' "?

.

לא מצאתי.

ידוע שכך כינה הרמ"א את ר' שלום שכנא, ראה שו"ת הרמ"א סי' כה.

התשו' שם הוא מבנו של ר שכנא/שכנו, ר' ישראל ולא מרמ"א
------
וידוע מש"כ בבית שמואל בשמות אנשים ובהגהות שי למורא שם, ובברכת המים, ובטיב גיטין
בענין ואני אומר שכנא שמו שנאמר לשכנו תדרשו.

-------
ובענין החת"ס בזכרוני שהחת"ס כ' בא' מן המקומות שמשיח הוא א' מחכמי הדור שגם הוא אינו יודע שהוא משיח ויתגלה אחר כך בזמן הראוי

[אמרתי אחכמה]

ובענין החת"ס בזכרוני שהחת"ס כ' בא' מן המקומות שמשיח הוא א' מחכמי הדור שגם הוא אינו יודע שהוא משיח ויתגלה אחר כך בזמן הראוי

נכון.
כן כתב ב'שו"ת חתם סופר' ח"ו סי' צח ד"ה הריני נזיר.

[אליהוא]

למרות כל הביקורת כאן ע"ד הנוטר, לענ"ד הצדק עמו והכינוי 'חותן משה' מבטא חוסר ענין וזלזול. [לאחרונה גם יצא ספר 'משה איש האלוקים' ואח"כ כרך נוסף 'חותן משה']. אין שום בעיה שאנשי הונגריה יספרו סיפורי מעשיות ויתלו את תמונתו של החת"ס ולא של הרעק"א, כמו שבאשכנז יעריצו את הרש"ר הירש, אבל איש לא יחשוב שגדול מהרעק"א, וחוסר הכבוד הראוי לרעק"א אכן מבטא מה שמבטא.
דברי אתנחתא על הגר"א אצל בני ליטא אינם ממין הענין, היות והגר"א היה באמת רחוק מאוד מכל גדולי דורו וכו' וא"צ להאריך, ועם זאת לא נמנעו מלהעריץ גם גדולים אחרים [עי' להגרח"ב על הנצי"ב שהעריץ את הגרעק"א וכמעט כראשון נחשב לו], ודי בזה.
גם המשל של אי"ס אינו דומה לנמשל, וריב"ז לא השתבח אצל חז"ל מה שקבע את יבנה אלא יותר במה שלא הניח משנה וגמרא הלכה ואגדות שזה שורש הכל, וכבודה של תורה ואמיתתה שלימד הגרעק"א אשר מימיו ישתו כל לומדי תורה, הם הם מעמידי העולם, ומשפיעי רוח טהרה וכו' וכמליצת הגרי"ס הידועה.
[כ"ז כמובן בלי למעט ח"ו כקוצו של יו"ד מגדולת רשכבה"ג החת"ס ופשוט].

[איש_ספר]

אין לי חשק לשוב לענין זה, אבל דבריך אליהוא נכתבים בחוסר דיוק רב. נניח לכל העניינים האחרים: מבחינת הרבצת תורה בתלמידים, בשיעורים ובדבר ה' זו הלכה, היה החת"ס גדול יותר מכל בני דורו. 'אשר לא נמצא כמוהו מרבה ישיבה ומרבה חכמה מימות חכמי פראג', 'מארבע פינות העולם נהרו לק"ק פ"ב והיולד בקצה הארץ בא לשמוע דבר ה' אשר דיבר ביד עבדו ביד משה' עד שרוב רבני הוגריה היו תלמידיו. וההערצת הגרח"ב לרעק"א אינה ממין הענין כלל, משום שאין אנו עוסקים כאן מי גדול ממי ח"ו, (ובכלל אפשר להביא דברי הערצה כבירים ונאמנים, מכל הכיוונים, על שני האישים גם יחד) אלא לגבי בני מדינת הגר מי היה רבם וראשם. וכ"ז פשוט ופלא על המתקשים בדבר פשוט כ"כ.

[ואין אני בא להליץ על חוט המשולש בדייקא אלא על כלל בני הונגריה שאשמה זו הונחה לפתחם]

[אליהוא]

כנראה מחוסר חשקך לדון בענין זה, לא עיינת בדברי.
לא דברתי על דורו, אלא על כך שתורת הרעק"א היא אבן פינה לכל לומד בדורינו ובכל הדורות האחרונים.
גם את דברי הנצי"ב לא הבאתי להעיד על גדלות הגרעק"א אלא להראות שהערצת אנשי ליטא את הגר"א לא מנעה מהם להעריץ גם גדולים אחרים, [אם כי כמובן ידעו להעריך כ"א כפי מה שהוא], ודלא כדברי אתנחתא.
אינני מכיר מספיק הונגרים בשביל לדעת אם הטענה נכונה, וכונתי היתה על המשמעות מספרים אלו הנ"ל.

[איש_ספר]

למרות כל הביקורת כאן ע"ד הנוטר, לענ"ד הצדק עמו והכינוי 'חותן משה' מבטא חוסר ענין וזלזול. [לאחרונה גם יצא ספר 'משה איש האלוקים' ואח"כ כרך נוסף 'חותן משה']. אין שום בעיה שאנשי הונגריה יספרו סיפורי מעשיות ויתלו את תמונתו של החת"ס ולא של הרעק"א, כמו שבאשכנז יעריצו את הרש"ר הירש, אבל איש לא יחשוב שגדול מהרעק"א, וחוסר הכבוד הראוי לרעק"א אכן מבטא מה שמבטא.

כיון שהתערבבו כאן ב' סוגיות אני חש צורך להבהיר: להכתיר ספר על רעק"א בשם 'חותן משה' (לא שמעתי ע"כ עד עתה) הוא באמת גסות הרוח וחוצפה יתירה, וכך כל התייחסות לרעק"א כחותן החת"ס בלבד (כמו שנטען כלפי חוט המשולש, ולא בדקתי הספר בעיון). כל דברי כוונו רק כלפי טענה אחת וממוקדת (שנאמרה מעלה) שהתייחסה לבני הונגריה המעלים על נס את חתם סופר ואינם מזכירים כלל את רע"א. וע"ז כתבתי את דברי הדלים.

[מעיין]

נוטר הכרמים כתב:
לאחר שכבר שמעה אזני ותבן לה את דברי התוכחה המגולה, קבלתי עוד תגובה באישי מאחד מחכמי דמתא, ואני מצטטה בזה.

אני מבני אונגארן מכל הצדדים וגם חבירי בבית מדרשי בארצות הברית וגם מעבר לים מבני בניהם.
וכולא יומא שמעתתא דרעק"א, הבית מאיר, הערוך לנר, בפומיה.

לא ראיתי ולא שמעתי התעלמות כזו!

ומה שנכדו קורא אותו 'חותן משה' לא סבירא לי שמן השם של ביטול והתעלמות הוא זו, ואין אנו אחראין לתרצו, אפשר לא הי' בקי בפוליטיקא של היום, או תירוצים אחרים.

אבל הא וודאי שלהסיק מזה מסקנא שהי' שיטה של התעלמות, ושיישמע מזה, שאכן דנו כך בכובד ראש בעת האסיפות של ההתבדלות, שמשום עת לעשות לד' צריך להתעלם מגדולי אשכנז, ולבטל במחי יד את ההתלות אנשי אונגארן והערצתם המופלגת להחת"ם סופר, גם זה הבל וסכלות לא מעט.

תדע נאמנה שביטול והערצה המופלגת הזו, לא מדעתם חידשו אותם אלא כך קיבלו מרבותיהם והם מרבותיהם, והם שהי' קרובים אל אותם הדורות בוודאי ידעו מה להעלות על נס, ואין זה מסכלות אנשי אונגארן, אלא מקדושתם וקדושת תורתם.

ומה ששמעת מרבך, היא רק שיחה נאה שצריכה לימוד, להבליט את החידוש בדבר שהחת"ס נתגדל באשכנז, ורעק"א הי' רוב ימיו בגליל אונגארן, ומצד אחר צחות בעלמא, להתבדח מאנשי אונגארן, ששגור בפי העולם לאנשים תמימי לב 'אונגארישע נערנים', שיש בו קצת מן האמת כידוע שטבע הארצות שונות, אבל צריכין לדעת האיך לעכל דברים כאלו, ולא להיכשל בלשון הרע, אבל כנראה אתה מאנשי ליטא, שמקבלין את הכל בחומר הדין וכהלכה פסוקה ממרנן ורבנן, עד שאפשר על הגה א' ועל צחות א' לבנות ע"ז גגין ומגדלין.

עוד הפעם, אני לא באתי לקנטר אלא להבהיר הדברים מהשקפת דעתי, ואני מבין אותך גם כן.

ממה שדרש הכת"ס בעת שקבלו את אחיו ר' שמעון סופר לרב בקראקא

אונגארן.jpg (279.57 KiB) נצפה 9274 פעמים

[חרט]

שם הספר הוא "חותן איש האלוקים" - מאת הסופר יאיר וינשטוק (מ. ארבל).
השם נבחר מן הסתם כדי ליצור זיקה לספרו הקודם - "איש האלוקים" על החת"ס (ששמו היה רבי "משה").
(ואולי כדי לקדם מכירות בקרב חוג מעריצי החת"ס).
אך כל אחד יסכים כי זו בחירה המותירה טעם פגום: להכתיר שם של ספר - מהות של אדם כרעק"א, רק כ"חותן איש האלוקים"! (אם נמשיך את האנלוגיה של "משה" כ"איש אלקים", הרי שרעק"א אינו אלא "יתרו"...)

[מעיין]

עוד שמעתי שהחת"ס חתן הרעק"א אמר לבניו יראת שמים תלמדו מזקינכם, ודרך הלימוד תלמדו ממנו.
וכן הוא בחוט המשולש

פ"א בהיותו יושב עם בניו בסעודת צהריים, סיפר להם מגדולת זקינם הק' רבי עקיבא איגר ז"ל, והי' מונה שבחיו מהפלאת חסידותו וקדושתו מפרישותו וענותנותו היתירה משקידתו עה"ת, ועל כל מצוה קלה שאדם דש בעקביו, וברכם שהשי"ת יעזור להם שיהי' בהם ממדותיו, ושאל אותו מר דודי הגאון מהרש"ס ז"ל, אבי הלא שכחת למנות בין שבחיו של זקיני ז"ל עומק חריפותו בלימודו, והשיב לו אבי הקדוש ז"ל "דרך הלימוד תלמדו ממנו כי תלי"ת אני לומד יותר טוב, כי צריכים לידע איך שקלו וטרו ומה אמרו רב ושמואל כשהי' הדין בא לפניהם ואיך היתה נשארת ההלכה ביניהם, זאת נקרא לימוד היטב דאס הייסט לערנען קאננען" עכ"ל

כידוע מדרכו שאמר 'רוב הדוחקים אמת, ורוב הפלפולים שקר' בבחינת שבקיה לקרא דהוא דחיק ומוקים אנפשיה.
והיינו שפעמים מחמת הקושיות מוכרחים ללמוד קצת בדרך אחר מהשקפה הפשוטה, וכל זה כשהוא אמת וקרוב לפשט
וידוע שהי' פוסק הדור, וכל שמעתתא ואגדתא הי' מסודר אצלו להוציא ממנו הלכות, וכמה פעמים ציין בתשובתיו לקטע מן חידושי סוגיות, או אפי' מן חידושים על התורה, אפי' באופן שהם קצת דברים מחודשים.

משא"כ דרך רעק"א, הוא על פי רוב בהגיון הישר בחשבון הסוגי' בלי חידושים, (חוץ ממקומות מועטים, שכתב מערכות בדרך פלפול), ולכן נשאר הרבה בצ"ע.
ויש להרחיב בזה.

וראיתי במעשה איש ל"ז ע' מז שכתב על מש"כ בחוט המשולש

אמר פעם מרן ז"ל להג"ר אלעזר צדוק טורצ'ין זצ"ל, על מה שמובא בס' "חוט המשולש" תולדות מרן החת"ס והגרע"א, שפעם כשדיבר החת"ס עם בניו אודות חותנו זקינם הגרע"א זצ"ל, היה משבח גודל מידותיו וקדושתו וכו' וסיים אולם דרך הלימוד כיצד צריך ללמוד תורה, זאת תלמדו ממני.
ותמה מרן ז"ל וכי לא ידע מרן החת"ס שחותנו הגרע"א יותר חזק ממנו, בדרך הלימוד על דרך הפשט ועומק העיון, אתמהה, אלא אמר מרן החזו"א, יש כאן יסוד גדול כיצד למסור תורה לתלמידים, שרשאין לתת ההרגשה שממנו ילמדו הדרך הנכונה, שעל ידי כך מתקבלים הדברים היטב, ומתיישבים יותר על לב התלמידים.

וכעין זה כ' בקובץ אוצרות הסופר חט"ו ע' עא בשם האדמו"ר מסטריקוב

וצ"ע

ולאחרונה ראיתי בעובדות והנהגות לבית בריסק, משהו ברוח זה, [נכתב מזכרון בלי עיון בפנים הספר] שהגרי"ז אמר שעד שראה החוט המשולש הי' סובר שצריך להדחיק ולהתייגע בדברי החת"ס [היינו שסבר דרך הלימוד של החת"ס עולה בקנה א' עם דרך הלימוד של רעק"א שמיוסד על הגיון בריא], וכיון שראה שהחת"ס עצמו כתב שדרך לימודו שונה, פסק מזה דהרי יש לו מהלך ללמוד כרעק"א.

[שומע]

אוכל לקדמך במעט.
השמועה מיוחסת לר' חיים ולא לרא"ק, ולפיה אמר הגר"ח שג' מקומות תמוהים ברעק"א, חד מסברא, חד ממשנה, וחד?
סברא: מה שהק' רעק"א דלמ"ד עובר ירך אמו - היא וולדה נרבעו, מעתה הבא על אשתו מעוברת יחשב כבא על בתו (וכמדומה שכבר כתבתי כאן דברים נאים מהגרש"מ דיסקין , אמאי לא תמה רעק"א מבא על הזכר. ור"מ כשר העיר שמצינו לענן שר"י שאסר לבוא על אשתו הרה מטעם זה).
דבר נוסף הוא על חידוש רעק"א דמתעסק אינו פטור אלא מקרבן. אבל איני יודע מהיכן הקשה עליו.

שו"מ במסורה שהובא כן מפי הגרי"ד מבוסטון שאמר בשם זקנו הגר"ח שמעולם לא עלתה סברא עקומה ע"ד רעק"א, אכן דבריו בענין בא על אשתו שם תמוהים ביותר מסברא. ע"כ. עי"ש.

נתקלתי ברמב"ן (מובא בשא"ר ובפוסקים) על אדם שהתיישב בפתח בית לפי תומו וצד צבי שאינו צריך לקום כיון שלא עבר איסור דאורייתא.

[גם זו לטובה]

סתם לא מובן לי, הרי בפחותה מג' שנים לא שמה ביאה.

איפה הגרעק"א הזה?

יישר כח

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... s&page=302 למטה ד.ה ולי (השאלה מתחילה בעמ' 301)
ובמיוחד עיין כאן http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... s&page=304 ד.ה ומה שחקר.

ציון למה שהביא א"ס (ס' קעב): http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5 ... S&page=237

האם מ"ד יכול להעלות הקבצים הנ"ל ?

[גם זו לטובה]

בעניין הויכוח סביב הסיפור על הש"ך
ראית הגרמ"מ שהסיפור לא היה ולא נברא בגלל חשבון השנים- זה לא ראיה נגד כל הסיפור דאדרבה אפשר לתקן את הסיפור מעט שבאמת הש,ך לא הסכים ולכן לא נפטר וזה בערך מה שהגר"ש תירץ רק הוא הוסיף שהש"ך הסכים למות בגיל צעיר אחרי שיגמור את סיפרו.

עיקר הנידון כאן מה ההשקפה הנכונה, ונראה שהגר"ש אישר שכך סיפרו בירושלים וגם ר' איסר זלמן סיפר כן, והוא כנראה מספר את הסיפור ז"א מצדיק ותומך בסיפור זה שלא כדעת הגרמ"מ- ואולי לגירסת הגר"ש מה שהסכים הש"ך למות צעיר היה די בזה- וא"כ הש"ך לא העדיף את תורותו על פני..

ולעיקר טענת הגרמ"מ- האם באמת זה כזה פשוט וכי ספר הש"ך לא חשוב יותר מכמה יהודים שימותו? כמובן לא עבדינן כן בידים אבל לעשות מעשה סגולי ולמסור נפש בשביל זה שאני.

[שאלתיאל]

בספר זכור לדוד על ר"ד פרנקל עמ' ר"ע, מובא בשם החזו"א ביטוי חריף על התשובה האחרונה בתניינא, שמסתמא אמר זאת בפורים והדפיסוהו.

[עושה חדשות]

מה שהק' רעק"א דלמ"ד עובר ירך אמו - היא וולדה נרבעו, מעתה הבא על אשתו מעוברת יחשב כבא על בתו (וכמדומה שכבר כתבתי כאן דברים נאים מהגרש"מ דיסקין , אמאי לא תמה רעק"א מבא על הזכר. ור"מ כשר העיר שמצינו לענן שר"י שאסר לבוא על אשתו הרה מטעם זה).

במקרה נתקלתי -

`.png (26.49 KiB) נצפה 8931 פעמים

ובדבר משה"ק הרעק"א מצד בא על בתו ולא מצד בא על אשה ובתה, (וזה הרי נכון גם במעוברת חבירו),
יש להסביר ע"פ המבו' באשכול זה - viewtopic.php?f=17&t=24830&hilit#p250193

[א. חיים]

בחידושי רעק"א עמ"ס פסחים מהדו"ח ריש המס' מדבר בענין ביטל חמץ ואחר כך מצא אותו בפסח ברשותו, וניחא ליה בחמץ, האם חצרו זוכה לו, וכתב: "היינו דבפסח א"א לקנות החמץ כיון דאסור בהנאה ובזה לא עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו". והוא פלא, שמפורש במקומות רבים שיש קנין בפסח לחמץ (מהפקר או מגוי). ראה רמב"ן פסחים ד ע"ב בסופו, שו"ת הרשב"א ח"א סוס"י קעח, חי' הריטב"א פסחים ו סוע"ב וע"ז מב ע"א, ר"נ ע"ז פ"ג (מהד' עוז והדר עמ' מו ד"ה ת"ר), שו"ת ריב"ש ח"ב עמ' תריא (הובא בפוסקים בסי' תמו, ועי"ש בפר"ח ד"ה כתב ריב"ש), ועוד. וכן נפסק בטושו"ע סי' תמח ס"ב. וכן הרמב"ם פ"א ה"ג כתב, שהקונה חמץ בפסח לוקה על איסור ב"י וב"י. וראה בהרחבה בענין זה: שו"ת נו"ב מהדו"ק או"ח סי' יט עמ' כו-כח, אב"מ סי' כח סקנ"ו ד"ה ומשמע (ואילך), בית אפרים או"ח סי' מא, עונג יו"ט סי' כד. ועוד.

[דב בן אברהם]

ובאותו ענין.
יש דבר תמוה מאוד בגליון הש"ס שבת קי"ב ע"ב וז"ל הגרע"א: שנית לנו סנדל. יש לעיין אמאי לא מייתי ממתני' הקודמת פי"ח מ"ו דכלים וצ"ע.
ובאמת, זוהי קושית התוס' על אתר, וג"כ הניחו בקושיא.
ומהנראה, שהיה לגרע"א סדר חזרה של לימוד גמ' בלא תוס', וגאונותו נטלתו למשניות כלים, ודילגה על התוס' כאן.

עי' גם נדה כ"ג א' בגלה"ש שמציין לתרגום ומובא שם בתוס'.

[עושה חדשות]

בענין קו' הגרעק"א גבי הבא על אשתו מעוברת,
כדאי לעיין בדבריו כאן -

שו''ת רבי שלמה איגר.PDF

(1.02 MiB) הורד 340 פעמים

[002]

שמועה שמעתי, קושית רעק"א קשים כברזל וא"א כלל ליישבם.
מה שאפשר לעשות הוא ללמוד בדרך אחרת.

שמעתי שפעם בא אדם לתפא"י וביקש הסכמה על ספר שכתב, שבו הצליח ליישב כל קושיות רע"א חוץ מג' מקומות..א"ל התפא"י יודע אתה מדוע רק בג' מקומות לא הצלחת ליישבו? כי רק את ג' קושיות אלו הבנת! וסילקו מעל פניו. היש מכיר מקור למעשה?

הרב המסבי''ר אמר זה לרח''ד שאוועל כשהוציא לאור ספר לתרץ ''כל'' הצ''ע של גליון רע''א .על מסכתות שבת פסחים ועוד מסכתא חוץ מג' . אמר שכנראה הבין רק את ג' אלו .
שמעתי מהרב שאוועל בעצמו לפני יותר מארבעים שנה .

הגאון ר' גרשון אדלשטיין שליט"א רגיל לומר בשיעוריו, שהגרעק"א דקדק בלשונו וכתב "צריך עיון", לומר לנו שאכן צריך לעיין, כדי למצוא תשובה לקושיא, ועל כן אין בכך שום פסול לתרץ את קושיותיו של הרעק"א, אך כמובן לאחר העיון הנדרש, ולפעמים אף צריך עיון גדול.

[מה שנכון נכון]

כמדומני ששעוועל אינו מנסה כלל לתרץ בעצמו את קושיות רע"א, אלא רק מעתיק את יישובי האחרונים (הן מספרים המיוחדים לקושיות רע"א כחזות קשות, והן משאר ספרים).

[רון]

אל כל הרבנים הגאונים המופלגים דפה שליט"א
צע"ג איך עדיין לא הסירו את הכותרת המבישה של האשכול?
האם יש בפורום המכובד מי שיהיה מוכן לעמוד לפני רע"א ולומר לו, במחילה מכבודו, אבל טעית בג' מקומות?
הלא רע"א אינו עוד אחרון ככל האחרונים, כך התחנכנו בישיבות, ואיזה מן נוסח זה שרע"א טעה? אפשר לומר שלא מובן אפשר לומר שצ"ב, אבל לבא בסכינא חריפא ולומר "טעה"?
כל פעם שהכותרת נראית לעינים זה פשוט הרס לענ"ד!
כמה מהכותבים סיימו ש"ס בבקיאות? וכמה בעיון?, וכמה את כל התורה כולה?, וכמה וכו' וכו' וכו' ובהינף מקלדת לא רועדת היד לומר על רע"א "טעה"?
מצטער, לא כך התחנכתי אצל הרב'ה שלי שגדל על ברכי מרן זלה"ה בעל האבי עזרי!
החותם בצער רב
נ.ב
כמדומה שבשביל הדברים האלו יש לנו את המנהלים שליט"א

[צעיר_התלמידים]

בעיתון המבשר נכתב לאחרונה בשם הגאון מקלויזנבורג שאמר שרעק"א נשאר בצ"ע על שאלות שאפשר לתרצן בקל, אלא רצה לרמז לנו בדרך הלימוד שלא להתעכב, וכדי בזיון וקצף.

[גימפעל]

בעיתון המבשר נכתב לאחרונה בשם הגאון מקלויזנבורג שאמר שרעק"א נשאר בצ"ע על שאלות שאפשר לתרצן בקל, אלא רצה לרמז לנו בדרך הלימוד שלא להתעכב, וכדי בזיון וקצף.

מה כוונתך במילים האחרונות שהדגשתי ?

[צעיר_התלמידים]

בזיון שנתבזה הקלויזנבורגר רוב ביחוס דברי הבל אלו אליו, וקצף גדול על כותב הכתבה.

[עושה חדשות]

דרך אגב, ידיעה היסטורית. היכן נמצאים רוב חידושיו של הרעק"א?

ז"ל בשו"ת קמא סי' ריב -

ומחמת רוב טרדות א"א לי לחפש בספרי האחרונים, ומזה הסבה נאבדו ממני רובא דרובא מהחדושים שהעליתי בעזה"י, כי היה עלי לטורח הכתיבה בחושבי שאין בזה דבר חדש וכבר קדמוני.

[עושה חדשות]

משהו צדדי לדרכו של הרעק"א,
בגיהש"ס במכות טז. הוא כותב כך - אי דקטלה קם ליה בדרבה מיניה. קשה לי הא משכחת דהיתה טריפה דאינו חייב מיתה ומכל מקום בפשוטו היה החיוב עליו דלא יוכל לשלחה והעשה דלו תהיה לאשה וצ"ע
והיינו דהרעק"א נוקט ד"לו תהיה לאשה לא יוכל שלחה" שייך גם על טריפה, ומכח זה הוא מקשה, אבל אעפ"כ הוא טורח להדגיש שכך הוא "בפשוטו", ודו"ק.

[הולשטיין]

רבי עקיבא איגר מסכת שבת דף י עמוד א

שם ועוד ליקו הכי וליצלי. תמהני דמה בכך הא מ"מ כיון דהוי התחילו להכנת סעודה מקרי התחיל דאין מפסיקי' וכמו דבאין דנין דאם התעטפו הדייני' דאין מפסיקי' אף דיכולי' להתפלל כך מעוטף, ועיין במהרש"א דכ"כ להדי' גבי שרי המייני', וצלע"ג. (ד"ז הועבר עליו קולמוס בכת"י).

יש יודע למה הועבר הקולמוס?

וכהאי גוונא בב"ק לג ב.

[חבר פורום אוצר החכמה]

עד כדי כך שבספר חוט המשולש קורא את הגרע"א חותן משה

ניתי הקדמת הספר וניחזי

לכידה.PNG (6.09 KiB) נצפה 6733 פעמים

זה הכל

[מצליח]

שמועה שמעתי, קושית רעק"א קשים כברזל וא"א כלל ליישבם.
מה שאפשר לעשות הוא ללמוד בדרך אחרת.

שמעתי שפעם בא אדם לתפא"י וביקש הסכמה על ספר שכתב, שבו הצליח ליישב כל קושיות רע"א חוץ מג' מקומות..א"ל התפא"י יודע אתה מדוע רק בג' מקומות לא הצלחת ליישבו? כי רק את ג' קושיות אלו הבנת! וסילקו מעל פניו. היש מכיר מקור למעשה?

הרב המסבי''ר אמר זה לרח''ד שאוועל כשהוציא לאור ספר לתרץ ''כל'' הצ''ע של גליון רע''א .על מסכתות שבת פסחים ועוד מסכתא חוץ מג' . אמר שכנראה הבין רק את ג' אלו .
שמעתי מהרב שאוועל בעצמו לפני יותר מארבעים שנה .

הגאון ר' גרשון אדלשטיין שליט"א רגיל לומר בשיעוריו, שהגרעק"א דקדק בלשונו וכתב "צריך עיון", לומר לנו שאכן צריך לעיין, כדי למצוא תשובה לקושיא, ועל כן אין בכך שום פסול לתרץ את קושיותיו של הרעק"א, אך כמובן לאחר העיון הנדרש, ולפעמים אף צריך עיון גדול.

עי' במצורף בהערה

[מיללער]

אוכל לקדמך במעט.
השמועה מיוחסת לר' חיים ולא לרא"ק, ולפיה אמר הגר"ח שג' מקומות תמוהים ברעק"א, חד מסברא, חד ממשנה, וחד?
סברא: מה שהק' רעק"א דלמ"ד עובר ירך אמו - היא וולדה נרבעו, מעתה הבא על אשתו מעוברת יחשב כבא על בתו (וכמדומה שכבר כתבתי כאן דברים נאים מהגרש"מ דיסקין , אמאי לא תמה רעק"א מבא על הזכר.).

ההערה על רעק"א מבא על הזכר כבר נזכר בתפאר"י על המשנה תמורה (נעתק בהגהות על שו"ת רעק"א מהדורת המאור).

ולעצם קושית הגרעק"א והתירוצם, נתעוררתי בדבריו בשאלה במי שרבע פרה מעוברת בשוגג אם חייב ב' חטאות כמי שהרביע ב' בהמות, ולכאורה תלוי בהתירוצים על קושית רעק"א.

דהיינו - שיש לתרץ כהאחרונים (התפאר"י ודעימיה) שאע"פ שאמר רבא שהעובר נסקל בהרבעה על אמו משום דהוא ולדה נרבעו, היינו רק כשדנים מצד העובר דאף אם עובר לאו ירך אמו חשבינן שגם העובר נהנה מהעבירה (וכמ"ש התוס' בב"ק מז.) ולפי"ז צריכים לומר שאע"פ שהסקילה אינה על ההנאה גרידא אלא על הקלון והמכשול, אבל אם הולד גם נהנית מהעבירה נחשבת שהיא חלק מהעבירה ומהקלון. ובכל אופן מצד הרובע בוודאי שלא מיקרי שרבע את הולד ולכן אזלא קושית רעק"א, ובשאלתינו גם בשוגג לא יתחייב חטאת על הולד.

או די"ל כמו שתירצו אחרים דבאמת צודק רעק"א שגם על הבועל נחשב כמי שרבע את הולד, אלא דאעפ"כ מותר אדם באשתו מעוברת, משום דעובר במעי אמה אינה נחשב כערות בתו, דכל זמן שלא נולד הולד אין על האב שם אב על הולד (וזה לכאורה מופרך מסוגית הגמ' בפרק בן סורר, בן ולא אב ולא הראוי לקרות אב) - ולפי"ז כשמדובר ברובע פרה מעוברת יתחייב ב' חטאות כמי שבא על ב' בהמות.

וכן אם נתרץ כמו שכ' הרעק"א בעצמו דלפיכך מותר אדם באשתו מעוברת משום דקטנה פחותה מבת ג' שנים אינה ראויה לביאה, ואף אם יש איסור דרבנן זה דוקא אם כבר נולדה אבל על העובר לא אסרו חכמים. א"כ בבהמה דיליף בסנהדרין דאיסור היא אף בבהמה בת יומא ואולי גם על עובר במעי אמה אם יש היכי תמצא לבא עליה יהי' על זה איסור וחיוב חטאת.

(וע"ע בשו"ת רעק"א בהוספה לסימן קע"ג מהגר"ש איגר)

[מיללער]

.

או די"ל כמו שתירצו אחרים דבאמת צודק רעק"א שגם על הבועל נחשב כמי שרבע את הולד, אלא דאעפ"כ מותר אדם באשתו מעוברת, משום דעובר במעי אמה אינה נחשב כערות בתו, דכל זמן שלא נולד הולד אין על האב שם אב על הולד (וזה לכאורה מופרך מסוגית הגמ' בפרק בן סורר, בן ולא אב ולא הראוי לקרות אב) - ולפי"ז כשמדובר ברובע פרה מעוברת יתחייב ב' חטאות כמי שבא על ב' בהמות.

את התירוץ שהבאתי שעובר אינו נחשב כערות הבת, ראיתי בהגהות על שו"ת רעק"א מהדורת המאור, אבל לא כתבו שם מקור מבטן מי יצאו הדברים.

כבר הקשיתי על זה הסברא לעיל מהסוגיא בסנהדרין, ועכשיו קשה לי ביותר ע"ז מהסוגיא בב"ב במזכה לעובר ועוד סוגיות בש"ס דנראה שעובר נחשב יורש הרי לנו ברור שיש קורבה לעיבור. וצ"ע

[.השוחט]

זה לשון רעק"א בקמא סי' קע"ב

ובההיא ענינא נתקשיתי כעת למה דמבואר בתמורה דאם עובר ירך אמו היא וולדה נרבעו, א"כ באשתו מעוברת איך רשאי לבא עליה, נימא דהיא וולדה נבעלו, והוי בא על בתו, ואף דבפחותה מבת ג' לאו ביאה היא מ"מ לכאורה הוא איסור דרבנן כמו בקטן פחות מבן ט' דאסור מדרבנן:
ונלענ"ד דבפחותה מבת ג' דבלא"ה אף במותרת לו אסור לבא עליה כיון דלאו שם ביאה עליה הוי כמשחית זרעו על עצים ואבנים, עי' בנ"י פ"ק דיבמות, ושאני בת ג' אף דא"א להתעבר ותלד, מ"מ שם ביאה עלי' אבל בפחותה מבת ג' לאו ביאה עליה, א"כ לא הוצרכו חז"ל לאסור מדין ערוה, ומש"ה במעורבת דליכא מדין חשש השחתת זרעו לא הוי אפילו איסור דרבנן משום ערוה:
אביך אוהבך כנפשו:
עקיבא:

השמועה מיוחסת להגר"ח, שאמר ששכלו הישר של רעק"א לא נתן לומר סברא לא ישרה.
ורק ג' מקומות תמוהין מסברא.

הא' מתעסק הידוע.
דומני שכתבתי פעם במרחבי הפורום שסיפר ר' דוד'ל פרנקל בהליכתו בהלויית הגר"ש לנגבורט (ר"י וואלוזין ב"ב), שסיפר לו הגר"ש ששאל להחזו"א שדרכו בספרו כשמביא ראיה דלא כאחרונים חשובים הוא כותב "וזה דלא כחכם פלוני", ובראייתו מסוגיא מפורשת (דומני בהוריות) נגד הרעק"א דמתעסק כתב "ודלא כרעק"א", בלי וזה, שזה יותר חריף כמובן למעיין בדקות זו. והשיבו החזו"א, אכן, שיניתי בלשוני, כי לא מצאתי להרעק"א שום עצה.

והשניים הנוספים, שניהם על הקטע הנ"ל. הא' תמיהה על השאלה והשניה על התשובה.
על השאלה נ"ב בגליוני מקדם כששמעתי שמועה מוסמכת זו לפני קרוב למ' שנים:
"לכאורה לא דמי כלל, דהתם נמי לא הוי מעשה ביאה על ולדה, רק מכח רביעת האם נאסר ולדה כרגלה, והכא אין איסור. ודוק.

ועל התשובה נ"ב:
"גם זה צ"ב, דיסוד ההיתר מדין פחותה מבת ג', וזה אינו, דהא לשיטתו נמי אין מציאות ביאה על הולד, אלא מכח ביאה על האם נחשב כביאה על הולד, וביאת האם הוי ביאה ומועיל להולד אף דהוא פחות מבת ג', דאין הפשט שפחותה מבת ג' לא שייך שיתייחס לה ביאה, אלא הוא חיסרון במעשה ביאה וליכא. ודוק.

בא וראה גודל עינו החדה של הגר"ח.

לימים (אולי תשכ"ב) נדפס שו"ת ר' שלמה איגר, ושם כל התשובות המקוריות בלי עריכה, ואחרי סימן ק"ע, (שם זה כמובן סימן אחר), כותב לו הרעק"א שאלה לנכדים, ואף שהיא אינה נכונה, לחידודי בעלמא (כמו שמצינו בש"ס ורבה לחידודי לאביי הוא דבעי), וכותב שאלה זו.

במכתב הבא מביא ר' שלמה כמה תשובות מהנכדים, ואת התשובה הזו אמר ר' לייבלה בהיותו יניק וחכים כבר תשע בערך, והסבא כותב במכתב הבא שאף שאין זו תשובה אמיתית מ"מ נשאה חן בעיניו.

אני לא מדייק כמובן, רק בערך, היות שאין תח"י שו"ת ר' שלמה איגר.

עורכי שו"ת רעק"א העלימו את ה"מסביב" והביאו שאלה ותשובה בצידה כשו"ת נכון, וגרמו לב' התמיהות.