אם יקרה שום מיחוש לשום אדם בסבת תגבורת החום על הקור, כאשר יזדמן לפעמים, יגבר היסוד האחד על האחד מהארבעה יסודות אשר מהם מורכב האדם, ואז יצוו הרופאים לאבד האור, ולקחת מן הערבה בסבת העריבות אשר לה
תחילת הדברים הוא על פי תאוריית ארבע הליחות, המיוחסת לגאלינוס ורווחה בעולם העתיק עד שלהי ימי הביניים, מורכב האדם מארבע ליחות (עי' לעיל, ליד הערה 80), שלהן זיקה הדוקה לארבעת האיכויות (חום וקור, לח ויובש) ולארבעת היסודות (אויר, מים, אש ועפר), ובשעה שמופר האיזון בין ארבע הליחות - האדם נחלה, וכל פעולות הרפואה באו להשיב את האיזון על מקומו.
אם כן, "אז יצוו הרופאים לאבד האור", הוא פעולה לריפוי ולאיזון הליחות. ומהקשר המלא של הדברים נראה שמדובר בהחשכת מקומו של החולה.
האם המקורות הקדומים הזכירו פעולת ריפוי זו?
(זכור לי, שמי שלקה בדיכאון -'מרה שחורה'- היו נותנים אותו במקום חשוך)