הודעהעל ידי בר מן דין » ג' נובמבר 28, 2017 10:53 pm
טור או"ח סי' ס: והא דתנן אם כיון לבו יצא, לא שכיון לקרות כדי לצאת מצות קריאה, שהרי מצוות אין צריכין כוונה, אלא פירושו: מתחילה היה קורא להגיה, וקורא חסרות ויתרות ככתיבתן כאדם שקורא על פי המסורה ומדקדק; וקאמר שאם כיון לקרותה בקריאתה יצא. ובעל הלכות גדולות פסק דמצוות צריכין כוונה וצריך שיכוין לצאת, וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
ומ"מ הדברים אינם פשוטים, לא בדעת הרא"ש ולא בדעת בטור (אם כי ברור שהטור פשיט"ל שאביו סובר שמצ"כ), ועי' טור או"ח סי' תקפט ובב"ח ופרישה שם.