השתדלנים

[מכון חכמי ספרד]

מי נחשבו כשתדלנים אצל המלכות, מלבד דון יוסף בנבנשתי ורבי יוסלמן?

[הא לחמא עניא]

מי נחשבו כשתדלנים אצל המלכות, מלבד דון יוסף בנבנשתי ורבי יוסלמן?

רבי שמשון וורטהיימר מווינה.

[די לחכימא]

סיר משה מונטיפיורי.

[יקר]

רבי שאול ואהל.

[ברמן]

רבי חיים פרחי בדמשק.
רבי יצחק זאב סולובייציק (אבי ה"בית הלוי") בקובנה.
רבי יעקב ליפשיץ בקובנה.

שתדלני שנות התר"צ-תש"י ושנות השואה:
רבי מרדכי דובין בריגה.
רבי מיכאל דוב וויסמנדל.
רבי משה שצ'קס.
רבי חזקיהו מישקובסקי.
רבי זלמן סורוצקין.
ר' אליעזר לנדא (מציל האדמו"ר מבעלז)
ר' זרח ורהפטיג.
ר' משה פרוש בירושלים.
ר' ??? אייז בשוויץ.
רבי משה שמעון פסח אב"ד וולו (בולו) יון.

[מכון חכמי ספרד]

רבי זלמן סורוצקין היה נחשב שתדלן??


עכשיו אני נזכר גם ברב מיכאל דב וייסמנדל

[פרנקל תאומים]

היהודי זיס.

האם כל היהודים ששימשו 'שרי האוצר' וכדו' או 'נגידים' גם הם בכלל? (כי אם כן אזי הרשימה ארוכה).

[מכון חכמי ספרד]

היהודי זיס.

האם כל היהודים ששימשו 'שרי האוצר' וכדו' או 'נגידים' גם הם בכלל? (כי אם כן אזי הרשימה ארוכה).

מי היה היהודי זיס?

[בתוך הגולה]

הוא מתכון ליוזף בן יששכר זיסקינד אופנהיימר אלא שאיני יודע מדוע העניק לו את התואר שתדלן.

אלו מאתנו שגדלו על ברכי סיפורי הרב להמן ועיבודיהם זוכרים את דמותו מהספר שר האוצר היהודי.

[שבע]

שתדלני שנות התר"צ-תש"י ושנות השואה:

ר' ??? אייז בשוויץ.
רבי משה שמעון פסח אב"ד וולו (בולו) יון.

ר' חיים ישראל אייז

[ישראליק]

סיר משה מונטיפיורי.

ראיתי פעם - כמדומה לי בספר כתר שם טוב [גאגין] שהשר ר' משה ע"ה הי' לו פנקס שכתב בו את החטאים שלו שחטא במשך השנה ובחודש אלול הי' בוכה מתוך תשובה על הפנקס עד שכל מה שכתב שם נמחק...

ממש מפליא לקרוא זאת על איש כמותו.

ב"ה שמצאתי המקור.
אכן, בספר כתר שם טוב, חלק א-ב, עמוד תלא:

בדרך אגב אספר מה ששמעתי מפי מרן אבא ז"ל כשעלה השר משה מונטיפיורי ז"ל בירושלם בימי הגאון הגדול מר זקני ראשל"ץ וראש רבני אה"ק ר' חיים אברהם גאגין ז"ל נתאכסן השר בבית מ"ז. יום אחד מצאו מ"ז להשר מוציא מחיקו הימני ספר קטן ורושם בו ואחר עבור שעות אחדות היה מוציא ספר קטן מחקו השמאלי ורושם בו, מ"ז ז"ל שאל ממנו מה רושם וכותב השר לפי רוב ענותנותו לא רצה להגיד לו עד שהפציר בו והודיע לו כי הספר הקטן הטמון בחקו הימני הוא ספר המצוות והב' רשום בו ס' העבירות אמר כשעשיתי איזה מצוה בממוני או בגופי אני רושם אותה וכן אם באקראי
ובלא צדיה דברתי שקר או נתכבדתי בקלון של חברי וכיוצא אני רושם אותם על ספר ובר"ח אלול אני בודק וחושב שני הספרים אם מצאתי בם שהמצות הם ביותר אני שש ושמח כי יכתבני האל בספר חיים ואם לאו אני מוסיף והולך במצות עד שכף המאזנים של המצות מכרעת כף מאזנים של העבירות חדש אלול הוא כחדש דיסמברי שהסוחרים טרודים לבדוק פנקסי הריוח וההפסד כן גם אני נוהג בחדש אלול שלנו שהוא סוף לחדשי השנה ע"כ המעשה, הביטו וראו צדקתו וענותנותו של שר וגדול ליהודים כמוהו, ולא על חנם משלו המושלים בו ממשה ועד משח לא קם כמשה זכותו יגן עלינו ועל
כל ישראל אחינו, אמן

[שייף נפיק]

רבי שמואל הנגיד
דונה גרציה מספרד
ובכלל בזמן חז"ל היו כמה וכמה שתדלנים והש"ס מלא מזה שחז"ל נסעו לבטל גזירות, ור' אבהו היה רגיל בי קיסר עד שהיו אמהותיו של הקיסר שרות לו

[שייף נפיק]

אגב, יש לחלק בין שתדלנים ליהודי חצר, למרות שפעמים רבות הם היו גם וגם,
יש להוסיף גם את משפחת רוטשילד ובפרט את הברון הצדיק כמו שכונה
ואת רבי דובעריש מייזליש - ראה ספר ''רבי דב בר מייזלש'' מאת משה קמלהאר מוסד הרב קוק תש"ל
והיתה גם הגבירה מרת תמרל בפולין

[שייף נפיק]

20190102_135936.jpg (1.28 MiB) נצפה 3367 פעמים

20190102_140019.jpg (1.41 MiB) נצפה 3367 פעמים

אינצקלופדיא אוצר ישראל -אייזנשטין

[פרנקל תאומים]

רבי מנדל רוזנבאום (תקמ"ד, 1783 - תרכ"ט, 1868), בנו של הדיין מטלהיים רבי איציק ליב רוזנבאום. ראש הקהל בווירצבורג.

נולד בעיירה טאלהיים שבמדינת בוואריה שבדרום גרמניה (ממשפחתו נתקיים "מנהג בני דרייפוס" - המנהג בקהילות מבני גרמניה לסעוד בשמיני עצרת סעודה שלישית בסוכה. ראה בספרו של הרב יעקב עטלינגר על הלכות סוכה "בכורי יעקב" סימן תרס"ח) רבי מנדל הצטיין באהבתו לתורה, ועד שנתו השמונה עשרה עמל ושקד בה בלי הפוגות, ומילא כריסו בש"ס ובפוסקים. בן עשרים שנה נשא אישה, שלח ידו במסחר והתעשר. עם היותו טרוד במסחר הרבה לעסוק בתורה, והחזיק בביתו על חשבונו צעירים שעסקו בתורה יומם ולילה והיה לומד עמם שיעורים קבועים. בהם היה רבי אליעזר ברגמן שלימים הפך לחתנו.

רבי מנדל נפטר בראשית שנת תרכ"ט (1868) בצל (Zell am Main). מותו היה אבל גדול ליהודים שקוננו עליו ברחבי בוואריה כולה.


הוכר כשתדלן הראשי של יהודי בוואריה ועמד בראשם, היה נחשב בין שרי ויועצי לודוויג הראשון מלך בוואריה ובנו המלך מקסימיליאן יוסף, שכיבדוהו ואף כינוהו בתואר החשמן היהודי. רוזנבאום עשה רושם גם על מקסמיליאן יוסף עצמו, ובהשתדלותו בוטלו כמה גזירות שהוטלו על יהודי המדינה.

על אחת מפגישותיו עם המלך, מובאת מסורת משפחתית: "המועד הראשון שקבע לו מלך בוואריה היה ביום שבת, ובהיות שהדבר דחוף מאד לא רצה רבי מנדיל שידחו אותו לאחר השבת, אבל בהיות שבית המלון שהתאכסן בו היה רחוק כמהלך מיל מהיכל המלך עשה דרכו ברגל כו', כשנכנס בפרוזדור הרגיש במנעליו שהיו מכוסים אבק, ויפשט את מטפחתו שהייתה קשורה על צווארו ויתחיל להסיר את האבק מעל נעליו, נתמלא השר העומד על הפתח חימה ויקפוץ ממקומו כאילו כפאו שד, ויצעק עליו בכעס ורוגז על עשותו מעשה כזה בבית המלך. ולקול הצעקות יצא המלך מחדרו לראות בשל מי קמה הסערה, בראותו את הישיש כאילו היה משותק ממראהו לקח אותו בידו וינהלהו אל חדרו וישאלהו למה הלך כל הדרך ברגל אילו ידע זאת היה שולח לו את מרכבתו להביאו אליו, הודה לו רבי מנדיל ויצטדק לפניו שהוא הוכרח ללכת ברגליו כדי שלא לחלל את השבת, והמלך הקשיב לבקשתו ברוב עניין ויתן צו למלאות מבוקשו, כשנפטר מעל המלך נתן לו המלך משענת מקושטת בכסף למען ישען עליה בשובו לביתו, וכאשר הסביר לו רבי מנדיל שלא יוכל לקבל מתנתו מפני איסור משא בשבת ציווה על אחד ממשרתיו ללוותו ולשאת את המשענת אל ביתו למען תהיה לו למזכרת אהבתו אליו, רבי מנדיל השתמש במשענת ההיא מהיום ההוא והלאה עד שנפטר מהעולם כו'" (בדרך לציון, א.ר. מלאכי, תלפיות שנה ו' גיליון א-ב).

כשהחלה תנועת הרפורמים להתפשט בגרמניה התייצב רוזנבאום נגדה, ונטרל את השפעת הרפורמים בקהילת וירצבורג להציב רפורמי כרב לאחר פטירת רבה הרב אברהם בינג, והושיב במקומו את הרב יצחק דוב הלוי במברגר. כאשר פרצה המחלוקת בין החרדים והרפורמים בפיורדא ורבם של הרפורמים ד"ר אייזק לוי כמעט והכריע את הרב החרדי רבי אברהם וואלף המבורג, קם רוזנבאום לו למושיע, נסע למינכן שהייתה עיר הבירה הבווארית, להשתדל לטובת החרדים, ולא עזב את עיר הבירה עד שהממשלה פקדה על ד"ר לוי שנבחר לרב ברוב דעות, "שלא יזיד להעביר את היהודים על המנהגים העומדים מאז ומימים".

רוזנבאום מוזכר גם כשר האוצר של לויטפולד נסיך ועוצר של בוואריה.

בשנת ה'תקע"ט פרצו מהומות דמים בוירצבורג שנודעו בשם פרעות הפ-הפ והיהודים נאלצו לגלות מהעיר, כשבין הגולים היו רבי מנדיל והאחים רוזנטל שרכשו מנזר עזוב ובנו שם, בית כנסת, בית מדרש, בית מלאכה, וטחנת מים. כן התקינו שם מקוה לתועלת הגולים, וכך קמה הקהילה היהודית בעיר צעהל, במרחק חמישה ק"מ מוירצבורג.

היה חותנו של רבי אליעזר ברגמן, ממייסדי כולל הו"ד, ומתוך יומנו של ברגמן נראה שגם חותנו רבי מנדיל התכונן לעלות לארץ ישראל. חתן אחר היה אברהם גרינבאום אשר בשנת 1884 הגיע לא"י יחד עם עוד כמה יהודים במטרה לקנות מגרש ולהקים עליו בית חולים לרווחת עניי ירושלים, ואכן כך הוקם בית החולים שערי צדק.
(המכלול).


נ''ב:
רבי הילה וקסלר זצ''ל היה ג''כ נכדו.