אני רוצה להעלות ענין שמאוד כואב לי כבר זמן מה, ואיני יודע אם הכאב שלי מוצדק או לא, לכן אניח את הצדדים לפני חכמי הפורום.
הענין הוא על הציונים שנמצא בספרים ובמקום אחד מציינים כמה פעמים לספר אחד, ומפני אהבת הקיצור העורכים כותבים במקום השני והלאה 'שם'. ולהלומד בספר בדרך עיון מן הסתם בניקל לו לדעת איה מקומו של ה'שם', אמנם להמעיין שאינו תוך הסוגיא, ובא לו להסתכל בספר מענין לענין, [וביותר אחרי שנתרבה המשתמישם במאגרי הספרים, ונמצאים לפניהם אלפי ספרים הקדושים] ורואה הציון 'שם' ואינו יודע 'שם' זה איפוא הוא, ומתחיל לחפש ומבלה זמן הרבה עד שמאתר ה'שם' של ה'שם', ולפעמים מסופק מי שם ה'שם', האם הגיע לה'שם' הנכון או לא.
ולדוגמא המעיין בבית יוסף במקום שאינו אוחז שם באמצע ומציון גמ' 'שם' או רמב"ם 'שם' סמ"ק 'שם וכדומה, ולפעמים המקום הראשון שנזכר הוא לפני עשר דפים, ובאמצע יש הרבה ציונים אחרים שאינו ה'שם' שהוא מחפש.
כמובן שקשה מאוד למלאות את הספרים אם כ"כ הרבה ציונים, אמנם צריך להיות איזה פתרון, להקיל בעד המעיין.
נ.ב. כאן המקום להביא עוד כאב על הספרים שאינם מציינים כלל, לדוגמת ספר בדי השלחן על יו"ד, שהולך בעקבות הגאון בעל המ"ב, ומציין פמ"ג, כאילו יש פמ"ג א' בכל הסימן, ולא כהרי המשנה ברורה שנדפס בזמן שהיה מקמצים ביותר על הוצאת הדפוס, אבל בזמנינו למה קשה לו לציין מקומו המדויק.
אולי אני מפריז על המידה.